נשים, תפסיקו לפסול גברים גרושים
את רוצה מישהו מהניילונים אבל בעיניי זה עצוב. היום, כשכל זוג שלישי גרוש, לפסול גרושים פלוס זה לבטל אחוז ניכר מאוכלוסיית הפנויים-פנויות. מותר לאנשים לעשות טעויות ולבחור בחיים מחדש, זה לא עושה אותנו פסולים. אז למה להצמיד לנו תוויות ותיוגים?
נכנסתי לחנות ממתקים אחת גדולה ואני פשוט לא יודעת מה לבחור. זאת ההרגשה שהיתה לי כששוטטתי באחד מאתרי ההיכרויות, בפעם הראשונה מאז הגירושים. יש מעין אשליה באוויר שהפרופיל הבא שתדפדפי אליו יהיה אולי יותר מוצלח, וככה אנחנו פוסלים פרופיל אחר פרופיל, כמו כדי להימנע מלבזבז את הקלוריות על סתם גומיגם. האצבע קלה על ההדק והדפדוף שמאלה הפך לעניין של הרגל.
אם פעם היינו מקלפים פרח מעלי הכותרת שלו ושואלים – אוהב אותי? לא אוהב אותי?, היום זה משחק עם האצבעות תוך כדי ישיבה בשירותים - רוצה? לא רוצה?. וברור שלא חסרות סיבות כדי להיפסל. חברתי יעל, בחורה בסוף שנות השלושים, מראש פוסלת גברים גרושים, ועל גרושים עם ילדים היא בכלל לא רוצה לשמוע. לדבריה, אם היא חיכתה עד עכשיו, אז מה פתאום שתתפשר בכלל על מישהו "משומש"?
כשהיא סיפרה לי את זה, השתנקתי. הבנתי שהיא נגעה לי בנקודה רגישה. אני הרי הכי נעלבת כשפוסלים אותי על סעיף הפלוס, בעיקר כי בעיניי הוא פלוס ולא מינוס. ואני אסביר: בתור גרושה קל לי לקחת את היחסים בקצב נוח, בלי להלחיץ את הצד השני. אני גם יותר מפוקסת לגבי הגבר שאני מחפשת, ויודעת שהגודל בהחלט משנה אבל רק אם מה שאת מודדת לו זה את הלב. לכן אני גם יכולה לומר לך שאם גרוש בחר להיכנס איתך לקשר רציני, זה לא דבר של מה בכך. את יכולה לסמוך על זה שהוא לא משחק משחקים. למעשה, יש סיכוי טוב שלעומת רווק בן ארבעים, גרוש בן ארבעים הרבה פחות מתוסבך. הוא גם יודע איך חיים עם אישה, כולל בימי המחזור, וזה לכשעצמו שווה זהב.
בסעיף הפלוס - אני כבר אימא, ואין לי תקתוק של שעון ביולוגי. חוויתי הריון ולידה ואני יודעת במה הם כרוכים. לא אהיה מבולבלת כשישלחו אותנו לשקיפות עורפית או לבדיקת מי שפיר. מאחוריי גם אחת הפעולות המלחיצות בחיים – ואני לא מתכוונת לרגע החופה – קילחתי תינוקת במשקל נמוך משלושה ק"ג. הנקתי, החלפתי חיתולים, למדתי להרדים והתרגלתי לבכי. ניסיון זה יתרון. את מבינה, יעלי? גבר שהוא גם אבא לא ייבהל מהבכי הראשון של התינוק שלכם, הוא לא ישלח את הבכיין ישר לזרועותיך, הוא לא יהיה נבוך או מבולבל ועצבני, יש לו ניסיון שלא יכול להיות לרווק שגם אם יש לו עשרה אחיינים במשפחה, הוא לא באמת יודע איך זה מרגיש לגדל ילדים (ספוילר: כמו הדבר הכי משמעותי שעשית בחיים שלך וגם הכי מפחיד שעשית בחיים שלך).
המעבר הזה מזוג בלי ילדים לזוג פלוס תינוק זה לא מעבר חלק. זה מעבר מטלטל מאפס לאחד, קרקע לריבים. גבר שהוא אבא כבר חווה את השוק הראשוני למראה הבוס הקטן והתובעני שהשתלט לו על החיים והרס לו את האפשרות לעשות מה שבא לו, מתי שבא לו. גבר שהוא אבא השתפשף באחריות, וזה הרבה יותר שווה מרווק שרק שפשף את המה שמו שלו עד כה. יש לך גם הזדמנות פז להציץ קדימה ולראות איך הוא יהיה בתור אבא. יותר מזה – יש לך אפשרות לראות איך הוא בתור בנאדם מאחורי המסכה. היחס שלו לגרושתו עובד כמו נייר לקמוס. גבר ששומר טינה לגרושה ומנסה להקשות עליה בלי הפסקה – זו נורה אדומה מהבהבת. קל. גבר שמתייחס אליה בכבוד הוא בחור ששווה לשמור.
את גם לא צריכה להיבהל ממנה - היא אקסית, ואם הוא מתייחס אליה יפה זה לא אומר שהוא רוצה לחזור אליה. להפך, תשמחי – מצאת אדם טוב. אבל אני לא מיתממת ובתוך עמי אני חיה. אין ספק שלהיכנס לקשר רציני עם גרוש פלוס זה מורכב. לתמונה נכנסים ילדים שהם לא שלך, וזה הרי הכי טבעי שלא תתאהבי בהם בכלל. אבל אם תאהבי אותו, הם יכנסו לך ללב בין רגע, אני מבטיחה. כן, אני יודעת, הוא גם צריך לשלם מזונות, וזו דרך מחורבנת לפתוח את החודש, אבל צר לי - אהבה לא נמדדת במונחים של עסקה כלכלית. גם אני כגרושה פלוס לא מבקשת לעצמי ספונסר.
רק עוד סעיף ברשימת המכולת
בסופו של דבר, הגדרה כמו 'גרוש פלוס' היא רק עוד סעיף ברשימת המכולת המיותרת שאיתה אנחנו נכנסים לחנות הממתקים מלכתחילה. אני מציעה להניח את הרשימה בצד. אחרי כל ההגדרות והתבניות שמכניסות אותנו אליהם, אנחנו בני אדם שמחפשים בן אדם אחר לאהוב. כל אחד סוחב תיק על הגב, השאלה היחידה שצריכה לעניין אותך במסגרת החיפוש אחר חבר לחיים היא האם זה הבנאדם שמתאים לי? האם הוא התברך בסך התכונות שאת מבקשת שיהיו לגבר שאיתו את רוצה לחיות. האם הוא רגיש אלייך? מכיל? גורם לך לחייך? האם הוא מעניין אותך? מושך? האם יש לו לב טוב? האם הוא אמיתי וישר? האם איתו זה מרגיש כמו בית?
ואולי את רוצה מישהו מהניילונים. בעיניי זה עצוב. היום, כשכל זוג שלישי גרוש, לפסול גרושים פלוס זה לבטל אחוז ניכר מאוכלוסיית הפנויים-פנויות. מותר לאנשים לעשות טעויות ולבחור בחיים מחדש, זה לא עושה אותנו פסולים. אז למה להצמיד לנו תוויות ותיוגים? כי לפני שאנחנו גרושים פלוס אנחנו אנשים. בסוף את חיה עם הבנאדם ולא עם ההגדרות שלו.
זה מזכיר לי ימים חשוכים שבהם אשכנזייה היתה אומרת שהיא לא יוצאת עם מרוקאים. רגע לפני הימים הנוראים וההסתכלות הקולקטיבית פנימה, אני מציעה לקלף את העטיפה שמסביב לסוכרייה ולהסתכל רק על מה שיש בפנים - בנשמה. אם הוא לא מתאים לך – זה לא יעזור גם אם הוא יהיה רווק, חתיך ומבוסס. אם הוא מתאים לך – עם כל השאר כבר תסתדרו. מקסימום זה יעבוד. עכשיו תשאלי את עצמך, בכנות, למה בכל זאת לא בא לך לנסות?
