כאילו שלא היה קשה מספיק לשרוד כרווקה בעולם, רגע לפני פסח הגיעה הקורונה המקוללת, החליטה שמגיע לעולם לחטוף את המכה ה-11 ומאז היא עושה את המיטב כדי לגרום לכל העולם להרגיש מה זה באמת חושך על פני תהום. עכשיו כולנו מחויבים לשמור על מרחק של שני מטרים האחד מהשני (ויש אפילו שממליצים על יותר), להסתובב עם כיסוי על הפנים ולעשות אהבה דרך המרפקים. מה תוכל לעשות כדי לגרום לנו בכל זאת להוריד את המסכה מאחורי המסך המגן? הנה כמה טיפים.
קורונה ב-ynet יחסים:
זום-זום-זום
עד לפני חודש רק עובדי חברות היי-טק הכירו את הפלטפורמה הזו, שעד כה שימשה בעיקר למטרות עסקיות משמימות. היום, אין מי שלא יודע בדיוק איך הראש שלו נראה בתוך ריבוע, כולל סבא וסבתא שלך. יודע מה? תחשוב על זה ככה: במקום להוציא הון על מסעדות וטיולים, הכל נמצא עכשיו במרחק הקלדה של אצבע מחוטאת. בקליק אחד של העכבר אתה יכול להעביר בנו רטטים של התרגשות, אם רק תפתח את הראש ותשקיע ברקעים ובפילטרים. הנה אנחנו בדייט במגדל אייפל, ושנייה אחרי אנחנו כבר מבקשים סלפי מהחמודה עם הלפיד. תבין, זה שאנחנו יודעות שהכל זה בכאילו ושהדבר היחיד שנגמור ביחד בסוף ה"דייט" יהיה רוחב הפס שלנו, זה לא משנה.
ואגב, כמו שזנחנו עבורך את לוק הפרידה קאלו שכלל גבה מחוברת ושפם שלא היה מבייש את סלבדור דאלי, כך גם אתה צריך להבין שהמחלפות של שמשון הגיבור אולי נראו נהדר על הראש שלו אבל פחות באף שלך. זיפים שהפכו לשטיחים יגרמו לנו במקסימום להוריד עוד שוט של לא משנה מה, ולוק כללי שכולל שיניים שלא ידעו מברשת ושיירי ריר בזוויות הפה, פחות יגרמו לנו לרצות להוריד את המסכה ולעשות שימוש בלשון שלנו למשהו שלא כולל בליסה אינסופית של פחמימות.
הביצה שהתחפשה
זוכר איך פעם רשימת המכולת של נשים כללה שיניים יפות, מבט חודר ונגיד שלוש קוביות מתוך שש? אז עכשיו בטופ 5 של כל רווקה תמצא כנראה ביצים, ליטרלי. אז בוא, היה הדוד משה שלנו ואנחנו נהיה החווה שלך. תראה לנו שיש לך ביצים וזה לגמרי יפשיר לנו את הביציות, ואנחנו לא מדברות רק על הביצים שבסופר. ממש לא. עכשיו זה בדיוק הזמן לחשוב מחוץ לתבנית - תשלוף גיטרה, תפתיע בטייק אוויי או בפרחים, לא משנה מה, העיקר שתשקיע. ואם זה קצת יותר מדי בשבילך ואנחנו רק חלון זום 1296, אז לפחות תן לנו לעקוף אותך בתור למשלוח אונליין ואנחנו כבר נדאג לעצמנו לבד.
Take (me) Away
הקורונה אולי לקחה לך את החופש להוריד דרינקים בבר או לספר לכולם שיש לך פרוסטטה רגישה (כשבעצם פתחת סניף של "נגעת נסעת" בשירותים), אבל לפחות היא חסכה לך את כל עניין הדייטים עם הסוגיה הרת הגורל (שסביר שיימצא חיסון לקורונה לפני שתהיה עליה תשובה ודאית): מי צריך לשלם בדייט הראשון? אני, היא או שנינו ביחד?
עכשיו, כשאי אפשר להיפגש, זה בדיוק הזמן לצאת מאזור הנוחות שלך. אם אתה ממש רוצה להשקיע, הפוך להיות האביר החיוני שלנו ולו רק ללילה אחד: חלטר כשליח של 'וולט' (כל עוד מותר לשליחים להסתובב ברחובות), דפוק על הדלת (בנגיעה אחת רכה כמובן) והשאר על מפתן ביתנו חבילת סיוע מושקעת. אם אתה פחות בקטע של לצאת מהבית, נסה להשקיע במשלוח עידוד לבידוד.
טיפ: נייר טואלט יעזור לנו להתמודד עם החרא וגם לנגב את הדמעות על ההקרבה והג'נטלמניות.
טיפ למתקדמים: היה רומיאו המודרני. אם אנחנו גרות במרחק מאה מטר ממך, עמוד מתחת למרפסת שלנו והקדש לנו שיר. אני מבטיחה לך שתחוש כמו מינימום המיק ג'אגר של הקורונה, ואם אתה גם רבע מוכשר, במקום חזיות תקבל גשם של מסכות מהחלונות.
הגם אתה חל"ת?
כלומר, חרמן ללא תקנה? בסדר, נו, אנחנו מבינות את התסכול, האמן לנו, אבל החשש שלך מוצדק. ברשימת הנכונים והלוהטים של שנה הבאה יככבו משה (תשאיר בנו) סימן טוב, ג(ע) בי (רק עם כפפות ומסיכה) ברבש, וכמובן - יואב (המיקרופון שלי הוא מטוש) אבן.
להושיט לך יד אמיתית לעזרה, אנחנו לא יכולות מבלי להסתכן בקנס, אבל אנחנו בטוחות ששמעת על הקדמה הטכנולוגית שמאפשרת היום שירותי רפואה מקוונים, נכון? אז אל תהיה דני ותגרום לסבון לבכות מאד. תרים את עצמך מערימת קרטוני הפיצה שהפכו לכיסא שלך, תעביר מסור בזיפים ומגרפה בשיער, ורסס עצמך באיזה ספריי חיטוי בריח פרומונים לוהטים.
עכשיו תתיישב בבקשה מול המחשב או הטלפון ושכנע אותנו להכניס אותך לתוכנית שימור הרווקים שלנו לימי פוסט הקורונה, או לפחות תשתעל חזק מספיק כדי שנסכים לחפש עבורך פילטר של אחות רחמנייה או נזירה, שתעניק לך את הזכות לווידוי אחרון.
רואות לך בעיניים
ביל גייטס, ביל גייטס, ביל גייטס. נסו להגיד את זה שלוש פעמים ברצף מבלי להתעטש ולהסתכן בסקילה ממרחק מאה מטר בכיכר העיר. כמה אירוני זה יהיה אם הקורונה תנסה לחדור את האנטי וירוס של מי שלא מעט אנשים בעולם רואים כנביא המגיפה, נכון? וכן, אם היינו מטוש היינו שמחות כנראה במצבנו הנוכחי לעשות חקירה אפידמיולוגית בתאים האפורים שלו, אבל מה שאתה לא יודע זה שהוא בכלל לא זה שחזה את האפוקליפסה.
כמו הקורונה, הייתה זו דווקא נציגה מהמין הנשי, וזה היה כבר לפני שלושה עשורים: שמה בישראל, אתי אנקרי. זוכר איך היא שרה שהיא רואה לך בעיניים ואיך היית סוגר אותה אם היית יכול? נו, אתה רואה מה זה. לחלומות, שלא כמו לבוטוקס, אין תאריך תפוגה, והנה התגשמה לך הפנטזיה. אנחנו סגורות הרמטית יותר מצנצנת חמוצים של רמי לוי, ורק מחכות שתסתכל לנו בעיניים גדולות דרך מצלמת הרשת, וכמו כיפה אדומה בימים שעוד היה מותר לה ללכת לבקר את סבתא, תגיד לנו: "יש לי מטוש וצו של עובד חיוני, ובאתי לקחת דגימה, אז פה גדול".
הנה מטוש ומה נעים
הדבר היחיד שאתה צריך להעתיק מהקורונה הוא את תקופת הדגירה. תבין, זה שסוף העולם נמצא במרחק של מאה מטר, לא אומר שזה נותן לך אישור להיות דוש. נכון, יש מצלמה, אבל ממש כמו הסגר, דברים ישתחררו בהדרגה. אנחנו אולי מרגישים קצת כמו אסירים, אבל זה לא אומר שאתה יכול להתנהג כאילו מדובר בסעודה האחרונה. אנחנו לא אומרות שלא נשקול שחרור מוקדם (תרתי משמע), אבל תצטרך להרוויח את זה ביושר. ואם אתה בכל זאת רוצה להיות כמו הקורונה ורק מחפש להפיץ את הרסס הטיפתי שלך, תחסוך מאתנו את התענוג המפוקפק ופנה את החלון שלנו בזום לאביר על המטוש הקסום.
