"סקס אפיל" הוא פודקאסט המיניות של ynet יחסים, בהנחיית לורי שטטמאור, עורכת הערוץ. מדי שבוע נדבר עם מומחה או מומחית מעולמות הסקס, היחסים והמיניות. מוזמנים ומוזמנות להאזין לנו כאן ב-ynet, וגם לעקוב אחרינו בספוטיפיי, באפל פודקאסטס ובכל מקום אחר שבו אתם נוהגים ונוהגות להאזין לפודקאסטים שלכם. רוצים לדבר איתנו? בואו לקהילה שפתחנו בפייסבוק - "סקס אפיל - הקבוצה לדיונים", ואם נהניתם להאזין - נשמח מאוד אם תדרגו אותנו בחמישה כוכבים באפליקציות השונות.
והפעם: בסרטים ובסדרות זה נראה פשוט - גבר ואישה מתנשקים להם בלהט, הטמפרטורות עולות, הבגדים עפים באוויר, קצת גניחות, קצת צעקות, והופ – השניים גומרים ביחד, בקול תרועה ובקצב אחיד. המציאות, אפעס, נראית קצת אחרת - מחקרים מראים כי רק 20% מהנשים מגיעות לאורגזמה כתוצאה מכניסה לנרתיק.
בפרק מספר 82 של "סקס אפיל" אירחנו את אביגיל רות לב, מנחה ומלווה למיניות מודעת, שמסבירה האם פרויד הוא הסיבה שנשים מזייפות אורגזמה? מהן הסיבות שמקשות על נשים להגיע לאורגזמה נרתיקית? איך בכל זאת נוכל להרחיב את העונג שלנו ולהרגיש אורגזמה ואורגזמיות גם מבפנים? מה הקשר למבנה הדגדגן המלא, ואיך לזהות כשהאורגזמה הפנימית מתקרבת? האזינו לפרק המלא.
"בא לי להגיד למאזינות שממש שווה להקדיש לזה זמן. להחליט שאת יוצאת למסע גילוי, כי בתוך הנרתיק שלנו מסתתר שפע של עונג שהוא מאוד-מאוד מיוחד וגם אחר מהעונג שאנחנו רגילות להגיע אליו כתוצאה מגירוי חיצוני בדגדגן. זה לא צריך להיות מטרתי או משימתי, אלא יותר החלטה שבא לך להתרחב ולגלות את עצמך עוד. מיניות היא מסע חיבור לגוף שלך, מסע חיבור לאהבה עצמית, וזה הרבה מעבר לכן אורגזמה - לא אורגזמה", אומרת האורחת בפרק מספר 82 של "סקס אפיל", אביגיל רות לב, מנחה ומלווה למיניות מודעת.
מעל 1,000 נשים נרשמו להדרכה האינטרנטית של אביגיל, שעסקה באיך להגיע לאורגזמה פנימית או ל"אורגזמה מחדירה". היא מספרת שהסיבה לכך היא הפתיחות שנשים מגלות היום בנוגע לזכות שלהן לעונג. "יותר ויותר נשים מבינות היום שיש פוטנציאל רחב לעונג שלהן, וששווה להן להקדיש זמן ומרחב כדי ללמוד אותו".
נראה לי שזה גם קשור בתרבות שגדלנו לתוכה, עם עשרות סרטים וסדרות שהראו לנו סצנות שבהן הזוגות גומרים ביחד בחדירה וגינלית.
"זה נכון שבסרטים הם תמיד גומרים ביחד, אבל במציאות מחקרים מראים לנו שרק 20 אחוז מהנשים גומרות מחדירה. כלומר זה לא קורה הרבה, אבל בא לי להגיד לנשים שכל מה שהן חוות הוא אחלה, ושהדרך להגיע לאורגזמה פנימית היא דווקא לא לרוץ לשם, אלא ממש לשהות בעונג שהן כן חוות. להוריד את המשימתיות, כי כשעסוקות ב'מתי אגמור' ו'האם אני קרובה או לא קרובה', זה לא קורה. חוץ מזה, אם רק 20% מהנשים דיווחו שהן חוות את זה, כנראה שגם פיזיולוגית זה לא הדבר הכי קל בעולם".
"הדרך להגיע לאורגזמה פנימית היא דווקא לא לרוץ לשם, אלא ממש לשהות בעונג שהן כן חוות. להוריד את המשימתיות, כי כשעסוקות ב'מתי אגמור' ו'האם אני קרובה או לא קרובה', זה לא קורה"
בשיחה מקדימה אמרת לי שהראשון שדיבר על התופעה הזאת של אורגזמה נרתיקית או אורגזמה מחדירה היה פרויד.
"נכון. פרויד ממש קיטלג נשים, וטען שמי שלא חווה אורגזמה פנימית היא אישה פחות מפותחת, ושהאישה האמיתית היא זאת שגומרת מבפנים. כנראה שמאז נשים הפכו את זה לאיזה 'גביע קדוש' שיש לשאוף אליו. לדעתי האמירה הזאת שלו גם גרמה להרבה נשים לאורך ההיסטוריה להרגיש שהן לא מספיק טובות ומפותחות. רק בשנות ה-60 מאסטרס וג'ונסון חקרו לעומק מה קורה במהלך יחסי המין, והראו שרוב הנשים שכן מגיעות לאורגזמה, עושות זאת רק מהדגדגן".
"כל האורגזמות - מקורן בדגדגן"
ויליאם מאסטרס ווירג'יניה ג'ונסון (באנגלית: Masters and Johnson) היו זוג חוקרים, שהתפרסמו בשל מחקרם החלוצי בתחום מיניות האדם. מחקרם, שהחל בשנת 1957, נערך בין היתר באמצעות תצפיות בתנאי מעבדה בתהליכים ובתגובות מיניות של 382 נשים ו-312 גברים, דרכם הם הראו את מעגל התגובה המינית הגברי ואת מעגל התגובה המינית הנשי.
"אבל מה שמאסטרס וג'ונסון לא ידעו אז, והתגלה רק יותר מאוחר", אומרת רות לב, "הוא שהמבנה של הדגדגן הוא הרבה יותר גדול ממה שחשבנו, וכשאנחנו חוות עונג מבפנים – אז גם הוא קורה מהדגדגן. בעצם, מבנה הדגדגן אינו כולל רק את החלק החיצוני שכולנו מכירות, ויש לו גם חלק פנימי שכולל שתי רגליים ומה שנקרא Vestibular bulbs. הרבה מהעונג שלנו - מקורו בדגדגן, אז גם כשאנחנו נוגעות בפנים, זה למעשה נובע מהדגדגן, כך שאפשר להגיד שכל האורגזמות מקורן בדגדגן".
לכן ממליצים גם לגרות את הדגדגן בזמן הכניסה לנרתיק?
"נכון, כי אם אנחנו נוגעות בדגדגן החיצוני אנחנו מעירות את המבנה הגדול ואז יש יותר סיכוי לחוות יותר עונג מבפנים".
היית אומרת שפרויד הוא הסיבה שנשים מזייפות אורגזמה?
"אפשר להגיד שלאורך השנים נשים זייפו אורגזמה כדי להרגיש שהן יותר בוגרות מבחינה מינית, ורק בשנות ה-60 עם הגעתה של המהפכה הפמיניסטית, החל לקרות שינוי ונשים הבינו שהן לא חייבות לגמור מבפנים כדי להיות טובות וראויות, וקצת בא לי למחוק את ההערה של פרויד מההיסטוריה כי היא באמת גרמה להרבה נשים להרגיש לא טוב עם עצמן, וזה ממש חבל".
מהן הסיבות שמקשות על נשים להגיע לאורגזמה נרתיקית? אני מניחה שזה כולל סיבות שמקשות עליהן בכלל להגיע לאורגזמה.
"הדגדגן שלנו מאוד נגיש, אז הגיוני שנשים יתמקדו בו, בזמן שהנרתיק שלנו הוא אזור שכדי להכיר אותו אנחנו נדרשות לשחרר הרבה אשמה ובושה. חלקנו גם חווינו טראומות וחוויות לא טובות, שכווצו וסגרו אותנו ואז המיניות שלנו בכלל מכווצת וסגורה. חלקנו מרגישות אולי גועל לשים אצבעות בנרתיק שלנו, ואנחנו מחכות שמישהו אחר או מישהי אחרת יגעו בנו. בנוסף, להרבה מאיתנו יש קיבעון לגבי אורגזמה דגדגנית ויוצא שאנחנו נתקעות שם – גם אני הייתי ככה הרבה שנים. זה נגיש, זה קל, אז למה לא? עוד סיבה היא שלהרבה מאיתנו יש רצפת אגן מכווצת או רפויה מדי".
"הדגדגן שלנו מאוד נגיש, אז הגיוני שנשים יתמקדו בו, בזמן שהנרתיק שלנו הוא אזור שכדי להכיר אותו אנחנו נדרשות לשחרר הרבה אשמה ובושה. חלקנו חווינו טראומות וחוויות לא טובות, שכווצו וסגרו אותנו ואז המיניות שלנו בכלל מכווצת וסגורה"
אשמח לדעת מה המסע שלך עם הגילוי הזה.
"אני חווה אורגזמות מהדגדגן מגיל די צעיר, וזה עד היום הכי נגיש לי. גם יש בי את הצורך הזה לגמור מהר לפעמים, אז אני מניחה שאצל הרבה נשים זה ככה. בשמונה השנים האחרונות אני בחקירה מינית מתמדת, וגיליתי שיש עוד כל כך הרבה עונג, שבא לי להגיד למאזינות שכדאי להן להקדיש לזה זמן כדי לנסות להתרחב לשם, כי יש בנרתיק שלנו שפע של עונג שהוא מאוד-מאוד מיוחד ואחר מהדגדגן. זה לא מסע מטרתי בשום צורה, אבל זה כן מסע שלוקח זמן. זה חיבור לגוף שלך, לאהבה עצמית.
מה ההבדל בתחושה בין אורגזמה דגדגנית לאורגזמה פנימית?
"בניגוד לאורגזמה הדגדגנית שהיא חדה ומהירה ומתפוצצת כזאת, האורגזמה הפנימית היא יותר רחבה, לוקחת זמן, ויכול להיות שאת חווה אותה אבל את פשוט לא מזהה. אני ממש ממליצה לכל אישה להיות קודם כל בעונג שהיא כן מרגישה, כי כשאנחנו בתשומת לב על העונג שאנחנו כן מרגישות, הוא ממש מתרחב.
"אפשר לנסות להגיע לשם עם האצבעות ואפשר עם ביצה סינית שמקורה בטאואיזם. זאת ביצת ג'ייד שעשויה מקריסטל, ויש לה יכולות ריפוי. כשאנחנו שמות אותה בנרתיק אנחנו מפעילות את שרירי רצפת האגן, מזרימות לשם יותר דם ומייצרות תנועה של השרירים. המטרה היא לחזק אבל גם להגמיש את הנרתיק, למשל דרך איסוף והרפיה של שרירי רצפת האגן. אני רוצה להדגיש שהרבה מהאורגזמיות קורית דווקא מההרפיה, כך שהשרירים צריכים להיות גמישים. הרבה נשים רק מכווצות ושוכחות שהן צריכות גם לשחרר".
אז איך את ממליצה להתחיל את מסע החקירה העצמי הזה?
"הייתי ממליצה לנשים להתחיל עם האצבע ולפנות לעצמן זמן ומרחב. לשים מוזיקה טובה, וגם לשים כוונה – אני ממש מאמינה ביצירת כוונה. להגיד לעצמי, 'היום אני רוצה לחוות אורגזמה נרתיקית' או 'היום בא לי להרגיש יותר ממה שאני מרגישה עכשיו'. אחרי שפנינו לעצמנו זמן ושמנו כוונה, אנחנו מבקשות מהנרתיק רשות להיכנס. כמובן שעלינו להיות רטובות לפני. ואז אפשר להכניס אצבע וממש לעשות מיפוי כמו שעון - לעבור איתה ולהרגיש מה קורה מבפנים. יש אזורים שלא נרגיש כל כך, ויש אזורים שאולי נחוש בהם כאב, ויש אזורים שמיד נחווה מהם עונג.
"כך נוכל להכיר אזורי עונג שלנו, וגם להעיר אזורים שאנחנו פחות מרגישות בהם, עד שכל הנרתיק יתעורר לחיים, שזה מה שקורה כשמתעסקות מבפנים בצורה אוהבת. באמת שווה לכל אישה להכיר את עצמה ואת העונג שלה, כי העונג שלנו מתחיל עם עצמנו. ואם את עם בן זוג, אפשר לבקש רגע שזה יהיה סשן כזה של גילוי עונג ביחד. אפשר גם לגעת בפנים ובדגדגן בו זמנית, ואז אנחנו מבצעות חיווט חדש במוח. ממש מייצרות הקשרים של עונג. אם את מכורה לאורגזמה דגדגנית, דעי שהתרחבות לעונג בנרתיק היא משהו שלוקח זמן".
מה לגבי להסתכל על עצמך במראה?
"אפשר להסתכל במראה ואפשר לבקש מהגינקולוגית את הספקולום שלה. לפעמים הן יכולות לתת לך אותו במתנה. הספקולום פותח את הנרתיק ואת יכולה להסתכל בפנים עם מראה מגדילה. לי יש כזה, וזה ממש עוזר להכיר את הגוף מבפנים, כי את לומדת המון על עצמך מחוש הראייה".
מה תייעצי לבני זוג שמתוסכלים כי בת הזוג לא מגיעה לאורגזמה מכניסה לנרתיק?
"קודם כל, זה לא קשור אליך ולא אומר כלום על הביצועים או על הגבריות שלך או הנשיות שלך, אם זאת בת זוג. הרבה מבני הזוג מכווני מטרה, וזה מה שמלחיץ את בני ובנות הזוג שלנו, אז אנחנו רוצים קודם כל להוריד את המשימתיות, ולהבין שכל דבר שאנחנו מרגישות הוא נפלא ונהדר ושווה לחקור ביחד.
"כשאתם יוצאים ביחד למסע הזה, שימו לב כמה שיותר לנשום, להרפות את שרירים עד הסוף, להשמיע קולות, לזוז, להוסיף קול, תנועה ונשימה. אגב - זה לא רק במיטה. אם במהלך היום שלך את נושמת עמוק יותר, משמיעה קולות אותנטיים, משמיעה את הקול שלך - כל הדבר הזה של להיות אישה חיה, משפיע על חדר המיטות, אז תעופו על עצמכן".
