צהרי שישי באמצע נובמבר. ההתחממות הגלובלית כבר פה ואני יושבת על החוף ביום של 32 מעלות, קוראת ספר, או יותר נכון, מנסה לקרוא ספר, אבל שלל אירועים שוב ושוב מסיחים את דעתי. ממולי שני גברים משחקים פריזבי. עם כל זריקה ותפיסה גופיהם השריריים והארוכים נמתחים. כלב נכנס ביניהם, קופץ, תופס את הפריזבי ובורח. הם רודפים אחריו, חמודים.
משמאלי זוג צעיר מתמזמז על החול. מבטי נתקע עליהם לרגע, ואז עיניו של הגבר ושלי מתנגשות ואני מסיטה מהר את הראש לצד השני. פתאום אלעד עובר מולי בלי חולצה. הופה, שלום אלעד!
אלעד ואני יצאנו בעבר לפגישה אחת. אחר כך הוא המשיך לשלוח לי הודעות, אבל לא שיתפתי איתו פעולה. מאז הוא הפסיק. אבל עכשיו הוא מולי, בלי חולצה. אני מחייכת אליו והוא עוצר להגיד לי שלום.
על קו החוף עוברת בחורה צעירה ונאה. היא לובשת ביקיני קטן וחישוק הולה הופ תלוי על כתפה, ובכל צעד שדיה קופצים מעלה-מטה. אני מהופנטת מהמראה המצודד. היא נעצרת, נכנסת לתוך החישוק ומתחילה להתנועע בתנועות מעגליות, מסובבת את החישוק סביב בטנה, ירכיה וזרועותיה. אלוהים, אתה הורג אותי היום!
כמהה למגע שלא יכול להתממש
כבר חודש וחצי עברו מאז הפרידה ממתוקי, ועד לפני שבועיים, חששתי שאיבדתי את התשוקה ליהנות. איבדתי כל מוטיבציה לעבוד או ליצור, החשק המיני שלי התפוגג כלא היה, אפילו התיאבון כמעט ונעלם. במשך חודש בקושי אכלתי, ואפילו לא שמתי לב. אמי חששה לבריאותי. נראיתי לה פתאום קטנה ומצומקת מהרגיל. כדי להרגיע אותה עליתי על המשקל ונבהלתי. פתאום הבנתי שבלי לשים לב, נתתי לדיכאון הפרידה להשתלט עליי ולחבל לי בכל מערכות הגוף.
התחלתי לדחוף לעצמי אוכל בכוח, וזה עזר. הגוף התחזק, החשקים החלו להתעורר, והתיאבון המיני במיוחד. חלומות מיניים החלו לפקוד אותי, כולם עליו. התחלתי להתעורר בתחושת געגוע עצומה למגע שלו, כמהה למגע ספציפי שלא יכול להתממש יותר.
התחלתי לחפש איך לפרוק את אותו חשק עצור, כאילו שהגעתי לשלב הזה שבו כל אחד נראה כמו סקס פוטנציאלי מהלך על שתיים. השלב הזה מלחיץ אותי מאוד כי זה שלב שבו שיקול הדעת משובש. גם ברור לי שאני כמהה למגע ספציפי ולא באמת פתוחה לחוויות חדשות.
ועדיין, כל היום אני מריצה בראש למי לפנות. מריצה כל מתח מיני שלא מומש, מחייכת לכל נותן שירות, מפלרטטת עם האיש הטכני של בזק בטלפון, מתאפקת לא לשלוח הודעות לאקסים, ובוחנת כל איש ואישה בים. אני באמת נהיית חסרת תקנה. פניתי כבר כמעט לכל כיוון חוץ מטינדר.
שמאלה פנה
הטינדר שלי פעיל רק כשאני בחו"ל. לא פתחתי אותו בארץ כבר זמן מה כי הייתי בתוך מערכת יחסים ולא היה בכך כל צורך. מה גם שאני לא אוהבת להכיר ככה. תמיד הרושם מוטעה והמפגשים האלו טומנים בחובם אכזבה. מצד שני, שיקול הדעת שלי גם ככה משובש עכשיו, ועדיף להתאכזב ממישהו שאני לא מכירה במקום להתאכזב ממישהו שאני כבר מכירה ולשרוף קשר קיים.
חזרתי הביתה מהים, התקלחתי וצנחתי על הספה. נראה לי שהגיע הרגע לטינדר! בואו נראה מה קורה באפליקציה. תמונה של טורסו חשוף ללא פנים ומתחת כתוב: "בנות! אני נשוי! ראו הוזהרתן! בא לך להגשים פנטזיה? חולמת על משחקי שליטה? BDSM? חשובה לך הדיסקרטיות ובטיחות במשחק? הגעת לכתובת הנכונה".
מחליקה שמאלה.
עוד טורסו חטוב בלי חולצה כותב: "יש לי בית קטן בכפר. מחפש מפגש לוהט אצלי הלילה. פינוקים וקנביס רפואי לסטלנים". רגע, הוא מחפש מין או שהוא סוחר סמים?
מחליקה שמאלה.
תמונה של חוף ים במלדיביים ומתחתיה כתוב: "שלושה גברים מעוניינים לצרף מישהי לערב חושני וסוחף. פלוס גדול לחובבות שליטה".
מה נסגר עם האפליקציה הזו?! זו אפליקציה למסיבות מין או לדייטינג? יש פה בכלל אנשים אמיתיים עם תמונה? או שכל מי שפה רק רוצה להגשים פנטזיות? מצד שני, אני גם רוצה להגשים פנטזיה, לא?
ממשיכה לדפדף. שמאלה, שמאלה, גם הוא שמאלה. וואו, הפעולה הזו ממש מרגיעה. אוי, הייתי בשוונג ובטעות החלקתי שמאלה על מישהו ממש חמוד. טוב, את הנעשה אין להשיב.
הופ! הנה מישהו חמוד - גיא, בן 32 מצפון העיר. יש תמונה שלו עם הכלב, בתמונה אחרת הוא מבשל עם סינר במסעדה, ובתיאור הוא נשמע מתוק ולא מקריפ. מחליקה ימינה, יש התאמה!
"היי יובל, את נראית ממש מקסימה".
"תודה, גם אתה! מה זה, אתה שף?"
"כן, אבשל לך בהזדמנות. רק אציין שאני במערכת יחסים. זה בסדר?"
"כל עוד היא יודעת מזה וזה מוסכם ביניכם, אז כן, אין לי בעיה".
"אה... לא, היא לא יודעת, ואני מעדיף גם שהיא לא תדע".
"הבנתי, אז זה פחות מתאים לי, מצטערת. אני לא עושה דברים מאחורי הגב. חושבת שכדאי שתדבר איתה על זה ואל תסתיר ממנה".
"מקבל".
ביטלתי את ההתאמה.
אחרי עוד התאמה עם בחור שמהר מדי לקח את השיחה למחוזות המיניים, ואחרי עוד אחד שציין שהוא בדיוק מרדים את הבת שלו ושאשתו ישנה בסלון, הגיע ניר, בן 34. ניכר שהוא מאוד אוהב לרכב על אופניים, יש לו עיניים כובשות וטובות וחיוך עדין. מחליקה ימינה, יש התאמה!
השיחה זורמת ואנחנו עוברים לוואטסאפ. מהר מאוד אנחנו מגיעים לעומקים פילוסופיים ומפתיעים. "אנחנו חלק מפרויקט שאפתני שנקרא חיים", הוא כותב לי ומוסיף, "כל בחירה שעשיתי ואת עשית בחייך קשורה בצורה ישירה לסיכוי שתשרדי, גם אם את לא מודעת לכך".
בינתיים תיבת ההודעות שלי מתחילה להתמלא, אבל לא בא לי להציץ. רק ניר מעניין אותי עכשיו. קבענו שהוא יבוא אליי עוד באותו הערב. בדרך הוא עצר לקנות יין, שאל אותי איזה סוג אני מעדיפה, ואהבתי את זה. הבנתי שנמצא מולי אדם רגיש שמקשיב לצרכים של מי שמולו. עמדתי על השדרה, מחכה לו כמו שקבענו.
"שלום לך". בחור שנראה כמו הגרסה הפחות טובה של הבחור מהתמונה עצר לידי עם האופניים. חייכתי אליו והתחבקנו. קנינו משהו לנשנש בקיוסק והלכנו אליי הביתה.
"האמת היא שאני צריך להפסיק לשתות החל ממחר, ככה שבאת לי טוב עם היין", הוא אמר.
"וואלה, מה יש מחר?" סגרתי אחרינו את דלת הבית, וניגשתי לפתוח את הבקבוק.
"אני מתחיל טיפול, ואני צריך חודש של הפסקה מאלכוהול".
"לכבוד מה הטיפול? אתה לא חייב לענות", הרגעתי והושטתי לו את הכוס.
"לא, זה בסדר. אני בגמילה מסמים ואני מתחיל טיפול".
הבנתי שהוא רציני אבל לא התרגשתי. מולי ישב איש מרתק, עם התמודדות חיים קשה וארוכה, ורומן ארוך שנים עם סמים. הבנתי שקשר רומנטי לא יצא מהמפגש הזה, גם לא קשר מיני. הוא כרגע צריך להחלים, והאמת היא שגם אני צריכה כרגע להחלים וגם אני בתהליכי גמילה. אומנם לא מסמים, אבל מהאהבה שהסתיימה.
זו הייתה מראה מעניינת. עשיתי אחורה פנה מהפנטזיה שהשלכתי על ניר עוד בטרם נפגשנו, והתמסרתי לשיחה מרתקת על החיים ועל המוות. שנינו זקוקים כרגע לחבר, חשבתי, ממש לא למין, ולמרות שלא שכבנו זה היה אינטימי לא פחות.
הבנתי שיותר מהכמיהה למתוקי, אני צריכה להיגמל מהפנטזיה, מהאשליה, הרי לברוח לשם תמיד יסתיים באכזבה. אך כשמשתחררים ממנה, מוצאים רגעי אינטימיות אמיתיים, גם אם זאת לא האינטימיות שחשבתי שאקבל.
