סקס אפיל
לחוות אורגזמה בתנאי מעבדה | #102
36:38
(האזינו לפרק החדש של "סקס אפיל" על לחוות אורגזמה בתנאי מעבדה)
סקס אפיל הוא פודקאסט המיניות של ynet יחסים, בהנחיית לורי שטטמאור, עורכת הערוץ. מוזמנים ומוזמנות להאזין לנו כאן ב-ynet, וגם לעקוב אחרינו בספוטיפיי, באפל פודקאסטס, ביוטיוב ובכל מקום אחר שבו אתם נוהגים ונוהגות להאזין לפודקאסטים שלכם. רוצים לדבר איתנו? בואו לקהילה שפתחנו בפייסבוק - "סקס אפיל - הקבוצה לדיונים", ואם נהניתם להאזין - נשמח מאוד אם תדרגו אותנו באפליקציות השונות.
והפעם: בקיץ האחרון זכתה רוני ארז מתל אביב, שמגדירה את עצמה כ"מדריכת אורגזמות", להשתתף בניסוי חדשני ופורץ דרך, שבדק האם "שיטת הגל" שפיתחה, להגעה לאורגזמה ללא מגע ישיר באיבר המין, אכן תקפה מבחינה מדעית.
מול עיניו הבוחנות של הצוות הרפואי של ג'ים פאוז, פרופסור למדעי המוח במחלקה לפסיכולוגיה ומדעי החיים באוניברסיטת צ'ארלס אשר בפראג, ומול עדשת המצלמה של צוות צילום מיוחד, הדגימה רוני את הטכניקה הייחודית שפיתחה, והוכיחה שזה אכן אפשרי להגיע לאורגזמה נשית, ללא מגע באיבר המין ורק מעצם המחשבה על כך.
בפרק 102 של "סקס אפיל" רוני משתפת במסע האישי שלה, שהתחיל בכלל בהתמודדות עם אנדומטריוזיס קשה, המשיך עם ההבנה שהיא מולטי-אורגזמית וביכולתה לעזור לאלפי נשים אחרות שמעולם לא חוו אורגזמה, ומסתיים בתיקוף המדעי הגדול במעבדה הצ'כית של פרופסור פאוז. האזינו לפרק החדש שנמצא בראש העמוד.
"כשהגעתי למעבדה ופתאום ראיתי את המצלמות, חשבתי, 'וואי, וואי, מה עשיתי לעצמי'. לשנייה היה לי מן פיק ברכיים, אבל מיד נרגעתי כי נזכרתי כמה חשוב מה שאני עושה, ושזאת השעה שלי להוכיח ולתקף את הטכניקה שפיתחתי. בסוף, יש משמעות מאוד גדולה למה שאני עושה - יש כל כך הרבה נשים בעולם שאם הן ידעו שזה אפשרי להגיע לאורגזמה ולמולטי-אורגזמה, ואם הן יתרגלו את זה, הן יוכלו להיות במקום הרבה יותר טוב בחיים. אגב, לא רק נשים שמעולם לא חוו אורגזמה, גם נשים שחוות אורגזמה, אבל רק בצורה מסוימת, וכעת הן תוכלנה לחוות את זה גם בזמן החדירה עם בן הזוג, וזה כבר אחרת לגמרי", אומרת רוני ארז, שכבר שבע שנים מלמדת נשים להגיע לאורגזמה ולמולטי-אורגזמה. רוני היא מפתחת "שיטת הגל" לשליטה באורגזמה הנשית, וגם האורחת הראשונה בפודקאסט.
ספרי טיפה על עצמך למאזינות ולמאזינים.
"אני בת 55. עד לפני שבע שנים עבדתי כמאמנת כושר. הגוף שלי תמיד היה הכלי שלי. הדרכתי המון שיעורים, וככה עם החיים התווספה לי בעיה רפואית. סבלתי מאנדומטריוזיס, שזה הידבקויות של רירית הרחם שבאות לידי ביטוי במחזורים מאוד קשים, כאבי מחזור וכאבים בזמן קיום יחסים. אלו דברים שהוציאו אותי מדעתי, ומה שקרה זה שאחרי הרבה מאוד שנים וטיפולים, הומלץ לי להוציא את הרחם, וזה באמת מה שעשיתי לפני 11 שנים, כשהגעתי לגיל 44. כבר היו לי ילדים בשלב הזה. אני נשואה לניצן ויש לנו ביחד חמישה ילדים. אני הגעתי עם ילד אחד, ניצן הגיע עם שניים, וביחד יש לנו שניים משותפים, כך שמבחינת הילודה סיימתי.
"יחד עם זה, את יודעת, בגיל 44 כשאומרים לך, 'אוקיי, עכשיו זמנך להוציא את הרחם', זה ממש לא נעים, וזה משהו שככה הידר שינה מעיניי, אבל עשיתי את מה שהייתי צריכה לעשות. אלא שאחרי הוצאת הרחם, התחלתי לשים לב שאני רצה כל הזמן לשירותים, וסובלת מתכיפות גבוהה מדי של שתן. זה ממש הפריע לי, והחלטתי שאני חוקרת את הגוף שלי כדי לוודא שאני לא הולכת ועושה עוד ניתוח פולשני. דרך הריפוי בבעיה שנוצרה לי, התוודיתי למנגנון הפיזיולוגי של הגוף שלי, ופתאום הפכתי להיות מולטי-אורגזמית".
רגע, מה זאת אומרת? מה עשית כדי להגיע לשם?
"שיחקתי עם עצמי דרך איזשהו מכשיר שפיזיותרפיסטית רצפת אגן נתנה לי לתרגל על בסיס יומי. הכוונה היא שאחרי שגמרתי את עשרת המפגשים איתה, היא נתנה לי מכשיר לתרגול עצמי, וככה על פני שלושה חודשים, דרך העבודה עם אותו מכשיר, פתאום שמתי לב לדבר נורא מעניין שקורה בתוכי - התחלתי להגיע לאורגזמה ולמולטי-אורגזמה רק מעצם התנועה שעשיתי. בעצם יצרתי באופן אינטואיטיבי איזושהי תנועה, שדרכה אני מצליחה להביא את עצמי לעינוג עצמי, בלי לגעת בעצמי. הבנתי שעליתי פה על משהו.
"כלומר, דרך אותה תנועה פנימית הפכתי להיות מולטי-אורגזמית ולשלוט בכל סוגי האורגזמות, וזה בעצם משהו שהביא אותי אחר כך להגיד - רגע, רגע, רגע, עליתי פה על משהו, מצאתי סטארט-אפ לעינוג נשי, וזה חייב להגיע לכל אישה באשר היא. התחלתי לעשות הנדסה לאחור כדי להבין את הדרך שבה אני מגיעה לזה בלי המכשיר, והתחלתי לתרגל עם עצמי את אותה תנועה פנימית. כך פיצחתי את טכניקת הגל, טכניקה שעובדת על תנועה, דמיון ותחושה.
"השיטה עובדת על חלק תפיסתי, חלק התנהגותי וחלק פיזיולוגי. אז החלק הפיזיולוגי הוא בעצם הטכניקה. החלק התפיסתי יושב הרבה פעמים על כל המקומות הרגשיים שלא מאפשרים לאישה להיות במיטבה בתוך המקום הזה של העונג והמיניות, ואז זה משפיע על ההתנהגות המינית שלה, ואז כמובן הדרך לאי הגעה לאורגזמה קצרה מאוד".
מה זה אומר?
"אנחנו גדלות לתוך מסרים, מחשבות ותפיסות על מהי מיניות, על הגוף שלי, על הנראות שלי, על מה אני חושבת שאני מרגישה מול בן הזוג שלי, וכל הקולות והמסרים האלה שיש לנו בראש משפיעים על ההתנהגות המינית שלנו. אני אספר שלקראת גיל 40, הלכתי ולמדתי NLP, כך שהיום אני מאסטר ב-NLP ודמיון מודרך וגם מנחת קבוצות, ובעצם הכלים שבהם אני משתמשת כדי להעביר את הידע הזה, הם כלים מאוד מוכרים בעולם ה-NLP, ומטרתם לשנות את התפיסה המינית שלנו, כדי שנוכל להגיע למיניות כשאנחנו משוחררות מדעות קדומות ופשוט להתמסר. ואז, בתוספת הטכניקה הפיזית שאני מלמדת, השמיים כבר באמת פתוחים לכל אחת".
"עד עכשיו לימדתי 2,800 נשים את הטכניקה הזאת של שיטת הגל. יש שלושה מפגשים כשהשלב הראשון הוא ללמד אותן על איבר המין שלהן, ללמד אותן את האנטומיה. אחר כך אני מלמדת אותן איך הן יכולות להעלות את העוררות הפיזיולוגית, כי בסופו של דבר, אורגזמה היא סוג של פורקן פיזיולוגי שאנחנו חוות. עד כמה אנחנו מאפשרות, עד כמה אנחנו משחררות, זה כבר תלוי בכל אחת וביכולת שלה באמת להיות בחופש עם עצמה ועם הגוף שלה.
"אני מלמדת אותן על האיבר, ואני מתחילה להסביר להן את אותה תנועה. אחר כך אני שולחת אותן הביתה לתרגל, והן חוזרות אחרי שבוע, ואז אנחנו מדברות על איך להעלות את הרגישות שלהן בשטח הפנימי של הנרתיק. אחר כך אני מלמדת אותן איך לעשות את זה יחד עם בן הזוג במהלך החדירה. אז ברגע שהן מבינות את האזורים הארוגניים שנמצאים בתוך הנרתיק, ברגע שהן מבינות את התנועה הפנימית, ברגע שהן מבינות את הדימוי שאני מסבירה להן, אני עוזרת להן לזהות את אותו דגדוג שמסמן שהן תכף מגיעות לאורגזמה".
צפו בלורי שטטמאור מראיינת את רוני ארז
"הרבה פעמים נשים מגיעות עם איזושהי תפיסה לגבי איך אמורה להיראות האורגזמה שלהן. הן חושבות שאם היא לא נראית כמו אצל הגבר, אז זאת לא אורגזמה. אני מסבירה להן שהאורגזמה שלנו לא מתנהגת אותו הדבר, ושהפוטנציאל הגדול של האישה נמצא בתוך הנרתיק. המקור של האורגזמה הוא הדגדגן, אבל פוטנציאל העונג האינסופי טמון בנרתיק, וכשנשים חוות הן את זה הן פתאום אומרות - רגע, זה קיים בתוכי? אני לא מבינה? המעיין הזה נמצא בתוכי? וזה רגע גילוי מדהים ומשנה חיים. חוויה מתמשכת של הנאה".
"המקור של האורגזמה הוא הדגדגן, אבל פוטנציאל העונג האינסופי טמון בנרתיק, וכשנשים חוות הן את זה הן פתאום אומרות - רגע, זה קיים בתוכי? אני לא מבינה? המעיין הזה נמצא בתוכי? וזה רגע גילוי מדהים ומשנה חיים"
מה אחוז ההצלחה של אלו שמגיעות אלייך?
"אני אוהבת את השאלות האלה. כל אחת שמתקשרת אליי, זה בדיוק מה שהיא שואלת. אז אני רוצה רגע להסביר, כי זה גם קשור לאיזושהי תפיסה. כשאת שואלת מה הם אחוזי ההצלחה, זה מצד אחד בסדר, אבל מצד שני השאלה צריכה להיות מה אני צריכה לעשות כדי להצליח. ובעצם אני מלמדת את עצמי, ואני מלמדת את הדרך שבה אני הבנתי את הגוף שלי, ונשים שמגיעות אליי, מן הסתם, לא יצטרכו לעבור את המסע הארוך שאני עברתי. אבל מי שמקשיבה לי ועושה את מה שאני אומרת, מגיעה לשם. אוקיי? זה עניין של אמון. זה לא יכול להיות אחרת. הלוואי שהייתי יכולה לבוא ולהתקין משהו בוואגינה של כל אחת, אבל זה לא עובד ככה.
"הראשונים שדיברו על כך שכל אישה יכולה להיות מולטי-אורגזמית היו צמד החוקרים ביל מאסטרס וורג'יניה ג'ונסון. הם דיברו על זה מבחינה פיזיולוגית, אבל יש כאן גם עיבוד רגשי לחוויה הזאת שנשים חייבות לעשות. כי היכולת הוכחה כמשהו שעובד, עכשיו את צריכה לראות עם עצמך איך לעשות את זה. אז לגבי השאלה שלך - כל אחת בסופו של דבר מגיעה לזה. אין אחת שלא מגיעה. מי שתתמיד, מי שתעשה את מה שאני אומרת, תצליח".
אז בקיץ האחרון טסת לפראג ונפגשת עם פרופסור ג'ים פאוז כדי לבחון את השיטה שלך בכלים מדעיים. איך נוצר הקשר ביניכם?
"הקשר נוצר בזכות ד"ר מיכל לוריא המהממת, שאחראית על מרכז רותם, מרפאה לבעיות בתפקוד מיני. הגעתי אליה בתקופת הקורונה ועשינו שיחת זום, ניצן, אני והיא. אמרתי לה, 'תקשיבי, אני מבינה שעליתי על משהו. זה אומנם קרה בטעות, אבל כמו כל הרבה דברים במדע, תגליות נולדות דרך טעויות. ואז היא אמרה, 'רגע-רגע-רגע, זה נשמע לי מעניין'. זמן מה אחר כך היא השתתפה באיזשהו כנס בחו"ל, שבו היא פגשה את פרופסור ג'ים פאוז, שהוא אחד מ-14 חוקרים ברחבי העולם שמתעסקים נטו בחקר האורגזמה הנשית. פרופ' פאוז התלהב, היא חיברה בינינו, ועשינו שיחת ועידה ביחד. ואז, בשנה שעברה, טסנו אליו בפעם הראשונה לפראג, והוא כתב בעצם פרוטוקול רפואי שצריך להתקיים כדי שהניסוי הזה יוכל לצאת לפועל. בקיץ האחרון שוב טסנו אליו, ואז גם התנהל הניסוי שהתפרס על שלושה ימים".
איך התנהל הניסוי?
"קודם כל, הניסוי נעשה בליויי של אחות, רופא אורולוג ועם פרופ' פאוז, שעוסק בחקר המוח. בעצם עשיתי 'פרופ' אוף קונספט' כדי להוכיח את אמיתות הטכניקה. בנוסף, התלווה אליי צוות צילום דוקומנטרי מלא, כי ניצן הולך לעשות סרט על כל התהליך. ניצן, שהוא בן הזוג שלי, הוא שותף לדרך שלי ואנחנו במסע הזה כבר למעלה מ-18 שנים ביחד.
"ביום הראשון לקחו ממני דם לפני שהתחלתי, במטרה לבדוק את הורמון הפרולקטין, כי הפרולקטין הוא בעצם המדד האובייקטיבי שמעיד על הגעה לאורגזמה. מדובר בהורמון שיש רק שני מצבים שהוא עולה - או בזמן האורגזמה, או בזמן שאישה מניקה. אני כבר בגיל המעבר, אני לא מניקה, אז אצלי הוא יכול לעלות רק בעת האורגזמה, ואי אפשר לזייף את זה.
"אגב, עוד לפני הניסוי קיבלתי הוראה שאסור לי לעשות סקס במשך שבוע. היה לפרופ' פאוז חשוב לבדוק שאני מתחילה את המחקר כשאני באיזושהי נקודת התחלה נקייה. כלומר, שלא עשיתי סקס יום קודם ואז יכול להיות שאולי ההורמון עדיין קיים אצלי בגוף ויכול לעלות. זה היה הבייסליין. ואז נכנסתי לחדר עם מצלמות שצילמו, וחדר ליד ישב הצוות הרפואי וצוות הצילום. אני הייתי בחדר לבד עם מצלמה ששמו עליי, כדי לראות את מה שאני עושה, ולצוות הרפואי היה מוניטור בחדר השני.
"הם ראו אותי בזמן אמת, אבל חשוב לציין שלאורך כל הניסוי אני עם בגדים. אז הייתי ככה בחצי שכיבה, המצלמה עליי והתחלתי לעשות את הטכניקה במשך חמש דקות. אחרי שסיימתי, מיד נכנסה אחות כדי לקחת ממני דם. ואז התבקשתי להמתין רבע שעה כדי לראות שיש מגמה של ירידה, ואז שוב לקחו ממני דם. בסך הכול, לקחו ממני דם שלוש פעמים - לפני שנכנסתי לחדר, מיד אחרי שעשיתי את הטכניקה, ורבע שעה אחריה. אלו הם שלושה מדדים שמטרתם להראות את מצב הפרולקטין הרגיל שלי, את מצבו מיד אחרי האורגזמה, ואת מצבו רבע שעה אחריה. זה היה ביום הראשון.
"יומיים אחר כך אותו דבר - לוקחת דם, אחרי זה נכנסת לתרגל את הטכניקה של האורגזמה, רק הפעם למשך של 10 דקות, מיד יוצאת, שוב לוקחים לי דם ואז עוד רבע שעה. זה היה יום השני. יומיים אחר כך הוזמנתי שוב למעבדה, הפעם כדי לבחון את הניסוי מול קבוצת הביקורת. זה אומר שלקחו לי בדיקת דם, ואז במשך 10 דקות התבקשתי לעשות תרגילי יוגה. ואז שוב לקחו לי דם ועוד בדיקה נעשה רבע שעה אחרי כן. זה היה הפרוטוקול".
למה יוגה?
"בזמן התעמלות יש עלייה בדופמין. הדופמין הוא המעכב של הפרולקטין. וברגע שאני עושה ספורט, אז הדופמין עולה והפרולקטין יורד. ככה לא יכולים להגיד, אוקיי, הזזת את הגוף והפורלקטין עלה. כך גם אפשר להראות שעצם הטכניקה שלי היא שגרמה לעלייה בפרולקטין ולהגעה ודאית לאורגזמה. בסופו של דבר גילו שיש אחרי חמש דקות של הטכניקה עלייה בפרולקטין, אבל אחרי עשר דקות של אורגזמה כבר הייתה עלייה של 42 אחוז יותר פרולקטין. זאת אומרת, משך הטכניקה שאני עושה, משך הזמן שאני מגיעה במהלכו לאורגזמה, הוא אינדיקציה ישירה לעלייה של הפרולקטין, של האורגזמה".
"כשאני עושה את הטכניקה במשך עשר דקות, אני למעשה נכנסת לשרשרת של אורגזמות, וככל שאני ממשיכה לעשות את הטכניקה, הגוף שלי נמצא בעוררות פיזיולוגית. אני באורגזמה מתמשכת. לעומת זאת, כשעשיתי עשר דקות יוגה, לא רק שהפרולקטין לא עלה, הוא ירד. הוא ירד והדופמין עלה. וזה היה התיקוף לכל מה שפרופ' ג'ים פאוז ביקש לבדוק.
"בסוף הניסוי הזה פרופ' פאוז אמר לי ולניצן, 'אתם ממשיכי דרכם של מאסטרס וג'ונסון', כי התרומה שאנחנו מביאים לעולם בתוך המקום הזה, שמאפשר לבדוק ולהבין מה קורה לאישה בגוף בזמן האורגזמה הנשית, הוא מאוד משמעותי. ובגלל שעשיתי את זה עם בגדים, אז אין עם הניסוי הזה שום בעיה מבחינת ועדת האתיקה. גם אין פה שום מגע. אני עושה תנועה שהיא פנימית.
"עכשיו, אני צריכה להגיד לך עוד משהו מאוד- מאוד מעניין שגם נבדק ביום השלישי - בנוסף לעניין של היוגה, בדקו גם את פעילות רצפת האגן שלי בזמן הגעה לאורגזמה, וגם את היכולת שלי רק לחשוב על התנועה - וכבר להביא את עצמי לשרשרת של אורגזמות. מה שקרה זה שבמשך חמש דקות הוא ביקש ממני רק לחשוב על האורגזמה שלי, בזמן ששמו מכשיר ניטור בנרתיק. זהו מכשיר שנקרא 'ליונס' שזה שבעצם ממש יודע לנטר את הפעילות של רצפת האגן ואת הכיווצים שקורים. הוא אמר לי, 'חמש דקות עכשיו את לא עושה כלום. את לא עושה את התנועה, רק מדמיינת אותה', ואכן ראו שאין שום פעילות ברצפת האגן, אבל כל פעם כשחשבתי על התנועה, זה היה ממש כל 10-15 שניות – פאק, חוויתי אורגזמה".
הוא בדק שאת לא מכווצת ומשחררת?
"בדיוק. לא עשיתי את זה. הטכניקה עובדת על תנועה, תחושה ודמיון. והדמיון – ברגע שיצרתי לי איזושהי התניה לדמיון הזה, אז בכל פעם שחשבתי על זה, זה קרה".
אז את יכולה לשבת איתי עכשיו ובעצם לדמיין את עצמך מגיעה לאורגזמה ואם נמדוד לך את הפרולקטין נראה שאכן גמרת?
"זה מה שהוכחתי. מנגנון הבקרה הוא כפול, הוא גם מהמוח וגם מרצפת האגן. האורגזמה קורת אומנם מגירוי של הדגדגן, אבל ברגע שאת יודעת איך להפעיל את אותם אזורים במוח, אז הסיגנל נשלח מהמוח אל רצפת האגן וגורם לכיווץ, בדיוק כמו שאת יכולה לכווץ, וזה איזשהו מעגל שמפעיל את המוח, רצפת האגן, רצפת האגן, מוח, דגדגן. אז זה בעצם נתן לו המון המון מידע. ויש לזה מחקר המשך, משהו שבאמת יכול להיות בשורה לעולם.
"אני יכולה להגיד לך שאני הייתי השנייה שהגעתי לפרופסור, אוקיי? הגיעה אליו מישהי שצעירה ממני בעשרים שנה, והיא סבלה מווגיניסמוס. היא הלכה ועשתה טנטרה-יוגה, והיא אמרה לו שהיא גם יכולה להגיע לאורגזמה בלי מגע. הוא כתב לה פרוטוקול קצת שונה שלי, לבחינת האורגזמה במהלך שלושה שבועות, כשהם נפגשים פעם בשבוע. שבוע אחד הם עושים את החמש דקות, אחרי שבוע עושים את העשר דקות, ואחרי השבוע השלישי הם עושים את קבוצת הביקורת. אני עשיתי את זה בשבוע אחד, על פני הפרש של 48 שעות.
"מה שקרה זה שכשהיא עשתה את החמש דקות, פרופ' פאוז גילה כי הורמון ה-LH שלה עלה מאוד. זהו הורמון מגרה זקיקים. בעשר דקות שהיא עשתה שבוע אחר כך, כבר לא היה לו איזשהו מדד. עכשיו אותה אחת, היא לא ידעה להסביר לו איך היא מגיעה לזה. היא רק אמרה לו, 'דרך נשימות, דרך היוגה אני יכולה להביא את עצמי לאורגזמה'. אבל בניגוד אליי, היא לא הצליחה לפרוט את זה.
"עכשיו מה שמעניין הוא שאם בזמן האורגזמה הנשית - כשהיא קורית ביום הביוץ, יש כזאת עליית ב-LH, זה ממש יוכל לעזור לנשים בגילי הפוריות להיכנס להיריון. תחשבי שאם הן ילמדו ממני לעשות את הטכניקה הזאת, והן יעשו אותה גם בזמן הביוץ וגם בעת חדירה, הן ממש יגדילו את הסיכוי שלהן להרות. תחשבי על כל הנשים שסובלות כל כך הרבה בטיפולי פוריות, ואיך טכניקה כזאת תוכל אולי לעזור להן להיכנס מהר יותר להיריון. זה יכול להיות משנה חיים".
יש לך מילים אחרונות לנשים שמאזינות לנו ומעולם לא הגיעו לאורגזמה?
"קודם כל להתחיל בלהכיר את האיבר שלהן. יש הרבה נשים שלא מכירות את איבר המין שלהן. שלא הסתכלו עליו, שלא לדבר על להתחיל ליהנות ממנו. לדעת על הדגדגן זה ידע, זה חשוב. אבל לדעת איפה נמצא הדגדגן שלך, זה כבר ממש כוח. אז ללמוד איפה האזורים הארוגניים שמאפשרים לך להיות בתקשורת עם עצמך, לאפשר לעצמך להכיר מה עושה לך נעים. בשלב הבא, ללמוד להביא את זה גם למיניות עם בן הזוג. בסוף כל אחת יכולה להגיע לאורגזמה, אבל צריך להרים את הכפפה, צריך לרצות".
