"הגבר שלי צריך להיות וואו"
מי אני: רחל שטייף
גיל: 83
סטטוס: אלמנה
מגורים: מגדלי הים התיכון בבת ים
"הגבר שאיתו אהיה בזוגיות צריך להיות 'וואו', כי אני לא מרגישה שאני יכולה לתת בלעדיות למישהו על חיי. היו לי ניסיונות קצרים יותר ופחות עם גברים שונים, אבל ברגע שישבתי איתם לקפה ולחיבוק, התחילו אינספור טלפונים של 'מתי אראה אותך ואיפה את'. עזבו אותי", אומרת רחל שטייף, שהייתה נשואה לבעלה במשך שישים שנה, והתאהבה בו מהרגע הראשון.
"בגיל 15 ראיתי אותו בירקון חותר בסירה והוא היה חזק וגדול, וקסם לי שהוא ידע לחתור, בזמן שאחרים לא הצליחו. כשחזרתי הביתה, כתבתי ביומן: 'היום ראיתי את אהוב ליבי', ובאמת עשיתי הכול כדי להשיג אותו. אפילו הלכתי אליו הביתה כי אחיו למד איתי בשכבה. כשהנכדים שאלו אותו, 'סבא, איך הכרת את סבתא?', עניתי: 'הוא לא התאהב בי, אני התאהבתי בו והשגתי אותו'. מה שאני רוצה, אני עושה ומשיגה".
איך הייתה הזוגיות שלכם?
"בארבעת העשורים האחרונים לפני שבעלי נפטר חיינו את החלום. הייתה לנו זוגיות מאוד סקסית, אוהבת וחברית בעיקר, זוגיות של הגשמת חלומות ופנטזיות. זוג הוא לא סך חלקיו, הוא שלם שגדול מסך חלקיו. ביחד היינו כוח ויצרנו מרכיב נוסף של הגשמה. לא נשאר איזשהו רצון או חלום שחלמנו ולא הגשמנו יחד.
"כשהוא היה בן 80, חזרנו משיט בחו"ל וגילו לו סרטן ריאות. כשנודע לנו על המחלה הבטחתי לו שאטפל בו בבית עד יומו האחרון. הוא נפטר לאחר שנה ושלושה חודשים בהוספיס בית, בנשיקה וחיבוק. אמרתי לו להתמסר למוות והודיתי לו על כל מה שהיה בשבילי. כששאלתי איך אחיה בלעדיו, הוא השיב, 'תחיי טוב מאוד. יש לך את עצמך' - וזה נכון, אני חיה נפלא. עזבתי את הבית שלנו עם כל הזיכרונות, עיצבתי לי פה דירת נופש והתחלתי מהתחלה".
איך התמודדת עם לכתו אחרי זוגיות של 60 שנה?
"בהתחלה היה לי מאוד קשה כי בדיוק הגיעה הקורונה והמשפחה שלנו הייתה מפורקת בגלל משבר ביחסים. אבל אחרי כמה חודשים, בדרך מופלאה שאין להסביר, חבר של בני יצר איתי קשר, ועזר לי לצאת מהמצב שהייתי בו. הוא ממש חיבר לי את המשפחה מחדש והחזיר את השמחה לחיי.
"הלכתי לסדנת מיינדפולדנס והחלטתי שמה שהיה היה, שאני עוזבת את העבר ומתרכזת בהווה. השיקום שלי היה החיבור מחדש למשפחה שלי. אחר כך החלטתי להגשים את חלום חיי ולעבור לגור ליד הים, אז עברתי לדיור מוגן וחיי פשוט מושלמים".
רחל שטייף: "אני מאוד מחוזרת כי אני נחשבת לאישה נאה, שמחה ובריאה. אני גם מתעמלת אז אנשים מסובבים את הראש כשהם רואים אותי ואני מקבלת המון הצעות בפייסבוק ובכלל, אבל קשה למצוא גברים בגיל הזה"
מתי הגיע הרצון לזוגיות?
"לא הרגשתי שאני מתגעגעת לזוגיות אבל כן התגעגעתי לחיבוק, שלא היה לי. כשהגעתי למגדלים הייתי מאוד-מאוד בודדה, גם מבחינה מינית. באתי לבד והייתי מבולבלת והייתי צריכה חיבוק ותמיכה. שלושה חודשים אחר כך הכרתי גבר שהחליט שהוא מאוהב בי והחיבוק והנשיקות שלו נורא נעמו לי, אבל חוץ מזה כלום. היו שלושה שבועות אינטנסיביים של מגע, כי הייתי מאוד זקוקה לזה, אבל אחר כך הבנתי שאני משתעממת בחברתו.
"אני מאוד מחוזרת כי אני נחשבת לאישה נאה, שמחה ובריאה. אני גם מתעמלת אז אנשים כן מסובבים את הראש כשהם רואים אותי ואני מקבלת המון הצעות בפייסבוק ובכלל, אבל קשה למצוא גברים בגיל הזה. יצאתי עם מישהו והוא הגיע אליי עם חולצה עם כתמים ולא נהניתי איתו. אחרים מספרים לי בוואטסאפ על הנינים והנכדים וזה משעמם אותי. הרבה מצהירים בפניי שהם רוצים זוגיות, אבל קשה לי להתחייב לזה. כדי שאהיה בזוגיות צריך להגיע מישהו שהוא 'וואו', שיסחף אותי מהרגליים".
מה את מחפשת בבן זוג?
"חברות. אין לי רשימת מכולת. אני מאמינה בגורל ובאנרגיה בלתי נשלטת, ואם יגיע גבר שירגש אותי, אז כנראה אסכים לזוגיות. דבר אחד בטוח: הוא צריך להיות חכם ויצירתי ונורא סקסי. לפני שאני בודקת חוכמה, אני צריכה להרגיש שיש מגע וחיבוק עם משמעות. לא קוסם לי כסף, מסעדות, טיולים, משפחה או שיחות. אני מחפשת כימיה ושזה יחזיק מעמד לאורך זמן. אם יגיע גבר שידליק אותי, אז אני אידלק. יש בי חומר בעירה".
מה זאת אהבה מבחינתך?
"אקס פקטור בלתי ידוע. זה לא סך כל התכונות או רשימה, אלא משהו באנרגיה שקורה".
מה הבנת על עצמך במערכות יחסים?
"שאני מאוד אוהבת את הפלירטוט ושאני צריכה גבר שיהיה מספיק בטוח בעצמו כדי לתת לי חופש ועצמאות".
מה המרכיב הכי חשוב בעינייך במערכות יחסים?
"רומנטיקה, ריגוש, הדדיות. צריך להיות משהו שיחזיר משהו, אולי לא באותה העוצמה, אבל שכשנתחבק, אני ארגיש כיף לא נורמלי".
תארי לי את הדייט המושלם.
"לא חושבת שארצה לצאת לדייט בחיים. עצם הסיטואציה מלחיצה אותי. הדייט האידיאלי הוא בדיוק כמו שקרה לי בעבר: יצאתי לטייל בחוף הים ופגשתי מישהו מוכר מעברי, והייתה כימיה והכול היה ספונטני ונעים".
מה את עושה בזמנך הפנוי?
"ספורט, כתיבה אוטוביוגרפית, טלוויזיה, מפגשים עם המשפחה והנכדים, קפה ושיחות".
מה מצחיק אותך?
"בדיחות חכמות וכתיבה הומוריסטית".
ספרי משהו שאף אחד לא יודע עליך.
"בהרבה תקופות בחיי נראיתי נורא רגילה, זבוב על הקיר. היה משהו אפרורי וחסר ברק, ומה שלא יודעים זה שאני סוערת ומבריקה ויכולה להפוך את העולם".
מה החלום שלך?
"הגשמתי את החלום לחיות מול הים. מפה זה רק למות באופן רומנטי".
"למלא את הפינה הריקה בלב"
מי אני: ברכה מרקוביץ'
גיל: 76
סטטוס: אלמנה
מגורים: מגדלי הים התיכון בכפר סבא
"כל זוגיות שהייתה לי אחרי שבעלי נפטר, הייתה ניצול טוטאלי. לא קיבלתי כלום מאף אחד, רק נתתי. לא רציתי כסף, רציתי חבר, רציתי אהבה ומישהו שיעניק לי בחזרה, וגם את זה קיבלתי בקושי. למרות זאת, הסכמתי כי כל כך רציתי זוגיות", אומרת ברכה מרקוביץ', שהתאלמנה בגיל 42 ומאז היא מתקשה להתחיל סיפור אהבה חדש.
"התאלמנתי ועולמי חרב עליי. ביני ובין בעלי הייתה אהבה כמו בסרטים. הכרנו בגיל 18, כשנבחרתי למקום הראשון בתחרות יופי. הוא היה גבר יפה וגבוה והוא קסם לי גם באישיות. כשהוא חזר ממלחמת ששת הימים, החלטנו לבלוע את העולם יחד. התחלנו מאפס והקמנו לעצמנו חיים נוחים ונפלאים בכוחות עצמנו. הבאנו לעולם שני ילדים, בן ובת, וניהלנו זוגיות מכבדת והרמונית כמו בסיפורים. תמיד היה הכול בבית ולא חסר כלום, והנה יום אחד הוא פשוט הלך לעבודה ולא חזר. היה זה ערב שמחת תורה. הוא קיבל דום לב ונפטר באופן פתאומי".
ברכה מרקוביץ': "לפעמים הייתי חוזרת מפגישות וחושבת לעצמי: לא חבל על המייק-אפ והבושם ששמת? ההוא הגיע לפגישה עם סנדלים ומכנסיים מימי סבתא שלי. בוא תשקיע גם אתה"
איך התמודדת עם המוות הפתאומי?
"עברתי תקופה מאוד קשה, אבל הרמתי את הראש כי לא הייתה לי ברירה. הייתי צריכה לדאוג לילדים שלי ולהורים מבוגרים. אחרי שלוש שנים התחלתי לחשוב על זוגיות כי רציתי חבר ושותף, אז התחלתי לצאת לערבי פנויים-פנויות בכל מקום שרק אפשר. החברים שהיו לי היו זוגות, ואלו ניתקו איתי את הקשר, אז נדחקתי הצידה.
"הייתי צריכה לחפש אנשים בסטטוס שלי ולמצוא חברים חדשים. הכרתי כמה גברים, אבל כל פעם זה הלך ונעשה פחות מעניין ופחות רצוי. בסופו של דבר, כולם היו מעוניינים רק ב'קחי אותי אלייך הביתה', 'תבשלי לי', 'תכבסי לי' וגם לא היה להם כסף. היו כאלה שקרנים שהייתה להם אישה, וכאלה בוגדניים, ואני הרגשתי שאני הולכת ומתרוקנת מעצמי".
אז לא התאהבת?
"לא התאהבתי, אבל הייתי מוכנה לפשרות כי ברור שצריך להתפשר. מה, בן 80 יכול להיות נסיך היופי? לפעמים הייתי חוזרת מפגישות וחושבת לעצמי: לא חבל על המייקאפ והבושם ששמת? ההוא הגיע לפגישה עם סנדלים ומכנסיים מימי סבתא שלי. בוא תשקיע גם אתה. לא צריך שתהיה חתיך מי יודע מה, אבל תגיע אסתטי, מגולח, מקולח ומריח טוב. הציפיות שלי לא גבוהות.
"אני מצפה לבן זוג שיבוא ויגיד לי, 'בואי נשב שלובי ידיים, אני אוהב אותך'. הכי הרבה אני מצפה ממנו שביום האהבה יבוא עם פרח ויגיד, 'מגיע לך יותר, אבל זה מה שאני יכול לתת'. בינתיים אני יוצאת הרבה ומכירה בעבודה וגם במגדלים, אבל לא מצאתי הדדיות בקשר".
היו מערכות יחסים חדשות?
"היו, אבל לא משמעותיות. הייתה לי מערכת יחסים קצרה עם דייר שבכל פעם כשהצעתי לו לשבת איתי בבית קפה, השיב 'היום לא'. הייתי בקשר עם מישהו אחר ויום אחד התעוררתי והבנתי שאני רק עובדת בשבילו: היום הוא צריך אוכל ומחר כביסה, וכשאני רציתי לצאת, הוא בדיוק נשאר 'בלי גרוש'.
"מה בסך הכול אני מחפשת? חבר טוב שאפשר יהיה לדבר איתו ולהתייעץ איתו. יש לי חיים מלאים ועשירים, עם עבודה ותחביבים וחברים ומשפחה, אבל אלו לא יכולים למלא לי את הפינה הריקה הזאת בלב. בינתיים עברתי חוויות מאוד לא נעימות והתאכזבתי המון. אני בסך הכול רוצה תשומת לב. אלו הדברים הקטנים שכל כך חשובים בגיל הזה ועושים טוב על הנשמה. אני יודעת לפנק ולאהוב, ואני כל כך מקנאה בזוגות שאני רואה אצלנו שרוקדים ונצמדים ושטוב להם".
איזה תכונות את מחפשת בגבר שיהיה איתך ולמה?
"מראה חיצוני מאוד אסתטי, נקי, ריח של בושם שישגע לי את המוח, לבוש טוב. אני מסודרת ומאופרת, לובשת בגדים יפים ונראית טוב, ולא מרשה לעצמי להתדרדר. איך אומרים? 'אני במצב טוב', ואני רוצה מישהו כזה גם. גבר שיאהב את החיים ולא אחד שירצה לשבת על הספה ולפצח גרעינים בערב, כי את זה אפשר לעשות גם לבד. אני רוצה מישהו שימלא את החלל הריק בליבי".
מה זאת אהבה מבחינתך?
"בגילנו סקס זה לא ה'אישו', אז מילה טובה, אוזן קשבת, חיבוק, ליטוף ותשומת לב בעיקר".
מה הבנת על עצמך במערכות יחסים?
"הבנתי שאם אני נמצאת במערכת יחסים לא טובה ומתאימה, או שמההתחלה זה כבד ומרגיש כמו תיק, אז לסיים אותה כמה שיותר מוקדם ולא למשוך את זה".
מה המרכיב הכי חשוב בעינייך במערכות יחסים?
"חברות. אני לא רוצה תכשיטים או גבר שיממן אותי, אלא חבר לספר לו ששמח ושעצוב או סתם לצאת איתו בסופ"ש".
תארי לי את הדייט המושלם.
"הוא צריך לבחור את המקום ולהגיע לפגישה ראשון ולחכות לי ולא להיפך. כשאגיע הוא יחייך ויגיד, 'וואו, לא ציפיתי לכזאת חתיכה, תזמיני מה שאת רוצה', ולא אחד שיגיד, 'שכחתי את האשראי בבית'. בדייט הוא יחזיק ביד שלי ויגיד שאני מאוד נעימה, ובסוף הדייט יצהיר שהוא בטוח שניפגש שוב".
מה את עושה בזמנך הפנוי?
"אין לי הרבה זמן פנוי כי אני עובדת ומנהלת חנות גדולה, אבל יש לי חוגים, אני אוהבת תשבצים, טיולים בעולם, קריאה, חדשות, טלוויזיה ושופינג".
ספרי משהו שאף אחד לא יודע עלייך.
"אני חולת ניקיון. האקונומיקה נוזלת כמו בושם והספוגים מתחלפים".
מה החלום שלך?
"שאני אראה את הנכד שלי גומר צבא. הוא בחיל הים בקומנדו הימי ואנחנו לא שומעים ממנו, אז שהשם ישמור עליו ועל ההורים שלו. המשפחה היא כל מה שיש לי".
חסר לי גבר שיגיד לי, "איזה יפה את היום"
מי אני: מרתה כהן
גיל: 80
סטטוס: אלמנה
מגורים: מגדלי הים התיכון בסביון
"אני מחפשת חבר שידע להבין, לחבק, לפנק, לתת וגם לקבל, לכבד ולהיות מכובד", אומרת מרתה כהן, שהתאלמנה כבר בגיל 27. "התחתנתי עם גבר יפה שהיה מבוגר ממני בעשור. הכרנו כשלמדתי רפואה בארגנטינה. הוא הזמין אותי לרקוד והיה רקדן טוב וחתיך. כשהשרוך בנעל נפתח לי, הוא קשר אותו בשבילי והתאהבתי בו.
"יצאנו שנה וחצי והתחתנו. הוא היה מסודר מבחינה כלכלית, אז לא הייתי צריכה לצאת לעבוד. הייתה לי אופר, כובסת ושפית, וגרנו בבית יפה עם חצר יפה ובורגנית. חמש שנים אחרי שהתחתנו, הוא קיבל דום ונפטר ואני נשארתי עם שתי בנות".
מרתה כהן: "לאחרונה עוברים ימים קשים ולבכות על כתפיים של גבר זה לא אותו הדבר כמו לבכות עם חברה, בעיקר אם הגבר הוא שלך"
איך התמודדת?
"לא ידעתי איך להכיל את זה כי זה היה כל כך פתאומי וכל כך לא צפוי, אז לא התמודדתי. באותה תקופה היו הרבה אירועי רדיפת יהודים בארגנטינה. פחדתי על הילדות אז הלכתי בעקבות אחותי, ותשעה חודשים לאחר מות בעלי, עזבתי את העסק ועליתי עם בנותיי לארץ.
"הגעתי לישראל ב-1973, כשהייתי בת 28 בלבד, לפני מלחמת יום הכיפורים. גרתי במרכז קליטה בנתניה ואחר כך עברנו לקריית אונו ואז לסביון. עם השנים, נכנסתי לענף הביטוח. הוצאתי רישיון של סוכנת, והעבודה הצריכה ממני המון נסיעות. פגשתי המון אנשים חדשים, ביניהם גם גבר מאוד משמעותי, איתו הייתה לי מערכת יחסים של חמש שנים מופלאות".
הוא היה לקוח?
"כן. טיפלתי בתיק הביטוח שלו והיינו צריכים להיפגש מדי פעם לצורך הניהול השוטף של התיק. יום אחד הייתי צריכה חתימה שלו על מסמכים והוא היה במרכז, ושאל אם יוכל להגיע אליי הביתה כדי לחתום. עד לאותו היום, ראיתי את עצמי כאשת מקצוע שמטפלת בצרכים של קליינט, אבל כשהוא הגיע אליי הביתה וחתם על המסמך, שתינו כוס קפה וגם יין וקרה משהו, נדלקתי. הוא היה מבוגר ממני ופרוד. בגיל 48 נכנסנו לזוגיות והיו לנו חמש שנים מופלאות יחד, עד שחזר לאשתו ומאז החוסר שלו מורגש בחיי".
יש לך עדיין רגשות כלפיו?
"אני חושבת שעד היום אני אוהבת אותו, או שאולי אלו געגועים וכמיהה למה שהיה לנו. לא הכרתי מאות אנשים או גברים מאז שעזב אותי, אבל השוויתי את כולם אליו. גם לא חיפשתי זוגיות לאחר מכן, כי החיים שלי היו מלאים לחלוטין אבל לפעמים החיבוק חסר לי. לאחרונה עוברים ימים קשים, ולבכות על כתפיים של גבר זה לא אותו הדבר כמו לבכות עם חברה, בעיקר אם הגבר הוא שלך.
"באיזשהו מקום, חסר לי הגבר הזה שיגיד לי, 'וואו! איזה יפה את היום', או 'איזה יפה התלבשת', ויחמיא לי. כשאני מתלבשת יפה ומתאפרת, אי אפשר לעבור על ידי בלי להסתובב. אבל כשאישה אומרת לך את זה, זה לא אותו דבר כמו שגבר אומר לך. אני רוצה זוגיות שתהיה מבוססת על חברות וכבוד הדדי. שנישאר כל אחד בבית שלו ועדיין נהיה יחד".
אילו תכונות את מחפשת בגבר שיהיה איתך ולמה?
"שיהיה אינטליגנט ובעל שיחה, מרשים, גבר נאה ובמיוחד משפחתי. המשפחה שלי היא חלק ממני ומי שמכבד אותי צריך לכבד את כל צאצאיי, כפי שאני אכבד אותו ואת משפחתו".
מה הבנת על עצמך במערכות יחסים?
"שבכל מערכת יחסים צריך לוותר באופן הדדי וכמובן לתת כבוד".
תארי לי את הדייט המושלם.
"כוס יין לבן במסעדה או בבית קפה, עם מוזיקה ברקע והרבה הומור, כי החיים מלוחים ממילא".
מה את עושה בזמנך הפנוי?
"אין לי זמן פנוי. אני תורנית בקפיטריה, פעמיים בשבוע מפעילה את הבר, לומדת ברידג', צרפתית, משפרת אנגלית, עושה תכשיטנות, משחקת אקס-בוקס ושומעת הרצאות מעניינות".
מה מצחיק אותך?
"בדיחה טובה, סרט טוב, ספר מעניין, שיחה עם חברה ובדיחות מותאמות לשיחה".
ספרי משהו שאף אחד לא יודע עלייך.
"מעטים יודעים על הכאבים שלי. אני משתדלת שלא יראו אותם למרות שהם מלווים אותי הרבה. יש לי כאב פיזי וגם כאב בלב".
מה החלום שלך?
"האוטופיה היא להגיע ליום מותי עם קוגניציה מלאה ולמות מיתת נשיקה".
