אין ספק שאנחנו עדיין חיים בעולם שרובו פטריארכלי. העובדה הקיימת היא שגברים עדיין נתפשים כמי שאמורים להנהיג בעוז כל מהלך ציבורי, זוגי ופרטי. להתמודד עם כל אתגר, לפתור כל בעיה ולא להתלונן באף שלב, כי לחשוף חולשה או שמץ של עולם רגשי מבחינת החברה, "זה לא גברי, זה לבנות".
"זה מתחיל עוד כשאתה ילד, אפילו תינוק", טוען אפי גורן (49), יהלומן לשעבר ומנחה מעגלי גברים בהווה. "עד גיל תשעה חודשים, גברים ונשים מקבלים יחס דומה. מגיל תשעה חודשים מתחילה האפליה המגדרית - כשבן בוכה הוא מתקבל בהרבה פחות סבלנות, גם מאבות וגם מאימהות. מתחילים עם 'מה, אתה ילדה?' או 'תפסיק ליילל לי כמו איזה תינוקת'. זה קשור להומופוביה ולעוד כל מני דברים. ובזמן שבנות מחונכות ליחסים ולתלות, בנים מחונכים לעצמאות ומצפים מהם להיות קשוחים".
מהן ההשלכות של זה לדעתך?
"בגלל החינוך הזה לעצמאות וההשתקה של כל ביטוי רגשי, גברים לא מבינים שבכל מערכת יחסים יש תלות מסוימת והם לא מרשים לעצמם להיות פגיעים. כשאני שואל במעגלי גברים מה הם חושבים על המילה 'תלות', אני קולט שהם מזדעזעים ממנה. ואז אני שואל, 'מה, אתה לא תלוי באשתך?', והם מתחילים עם משפטים כמו 'טוב, אנחנו חיים יחד ואוהבים וזה'. אז אני אומר, 'אם היא תלך מחר ותיקח לך את הילדים ותשבור לך את הלב, אז מה יקרה?'".
גורן טוען שעד שהצטרף למעגלי גברים ייעודיים, הסיכוי שהוא היה מתקשר לחבר כדי לפתוח בפניו את הלב היה קטן. "זה כל כך לא מקובל", הוא מודה בצער. "ואם אני כבר עושה את זה ואנחנו נפגשים ויושבים על בירה, ואני מספר לו מה עובר עליי, אז אני רואה אחרי כמה דקות את המבט הזה בעיניים שלו, המבט שאומר שהוא מבין בדיוק מה אני רוצה להגיד ושהוא יודע בדיוק איך לפתור את כל הבעיות שלי, בזמן שכל מה שאני רוצה זה שהוא בסך הכל יקשיב לי ושירגיש כלפיי אמפתיה".
"לגברים יש צורך להראות שהם פותרים עניינים", אומר גורן. "המורה שלי תמיד אומר שאנחנו מתוכנתים לפתור בעיות, ואם יש בעיה שאנחנו לא יודעים לפתור, אז אנחנו טוענים שאין בעיה. מקום אחר שקשה לגבר לדבר, זה עם זוגתו".
למה זה קשה כל כך?
"כי זאת פגיעות שהיא מעבר למה שאני רגיל ומסוגל, ואצל גברים רמת המסוגלות קרובה לקו האפס. מעבר לזה, אם אני פגיע מול אשתי, היא אולי תרצה להקשיב ולהכיל אותי, אבל בלילה לא יבוא לה עליי. ההנחה היא שכמו שנשים מוסללות מגדרית, כך גם גברים, והם חוששים להיות פגיעים ולשלם מחיר בכך שזוגתם לא תימשך אליהם יותר כי פתאום הם כבר לא יהיו 'זכר האלפא' שמצופה מהם להיות".
ללמוד להקשיב
הפתרון שמצא גורן וגברים נוספים שחשו כמותו במשך שנים רבות מדי, הוא להצטרף וליזום "מעגלי גברים" - פרקטיקה של מפגש בין גברים המנוהל על ידי מנחה. המפגש יכול להתעסק בנושא מסוים או במגוון נושאים. "המעגל הראשון שלי נערך על פני סוף שבוע שלם שעסק באינטימיות ומיניות", נזכר רותם מלנקי, קולנוען, עיתונאי ולאחרונה גם מנחה מעגלי גברים.
"האנשים שם סיפרו דברים מאוד אישיים על עצמם. היו שם חבר'ה שהיו גרושים שלוש פעמים, היו שם חבר'ה צעירים, אפילו חיילים. המנעד הזה מאוד-מאוד קסם לי, ומאז אני משתתף בדברים כאלה, יוזם דברים כאלה, ולאחרונה גם מנחה בעירי, רמת גן, מעגלים שהמטרה שלהם היא לתת את הפלטפורמה הלגיטימית לגברים להתחיל לדבר זה עם זה".
"הבחירה להגיע או לא להגיע למעגל תלויה בחיים של האדם ולאן הוא חותר", אומר עידן גינת (38), גנן ילדים ומשתתף במעגלי גברים מזה שש שנים. "למשל, להגיע למסקנה שאתה סוג של 'אבא פגום' ולהחליט איפה זה בסדר העדיפויות שלך. אתה יכול להגיד 'אני משלים עם זה, ואין לי רצון לשנות את המצב הקיים', לעומת להיפתח רגשית לחוויה ולהחליט שאתה רוצה להביא את עצמך לקראת שינוי, כדי לחקור, ללמוד ולשנות. הכל עניין של רצון בהתפתחות אישית".
מלנקי סבור שהכישור החשוב ביותר במעגלי גברים הוא הקשבה, מכיוון שהדברים הם לא תמיד כפי שהם נשמעים כלפי חוץ, אם בכלל. "לפעמים במפגש הראשון אנשים פותחים ומספרים דברים שהם מעולם לא סיפרו, ויש כמובן גם את החבר'ה שבאים כדי להקשיב. לדעתי, עצם זה שהם הגיעו להקשיב, לפעמים אפילו רק בשבועות הראשונים, כבר נותן להם המון כי הם לומדים את השפה. כי השפה של הרגש היא לא דבר שכולם למדו אותו. הרבה פעמים מלמדים בנים להימנע מהשפה הזו".
מה קורה במעגל בעצם, איך הוא מתנהל?
"קודם כל, צריך מקום סגור ואינטימי, בו רק המשתתפים שומעים ורואים את המשתתפים. נפגשים בשעה מסוימת והזמן מאוד משמעותי כדי להקשיב לאחרים ולתת ללב להיפתח. יש את האמירה של הרבי מקוצק, 'לב שבור הוא לב שלם'. יש כל מני סברות לכוונה של המשפט הזה, ואני חושב שברגע שהלב סדוק, יש מקום לאור של העולם להיכנס פנימה", אומר מלנקי ומוסיף: "השריון שגברים עוטים על עצמם במהלך שנות ההתבגרות שלהם הוא כל כך עבה, ולסדוק אתו ולתת לבת זוג להיכנס או לבן זוג להיכנס, לתת לכל דבר שיש בו מידה של רוחניות או של אהבה לחדור פנימה, זה אתגר רציני כי השריון אמור להגן עליך. אבל הבעיה עם שריון היא שהוא לא סלקטיבי. זה לא קרום בררני".
"חוץ מזה, יש את החוקים של המעגל שהם מאוד פשוטים ומשום מה מזכירים להרבה אנשים את 'מועדון קרב'", הוא אומר משועשע. "החוק הראשון הוא 'מה שנאמר במעגל נשאר במעגל'. אנשים מספרים פה את סודותיהם הכמוסים ביותר ולכן דיסקרטיות היא החוק הראשון. החוק השני הוא לכבד את המעגל - הטלפונים כבויים בצד. אפילו לא על רטט. צריך להיות שקט מוחלט כי מה שקורה כאן הוא הדבר הכי חשוב שקורה עכשיו".
"מה שאני עושה בהתחלה, זה להביא איזשהו טקסט שמביא השראה לשאר המפגש", מוסיף מלנקי. "גיליתי שזה מפעיל אנשים וגורם להם להתאמץ כדי להבין איפה הטקסט הזה פוגש אותם. אני יודע שזאת קלישאה מעולם הטיפול, אבל זאת שאלה מאוד חשובה. הרבה פעמים אנשים לא יודעים למה מראה מסוים או ידיעה מסוימת בחדשות או אפילו שיר מסוים גורם להם להתכווץ או לצחוק או לבכות, והשאלה הזו, 'איפה בקורות החיים שלי הדבר הזה מופיע?', היא שאלה מאוד חשובה שעוזרת לנו להכיר את עצמנו טוב יותר".
מה עוד לומדים במעגל?
"הדבר הראשון שקורה הוא שלומדים להקשיב, לא משנה מה אני חושב שצריך לומר לבן אדם", משיב גורן. "אני מפסיק לחלק עצות. עצות לא מעניינות אף אחד. וכשאין שיפוטיות או ביקורת, זה כבר מוריד 90% מהדברים שאפשר לומר לבן אדם, ופתאום אתה מוצא את עצמך מקשיב 15 דקות רצוף לאדם שזה עתה הכרת, ובמצבים האלה של הקשבה אמתית, פתאום קורה מצב שאתה חושב לעצמך, 'וואו, מה שהאדם הזה מדבר עליו עכשיו, זה בדיוק מה שקרה לי'. וכשהוא מסיים לדבר אתה יכול לומר לו שאתה מזדהה, ואז אחריך יהיה עוד בן אדם שזה יהדהד אצלו משהו, וככה זה עובד".
מה גילית על עצמך למשל?
"גיליתי שהודות למעגל ולשיחות עולים בתוכי רגשות. אתה פתאום שומע חבר במעגל מדבר על ריב עם אשתו, ואתה יושב שם פעור פה ועם דמעות מתוך אמפתיה, ואתה פתאום מבין שוואלה, אם הוא עניין אותי כל כך, אולי גם אני יכול לעניין מישהו ככה".
"מכל הדברים שאנחנו מדברים עליהם, נראה שהשאלה שגברים שואלים את עצמם הכי הרבה היא 'האם אני גבר?' או 'האם אני מספיק גבר?'", אומר מלנקי. "שאלה שעולה הרבה אצל מתבגרים היא 'האם אני הומו?', כי בתרבות שאנחנו חיים בה גבר לא שווה הומו. זו שאלה שאף פעם לא עוזבת את הסיסטם".
לא פחות גברי מאף אחד אחר
"האמריקאים המציאו את המילה הנהדרת Bromance", הוא אומר, "אבל עד שהם המציאו את המילה הזו, הרבה גברים לא ידעו איך לאכול את זה שהם מרגישים מצוין כשהם עם אחד החברים שלהם. הם אולי לא רוצים לשכב איתו, אבל הם מרגישים הרבה יותר בנוח איתו וצוחקים ונהנים איתו מאשר כשהם עם נשים, וזה גורם להם הרבה פעמים לרתיעה ולחוסר הבנה לגבי עצמם. אך כשהדברים האלה מדוברים, הרבה אסימונים נופלים למקומם וגברים מבינים שזה בסדר. שמותר להם להרגיש מצוין בקרבת חבר שלהם. שזה לא עושה אותם פחות גבריים, והכי חשוב - שאפשר להשתחרר מכל ההגדרות האלה".
גורן מאשר, "הגדרת הגבריות אצל הרבה מהגברים זה הטרוסקסואל ואגרסיבי. עכשיו תנסה לשים לידי גבר אחר ולייצר מגע שהוא לא צ'פחה או כאפה. זה טווח שאצל גברים לא מעזים לחצות. גברים לא ישבו אחד ליד השני, וגבר לא ישים יד על השני. כשביקרתי בהודו הימם אותי שגברים שמים יד על הירך האחד של השני. כשראיתי את זה בגיל 22, הייתי בטוח שזה הומואי אבל זה לא, הם סטרייטים, ולמגע יש כוח חשוב ביצירת אינטימיות בין אנשים".
איך המעגלים השפיעו על החיים שלכם? מה קיבלתם מהם באופן אישי?
"אני חושב שהבנתי את המסע שאני עברתי בתור אדם שפעם לא אהב את עצמו ואפילו בז לרעיון שזה טוב לאהוב את עצמך", מודה מלנקי. "כשהיינו טינאייג'רים, כשרצינו לרדת על מישהו, היינו אומרים לו, 'יו, איך ת'אוהב את עצמך'. יעני, מה אתה חש? אבל ברמה הכי בסיסית אני חושב שאין אפשרות לאושר ולא לאיזשהו שגשוג אישי בסיסי ברמת הקריירה, ברמת הזוגית או בכל רמה שהיא, אם אתה לא אוהב את עצמך, ואני עברתי שם מסע מאוד רציני".
"אני לא יודע מה זה נתן לי, אבל אני מבין שזה נתן לי כל כך הרבה שזה לא יאמן", אומר גורן. "לקחה לי שנה עד שהתחלתי לדבר במעגלים עד שיום אחד שיתפתי שהיה לי ריב ענק עם הבת שלי, שהגיע לכדי אלימות, משהו שלא קרה לי בשום צורה לפני כן. באותו יום הגעתי למפגש מאוד נסער ודיברתי ובכיתי, ומשהו קרה מאז במערכת היחסים שלי איתה. היה שם איזשהו שחרור, יחד עם הבנה מאוד גדולה. היו גם שני הדהודים של חברים שסיפרו לי שהבנות שלהם במקום מאוד דומה. פתאום שמעתי איך הם התנהגו ומה הם חושבים. זה יצר אצלי שחרור של משהו שלא חוויתי לפני כן. אני בטיפול כבר שנים ואף סוג של טיפול לא נתן לי את השחרור הזה".
מדהים!
"זה גם עזר לי לדבר מול קהל, כי יכולתי פתאום להתבונן על אנשים שהקשיבו לי מדבר, לראות את האמפתיה בעיניים שלהם ולשהות בה, דבר שהיה לי קשה מאוד לפני כן".
גינת: "הודות למעגלים אני יודע שמותר לי לחשוף את הרגשות שלי. מקסימום, אם אנשים לא מתחברים, הם ימשיכו הלאה. אבל אם הם כן מתחברים, משהו עמוק יותר ייפתח".
