סקס אפיל
טראומה מינית והקשר לבעיות בתפקוד המיני | #125
37:34
(האזינו לפרק החדש של "סקס אפיל" על הקשר בין פגיעה מינית בילדות לבעיות בתפקוד המיני )
סקס אפיל הוא פודקאסט המיניות של ynet יחסים, בהנחיית לורי שטטמאור, עורכת הערוץ. מוזמנים ומוזמנות לעקוב אחרינו בספוטיפיי, באפל פודקאסטס, ביוטיוב ובכל מקום אחר שבו אתם נוהגים ונוהגות להאזין לפודקאסטים שלכם. רוצים לדבר איתנו? בואו לקהילה שפתחנו בפייסבוק - "סקס אפיל - הקבוצה לדיונים".
"אנחנו נפצעים בתוך קשר ואנחנו יכולים להירפא בתוך קשר, אני רואה את זה בקליניקה. כשאנשים נמצאים בתוך קשר מיטיב, ככל שרמות הביטחון בקשר ורמות הביטחון במרחב המיני גבוהות, וככל שהשורד או השורדת נמצאים בידיעה ברורה וחד-משמעית שלא יקרה שום דבר שהם לא רוצים, אז הסימפטומים הפוסט-טראומטיים נחלשים. כשיש מרחב שהוא באמת מוגן, תהיה הרבה פחות דיסוציאציה, יהיו הרבה פחות פלשבקים, תהיה הרבה פחות עוררות יתר, משהו במערכת נרגע, אבל זה איזשהו מסע שבני הזוג צריכים לעשות יחד", אומרת שולמית שפרבר, מטפלת מינית מוסמכת וחוקרת מיניות.
שולמית הגיעה ל"סקס אפיל" כדי לספר על מחקר גדול וחובק עולם, שעוסק, בין היתר, באופן שבו טראומה מינית בילדות משפיעה על התפקוד המיני שלנו בגילאים מאוחרים יותר. החדשות הטובות הן, כפי שאומרת שולמית, שאפשר להחלים ולהירפא, הן מהטראומה והן מבעיות מאוחרות יותר בתפקוד המיני עצמו.
"המחקר החדש שהשתתפתי בו, ועומד במרכז עבודת התזה שלי, הוא שאלון סקס בינלאומי שנכתב תחת פיקוחה של פרופסור עטרת גווירץ מידן, שמנהלת את המעבדה לחקר המיניות באוניברסיטת חיפה. המחקר הזה הוא מאוד-מאוד ייחודי, קודם כל, בגלל שהוא חוצה תרבויות ומדינות. יש לנו דאטה של 83 אלף איש שענו עליו מ-42 מדינות. המחקר תורגם ל-25 שפות כדי שתהיה סטנדרטיזציה בנוסח השאלות. על המחקר אחראית קבוצת חוקרים שבעצם שיתפו פעולה בניסיון ללמוד משהו בקנה מידה מאוד-מאוד רחב על מיניות.
"כל חוקר בודד את השאלונים הספציפיים שהוא ביקש לחקור. אני חלק מקבוצת חוקרים שבודדו את השאלונים שעסקו בטראומה מינית בילדות, בגיל ההתבגרות ובבגרות, ואת השאלונים על תפקוד מיני ומצוקה מינית. כלומר, המחקר עצמו הוא הרבה יותר רחב, וגם חשוב לציין שהוא לא עוסק רק בטראומה. היו שם שאלות מאוד נרחבות שעסקו במיניות בכלל".
"כשיש מרחב שהוא באמת מוגן, תהיה הרבה פחות דיסוציאציה, יהיו הרבה פחות פלשבקים, תהיה הרבה פחות עוררות יתר, משהו במערכת נרגע, אבל זה איזשהו מסע שבני הזוג צריכים לעשות יחד"
מה היה לך חשוב לבדוק?
"יש כבר לא מעט ידע ומחקר על טראומה מינית בילדות ועל ההשפעות שלה על תפקוד מיני בבגרות, אבל יש פחות ידע על תקיפה מינית בגיל ההתבגרות ובבגרות, ועל ההשפעה שלה על תפקוד מיני בבגרות. בנוסף, רוב המחקרים שקיימים נעשו במדינות מערביות, עשירות ודמוקרטיות, ואנחנו רצינו לקבל מידע גם ממדינות שהן לא בסטטוס הזה. זאת אומרת, מדינות עולם שלישי, מדינות יותר שמרניות, ואכן הצלחנו במחקר הזה לקבל דאטה גם ממדינות כמו עירק, אלג'יר, מלזיה, מקסיקו, פנמה ופרו.
"באלג'יר ובעירק, למשל, ראינו שהקשר בין טראומה מינית בילדות לבין בעיות בתפקוד המיני ומצוקה מינית בבגרות, היה הכי גבוה. זאת אומרת, אנחנו רואים שבמדינות האלה המצב יותר חמור, אבל אנחנו לא יכולות באמת להסיק הרבה כי באלג'יר רק 40 אנשים ענו על השאלונים, בניגוד לישראל ש-1,200 איש ענו. אז זאת התחלה, וזה פתח למחקרים נוספים, ואנחנו אומרות או-קיי, יש כאן משהו מעניין. ייתכן שבגלל שבמדינות שמרניות יש יותר לחץ חברתי על קיום יחסי מין, אז עדיין מצופה משורד או שורדת שעברו פגיעה מינית, לקיים יחסי מין עם בני הזוג שלהם, גם כשלא מתאים להם, כי יש פחות מודעות לטראומה ולמיניות".
לפני שאנחנו קופצות לתוצאות, בואי נחזור רגע להתחלה. מהי בכלל טראומה מינית?
"טראומה מינית בילדות היא מצב שבו אקטים מיניים מכל מיני סוגים נכפים על ילד. זה יכול להיות על ידי מבוגר או שזה יכול להיות על ידי ילד אחר, אבל שהוא בעמדת אחריות, סמכות וכוח על הילד השני. זה יכול להיות כפייה או שידול לאקטים מיניים, או למעשים שהם תרבותית לא מקובלים כמו גילוי עריות בתוך המשפחה. זה יכול להיות שימוש בילד לצורכי פורנוגרפיה, וזה יכול להיות ניצול הילד לתעשיית המין. זו ההגדרה של טראומה מינית בילדות. בשביל להבין כמה זה שכיח, יש לנו מטה-אנליזה מ-2009 שבה נמצא שהשכיחות של פגיעה מינית בילדות היא 7.9 אחוז בגברים ו-19.7 אחוז בנשים".
"בעיות בתפקוד מיני הן למשל, קשיים להגיע לאורגזמה, שפיכה מעוכבת או שפיכה מהירה, הפרעות כאב ביחסי המין ועוד. מצוקה מינית, לעומת זאת, לא בודקת תפקוד. היא בודקת כמה רגשות קשים ומצוקה מעוררת המחשבה על מיניות, או האינטראקציה המינית עצמה"
וואו, זה המון.
"טראומה מינית בגיל ההתבגרות היא תוצאה של אקטים מיניים שנעשים בין מתבגרים או בין מתבגר לאדם בוגר, שלא נעשים מהסכמה ומרצון. זה יכול להיות דרך איומים, זה יכול להיות דרך כפייה, זה יכול להיעשות על ידי מבוגר למתבגר, זה יכול להיות שני מתבגרים, זה יכול להיות שני בגירים, זה יכול להיות בוגר שפוגע במתבגר, אבל גם לדוגמה מישהו תחת השפעה של סמים או אלכוהול לא יכול לתת באמת הסכמה מדעת. זה יכול להיות ניצול של עמדת סמכות, יש הרבה אופנים לטראומה מינית בגיל ההתבגרות ובבגרות.
"השאלות ששאלנו במחקר הן די מוגבלות, וזה פתח למחקרי המשך, אבל לצערי אנחנו לא יודעות הרבה על המשתתפים במחקר שלנו - לא בדקנו אם הפגיעות נעשו על ידי אדם מוכר, האם זה היה משהו חד-פעמי, האם זה היה מתמשך, לכן הממצאים שלנו עדיין מוגבלים, ואני מרגישה שצריך להיות בהמון-המון ענווה לגביהם, כי תמיד יש אנשים בקצוות של הסטטיסטיקה, וגם את זה צריך לקחת בחשבון.
"אם לחזור למחקר, אז היה לנו שאלון על תפקוד מיני והיה לנו שאלון על מצוקה מינית, ואני רוצה ככה לעשות סדר בדברים. תפקוד מיני מהבחינה הפיזיולוגית אומר שיש לנו למשל קשיים להגיע לאורגזמה, שפיכה מעוכבת או שפיכה מהירה, הפרעות כאב ביחסי המין ועוד. מצוקה מינית, לעומת זאת, לא בודקת תפקוד - 'עומד לו - לא עומד לא', 'גומרת - לא גומרת' - היא בודקת כמה רגשות קשים ומצוקה מעוררת המחשבה על מיניות, או האינטראקציה המינית עצמה. כי יכול להיות מצב שמישהי גומרת, אבל היא מרגישה כל כך הרבה אשמה ובושה בזמן או אחרי יחסי המין.
"אז מצוקה מינית עוסקת ברגשות, היא עוסקת בחרדה שקשורה ליחסי המין, בתחושת הבושה ובאי-הנוחות שיש לנו לגבי זה. אני חושבת שצריך להבין שקושי בתפקוד המיני הוא ביטוי והתגלמות פיזית של המצוקה, אבל יכול גם להיות מצב שיש מצוקה בלי ביטוי פיזי, ויכול להיות מצב שיש הפרעה בתפקוד במיני בלי מצוקה מינית".
יפה. אז מה גיליתם בהקשר הזה?
"גילינו שנמצא קשר בין התעללות מינית בילדות, בגיל ההתבגרות ובבגרות, לבעיות בתפקוד מיני ומצוקה מינית אצל גברים, נשים ואנשים מגווני מגדר, שהם אנשים על הקשת הטרנסית. לא היה הבדל בין המגדרים השונים. בעיניי, זה הממצא הכי חשוב, כי בעצם יש לנו המון דאטה ויש לנו גם יותר מודעות לטראומה מינית אצל נשים, ומה שהמחקר הזה בא להגיד זה שמצוקה מינית ובעיות בתפקוד המיני בעקבות טראומה מינית בילדות, קורות גם לגברים ולאנשים על הקשת הטרנסית.
"אני חושבת שזה חשוב גם לשורדים גברים ומגווני מגדר שידעו שאם לא עומד לך, אם קשה לך לגמור, אם אתה גומר מהר, אם יש לך מצוקה, אם קשה לך בסיטואציה אינטימית ועברת טראומה מינית - זה נורמלי, זאת תגובה מאוד-מאוד נורמלית לחוויה פוגענית קשה. היום זה די סטנדרטי שכשאישה מגיעה לטיפול מיני, ישאלו אותה אם היא עברה איזושהי חוויה מינית שלא נעשתה מרצון ומהסכמה, אבל לא תמיד שואלים זאת גברים, ובגלל שאנחנו מדברות על כמעט עשרה אחוזים מהגברים שעברו פגיעה בילדות, אני הייתי רוצה לעודד מטפלים מיניים לשאול ולברר גם גברים".
"אני גם רוצה להגיד בהקשר של מגדר ותפקידי מגדר ומודלים של גבריות, שפגיעה מינית בגברים היא מאוד-מאוד מערערת ומלווה בבושה, כי האופן שבו מבנים גבריות בתרבות שבה אנחנו חיים, בטח בישראל, מעודדת מחשבה שגבר אמור להיות לוחם, לא מישהו שנפגע מינית. לכן להיות בעמדה הזאת זה מראש מעמד שאופף אליו הרבה מאוד בושה ואשמה. הייתי רוצה שגברים ירגישו יותר ויותר בנוח לדבר על חוויות קשות שהם עברו, ולדעת שהם בסדר ושזאת לא אשמתם".
מה לגבי אנשים מגווני מגדר?
"במחקר נמצא שכל הקשרים האלה בין פגיעה מינית בילדות, בגיל ההתבגרות ובבגרות לתפקוד מיני ומצוקה מינית, נמצאו פחות חזקים אצל אנשים מגווני מגדר, מה שאומר שכנראה שישנם עוד גורמים שמשחקים תפקיד בקשיים שלהם בתפקוד המיני".
כמו הפרעת גוף דיסמורפית, אני מניחה.
"כמו דיספוריה, כמו סטיגמה, כמו מעשי בריונות שהם עברו. זאת אומרת, יש להם קשיים בתפקוד מיני או מצוקה מינית, אבל לא נמצא קשר עד כדי כך חזק בין זה לבין פגיעה מינית בילדות. הקשר בין הפגיעה לבין הבעיות בתפקוד הוא לא חזק כמו אצל אנשים סיסג'נדרים. אני רוצה לדבר על ממצא נוסף שאני חושבת שהוא משמעותי - מצאנו שפגיעה מינית בבגרות ובגיל ההתבגרות פחות הובילה לבעיות בתפקוד המיני, לעומת פגיעה מינית שקרתה בילדות".
מה הסיבה לכך?
"הילדות זה השלב שבו הנפש רק מתחילה להיבנות. האמון בעולם נבנה, ההתקשרות, הביטחון בעולם, וכשמתרחשת פגיעה מינית בילדות, היא באמת עושה איזשהו שינוי מאוד משמעותי לנפש ולהתארגנות של הנפש. טראומה לא רק נרשמת בזיכרון וברגשות, הגוף ממש הופך להיות הכלי שמחזיק בתוכו את הטראומה. לכן פגיעה מינית בילדות היא הרבה יותר חמורה והיא הרבה יותר פוצעת ויש לה השפעה רבה יותר על התפקוד המיני ועל המצוקה המינית שאדם יחווה בבגרות.
"מצד שני, כן הופתענו לגלות שכשמתרחשת פגיעה מינית בילדות, אבל לא בגיל ההתבגרות או בבגרות, או פגיעה מינית בגיל ההתבגרות אבל לא בילדות, יש יותר קשיים בתפקוד המיני מאשר כשיש את שתי הפגיעות. זאת אומרת, אם נפגעת גם בילדות וגם בגיל ההתבגרות סלאש בגרות, הבעיות בתפקוד מיני שתסבלי מהן יהיו פחות חזקות. אני לא חושבת שיש לנו עדיין תיאוריה שמסבירה את זה, אבל אנחנו רואות שיש משהו באינטראקציה בין שתי הפגיעות שמוריד את רמת הבעיות בתפקוד המיני. אני לא יודעת למה, אבל זה מוזר ומפתיע".
"אם לא עומד לך, אם קשה לך לגמור, אם אתה גומר מהר, אם יש לך מצוקה, אם קשה לך בסיטואציה אינטימית ועברת טראומה מינית - זה נורמלי, זאת תגובה מאוד-מאוד נורמלית לחוויה פוגענית קשה"
מה מטפלים ומטפלות מיניים צריכים לקחת מהמחקר הזה?
"קודם כל, לשאול גברים אם הם עברו פגיעה מינית, ולדעת שהמופעים של קשיים בתפקוד המיני אצל גברים שעברו פגיעה, לא שונים מאלה של נשים, וזה לא חייב לבוא לידי ביטוי רק בהיפר-סקסואליות, כמו שנהוג היה לחשוב עד כה. בכלל, כמה שיותר להעלות את המודעות לפגיעות מיניות אצל גברים. אנחנו מדברות על כמעט עשרה אחוז מהגברים שנפגעו מינית בילדות.
"אז להעלות מודעות, לתת מקום, להתחיל לדבר על פגיעות מיניות בקרב גברים ואנשים מגווני מגדר, וכמובן שהנושא של טיפול רגיש מבחינה תרבותית. אנחנו חיים בישראל בחברה ממש רב-תרבותית. יש לנו יהודים, מוסלמים, נוצרים, זו מדינת מהגרים, ואני חושבת שהצורך להפגין רגישות תרבותית בעת מתן טיפול מיני הוא חשוב.
"אני רוצה ככה אולי לדבר על משהו שאנחנו לא בדקנו במחקר, אבל נעשה במחקר אחר של פרופסור גבירץ מידן, שערכה אותו יחד עם פרופסור דנה לסרי מהאוניברסיטה העברית: עטרת ודנה עברו על כל מיני סימפטומים שיכולים להופיע אצל אנשים שעברו טראומה מינית, כמו דיסוציאציה, מחשבות חודרניות, בושה ואשמה, ובדקו איך הם מתקיימים בתוך המיניות, ובעצם הן נתנו שם למושג שבעיניי הוא מאוד-מאוד משמעותי, שנקרא 'מיניות טראומטית'.
"כלומר, אנשים שעברו טראומה מינית יכולים לקיים יחסי מין מרצון נלהב, ועדיין לחוות פתאום מצבים של דיסוציאציה, מחשבות חודרניות, מחשבות וזיכרונות של הטראומה שפתאום יעלו להם, ועוד. כפי שהזכרתי קודם, זה לאו דווקא קשור לתפקוד המיני עצמו, כי יכול להיות מישהו שעומד לו, אבל כל פעם שהוא מקיים יחסים, הוא פתאום נזכר במשהו שקרה לו בטראומה המינית שעבר. או שורדת פגיעה מינית שתגיד, 'שכבתי עם חבר שלי וגמרתי, אבל אני מרגישה כל כך הרבה גועל מעצמי'.
"עוד מופע של מיניות טראומטית זה המקום שכל הזמן מרצה את האחר בתוך המיניות, בגלל שבפגיעה המינית אנשים הוחפצו, אז הסובייקטיביות שלהם נגזלה מהם, השתמשו בהם כדי לספק אדם אחר, ואז בעצם מה שקורה זה שהניצול הזה מופנם, והשורד או השורדת מתחילים בעצם להחפיץ את עצמם. ואז, בתוך אינטראקציות מיניות הם יהיו כל הזמן עסוקים בעונג, בריצוי של האחר, ולא יראו את עצמם.
"עוד מופע של מיניות טראומטית הוא מצוקה בין אישית - בגלל שפגיעות לרוב מתרחשות בתוך קשר, הפגיעה היא גם ביכולת לתת אמון. הרבה פעמים שורדים ושורדות חווים חרדה ומצוקה בקשרים זוגיים ובשלבי הדייטים, בגלל שהמקום הזה אצלם מאוד-מאוד פצוע. למה אני מונה את כל הסימפטומים האלה ולמה זה חשוב? קודם כל, כי אני חושבת שלא מספיק מטפלים מכירים את המופעים של פוסט-טראומה בהקשר הספציפי של מיניות. זאת אומרת, הם יודעים על PTSD משירות צבאי, אבל הם לא תמיד יודעים מה קורה לשורד או לשורדת במיטה, וזה משמעותי שמטפלים ומטפלות יכירו את זה".
מה תייעצי לזוגות שאחד מהם הוא נפגע או נפגעת?
"מאוד מאוד משמעותי לדעת שיש ריפוי, זה הדבר הכי חשוב. אם הקשר מיטיב, ואם בני הזוג מודעים לרגישויות, אפשר להחליש את הסימפטומים של הטראומה. אני אגיד יותר מזה - זוגות שמתמודדים עם הקושי הזה יחד, בשותפות מלאה ותוך רגישות ואמפתיה, אז גם האינטימיות ביניהם עולה באופן משמעותי. כשאנשים מסוגלים להתארגן ולהפוך את הטראומה לאיזשהו משהו שמשלבים ידיים סביבו, האינטימיות הזוגית עולה.
"ההמלצה שלי במקרים שחוויתם פגיעה מינית בילדות ובגיל הנעורים ואתם מרגישים שהיא מחלחלת לחיי המין שלכם, היא לפנות לטיפול מיני מיודע טראומה, וללמוד על הנושא כמה שיותר. באמת להרחיב את הידע - שגם הצד שנפגע וגם בן/ת הזוג שלו או שלה ילמדו ויקבלו כמה שיותר כלים שיעזרו להם לזהות את מופעי המיניות הטראומטית. לא להיבהל מהם ולעבוד לאט-לאט על איך לייצר כמה שיותר ביטחון בקשר הזוגי. יש ריפוי, ואפשר לעבור את זה".
