זה סיפור שמתחיל באימוג'י כלב ים ומסתיים באימוג'י מרים גבות, ובאמצע תופעה מציקה שהרווקים ביניכם בוודאות מכירים. כבר סיפרתי ממש כאן על ההתנזרות הארוכה שלי מאפליקציות להיכרויות, אבל רצה הגורל והשעמום וימי הסגר והקורונה, והנה אני שוב בקלחת. מה שמצחיק בקלחת הזאת זה הקלות שבה את שוכחת למה ברחת מהאפליקציות הללו מלכתחילה, ובשעות הראשונות לחזרה את עוד מתרגשת, אפילו נסחפת פנימה משל היה זה לונה פארק של מתקני הארי פוטר עם לא מעט אופציות מעניינות.
אחד הסווייפים הראשונים היה בחור כלבבי - תמונת חיוך שאיננה סלפי, תמונת טיולים, מעט מלל ובום, ימינה. באפליקציה הזאת הנשים, אנד איי לייק איט, הן שכותבות ראשונות, וכך קרה ששלחתי אימוג'י כלב ים פלרטטני בתור ההודעה הראשונה שלי. אתם מכירים את הז'אנר של אימוג'י חיות כפתיח לשיחה או שזה רק במחוזותיי?
בכל מקרה, תשובתו לא איחרה להגיע. "היי את". חיכיתי כמה דקות כדי לא להיתפס להוטה, ודרשתי בשלומו. שתיקה. תקתוק השעון נשמע היטב בחדר, ובחלוף הדקות שבהן לא קיבלתי תשובה, נזכרתי בתופעה שהופכת את כל תחילתה של אינטראקציה באפליקציה לסופר-פוד של חרדות נטישה. אני מדברת על גוסטינג.
'גוסטינג' הוא מונח שנכנס לפני שנתיים בערך לשיח הדייטינג, ותפס מהר מאוד מקום של כבוד. משמעותו, אם במקרה פספסתם, היא הפיכת הרווק או הרווקה שמפלרטטים אתכם לרוח רפאים. כן כן, רבים היום חוטאים בגוסטינג ופשוט נעלמים בשלב כזה או אחר, בלי הודעת פרידה רשמית, שלא לדבר על שיחת טלפון מכובדת.
החוטאים בגוסטינג מראש מניחים שהצד השני כבר הבין את הרמז, ונעלמים כמו חלום שלא בטוח אם היה או לא היה. בעבר זה קרה בעיקר אחרי דייטים ראשונים, אך כמובן שלכל גוסטינג יש גרסת 11 Pro, ועכשיו כבר לא מחכים לאחרי הדייט כדי להיעלם, אלא עושים זאת כבר בשלב ההתכתבות.
כעבור כשעה ללא מענה, כשכבר חשבתי שנפלתי קורבן לתופעה, המאטצ' שלי סוף-סוף ענה. השיחה התקדמה, החלפנו תכתובות על סדרות אהובות, סיפרנו מאיפה אנחנו במקור, פירטנו את התוכניות של כל אחד מאיתנו לסופ"ש ואז... שוב דממה.
הדקות הפכו לשעות והשעות לתסכול, ותהיתי אם הוא בכלל יענה לי. בטח חלקכם חושבים עכשיו שזה ממש לא ביג דיל, הרי רק החלפנו כמה תכתובות, והיום ידוע שאנשים מחליפים תכתובות כאלה עם עשרות פוטנציאליים במקביל, אבל זה בדיוק העניין! הנורמות החברתיות בעולם הדייטינג השתנו מאוד, או יותר מדויק - הידרדרו עד מאוד, והרגשתי שהבחור עשה לי סווייפ שמאלה תוך כדי השיחה. גללתי אותה מעלה ומטה, מנסה להבין אם כתבתי דבר מה שלא היה במקום, ולא הצלחתי למצוא את התשובה.
ביום שאחרי התלבטתי מה לעשות, האם לשלוח סימן שאלה? לשאול משהו נוסף? לספר על היום שלי? הכול היה נראה לי מעפן אבל עוד לא הייתי מוכנה להתמסמסות הרגילה של הדברים. נזכרתי שרק לפני כמה חודשים עשו לי גוסטינג בוואטסאפ. הזמן עבר, כבר התחלתי לצאת עם מישהו אחר ופתאום, משום מקום, הודעה מ'גוסט גאי', הבחור הנעלם. בשיא חוצפתו הוא ענה לי על מה ששאלתי בשיחתנו האחרונה, כאילו שלא עברו מאז חודשיים וחצי.
בסוף שלחתי לו אימוג'י מרים גבות, לבחור האחרון עם תמונת החיוך שאיננה סלפי, כמובן. דקות אחרי כן חשבתי שאולי זאת לא הייתה הבחירה הנכונה, ואולי אם הייתי כותבת משהו אחר, זה היה יותר מניע לפעולה, ואז נזכרתי שאני לא תוכן שיווקי, ושאם אני מעניינת אותו, אז הוא, מה שנקרא, מוזמן להתעניין בי בחזרה.
כולנו נשאבים אל הלופ של האפליקציות כל כך מהר. עוד סווייפ ועוד התכתבות, והוא נעלם לך ואת נעלמת לאחר, והכול כל כך בקטנה, עד שנדמה שאין בכלל סיכוי למשהו אמיתי אחד בתוך כל הבליל השקרי הזה.
אולי אם מראש היינו יודעים שגוסטינג זאת לא אופציה, לא היינו מתחילים עשרות שיחות חסרות משמעות שנעשות במקביל ושרוב הסיכויים שאף אחת מהן לא תצא מהאפליקציה. יהיה מגניב מאוד בעיניי אם ב-2021 ניפטר מהמנהג הלא מנומס הזה, ופשוט נהיה בני אדם. ואל דאגה, אם יהיה המשך לאימוג'י מרים גבות, אני כמובן אספר לכם על כך בטור הבא.