המגמה העולמית של דחיית תוכניות הילודה בתקופת הקורונה לא פסחה על ישראל, וגם בארץ דווח על ירידה במספר הנשים שנכנסות להיריון בתקופה הנוכחית. האם זה אומר שהישראלים ויתרו על חלום המשפחה הגדולה? לא ממש. מתברר שבד בבד עם דחיית תוכניות הילודה, ישראליות רבות פונות להליך של הקפאת ביציות לשם שימור הפוריות לתקופה מאוחרת יותר, על אף שעלות טיפולים אלה מושתת באופן מלא על המטופלות ועלולה להגיע לעשרות אלפי שקלים.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
ד"ר ענת הרשקו, מנהלת היחידה להפריה חוץ-גופית בהדסה הר הצופים, ערכה בירור בעקבות פניית Ynet, וחזרה עם ממצאים מפתיעים. "בירור מול מנהלי יחידות להפריה חוץ-גופית באזורים שונים בארץ העלה שיש עלייה משמעותית בפניות לשימור ולהקפאת ביציות, לא רק במספר אלא גם ביחס לכלל הטיפולים", היא אומרת.
"התחושה הראשונית הייתה שמדובר בנשים וזוגות שהמתינו לאורך תקופת עצירת הטיפולים של הסגר הראשון, והרגישו צורך עז לחזור לטיפול. אבל כעת נראה כי מעבר לזה, ובנוסף לעלייה האבסולוטית במספרים, הייתה גם עלייה משמעותית בחלק היחסי של הקפאת ביציות מבחירה מתוך כלל מחזורי הטיפול של היחידה. כלומר, גם אלמלא הייתה נרשמת עלייה כללית, הייתה עלייה אמיתית ברצון של נשים לבצע שימור פוריות", מסבירה ד"ר הרשקו. "ישנן יחידות בארץ שבהן שיעור מחזורי שימור הפוריות אפילו עלה עד כדי עשרה אחוזים מכלל היקף הפעילות שלהן, וזה בהחלט משמעותי", היא מוסיפה.
מהיכן מגיעה העלייה הזו, דווקא בתקופה של מגפה בינלאומית?
"על סמך התרשמותי האישית, ובהסתמך על מה שאני שומעת ממטופלים ומטופלות, ישנה תחושת אי-וודאות שהקורונה מאוד חידדה. כולנו מרגישים שאנחנו לא יודעים מה יהיה בעוד יום, שבוע או חודשיים. התחושה הזאת מובילה לרצון לבטח את עצמך במשהו כאן ועכשיו, במשהו שאתה יודע שיישאר כאן גם בשנים הקרובות. לפעמים כשמכניסים אדם לטלטלה של אי ודאות, הוא מקבל החלטות שגורמות לו להרגיש יותר ביטחון. ישנה גם אי ודאות לגבי אפשרות הטיפול, ואם מחר תהיה בכלל אופציה כזו. נשים רבות אומרות שאולי בעוד חודשיים יחידות הפוריות שוב יהיו סגורות, אז הן רוצות לעבור מחזור שימור כאן ועכשיו.
"בנוסף לכך, קיים חשש מהיריון. היו דיווחים שמעידים על כך שנשים בהיריון עלולות לסבול ממחלה נשימתית קשה יותר, ולכן יש נשים שחושבות שאולי היריון הוא לא הרעיון הכי טוב כרגע, ומעדיפות לדחות אותו לתקופה שבה הקרקע תהיה בטוחה יותר, ואכן יש תחושה שקיימת עלייה בזוגות שמבקשים להקפיא ביציות. זה לפעמים מתבטא בזוגות שבכל מקרה נזקקים לטיפולי פוריות, אבל לפתע בוחרים לעשות מחזור של שימור בלי מחזור של החזרה, תופעה שאנחנו פחות מכירים. כלומר, הם בוחרים לשים עוברים קפואים בצד למרות שהם משלמים על זה, ורק אז לעשות את הטיפולים הממומנים על ידי הקופה".
ומה לגבי רווקות שבוחרות בשימור פוריות?
"כתוצאה מהריחוק החברתי נוצרה סקפטיות בקרב נשים כלפי היכולת שלהן להכיר פרטנר לתא משפחתי. הרבה נשים מתלבטות אם להקפיא או לא, כי אולי בעוד שנה ייכנסו למערכת יחסים זוגית ויוכלו להגיע להיריון ספונטני. אני חושבת שתקופת הקורונה, שבה אנשים מסתגרים וריחוק חברתי נהפך לשם המשחק, נותנת תחושה שהאפשרות ליצור תא משפחתי פתאום מתרחקת ממך. זה הופך את הצורך לשמר ליותר אקוטי. לתחושתי מדובר בפקטור משמעותי, כי עובדתית אני רואה נשים בשנות ה-30 המוקדמות לחייהן שבוחרות לעשות את זה, ולא נשים שחצו את גיל 35".
תחושת אי הוודאות שאליה מתייחסת ד"ר הרשקו עולה בחוויותיהן של נשים רבות שביצעו טיפולים לשימור פוריות בחודשים האחרונים. שילה (חלק מהשמות שונו לשם שמירה על פרטיות המרואיינות) בחרה לעשות הקפאת ביציות בקיץ האחרון, בגיל 37. "דווקא כשנכנסתי סוף-סוף לזוגיות טובה, אחרי שנים מגעילות של רווקות, בחרתי להקפיא", היא משתפת. "אנחנו כבר שנה בזוגיות מהממת ומאוד הדדית, ואנחנו מאוד אוהבים אחד את השנייה. יש כמה דברים לגבי העתיד שהם לא ברורים, כמו עניין הילדים. אני יודעת שאני מאוד רוצה, אבל לו יש סימני שאלה אם הוא רוצה ילדים או לא".
אתם מדברים על הנושא?
"הבנתי שאין לי מה ללחוץ עליו לגבי ילדים כי התשובה שאקבל ממנו בתקופת הקורונה תהיה לא, ושאני צריכה לחכות. הקורונה יצרה אי ודאות בקריירה שלו, וכל העתיד המקצועי שלו היה מוטל בספק. בגלל שהוא לא ראה את העתיד הקרוב כפי שהוא תכנן אותו, זה גרם לו להרגיש שכל החיים האלה הם אי ודאות, כך שאין מה להביא ילדים לדבר הזה. אני לא דרמטית כמוהו מן הסתם. אני חושבת שהחיים ממשיכים, היו משברים קודמים באנושות ועדיין הביאו ילדים. אבל אפשר להבין אותו, הוא עובד על הקריירה שלו הרבה מאוד שנים, הרבה לפני שפגשתי אותו, והקורונה גרמה לו להרגיש שכל החיים שהוא עבד עליהם עד עכשיו קרסו לו".
שילה עשתה שני סבבים של שאיבות והקפאה, ומספרת שהדבר הוריד את מפלס הלחץ שהרגישה. "הקורונה עשתה הרבה אי ודאות בפן הזוגי, של העתיד שלנו והזוגיות שלנו, איך החיים שלנו ייראו. אי אפשר היה לתכנן תוכניות קדימה. איך אפשר לעשות החלטות חיים בתקופה כל כך לא סטנדרטית? בגלל שאני לא יודעת כמה זמן ייקח לדברים לקרות, והגוף שלי לא קפא יחד עם המציאות, אז אני רואה את זה בתור גיבוי כדי לשמור את הביציות שלי פוריות. זה לא לגמרי העלים את החרדה שלי בנושא אבל מאוד הרגיע אותה, והוריד את הלחץ מהקשר שלנו".
דנה, בת 37 המתגוררת בניו יורק, הגיעה לארץ במיוחד בשביל לבצע את הסבב השני. היא נמצאת בבידוד למשך שבועיים, ורק לאחר מכן תוכל להתחיל את הטיפולים. "רציתי לעשות את זה בארץ עם המשפחה שלי, ושאמא שלי תלווה אותי לפרוצדורה. אני מאוד שמחה שחזרתי לעשות את זה פה. אני רק מדמיינת את עצמי בניו יורק עושה את זה במהלך הקורונה, וזה נורא".
למה החלטת להקפיא ביציות?
"אני עובדת בעולם הסטארט-אפים, ורוב החברות שלי התחילו לעשות את הפרוצדורה הזאת, אז הבנתי שזה משהו ששווה לחשוב עליו. בעיניי זה כלי טכנולוגי מדהים שמאפשר לשלב בחיים שלך את העניין של המשפחה מתי שטוב לך ונוח לך, אם יש דברים בקריירה שאת עוד רוצה לעשות לפני. יש לי בן זוג מזה שנתיים, אבל אי אפשר לדעת מה יקרה בחיים. השנה הזאת הראתה לכולם שאתה אף פעם לא יודע מה יהיה ואתה אף פעם לא יכול לתכנן, וזה רק חיזק את ההחלטה של 'או.קיי, חייבים לעשות את זה כמה שיותר מהר'.
"התקופה הזאת ממחישה שאין משהו שהוא ודאי, ואפילו הפרוצדורה הזאת היא לא דבר שמייצר ודאות, כי יכול להיות שהביציות בכלל לא יהיו טובות - אבל אני רוצה שתהיה לי את האופציה למקרה שיהיה בלת"ם בחיים שלי, שפתאום משהו יקרה או שאגלה שאני כבר לא יכולה. זה כמו תעודת ביטוח לילד שני ושלישי, ומאפשר לי עוד נתיב של הקמת משפחה".
אי הוודאות של התקופה האחרונה עשויה להשפיע לא רק על ההחלטה לפנות לאופציה של שימור פוריות, אלא גם על ההתנהלות בהליך עצמו. רחלי, בת 38 המתגוררת בצפון הארץ, לא מרבה לספר לאנשים על כך שהיא עוברת טיפולים לשימור פוריות. "אני חרדית ולא נשואה, כך שאני מאוד חריגה בסביבה שלי", היא מודה. "רק מי שצריך לדעת יודע, שזה המשפחה המצומצמת וחברה קרובה אחת, לא יותר מזה. במגזר החרדי זה לא קורה, או שזה פשוט קורה בשקט-בשקט, כי נושא הפוריות במגזר החרדי הוא דבר מאוד סודי".
רחלי עומדת להתחיל בקרוב את הסבב השני של הטיפולים, ומספרת על המורכבות הכרוכה בטיפולים בתקופה זו. "צריך לעשות בדיקה קורונה תוך כדי, וזה מלחיץ כי מה עושים אם זה ייצא חיובי? ומה אם אפגוש חולה קורונה ולא אוכל להמשיך את הטיפול כי אני בבידוד חלילה? אני רועדת כשאני פוגשת אנשים ומבקשת שלא יתקרבו אליי, כדי לא ליפול בדרך על שטות קטנה. אני ממש ממעטת להיפגש עם אנשים עכשיו. למזלי אני עצמאית, ולכן יכולה להסתגר בבית ולהיות בעיקר עם עצמי כדי לא להגיע למצב הזה".
נשמע מאוד מלחיץ.
"כל הבנות שעושות עכשיו טיפולים בלחץ מזה. שמעתי היום בחדשות שהתחלואה מתחילה לעלות, אז מה זה אומר? איך זה ישפיע? אני מתקשרת ליחידת ההפריה כל עשר דקות לשאול אם הם פתוחים, ולא קונה את ההורמונים עד שהכל ודאי. מלחיץ אותי רק הרעיון שיהיה סגר ותהיה משטרה בדרך לבדיקות, ואאחר בגלל זה. מספיק שיש סגר לעיר שאליה אני צריכה לנסוע, ולכי תשכנעי עכשיו את השוטר. אם הייתי עושה את הטיפול בימים שהם לא ימי קורונה, לא הייתי צריכה לחשוב על כל הדברים האלה. הבידוד, להיות חולת קורונה, אם יהיו פקקים בדרך, מה יהיה סגור ומה לא יהיה סגור. זה הפחד שלי. רק לא עוד סגר, לא עכשיו".
"סגירת יחידות ההפריה, יחד עם חוסר הביטחון של התקופה הזאת, טלטלו נשים והכניסו אותן ללחץ. הן הבינו שהן צריכות להזדרז", מאשרת טלי כהן, מטפלת שיאצו ותומכת בנשים שעוברות טיפולי הפריה ושימור פוריות. טלי מלווה נשים אלו גם בקבוצה שפתחה לפני שנה וחצי, בשם "טיפולי פוריות – קבוצת תמיכה לטיפולי הפריה ושימור", המונה כ-1,500 חברות. "בשאלון הכניסה לקבוצה הן צריכות לציין אם הן עושות שימור או הפריות, ואני רואה בחודשים האחרונים עלייה בבנות שעושות שימור", היא מדווחת.
מה הן מספרות לך?
"בנות מחכות לזוגיות, ואז לפתע הן בתקופה שמאוד קשה לצאת לדייטים כי הן לא רוצות להיחשף לאנשים שהן לא מכירות. זה משהו שהן רשמו לעצמן פעם שהן צריכות לעשות, ופתאום קיבלו הרבה סיבות למה לעשות את זה עכשיו. זה עולה גם בגלל הסגר - את לבד בבית ויש לך את המחשבות עם עצמך, וגם בגלל שעלתה החשיבות של המשפחה הגרעינית שהפכה להיות מאוד מרכזית בשיח של הקורונה. הקורונה האיצה תהליך שישב לבנות בראש. חשוב לומר שזאת החלטה מאוד גדולה שלוקחת זמן, וצריך להגיע אליה מוכנות רגשית, נפשית וכלכלית, כך שאני נתקלת בעיקר בבנות שעשו סבב אחד, וזה היווה את הטריגר עבורן לעשות את הסבב השני".
במקרה של ליטל, רווקה בת 29, הסגר היה הטריגר לבצע את הסבב השלישי. למרות גילה הצעיר עברה ליטל שני סבבים של שימור פוריות בשל מחלת האנדומטריוזיס שממנה היא סובלת. "אנדומטריוזיס זאת מחלה שפוגעת בפוריות בגיל צעיר, גם אנדומטריוזיס שעל פניו הוא שטחי", היא אומרת. "למרות זאת, אף אחד לא דיבר איתי על פוריות בכלל. לפני שנה הגעתי לרופא מומחה שעשה לי אולטרסאונד ואמר שהשחלות לא נראות טוב. עשיתי בדיקת רזרבה שחלתית וקיבלתי תוצאה של נשים מעל גיל 41. הרופא אמר לי שאני חייבת לעשות שימור עכשיו, כי יכול להיות שעוד כמה שנים השחלות שלי יפסיקו לייצר ביציות. מאז אני ממליצה לכל חולות האנדו לעשות בדיקת רזרבה שחלתית, כדי למנוע מהן את הסבל שנגרם לי".
לא פשוט.
"לא, אבל הבנתי שאין לי ברירה, אז השימור הראשון היה בינואר ומיד אחריו עשיתי סבב בפברואר. מזל שעשיתי אותם ברצף, כי אז סגרו את המחלקות של טיפולי הפוריות בגלל הקורונה. אחרי הסבב השני התכוונתי להפסיק – הייתה לי כבר כמות יפה של ביציות ושילמתי מחיר פיזי ונפשי בעקבות הטיפולים. ידעתי שההורמונים יחמירו לי את המחלה, אבל לא הייתי מוכנה לפגיעה הנפשית. כשאישה מנסה להביא ילד יחד עם בן הזוג שלה בטיפולים, הם עוברים את זה ביחד, וכשאת עושה שימור פוריות את עוברת את הכול לבד וזה נוראי".
אז למה החלטת לעבור סבב שלישי?
"לפני שהתחלתי את הטיפולים הרופא אמר לי שהסיכוי ללידה מעובר מוקפא הוא גבוה יותר מהסיכוי ללידה מביצית, אבל בשביל זה אצטרך תרומת זרע, ובגלל שאני רוצה לעשות ילדים עם בעלי החלטתי להקפיא ביציות. בסגר ישבתי בבית לבד, בין ארבעה קירות, ואמרתי: 'זהו, ככה זה עומד להיראות? עכשיו אני עדיין צעירה, יש לי חיים ויש לי עבודה. אבל מה יקרה כשאזדקן? זה מה שצופן לי העתיד אם לא אמצא מישהו ואשאר לבד? זה נתן לי בוסט מאוד רציני להקפיא עוברים. פניתי לבנק הזרע ולקחתי תרומה. הפעם החלטתי לעשות את זה עד הסוף, בלי להשאיר קצוות פתוחים, כדי שלא אתחרט בעוד עשר שנים".
