סקס אפיל
מיניות בעתות מלחמה: יצר החיים מול יצר המוות | #95
33:00
(האזינו לפרק החדש של "סקס אפיל" על מיניות בעתות מלחמה)
סקס אפיל הוא פודקאסט המיניות של ynet יחסים, בהנחיית לורי שטטמאור, עורכת הערוץ. מדי שבוע נדבר עם מומחה או מומחית מעולמות הסקס, היחסים והמיניות. מוזמנים ומוזמנות להאזין לנו כאן ב-ynet, וגם לעקוב אחרינו בספוטיפיי, באפל פודקאסטס, ביוטיוב ובכל מקום אחר שבו אתם נוהגים ונוהגות להאזין לפודקאסטים שלכם. רוצים לדבר איתנו? מוזמנות ומוזמנים לקהילה שפתחנו בפייסבוק - "סקס אפיל - הקבוצה לדיונים", ואם נהניתם להאזין - נשמח מאוד אם תדרגו אותנו בחמישה כוכבים באפליקציות השונות.
והפעם: "עשו אהבה ולא מלחמה" אומר הסלוגן המפורסם מהסיקסטיז, אבל כמעט חודש אל תוך מלחמת חרבות ברזל, ורבים ורבות מאיתנו לא יכולים אפילו לחשוב על סקס, וזה ממש-ממש בסדר. לפי פרופ' רפי חרותי, רופא מומחה ברפואת שיקום ומטפל מיני מוסמך, כל רגש שאתם חווים עכשיו הוא לגיטימי. בפרק מיוחד שהקלטנו יחד לרגל המצב, שוחחנו על מה מלחמה עושה לליבידו שלנו, איך לתקשר פערים בחשק המיני בתקופה הזאת, איך לנהוג כשבן/ת הזוג סובלים מפוסט-טראומה, ומה עושים במקרים של פלאשבקים שצצים בזמן המיניות. האזינו לפרק המלא שנמצא בראש הכתבה.
1 צפייה בגלריה
פרופסור רפי חרותי. "מטפלים חייבים לדבר עם המטופלים שלהם גם על ההיבט המיני"
(צילום: ינאי יחיאל)
היי רפי, איזה כיף שהגעת לפודקאסט. התלבטתי הרבה זמן מתי הזמן הנכון להקליט את הפרק הזה, כי אני חושבת שהמיניות שלנו מאוד מושפעת משגרת המלחמה שאנחנו כרגע נמצאים בה, וחשוב לשים את זה בפרונט.
"אני מסכים איתך מאוד. יש המון עבודות מחקריות שעוסקות במיניות באזורי מלחמה, ובכל העבודות הללו מודגש הצורך להתייחס לנושא הזה גם מבחינה פיזית וגם מבחינה רגשית, ובשלב כמה שיותר מוקדם".
אני חושבת המון על כך שמהמסיבה ברעים יצאו ניצולים, שחלקם ימשיכו עכשיו את חייהם עם מוגבלויות ופציעות, והדברים האלה הולכים להשליך גם על המיניות שלהם, על דימוי הגוף שלהם ועל התפקוד המיני שלהם. אלו דברים שאינם מדוברים. אנשים לרוב מתביישים נורא להעלות אותם בפני המטפלים שלהם.
"זה בדיוק מה שקורה – לרוב המטופלים לא נעים להעלות את זה מול המטפל, כי הם כרגע עוסקים בהישרדות, ובדרך כלל גם יש בתוכם המון אשמה, כי מה פתאום שאני אחשוב בכלל על המקום הזה? אגב, גם המון מטפלים חושבים שמיניות היא מותרות, ולא מתייחסים להיבטים שקשורים אליה, וחבל.
"אני מנהל את חטיבת השיקום בבית חולים שיקומי רעות בתל אביב, וכל המחקרים מעולמות השיקום מדברים על כך שצריך להעלות את נושא מיניות האדם בשלב מוקדם של הטיפול, כי מיניות זה לא רק מין, מיניות זה לא רק תפקוד מיני, מיניות בעצם מלמדת אותנו על מוטיבציה, על התמיכה המשפחתית, על חברותיות, על דימוי עצמי, על דימוי גופני, כאשר כל המרכיבים האלה מאוד חשובים להצלחת התהליך השיקומי.
"בתחילת ההתמחות שלי הייתי רופא שיקום צעיר וטיפלתי בנפגעי חוט שדרה. אלו אנשים שנפגעו בקרב או בתאונת דרכים וחרב עליהם עולמם. הם נפגעו בחוט השדרה ונשארו משותקים מגובה הפגיעה ומטה. הם לא שולטים על הסוגרים, לא על שתן, לא על יציאות, ואני כרופא תורן צעיר, שוחחתי עם כמה מהם ונדהמתי לגלות שהם כל הזמן שואלים אותי על מין. ככה גם הגעתי לעסוק במיניות האדם. לא היה אז גוגל, הייתי צריך ללמוד את הנושא הזה לבד, ולהבין שאני הוא זה שצריך ליזום את הנושא הזה מולם, כי לא לכולם יש את האומץ לדבר עליו. זה גם מה שגרם לי להבין שחייבים להכניס לתוך השיקום הפיזי גם את תחום השיקום המיני.
"באוקראינה מתחוללת מלחמה כבר שנתיים, ולאחרונה יצרו איתי ועם ד"ר רונית אלוני קשר פסיכולוגיות ועובדות סוציאליות אוקראיניות שמטפלות בפצועים. הן גילו מהם שהם מתעניינים מאוד בהשפעה של הפציעות על המיניות שלהם, והמטפלות ביקשו לקבל מאיתנו כלים. בפגישת הסיום שהייתה לנו איתן ממש השבוע, הפכנו פתאום מאלו שתומכים בהן לאלו שנתמכים על ידן – כרבע שעה לפני סיום הפגישה, תפסה אותנו אזעקה, והן ממש ליוו אותנו בזום למקלט. זה היה מחזה סוריאליסטי לחלוטין".
אז תגיד, רפי, מה מלחמה עושה לחשק המיני של כולנו?
"אנחנו מבינים שההשפעה של מלחמה היא מאוד-מאוד מורכבת, ותלויה בבן אדם. כל אחד לוקח את זה למקום אחר. אם למשל נתייחס לחשק, אז כל תגובה היא נורמלית. כל תגובה היא נורמלית למציאות הלא נורמלית שאנחנו חיים בה. אז יש כאלו שאצלם המיניות נדחקת הצידה, הם חושבים שזה פחות חשוב, אבל אצל אחרים המיניות דווקא תצוף כגורם המרגיע, הממתן, גורם שמחבר אותם להמשכיות. פרויד דיבר על זה. הוא בעצם דיבר על שני דחפים, הדחף של החיים והדחף של המוות. על דחף המוות אני לא אדבר כי אנחנו בעצם חיים אותו ביום-יום שלנו, הוא עוטף אותנו".
מה זה אומר?
"חרדה, פחד, הרס, השמדה וכדומה. אנחנו מוקפים כרגע בדחף המוות, ודווקא בגלל זה דחף החיים הופך לגורם המאזן".
"אני ממליץ ליצור מרחב אינטימי מוגן, שבו אפשר לדבר על מה שאנחנו מרגישים בצורה פתוחה. לשתף איפה אני נמצא במחשבות שלי, איפה אני נמצא ברצונות שלי, ולמה אני זקוק מהצד השני כרגע. זה מה שאני מייעץ לזוג שחווה פערים. לא לקחת את זה למקום של מתיחות, של שתיקות מביכות, אלא כל הזמן לדבר על הדברים"
אני יכולה לשער שזה יכול לעודד גם התנהגות לא אחראית עם מין. סוג של תחושה של "אם כולנו הולכים למות גם ככה, אז בוא נשכב עם כל מי שאפשר".
"אכול ושתה כי מחר נמות. מאסלו, בתיאוריית הצרכים שלו, הכניס בנוסף לחמצן, מזון, מים, גם יחסי מין. מין הוא צורך הישרדותי. אם הוא לא היה צורך הישרדותי, לא הייתה המשכיות. אז יש אנשים שסובלים מחוסר חשק כרגע ויש כאלו שיש להם חשק מוגבר. כל תגובה היא נורמלית, ואל תרגישו אשמים אם אתם מרגישים חשק מוגבר כרגע אבל לבן/ת הזוג שלכם אין שום חשק עכשיו".
מה תייעץ לזוג שמאזין לנו וסובל מחוסר סימטריה בחשק?
"פערים בחשק המיני זאת תופעה נפוצה שבזמני מלחמה אנחנו נתקלים בה אפילו יותר. מה שחשוב כאן הוא התקשורת, בכל המובנים שלה. לשתף מה אני מרגיש, להגיד אם לא מתאים לי עדיין, להגיד 'כרגע אני מרגישה שזה מוקדם לי מדי לעשות סקס, אבל אשמח לליטוף או לחיבוק'. ליצור איזשהו מרחב אינטימי מוגן שבו אפשר לדבר על מה שאנחנו מרגישים בצורה פתוחה. חשוב שמרחב כזה יכלול סבלנות, אמפתיה, הקשבה וכיבוד של הגבולות שלנו. לדבר ולשתף איפה כל אחד מאיתנו נמצא, איפה אני נמצא במחשבות שלי, איפה אני נמצא ברצונות שלי, ולמה אני זקוק מהצד השני כרגע. זה מה שאני מייעץ לזוג שחווה פערים. לא לקחת את זה למקום של מתיחות, של שתיקות מביכות, אלא כל הזמן לדבר את זה".
וגם לא למקום של שכנוע. זאת אומרת, אם היא אמרה לך "לא", אז אל תגיד לה, "אבל אני ממש חייב לפרוק", ואל תעשה לה פרצופים על זה.
"או להפך – אנחנו רואים בקליניקה המון היפוך תפקידים, כשהאישה היא זאת שרוצה יותר. הוא חזר מהמילואים ורק רוצה נשיקה וחיבוק ולא פנוי עכשיו לסקס, ודווקא היא זאת שרוצה ומתוסכלת. מתחילת המלחמה אני מקבל כל מיני שאלות לגבי מיניות בפורומים השונים. אז מישהי באמת כתבה שלבעלה אין בכלל חשק מיני עכשיו, בזמן שהיא רוצה הרבה יותר, ובנוסף, היא מתוסכלת שהילדים בבית כל הזמן ואין להם פרטיות. הרי בחיים רגילים יש נפרדות. יוצאים לעבודה ולא רואים אחד את השני לכמה שעות, ופה פתאום כל השגרה התערערה".
זה מזכיר לי את הקורונה.
"זה בדיוק כמו בקורונה, ובעצם בתשובה שנתתי לאותה אישה, כתבתי לה שמלחמה היא מצב של לחץ קיצוני שכולנו חווים אותו, וכל אחד מגיב למצב הזה בצורה אחרת. אז הכול נורמלי. יש כאלה שיגיבו כמו בעלה שאין לו בכלל חשק מיני עכשיו, ויש כאלה שיגיבו דווקא עם חשק מוגבר. אנחנו גם יודעים ממחקרים רפואיים שפעילות מינית יכולה להיות צורת התמודדות מווסתת ומרגיעה דווקא בתקופות האלה. הכי חשוב לנרמל את התסכול של האישה וגם את חוסר החשק של בעלה. לדבר על זה, לא לפנות למקום של תסכול ומריבה.
"חשוב גם לקבל כלים שיעזרו להם לייצר נפרדות. למשל, אם שניהם בבית וגם הילדים, אז שהאבא יהיה עם הילדים בסלון ויראה איתם סרט, בזמן שהאישה תהיה עכשיו לבדה בחדר ותוכל לקבל קצת פרטיות לעצמה. ברמה הפיזיולוגית, כשאנחנו עוסקים בפעילות שכוללת מגעי חיבה, ליטוף, חיבוק ונשיקה, אנחנו מעלים הורמונים טובים בגוף שלנו כמו אוקסיטוצין ודופמין, שתורמים להרגשה הטובה ויוצרים אצלנו רוגע ושלווה שמאוד חשובים בתקופה הזאת".
כשמדברים על מיניות בזמן מלחמה, הדבר הראשון שעולה בדרך כלל זה "בייבי-בום".
"זה נכון שכל פעם אחרי מלחמה יש עלייה בכמות הלידות והתינוקות שנולדים, אולי בגלל ניצחון יצר החיים, ההישרדות שגורמת לי לרצות לפעול להמשכיות השושלת האנושית. ראו את זה גם בארץ אחרי 'צוק איתן', ראו את זה אחרי מלחמת המפרץ, ורואים את זה גם במלחמות גדולות בעולם, בארצות אחרות. אותו בייבי-בום משקף את יצר ההישרדות שמוביל למיניות, כשהמיניות מהווה מקום של בריחה, אצל אלה שמסוגלים לברוח וליצור את אותו מרחב מיני מוגן, בלי לחוש על כך אשמה. בעצם להשתמש בדחף החיים שלהם, ולהביא אותו למיצוי ולביטוי".
בטח יש גם זוגות שכבר היו בתהליך של ניסיון להביא ילדים, ועכשיו התקופה הזאת עלולה לערער את זה, כי הרבה אנשים אומרים לעצמם, "לאיזה עולם אני אמור להביא עכשיו ילד? לעולם של מלחמות? של אי-ודאות, של חשש?"
"אז כמו שאני אמרתי, כל תגובה היא נורמלית וזה בסדר לעשות עכשיו הפסקה. 'כרגע לא מתאים לי', 'אני רוצה לחשוב על זה עוד', לעשות הפסקה עד שזה ירגיש שזה מתאים".
מה עושים אם עולה אשמה? מה זה אומר עליי שבא לי עכשיו מין, בזמן שאנשים עדיין לא סיימו לקבור את יקיריהם?
"אז קודם כול, שולחים להם לינק לפודקאסט הזה, כי אנחנו בעצם נותנים רשות לדבר על זה ומסבירים עד כמה זה יכול להיות מנגנון הישרדותי שכל אחד זקוק לו. אני חושב שברגע שאנשים מבינים שזה משהו שהוא נורמלי וטבעי, זה מפחית את רגשי האשמה. פנה אליי לפני שבוע ניצול מאחד הקיבוצים בעוטף עזה, שכתב לי שחלק גדול מבני הקיבוץ שלו נהרגו והוא רץ מהלוויה לשבעה, והוא מוצף הרים של אשמה בגלל הרצון שלו לאונן. אז כתבתי לו בדיוק את זה - שזה טבעי ונורמלי ואין לו שום סיבה לחוש אשמה על כך".
לפעמים זה גם עובד בדיוק הפוך - בגלל כל הזוועות שראית במילואים, בכלל לא בא לך לקיים יחסים, או אפילו מצבים של פלאשבקים שצפים בזמן הפעילות המינית עצמה.
"אז זה משהו שאנחנו רואים בקליניקה עם פוסט-טראומטיים ותיקים. הפרעת טראומה חריפה, פוסט-טראומה, לטובת אלה שלא מכירים, זו תופעה שאנחנו יכולים לבחון אותה רק לאחר ארבעה חודשים. היא כוללת מצבים של פלאשבקים, עוררות יתר, הימנעות ומצבי רוח ירודים. גם במקרים האלה, הכי חשוב זה שנדע לתקשר לצד השני את מה שקורה לנו עכשיו - לשתף, לספר, להגיד מה זה עושה לי, מה התחושה הזאת עושה לי, לא להיות עם זה לבד.
"לפני המון שנים היה לי מטופל מתחום הפוסט-טראומה שנפצע בחווה הסינית, וכשהוא הגיע אליי לראשונה הוא דיבר על המון רגשות אשמה שעולים אצלו בגלל שהוא מקיים יחסי מין. הוא סיפר שכל פעם כשהוא מקיים יחסי מין עם אשתו, חברים שלו מקיפים את המיטה שלו ואומרים לו, 'אתה מזיין ואנחנו בקבר'. הייתה לו כמו סוג של הזיה כזאת".
וואו, זה בטח יצר אצלו בעיות תפקודיות, כי הוא לא היה ברגע אלא במחשבות.
"בדיוק. הוא הגיע בגלל שהזקפה שלו נפלה ולא הבין למה. ואז תוך כדי הטיפול הגענו לסיפור הזה".
"לפני המון שנים היה לי מטופל שנפצע בחווה הסינית, שדיבר על המון רגשות אשמה שעולים אצלו בגלל שהוא מקיים יחסי מין. הוא סיפר שכל פעם שהוא מקיים יחסי מין עם אשתו, חברים שלו מקיפים את המיטה שלו ואומרים לו, 'אתה מזיין ואנחנו בקבר'"
ואז מה עושים עם אדם כזה?
"טיפול בפוסט-טראומה הוא טיפול ארוך ומורכב. צריך להכיר פוסט-טראומה, צריך לדעת לטפל בפוסט-טראומה, זה טיפול שבדרך כלל מערב עבודה של צוות - גם הפסיכיאטר המטפל, גם הפסיכולוג המטפל וגם טיפול מיני. זה בעצם טיפול הוליסטי. אנחנו יודעים גם שכל פעם כשיש מלחמה או אירוע ביטחוני, אנשים שכבר יש להם פוסט-טראומה חווים הצפה של התסמינים הטראומטיים שקשורים למקרה שהם חוו, כי בעצם חלק מהטיפול בפוסט-טראומה הוא להימנע מכל הגורמים שמעוררים את אותה פוסט-טראומה, אבל כשיש אזעקות או כשאת צופה בחדשות, קשה מאוד להימנע מהטריגרים האלה.
"לכן, בטיפול מיני נלמד אנשים עם פוסט-טראומה שחווים הצפה של התסמינים להתנתק, להוריד מסך, לעסוק באינטימיות שאינה מחייבת חדירה, אינטימיות שמיטיבה איתם, אינטימיות שנעימה להם. לא חייבים ללכת למקומות שהם מרגישים בהם חלשים או פגומים. אז אם אתה לא מצליח לייצר זקפה, אתה עדיין יודע לחבק, אתה עדיין יודע ללטף, את עדיין יודעת לנשק, את עדיין יודעת להקשיב. וזה מה שאנחנו עושים איתם בשלבים הראשונים.
"זה טיפול שהוא ארוך, זה טיפול שהוא מורכב. יש אצלי אנשים שבעצם עברו את הטיפול האינטנסיבי שנמשך קרוב לשנה, וממשיכים בטיפול תחזוקתי כבר 30 שנה. ותמיד כשיש איזושהי החרפה, אז אנחנו שוב נכנסים לפאזה אינטנסיבית, כי פוסט-טראומה ב-95% מהמקרים היא לצמיתות. לא נרפאים מזה".
הקלטתי בעבר פרק על מיניות לבעלי מוגבלות עם ד"ר דניאלה מזור. אני ממש ממליצה לחזור לפרק הזה כי הוא נותן כל כך הרבה תקווה לאנשים שעברו בעצם מהפך פיזיולוגי, ומראה שכולם יכולים ליהנות ממיניות, לא משנה מה המצב הגופני שלך עכשיו.
"המוח הוא איבר המין החשוב ביותר, אם המוח תקין, אז לא משנה מה לא תקין, אנחנו תמיד בתהליך של השיקום המיני נלמד אותם להתמקד בחצי הכוס המלאה".
גם הטכנולוגיה היום מאפשרת דברים שלא היו בעבר. זאת אומרת, שפע של אופציות שיכולות להקל על יחסי המין ולאפשר מיניות כמה שיותר נורמלית לאנשים במצבים לא נורמליים.
"לחלוטין, אני אשתף אותך שבפגישת הסיום עם האוקראיניות, אחת מהן סיפרה שהיא לא ראתה את בעלה שהוא לוחם בשדה הקרב, כבר קרוב לחצי שנה, ובגלל ששניהם אנשים מיניים הם משתמשים בטכנולוגיה כדי בכל זאת לתחזק איזושהי מיניות ביחד".
יש היום ממש ויברטורים לשימוש מרחוק שאפשר לשחק איתם בעזרת אפליקציה. זה יכול להתאים לנשים שבני הזוג שלהן במילואים עכשיו - תקנו את הוויברטור הזה, תתנו לבן הזוג את הקוד ותקבעו זמן ששניכם פנויים. הוא יוכל להפעיל את הוויברטור שלך דרך הטלפון שלו, ותרגישו כמעט כאילו שאתם בסקס אמיתי.
"על זה בדיוק היא סיפרה. היא אמרה, 'אני מכוונת את זה איפה שאני רוצה שהוא ייגע בי, והוא קובע את המהירות".
עוד בנושא:
