סקס אפיל
"סקס הוא ניצחון בשביל מי שהייתה פעם שמנה" | #109
45:51
(האזינו לפרק החדש של "סקס אפיל" על מיניות, דימוי גוף והפרעת אכילה)
סקס אפיל הוא פודקאסט המיניות של ynet יחסים, בהנחיית לורי שטטמאור, עורכת הערוץ. מוזמנים ומוזמנות להאזין לנו כאן ב-ynet, וגם לעקוב אחרינו בספוטיפיי, באפל פודקאסטס, ביוטיוב ובכל מקום אחר שבו אתם נוהגים ונוהגות להאזין לפודקאסטים שלכם. רוצים לדבר איתנו? בואו לקהילה שפתחנו בפייסבוק - "סקס אפיל - הקבוצה לדיונים", ואם נהניתם להאזין - נשמח מאוד אם תדרגו אותנו באפליקציות השונות.
"לפעמים קשה לי להודות בזה, אבל אני חושבת שבשבילי סקס הוא תמיד קצת ניצחון, בגלל עדי הנערה השמנה שאף אחד לא רצה. נגיד יש את העניין הזה של הכיבוש? אז יש לי ממש את העניין הקצת גברי הזה. בתחושה שלי, אם רציתי מישהו והוא נורא-נורא חתיך בעיניי, ואני שוכבת איתו - אני מרגישה שאני יכולה לסמן 'וי'.
"סקס זה איזשהו משהו שעוזר לי לדימוי העצמי שלי, להרגשה שאני מושכת, שאני יפה, שאני בעלת ערך. אני עדיין בתהליך עם זה, כמו שאני עדיין בתהליך החלמה מהפרעת האכילה. אני עדיין בתהליך עם המיניות שלי, ואני שואפת לנתק את הדימוי העצמי שלי מהסיפור הזה של המיניות, כי אני לא בטוחה שזה המקום שהייתי רוצה לעשות ממנו סקס", אומרת עדי שחם, מוזיקאית, פודקסטרית וכתבת יחסים ב-ynet.
"הפנמתי שהגוף שלי לא טוב כפי שהוא, ושאני חייבת להילחם בו"
עדי היא רווקה בת 38 שמתגוררת בתל אביב. היא מוזיקאית ומפיקה מוזיקלית, ובקורונה היא השיקה פודקאסט אישי בשם "חייבת שוקולד דחוף", שעוסק במסע שלה עם הפרעות אכילה, מסע שהתחיל אצלה בילדות המוקדמת. "כבר מגיל ארבע-חמש היו לי התמודדויות סביב אוכל וסביב השמנה. הייתי ילדה שמנה ומתבגרת שמנה, וגם התחלתי דיאטות מגיל מאוד-מאוד צעיר. היום, וכבר יש על זה ממש מחקרים, יודעים שאחד הגורמים להפרעות אכילה זה דיאטות".
באיזה גיל עשית דיאטה בפעם הראשונה?
"לי התחילו להגיד מה לאכול ומה לא לאכול בגיל 5, ובגיל 7 כבר הייתי בדיאטה של ממש. אני חושבת שה'שמנופוביה' הסביבתית שחוויתי, הפכה לאיזושהי הפנמה כזאת שהגוף שלי הוא לא טוב כמו שהוא, ושאני צריכה להילחם בו. באיזשהו שלב, זה הפך להיות בולמוסים של אכילה. זה סוג הפרעת האכילה שיש לי, אכילה בולמוסית או אכילה כפייתית".
"סקס זה איזשהו משהו שעוזר לי לדימוי העצמי שלי, להרגשה שאני מושכת, שאני יפה, שאני בעלת ערך. אני עדיין בתהליך עם זה, כמו שאני עדיין בתהליך החלמה מהפרעת האכילה"
מה זאת אכילה בולמוסית?
"בולמוס זה התקף שגורם לך בכמה שעות להכניס המון-המון אוכל מסוגים שונים לגוף שלך. כמו מאנצ'יז, אבל קיצוני. אני מדברת איתך על לפרק 400 שקל בקיוסק, ללכת הביתה, לאכול הכול בבת אחת עד שאת מקבלת תחושות מאוד קשות בגוף, ממש כאבי שרירים. הרבה פעמים בחילה או אפילו הקאות. לא הקאות מכוונות, כמו שאנחנו מכירות ומכירים מבולימיה, אלא ממש שהגוף לא עומד בזה, לא עומד בכמות שאת מכניסה לו, והיה לי את זה אני זוכרת מגילאים מאוד קטנים".
זה קרה כשהיית לבד?
"בדרך כלל, כן. זה היה כרוך בהמון-המון הסתרה ובושה, כי את גם כל הזמן אומרת לעצמך, אני שמנה, אז אנשים יודעים שאת לא אמורה לאכול את הדבר הזה, וגם את כל הזמן אמורה להיות בדיאטה. למעשה, תמיד הייתי בסוג של דיאטה. בשפה של הפרעות האכילה אנחנו קוראים לזה 'צמצום'. זה המון שעות לא לאכול, ואם לאכול אז ממש קצת, והיו תקופות ארוכות שהגדרתי את עצמי 'מכורה לאוכל', וממש שקלתי ומדדתי כל דבר שהכנסתי לפה.
"בשנות ה-20 שלי, מגיל 23 עד גיל 33, אני מדדתי כל דבר שהכנסתי לפה, וכל הזמן נשקלתי. הייתי אוכלת רק את הדבר הסופר מדויק שלי, ולפעמים אני גם מנעתי מעצמי מללכת למקומות מסוימים, אם ידעתי שלא יהיה שם את האוכל המדויק לי. זה הופך לכפייתיות שמנהלת לך את החיים. גם האוכל ניהל לי את החיים, אבל גם הניסיון לשלוט בו ניהל לי את החיים. וזה כמובן לווה בהמון-המון ספורט, שקרים והסתרה. גם לא הכנסתי שנים לגוף שלי המון סוגים של מאכלים.
"את מתקיימת בעצם בשני מישורים כל הזמן - יש את המישור שבו את מתפקדת. אני הייתי בת זוג, אני מוזיקאית, הוצאתי אלבומים, הופעתי, ומאחורה כל הזמן יש את התדר של כמה אני שוקלת ומה אני אוכלת, והאם אכלתי בסדר או שלא אכלתי בסדר, ואשמה על מה שאכלתי ועל מה שלא אכלתי, וממש לנהל רישום מדוקדק של הכול. זה סוג של טירוף שמאוד-מאוד קשה להסביר אותו, עד שחווים אותו. חוץ מזה, שאני לא כל כך הבנתי שמה שאני חווה זה הפרעה אכילה. אני לא הבנתי את זה. אני חשבתי שאני מכורה לאוכל, ושאולי יש לי בעיית השמנה. קיבלתי אבחנה רק בגיל 34".
אני מנסה להבין את חוויית הבולמוס - יש לך מין רעב לא מוסבר ואת פשוט חוטפת מכל הבא ליד?
"כן. בשנות ה-20 שלי היו הבולמוסים הכי חמורים, כי כמו שכולנו מכירות את שנות ה-20, הן מאוד סוערות מבחינה נפשית. את עוברת הרבה דברים, ואת גם לבד. זאת אומרת, את כבר לא גרה אצל ההורים. אני ממש זוכרת את החוויה של ללכת לסופר, לקנות הרבה ממתקים, לחזור הביתה ולאכול את כולם. אני אף פעם לא הייתי בן אדם שמקיא, אז אני פשוט הייתי שוכבת גמורה במיטה, לפעמים במשך ימים, עם שנאה עצמית, וזה היה דפוס שחזר על עצמו, ואז כמה ימים של או ממש לא לאכול, או לאכול מעט מאוד. רוב הפעמים שהיה לי בולמוס, זה נבע מהרגשה רעה, לא מרעב פיזי.
"ההתפרצות הכי גדולה שהייתה לי, קרתה ביום של הופעת ההשקה של האלבום הראשון שלי. זה היה ב-31 באוקטובר 2018. עבדתי מאוד קשה לקראת ההופעה הזאת, וגם כל הזמן החזקתי נורא-נורא חזק את העניין של האוכל, כי היה לי נורא חשוב להגיע במיטבי, שאז חשבתי ש'במיטבי' אומר להיות הכי רזה. עבדתי על המופע הזה בטירוף, והכול היה על הגב שלי. ואז עליתי לבמה וגיליתי שכמות האנשים שרציתי שתגיע לא הגיעה, ובאותו לילה היה לי בולמוס ראשון מזה המון-המון זמן, ואחריו הבולמוסים התחילו להגיע בתדירות גבוהה יותר ויותר.
"היה לי בולמוס בהתחלה פעם בחודש, ואחרי זה פעם בשבועיים, ואחרי זה פעם בשבוע, ובאיזשהו שלב, זה נהיה בולמוס פעם בשלושה ימים, עד שבאתי לרופא המשפחה שלי וצעקתי 'הצילו'. רק אחר כך, ובגיל 34, אובחנתי באופן רשמי כסובלת מהפרעת אכילה".
"היה לי בולמוס בהתחלה פעם בחודש, ואחרי זה פעם בשבועיים, ואחרי זה פעם בשבוע, ובאיזשהו שלב, זה נהיה בולמוס פעם בשלושה ימים, עד שבאתי לרופא המשפחה שלי וצעקתי 'הצילו'. רק בגיל 34, אובחנתי באופן רשמי כסובלת מהפרעת אכילה"
עד האבחון היו לך שותפים או שותפות לסוד, מישהו או מישהי שידעו שיש לך בולמוסים?
"לא. אני פשוט חשבתי שאני לא בשליטה. כאילו, שאני לא בסדר. לא הייתי בחוויה של 'יש לי הפרעת אכילה'. תמיד אמרו לי שאני יפה למשל, אבל תמיד בא אחרי זה המשפט, 'אם רק תרזי קצת, אז יראו את זה'. אני חושבת שהסתובבתי עם תחושה שאני כל כך יפה וחכמה ומוצלחת, אבל אף אחד לא רואה את זה בגלל שאני שמנה. זאת הייתה החוויה שלי. שאם אני רק ארזה קצת, אם אני רק ארד את הקילוגרמים האלה, אז אני אהיה כל מה שאני יכולה להיות".
מה היה קורה כשהיית מגיעה למשקלי היעד האלה?
"עדיין הייתי אומללה. הסיפור בהפרעת האכילה הוא סיפור של שליטה. הסיפור הוא לא רזון. היו תקופות שהייתי מגיעה למשקלים מאוד נמוכים, והייתי מסתכלת על עצמי במראה ועדיין חשבתי שאני צריכה לרזות עוד. זאת אומרת, אין לזה סוף. זה בור בלי תחתית. כשהגעתי למכון להפרעות אכילה, אמרו לי כזה, 'שומעת דקה? יש לך הפרעת אכילה. את מתפקדת, את נורמטיבית, אבל יש לך יחס מופרע לאוכל ולאכילה ולגוף'".
מה למדת על הפרעות אכילה? כי ממה שאני מבינה ממך זה בעצם ספקטרום. זה לא רק מה שאנחנו מכירות על אנורקסיה ובולימיה.
"נכון, יש המון סוגים ויש גם דברים שהם שקופים יותר. להרבה אנשים יש עניין של דימוי גוף, ולחלק יש עניין גם של הפרעות אכילה, או איזשהו אישיו עם אוכל. הפרעת אכילה היא המקום שההתעסקות באוכל הופכת להיות אובססיה, כפייתיות, וזה משתלט לך על החיים".
כמו התמכרות.
"בדיוק כמו התמכרות. אני יכולה להגיד לך שאני בזבזתי המון שנים מהחיים שלי. שנים שאני מרגישה את החוסר שלהן היום. השקעתי כל כך הרבה שנים להיות בתוך הפרעת האכילה, ואז להתגבר על הפרעת האכילה, כך שמבחינה רגשית אני יותר צעירה מהגיל שלי, וגם אין לי הרבה ניסיון חיים. לא עשיתי למשל טיול ארוך, כי כל הזמן פחדתי. פחדתי להיות בבולמסים, פחדתי ליפול, העולם הפחיד אותי".
צפו בפרק "סקס אפיל" על מיניות והפרעת אכילה
(ynet radio)
זה עצר אותך מלחוות חוויות?
"המון. ואני אגיד יותר מזה, אם אנחנו מדברות באמת על העניין של הזוגיות ושל המיניות - אני היום יודעת להגיד שנכנסתי למערכות יחסים ארוכות שנמשכו המון שנים, שאני יודעת היום שכנראה ש-או שהן היו נמשכות פחות, או שהן לא היו קורות בכלל, אם לא הייתי מפחדת כל כך להיות לבד, או מההרגשה שאף אחד לא ירצה אותי חוץ מהבחור הזה, שהוא מקסים ומתוק ונהדר, ונורא-נורא רוצה אותי והוא גם חבר טוב".
בגלל האופן שבו הסתכלת על עצמך?
"בדיוק, בגלל דימוי גוף נמוך, דימוי גוף שלילי, הערכה עצמית נמוכה, תחושה שאף אחד לא רוצה להיות איתי. תחושה שאני גם ככה לא מאוד תפקודית והחיים שלי, את יודעת, לא הולכים לכיוון שאני רוצה. וקשה לי, כל הזמן קשה לי וכל הזמן צריך להאכיל אותי. פספסתי ככה המון שנים".
איך זה מסתדר עם העובדה שאת בעצם יוצרת וזמרת עצמאית, ששרה ומופיעה ומשדרת המון ביטחון עצמי?
"אני חושבת שיש שתי ממלכות שבהן הצלחתי To Fake It Until You Make It - שזה הסקס והבמה. משהו שם נדלק אצלי כשאני בסקס, ומשהו נדלק אצלי כשאני על הבמה. זה פשוט קסם. כאילו, מבחינת המוח שלי זה קצת כמו מדיטציה. כל השיט שמסתובב בו ביום-יום הולך הצידה, ואני בתוך הדבר הזה על 100. אני פשוט נוכחת ברגע".
זה מאוד מעניין כי אחת הבעיות התפקודיות המפורסמות בטיפול מיני, בעיה שנהגתה לראשונה על ידי צמד החוקרים, מאסטרס וג'ונסון, נקראת "ספקטטורינג". זה מאפיין בעיקר נשים, שכל הזמן מסתכלות על איך שהגוף שלהן נראה בזמן האקט המיני, ואז הן לא מצליחות להיות ברגע ולהיות בעונג. הן אומרות לעצמן, "אוי, אני עכשיו בדוגי ואז הוא יראה את התחת שלי והתחת שלי גדול'. או 'אם אני אשאר בתנוחה הזאת, הוא יראה את אי-הסימטריה שלי בחזה". ההיגיון אומר שאם את כל הזמן מתעסקת באיך הגוף שלך נראה, את תתעסקי בו גם במיניות, אבל אצלך זה עובד אחרת. הצלחת לייצר שאט- דאון למחשבות ופשוט להיות בעונג.
"אני חושבת שאינטימיות רגשית הייתה לי קשה, שמישהו יראה לתוך הנשמה שלי. אבל מיניות מנותקת מרגש? היא קלה, כי להתנתק מהגוף אני יודעת. בעצם היה לי כל כך הרבה תרגול בלהתנתק מהגוף, שזה בעצם נורא קל להתנתק מהגוף, ועל כן הצלחתי לחוות עונג פיזי נורא-נורא גדול המון שנים.
"יש לי גם מחשבה, שאני יודעת שהיא מאוד לוגית, שאם גבר הגיע איתי למיטה, הוא אוהב את מה שהוא רואה, ואם לא, הוא לא חייב להיות פה. וגם תראי, היו שנים שבאמת לא נהניתי מהמיניות, ובאיזשהו שלב פתחתי את היחסים הארוכים שהייתי בהם בגלל זה. ואז, כשפתחנו, הייתה לי פתאום פריצת דרך עם המיניות שלי. בעצם הבנתי שבשביל ליהנות מהמיניות, לא רק בגוף, אני צריכה להיות גם מחוברת רגשית, וחיבור רגשי כבר דורש צלילה פנימה, אבל לקח לי זמן להבין את זה.
"אני חושבת שאני תמיד השתמשתי במיניות שלי כאיזשהו מטבע. אני הייתי מאוד מינית מגיל מאוד צעיר. אני ממש זוכרת התמזמזויות עם בנים מתחת לשולחן בחטיבה. אבל כל השנים האלה המיניות עבורי מילאה איזשהו צורך. היא הייתה הדרך שלי לאשר את הגוף שלי, להרגיש שאני בסדר, ויפה, ונראית טוב. גם היום, כשאני מרגישה לא טוב עם הגוף, אני יודעת שסקס יכול לעזור".
"היום אני כבר עושה את זה בצורה בריאה, את יודעת, לא עם פרטנרים שמזלזלים בי ומנצלים אותי, אבל אני כן יכולה להגיד לך שבתור בת נוער היו רגעים שהרגשתי מנוצלת, שהרגשתי שאני נורא מאוהבת ואני נורא רוצה את הבן הזה, והוא כאילו קולט את זה, ובגלל שאני שמנה, הוא יודע שאני אזרום איתו.
"את יודעת, מה זה הפרעת אכילה אם לא ניתוק מהגוף? את בעצם מתנתקת ממה שהגוף שלך מבקש ממך, בין אם זה רעב ובין אם זה שובע, אבל אצלי דווקא משהו בניתוק מהגוף הוביל אותי למקום שהייתי יחסית חופשיה ומשוחררת עם המיניות שלי.
"תמיד השתמשתי במיניות שלי כאיזשהו מטבע, אבל כל השנים האלה המיניות מילאה עבורי איזשהו צורך. היא הייתה הדרך שלי לאשר את הגוף שלי. גם היום, כשאני מרגישה לא טוב עם הגוף, אני יודעת שסקס יכול לעזור"
"היום, בטיפול שאני עוברת, ממש בדומה למיניות, אני לומדת להקשיב לגוף שלי ומהמקום הזה לפעול. יש קטע מאוד מעניין בהקשר בין הפרעת האכילה שלי למיניות – שלא היה לי טעם באוכל. לא ידעתי מה אני אוהבת, כמו שלא ידעתי לזהות רעב או שובע. באותה מידה, אני לא ידעתי בכלל למי אני נמשכת. זאת אומרת, אני אמרתי 'כן' בעיקר למי שרצה אותי, ואני חושבת שעד גיל 34-35, שכבתי בעיקר עם גברים שלא נמשכתי אליהם. שפשוט התחילו איתי וזרמתי איתם.
"היום אני יודעת להגיד שיש לי טעם והוא מאוד ספציפי, אגב. אבל בתקופה ההיא לא הייתי מודעת לזה. היום זה מאוד ברור לי. הגוף שלי מתעורר לאנשים מסוימים. זה גם הרבה פעמים לא רק בגלל מראה, זה בגלל בשיחה, אבל זה לקח זמן כי הייתי שטחית. הפרעת אכילה היא קצת שטחית".
זה גרם לך אגב להסתכל בעין ביקורתית יותר כלפי בחורים, אם הם לא שומרים על המשקל?
"הלוואי שיכולתי להגיד שלא. אלוהים אדירים, אני הייתי שטחית ברמות. היה לי קשה עם גברים שלא מטפחים את עצמם ולא עושים ספורט. מנגד, יצאתי פעם עם מישהו שהיה נורא-נורא שרירי, קוביות וזה, וזה גם הפחיד אותי קצת. אמרתי לעצמי, מה יקרה אם אני לא אראה ככה? אם אני לא אהיה עם ריבועים בבטן? גם היום, כשאני רואה בנים באפליקציות שהם אובר דואגים למראה החיצוני שלהם, זה גם קצת טורן אוף עבורי".
מהחשש שתשפיעו לרעה האחד על השני?
"חד-משמעית. ברור שאם אני נורא אימשך למישהו כזה, ופתאום תהיה איזו התאהבות נורא-נורא גדולה, אז בסדר, אני אוכל לעבוד על זה. אבל בגדול, זה דגל אדום עבורי".
לסיום, מה תייעצי באמת לבני ולבנות זוג של אנשים עם הפרעות אכילה?
"לא להלחיץ. זאת אומרת, הדבר האחרון שהיה עוזר לי זה אולטימטום כמו, 'אם את לא מטפלת בזה, אני אעזוב אותך'. הפרעת אכילה היא מחלה של שליטה לפני הכול. אז הדבר היחיד שאני חושבת שאפשר לייעץ, זה להגיד, 'אני אוהב אותך' או 'אני אוהבת אותך', 'אני כאן בשבילך', ולעודד ללכת לטיפול".
