סקס אפיל
תלמיד שאל אותי על אונלי פאנס | #128
46:10
(האזינו לפרק החדש של "סקס אפיל" על מהפכת החינוך המיני)
סקס אפיל הוא פודקאסט המיניות של ynet יחסים, בהנחיית לורי שטטמאור, עורכת הערוץ. מוזמנים ומוזמנות לעקוב אחרינו בספוטיפיי, באפל פודקאסטס, ביוטיוב ובכל מקום אחר שבו אתם נוהגים ונוהגות להאזין לפודקאסטים שלכם. רוצים לדבר איתנו? בואו לקהילה שפתחנו בפייסבוק - "סקס אפיל - הקבוצה לדיונים".
שנת הלימודים נפתחה השבוע, ובין שיעור מתימטיקה לספרות, יש מי שזוכה גם לשיעורי חינוך מיני. סהר גל היא מורה, מרצה ומנחה להורים, לצוותים חינוכיים ולנוער בנושא חינוך מיני, חברת ועדת מנהל של "האגודה לחינוך מיני", וממנהלות קהילת הפייסבוק, "חינוך למיניות חיובית".
סהר הגיעה ל"סקס אפיל" כדי לשפוך אור על מהפכת החינוך המיני שנרקמת בימים אלו ממש בישראל, וכדי להסביר מה ההבדל בין חינוך מיני פורמלי לחינוך מיני שאינו פורמלי, אילו שאלות התלמידים שואלים אותה בנושא מיניות, כיצד מייצרים מערך שיעור חינוך מיני תואם גיל, איך הורים יכולים לקחת חלק בחינוך המיני של המתבגרים שלהם, ומה לענות כשנשאלת שאלה שמשאירה גם את המורה עצמה ללא מענה. האזנה נעימה!
"נולדתי וגדלתי בקיבוץ דתי. זה חלק מהזהות שלי שאני לומדת לאהוב ואפילו להרגיש גאה בו", אומרת סהר, "למרות שמגיל צעיר מאוד הבנתי שאני שונה. עם השנים, נמשכתי יותר למקומות שבהם הרגשתי שאני יכולה להיות מי שאני, בלי להסתיר חלקים מסוימים מהזהות שלי, ואני גאה להגיד שגם ההורים שלי עברו תהליך מטורף עם לקבל אותי על כך, ואפילו להתגאות במי שאני.
"כיום אני גרה בקיבוץ אלונים. יש לי שלושה ילדים, ואני מורה בבית הספר הדמוקרטי בעמק יזרעאל. הגעתי לשם כמורה למדעים שסיימה לימודי הוראה בסמינר הקיבוצים, ואני עובדת עם כל הגילאים, מ-א' עד י"ב".
רוצה לספר קצת מה זה אומר בית ספר דמוקרטי?
"בגדול, בית ספר דמוקרטי מושתת על לשים את הילד במרכז. יש למשל היבטים חזקים מאוד בנוגע לנושא הבחירה - לתת לילד או לילדה לדייק את הבחירה שלהם, ויש ליווי חינוכי של הדבר הזה, לא זורקים אותם למים ו'תבחרו'. בנוסף, בבית ספר דמוקרטי יש ריבוי של נרטיבים ולא דעה אחת. יש אסיפה שבה נקבעים החוקים, בהתאם להצבעות של המורים והתלמידים. יש גם המון מקום ליכולות ולאיכויות של כל מורה, ורצון להעצים את המקום הזה, ובעיקר המון-המון שיח רגשי. אנחנו קוראים לזה 'שפה שלישית' בבית הספר, וזה שיח מאוד משמעותי".
אז את מגיעה לבית הספר הדמוקרטי תחילה כמורה למדעים. מה קורה אחר כך?
"אני אומרת לעצמי, מעניין מה מלמדים בבתי ספר 'רגילים'. סקרנית, אני פותחת את הספר של מדעים לכיתה ז', מסתכלת ורואה שאיזה שניים-שלושה עמודים בלבד מוקדשים לנושא הרבייה. הייתה שם רבייה של דשא, רבייה של פילים או חיות, ובסוף איזו פסקונת כזאת על רבייה של בני ובנות אדם.
"אני מסתכלת סביבי ואני רואה את הילדים המתבגרים שנמצאים בבית הספר, ואני זוכרת את עצמי הולכת למנהלת ואומרת לה, 'תגידי, מי מלמד ילדים חילונים מיניות'? כאילו, בתפיסה שלי, כי לוקח זמן להיפרד מהדתל"שיות, חילונים אוכלים מיניות לארוחת בוקר. לקח לי זמן להבין שזה בכלל לא קשור, לא לדת וגם לא למוצא. אבל אז היה לי מובן מאליו שחילונים לומדים על מיניות כל הזמן, כי 'מיניות היא של חילונים', במירכאות.
"כתלמידת אולפנה למדנו יחסי אישות בבית הספר, אבל החינוך המיני הזה היה מאוד פונקציונלי - יחסי מין מקיימים בשביל מצוות עונתה, שהיא אחת החובות של הבעל לאשתו, ונעשית בשביל להביא ילדים. עונתה היא ההנאה המינית שלה, שזה מעניין כי זה בעצם מראה שביהדות יש התייחסות והבנה שהמיניות הנקבית פועלת קצת אחרת מהזכרית, אבל אני זוכרת שהחינוך המיני שקיבלתי היה חינוך מיני מאוד כזה עם מטרה, עם חוקים. לא היה שום דיבור על חיבור לגוף, קשב לעצמך, רצונות, גבולות - כל הדברים שאני מלמדת את התלמידים והתלמידות שלי היום.
"אפשר להגיד שהחינוך המיני שקיבלתי היה בעיקר מושתת על מה 'לא', ולא היה לי מושג מה כן. אני אסביר: אם את אומרת לילד שלך, 'אל תיכנס ככה הביתה', הוא לא יודע איך הוא כן יכול להיכנס, רק איך הוא לא יכול. אבל אם את אומרת לו, 'תקשיב, כשנכנסים הביתה אומרים שלום, מורידים נעליים, ואחר כך אתה יכול ללכת לעניינים שלך' - רק אז הוא יודע מה לעשות".
אז את מזהה שאין בכלל שיעורי חינוך מיני חוץ מפסקה על רבייה בשיעור ביולוגיה, ומגיעה עם זה למנהלת שלך. מה את אומרת לה?
"אני באה עם זה לגלי, שהיא אחת משני המנהלים שלנו, והיא אומרת לי, 'תראי, אין כל כך שיעורים על מיניות. יש שיעור אחד לכיתה ה' לבנות'. ואני מסתכלת עליה ואומרת, 'אבל מה עם הבנים? גם הם צריכים מיניות. ומה קורה בכיתה ז'? הם יגדלו עוד מעט, והרי חילונים עושים מין בגיל מסוים, לא? מישהו צריך לדבר על זה איתם על זה'. נורא דאגתי. ואז היא אמרה לי, 'את רוצה לעשות? תעשי'. וככה התחלתי, והיא ממש הייתה איתי בזה. היא עזרה לי לחשוב על מערכי שיעור, ואחרי כל שיעור כזה הייתי פוגשת אותה לעשר דקות כדי רגע לפרוק, לדבר, להגיד לה מה זה העלה בי, מה הציף אותי, מה היה לי שם עם הילדים".
"אני זוכרת את עצמי הולכת למנהלת ואומרת לה, 'תגידי, מי מלמד ילדים חילונים מיניות'? כאילו, בתפיסה שלי, כי לוקח זמן להיפרד מהדתל"שיות, חילונים אוכלים מיניות לארוחת בוקר. לקח לי זמן להבין שזה בכלל לא קשור, לא לדת וגם לא למוצא"
איך נראה השיעור הראשון שהעברת?
"אז בגלל שהייתי מורה למדעים התחלתי מלהביא להם צמח ולהוציא ממנו את האבקנים, שזה האיבר הזכרי ואת השחלה, והתחלנו מזה, מלהסתכל על מגש. ואז עברתי לשאלות. היה שיעור אחד, אולי זה היה השיעור השני או השלישי, שאמרתי להם, 'בואו, תשאלו כל מה שבא לכם' - והם הציפו אותי עד שלא יכולתי לנשום. מלא-מלא שאלות".
מה הם שאלו?
"הם שאלו על היריון ועל איך עושים תאומים, 'ואם עושים ככה - אז כן נכנסים להריון או לא נכנסים להיריון'? והם שאלו על אונס ועל כל מיני הגדרות של אלימות מינית. אני זוכרת את עצמי עומדת עם הגב לקיר, ואומרת לעצמי, אל תעני להם, רק תני להם רגע לספר לך מה הם רוצים לשמוע.
"ואז אמרתי, 'טוב, אנחנו נעצור פה', כי הבנתי שאני צריכה רגע לחשוב מה אני עושה עם זה. עכשיו אני אגיד בסוגריים שהם ידעו מהתחלה שיש פה ניסוי. כאילו, הם ידעו שאני לא מורה למיניות. זה היה ב-2014, והיה אז רק קורס אחד בנושא, לא כמו היום שיש ממש פריחה של קורסים בחינוך מיני.
"ואז באתי עם זה לגלי המנהלת, הלב שלי דפק נורא-נורא חזק, והיא אמרה לי, 'עשית טוב', וזה כל מה שהייתי צריכה שהיא תגיד לי. 'עשית טוב שלא ענית להם. עכשיו בואי נלך לעשות שיעורי בית', והתחלתי לעשות שיעורי בית. הבנתי מה מטריד אותם בעולם שלהם. הלכתי לגוגל והגעתי לשלומית הברון מ'מידע אמין על מין' (שלומית גם התראיינה לפודקאסט, כאן תוכלו להאזין לה, ל"ש), והיא הגיעה עד אליי כדי לשוחח איתי. ואז היא אמרה לי, 'את הולכת ללמוד חינוך מיני בעמותת 'דלת פתוחה', ואת מתחילה לעשות שיעורי חינוך מיני', וזהו. זה מה שעשיתי".
"חינוך מיני לא יכול להיות משהו שאני סוגרת אותו בתוך מגירה, הוא כל הזמן משתנה, בניגוד לשיעורי המדעים שלי, שאני יכולה לחזור עליהם כל שנה וללמד את אותו הדבר"
"במשך שנה הראשונה הייתי רק בזה. קראתי מלא, למדתי, וניגשתי לנושא עם המון צניעות, אבל גם עם המון אינטואיציות. ראיתי למשל שבגילאים האלה יש להם חברות ראשונה, אז העברתי להם שיעור על זוגיות. שלחתי אותם הביתה לראיין את ההורים שלהם, רק שאז לא הבנתי שמה שאני עושה זה שאני מעודדת שיחה בין המתבגר או המתבגרת להורים שלו או שלה, על נושאים שככה סתם כמעט ולא עולים בבית. כתבנו יחד שאלות, ואמרתי להם, 'לכו תשאלו את ההורים שלכם מהי זוגיות טובה בעיניהם? ואיך הם ידעו שהם בזוגיות טובה? כל מיני שאלות כאלה. הם חזרו עם זה לכיתה, ודיברנו".
איזה מקרב זה. ילדים משוועים לידע הזה, לשמוע מההורים שלהם על סיפור האהבה שלהם, אלו תכנים שכולנו רוצים לדעת אבל לא מדברים עליהם בכלל.
"ואז מסתיימת שנת לימודים והחבר'ה של כיתה ז' עולים ל-ח', וככה אני גדלה איתם כל שנה. בשלב מסוים אני כבר מתחילה לצאת עם זה החוצה, כי אני מבינה שיש לי ידע שאני יכולה להביא לעוד מרחבים. אני מתחילה לפגוש צוותים חינוכיים ופוגשת הורים ופוגשת נוער, ואני מצטרפת לקבוצה שמקימות אגודה לחינוך מיני בישראל, וכאילו לאט-לאט זה הולך ומתעצם.
"מה שקורה זה שכל שנה מחדש אני מבינה שאני צריכה לחשוב על השנה שהולכת להיות. זאת אומרת, חינוך מיני לא יכול להיות משהו שאני סוגרת אותו בתוך מגירה, הוא כל הזמן משתנה. למשל, שיעורי המדעים שלי, אני יכולה לחזור עליהם כל שנה וללמד את אותו הדבר, אבל עם שיעורי חינוך מיני אני כל שנה מחדש מחויבת לחשוב על התכנים ולהתאים אותם.
"למשל, השנה הכנסתי שיעור על מיניות ובינה מלאכותית, או כשהיה את הסיפור עם חוק הפללת הלקוח אז הכנסתי את זה כשיעור. פעם אחת הבאתי להם את אימא שלי שתדבר איתם על מיניות ויהדות. הבאתי גם את רונה סופר שמדברת על מיניות ונכות. אני כן חייבת להגיד שאצלנו בבית ספר השיעורים הם לבחירה. זאת אומרת שהילדים בוחרים אם לקחת חלק בשיעור הזה, וזה תמיד מאוד מעניין לראות מי לא בוחרת בשיעור הזה. היום גם יש לנו כבר צוות מיניות, לא רק אני מלמדת את הנושא".
אני יודעת שיש הרבה הורים שלא מוכנים שיעבירו לילדים שלהם שיעורי חינוך מיני, מחשש שלא יכניסו רעיונות זרים למוחו של הילד למשל.
"זה מדויק ואם תשאלי אותי למה אין חינוך מיני בכל בתי הספר, אני אגיד שהרבה פעמים זה מפחד מההורים ומהתגובה של ההורים. חינוך מיני זה דבר פוליטי. איך מעבירים אותו, ואיזה מין תוכן יהיה בתוך השיעור - זה תלוי במנהלת ובמנהל ובמורה. אצלנו לפחות, כשיש תלמידים חדשים שמצטרפים לבית הספר, יש שיח עם ההורים על כך שהדבר הזה קורה, ואני משתפת את ההורים לאורך כל השנה.
"אני גם אגיד שהם פונים אליי המון, מתייעצים. הם יודעים שיש להם גב. ואם את שואלת אותי מה הפנטזיה שלי על חינוך מיני, אז זה חלק מהפנטזיה שלי - שיהיו בבית הספר צוותים חינוכיים שיוכלו לתת גב להורים בייעוץ ובתמיכה סביב הנושאים האלה, כי מורות לומדות איך להיות מורות, הורים לא לומדים איך להיות הורים, ואני חושבת שבית ספר אמור להיות המרחב שעוזר ותומך בדבר הזה, שרואה את ההורים כשותפים לחינוך.
"צרים גם לזכור שכשהורה מתנגד לזה שיהיה חינוך מיני, זה כנראה מגיע מאיזשהו פחד בפנים, אז אני אומרת למורות תדברו איתם, תנסו לראות איך אתן עובדות עם ההתנגדות הזאת ולא איך אתן נכנעות לה. תעבדו איתה, היא לא סתם שם. כשאני מגיעה להרצאות להורים, הדבר הראשון שאני מתחילה איתו זה לדבר על למה זה מפחיד אותי, ומה קורה לי שם. את כל אחת מאיתנו זה פוגש במקום אחר. אני חושבת שצריך לעבוד עם זה, ואני חושבת שבתי הספר קצת נמנעים מזה. ולא רק עם מיניות, סביב עוד נושאים".
"אם תשאלי אותי למה אין חינוך מיני בכל בתי הספר, אני אגיד שהרבה פעמים זה מפחד מההורים ומהתגובה של ההורים. חינוך מיני זה דבר פוליטי"
מה הסטטוס מבחינת משרד החינוך? האם שיעורי חינוך מיני הם חובה?
"בגדול, על פי החלטת משרד החינוך מלפני כמה שנים, חינוך מיני מוגדר כנושא חובה מ-א' עד י"ב. בפועל, בשטח יש פער עצום מאוד, ואני אגיד שכל בית ספר פועל קצת אחרת, וזה מאוד תלוי מי מוביל את בית הספר הזה, איפה הוא נמצא, כמה משאבים יש לו, כי אם יש לו משאבים הוא יזמין הרבה סדנאות חיצוניות, ואם אין לו משאבים, אז הוא יבחר בדברים אחרים.
"כן יש את היועצות, שזה חלק מהתפקיד שלהן. יועצת בית ספר עובדת תחת השירות הפסיכולוגי הייעוצי של משרד החינוך, שיש להם תכנים טובים של חינוך מיני, אבל בפועל, יועצת של שכבת י' או של שכבת ז' שצריכה לדבר עם 300 ילדים - איך היא יכולה להגיע לכולם בכלל? מה גם שמיניות לא עולה רק בשיעורים עם היועצת, מורות פוגשות את הנושא בכל מיני מרחבים.
"אחד המושגים שאני אוהבת להשתמש בהם זה 'חינוך מיני ספונטני' ו'חינוך מיני יזום'. הספונטני הוא כאילו החינוך המיני שקורה במקרה - אמירות שיוצאות בלי שהתכוונת, ואז את צריכה להגיב אליהן. רוב המורות והמורים מתמודדים עם הסיטואציה הזאת. אגב, גם בבית רובנו תגובתיות. היועצת לא יכולה לעזור למורה אם פתאום קופץ סרטון פורנו כי המורה לחצה על משהו, או כשהמורה של כיתה ז' נכנסת ורואה על המסך תמונה של שחקן פורנו, שהיא מעולם לא שמעה עליו, וכל הכיתה מתפוצצת מצחוק.
"היועצת גם לא נמצאת שם כשאחד הילדים מחלק קונדומים בתחילת השיעור, והמורה עכשיו צריכה להגיב לדבר הזה. מאיפה היא יודעת מה לעשות? מבחינתה, היא לא יודעת, ואז נוצר מצב מאוד מלחיץ. אז בגדול, היועצות ממונות על החינוך המיני היזום. ואז אני אשאל אותך, ומה קורה עם החינוך המיני הספונטני?
"במשך הזמן גם התחלתי לשים לב שקורה משהו מחוץ לשיעור, שלא קשור אליי, ושהוא כן קשור למיניות ויכול להיחשב לתהליך חינוכי. מה זה תהליך חינוכי? תהליך חינוכי זה כשאת שומעת משהו מבחוץ, והופכת אותו לשלך".
מישהי שנתקלה בפרק של "סקס אפיל", ושולחת אותו לחברות שלה.
"בול. או שהיא אומרת לעצמה, 'אני לוקחת את הרעיון הזה', והיא מתחילה ליישם אותו בתוך המיניות שלה או בתוך היום-יום שלה. אז בעצם שמתי לב שהדבר הזה קורה, ואמרתי, אני רוצה להבין מה קורה שם. הגעתי למחלקה למגדר בבר אילן, פגשתי את פרופסור אורלי בנימין, והיא אמרה לי, 'ספרי לי סיפורים'.
"אז סיפרתי לה שפעם אחת נכנסתי לכיתה, ואז אחד התלמידים, הם היו באמצע שיחה מטורפת, הם רבו, התווכחו על משהו. והוא אומר לי, 'סהר, מה דעתך על אונלי פאנס?' ואני כזה רגע, אני ממהרת, יש לי שיעור, אימא'לה, איזו שאלה, ואני אומרת לו, 'תקשיב, זאת שאלה מעולה, אנחנו כנראה נצטרך לדבר על זה באחד השיעורים. התשובה שלי מאוד מורכבת, תמשיכו לדבר ותספרו לי בשיעור על מה דיברתם', והלכתי.
"אני נכנסת לכיתה ואני אומרת לעצמי, מה זה ה'תמשיכו לדבר הזה'? מה שלחתי אותם לעשות? ואת זה סיפרתי לאורלי, והיא אמרה לי, 'זה ממש חינוך'. ואז אמרנו כן, זה חינוך, אבל זה חינוך שמתקיים באמצעים בלתי פורמליים, ואת זה החלטתי לחקור. הבנתי שיש משהו בתהליך הזה שהופך את הנוער למאוד אקטיבי במידע, בתוכן, בידע על מיניות שהוא רוצה להשיג. במהלך המחקר ו-20 הראיונות שקיימתי, גיליתי שהם ממש מלקטים ומסננים מידע, ואפילו יודעים בדיוק למי לפנות ולמי לא".
יש לך דוגמה?
"באחד הראיונות נער אמר לי, 'אני רציתי לאונן לחברה שלי, ולא ידעתי איך עושים את זה. אז נכנסתי לאינטרנט ועשיתי גוגל וככה גיליתי וקראתי דברים'. שאלתי אותו איך הוא ידע איזה מידע נחשב לאמין, ואז הוא אמר לי, 'אני זוכר שפעם אמרו לי שנשים הן לא אותו דבר, שלכל אחת נעים משהו אחר. אז כל אתר שקבע שזה יספק את כל הבנות - לא האמנתי לו'.
"מה הוא עשה בעצם? הוא לקח ידע שהוא ליקט ממקום אחד, נזכר במשהו שהוא למד בחינוך המיני הפורמלי שהוא קיבל בבית הספר, ואז הוא אסף ידע ממקור לא פורמלי והפך אותו לידע שהוא שלו. היה לי נער שאמר לי על ההתחלה, 'אף אחד לא דיבר איתי על מיניות', ולקראת אמצע הראיון פתאום הוא מתחיל לספר לי שהוא בתול, ומשתף אותי בכל מיני פחדים שיש לו, ואז הוא שאל אם אני מכירה את הסדרה בנטפליקס, 'חינוך מיני', ואמרתי לו, 'ברור', אז הוא אמר לי שהוא למד באחד הפרקים לא להיות לחוץ לשכב, לא להיות לחוץ לעשות סקס, כי לא כדאי לעשות סקס מתוך לחץ.
"עכשיו זאת חוויה מדהימה - הלמידה הזאת שלו - והעולם לא מתייחס לחוויה הזאת. זה לא נחשב מבחינתו חינוך מיני. בגלל זה כששאלתי אותו אם הוא עבר חינוך מיני, הוא אמר לי לא, אבל בעצם הוא כן עבר, פשוט בצורה לא פורמאלית דרך הטלוויזיה וגם דרך השיחה עם החברים, כי החברים שלו והוא צפו בזה ביחד, ואז הם דיברו על הפרק, ומזה הוא הגיע למסקנה הזאת. היה שם ממש תהליך מדהים".
זאת באמת מסקנה מדהימה שגם גברים בגילאים מאוחרים יותר לא תמיד מודעים אליה, לא לגשת למיניות אם לחוצים ולחכות עד שמרגישים ביטחון בקשר.
"באופן כללי אני לא חושבת שחינוך מיני מסתיים בגיל 18. אני עוד שנייה בת 40, ואני עדיין צריכה להיפרד מתפיסות על מיניות שלמדתי בגיל 14".
"שאלתי אותו איך הוא ידע איזה מידע נחשב לאמין, והוא אמר לי, 'אני זוכר שפעם אמרו לי שנשים הן לא אותו דבר, שלכל אחת נעים משהו אחר. אז כל אתר שקבע שזה יספק את כל הבנות - לא האמנתי לו'"
איך הורים יכולים לקחת חלק בחינוך המיני הלא פורמלי הזה?
"תראי, אם את באה לילד שלך ואומרת לו, 'אני רוצה שנדבר שנייה על אמצעי מניעה', אז יש פה משהו מאוד פורמלי. אבל אם את קונה לו קונדומים כי יש לו כבר בת זוג כמה חודשים והוא בן 17, זאת אמירה אחרת. הרבה פעמים גם הנוער עצמו מאותת לנו, 'אנחנו לא רוצים לדבר אתכם', אבל אני חושבת שלהורים יש תפקיד מאוד-מאוד חשוב בחינוך המיני של הילדים שלהם, וכמו שלמורות ולמורים יש לפעמים קצת רתיעה והימנעות מלדבר על הנושא הזה, גם להורים יש מבוכה או פחד. אני חושבת שזה גם קשור נורא לפחד שיפגעו בילדים שלנו ולפחד שהם יתנהלו בצורה לא אחראית במיניות, ובא לי להגיד, יכול להיות שהילדים שלך ינהגו בצורה לא אחראית במיניות.
"אני לא אעשה סקר בין כל המאזינים שלך, אבל אני חושבת ש-99 אחוז מאיתנו עשו התנהגות מינית אחת לפחות שאינה אחראית. ולגבי פגיעה - פגיעה היא דבר שקורה כי יש מי שפוגע, לא כי הנפגע עשה משהו שהצדיק את זה. אגב, ממש בעוד שבוע הולך לצאת קורס דיגיטלי להורים שאני עובדת עליו יחד עם ארגון 'נקודת מפגש' כבר מעל שנתיים, והוא נולד מתוך הרצון שלנו שלהורים יהיו כלים בבית, שיעזרו להם לשוחח עם המתבגרים והמתבגרות שלהם על הנושא הזה. אבל אפשר לשלוח פודקאסטים, אפשר לצפות יחד בסרטים, אפשר וחשוב לייצר שיח על מיניות ועל חינוך מיני בבית".
