חשבו על מישהו מצחיק שאתם מכירים. האם עלה במוחכם גבר או אישה? כששואלים אנשים את השאלה הזו, רובם עונים שהם חשבו על גבר. ישנו סטריאוטיפ רווח שגברים מצחיקים יותר מנשים. הסטריאוטיפ הזה לא קיים רק אצל גברים ומשותף גם לנשים. אבל רק בגלל שיש סטריאוטיפ כזה לא אומר שהוא נכון. אז האם באמת גברים מצחיקים יותר מנשים?
מחקר בראשותי שפורסם לא מזמן בחן את הנושא לעומק. המחקר מהווה סקירה מקיפה או מטא-אנליזה, שבו אוספים ומחברים את כל המחקרים הקיימים בתחום לממצא אחד מסכם. לפני שאספר לכם מה מצאנו, חשוב להבין מה עשינו ומה לא.
חוש הומור היא תכונה מורכבת שמערבת השפעות חברתיות, תרבותיות, אבולוציוניות, פיזיולוגיות, רגשיות ועוד. אפשר לחשוב על חוש הומור בדרכים שונות והבחנה אחת חשובה היא בין זה שיוצר את ההומור לבין זה שמעריך ונהנה ממנו. היכולת ליצור הומור ולהיות מצחיק בלתי תלויה בהנאה שלנו מהומור ואנשים שצוחקים הרבה למשל, לא בהכרח טובים יותר ביצירת הומור. המטא-אנליזה שלנו התמקדה בהבדלים ביצירת הומור שקשורים ליכולת הקוגניטיבית.
מטא אנליזה נעשית כדי לאגד ביחד מחקרים רבים לתוצאה משותפת אחת. הרבה פעמים מחקרים בודדים כוללים מדגמים קטנים מדי וקשה להסיק מהם מסקנות נחרצות. מה שהמטא אנליזה מאפשרת היא לחבר את כל המדגמים ביחד למדגם אחד גדול, ולהגיע למסקנה כוללת שהיא יותר מהימנה ותקפה. על מנת להשיג תוצאה אמינה השקענו חודשים רבים בחיפוש אחרי כל המחקרים שקיימים בתחום מכל העולם, שענו על קריטריונים מסוימים.
מה היו הקריטריונים הללו? הקריטריון המרכזי היה מחקרים שבדקו יכולת ליצירת הומור בצורה אובייקטיבית. שללנו מחקרים שבהם נבדקים העריכו את ההומור של עצמם, כי הדעה הזו מוטה ורובם המוחלט של האנשים חושב שהוא מצחיק מעל הממוצע. שללנו גם מחקרים שבהם הורים או מורים העריכו את ההומור או כשסטודנטים התבקשו להעריך את ההומור של המרצה, כי המחקרים הללו עלולים להיות מוטים מהסטריאוטיפ שנשים אינן מצחיקות.
במקום זה התמקדנו במחקרים שביקשו מאנשים ליצור הומור בצורה ספונטנית, לרוב בתגובה לגירוי מסוים. הדוגמה הכי נפוצה למחקר כזה היא הצגה של תמונה או קריקטורה ללא כותרת, שלאחריה הנבדקים מתבקשים למצוא כותרת מצחיקה. לאחר מכן, שופטים שלא יודעים דבר על זהות ומגדרם של הנבדקים מעריכים את ההומור על סקאלה (למשל, 1-10).
ערכנו חיפושים מקיפים לכל המחקרים שענו על הקריטריונים הללו במטרה לא להשמיט אף מחקר רלוונטי (חלק לא מבוטל מהם אגב, נערכו על ידי ישראלים). אחד החלקים החשובים ביותר בחיפוש אחרי מחקרים הוא לנסות למצוא מחקרים שלא פורסמו, על מנת למנוע את מה שנקרא 'הטיית פרסום'. הטיית פרסום היא מצב שכיח שבו חוקרים בוחרים או לא מצליחים לפרסם מחקרים שלא מצאו שום אפקט משמעותי. חשוב לכלול את המחקרים הללו במטא-אנליזה כדי לא ליצור הטיה בתוצאה הסופית. כאן נחלנו הצלחה גדולה, ו-60% מהמידע שמצאנו מעולם לא פורסם קודם.
4 צפייה בגלריה
איימי שומר. מצחיקה יותר ממרבית הגברים אבל עדיין לא משנה את הסטטיסטיקה
(צילום: Getty Images)
בסך הכול, מצאנו 28 מחקרים שכללו 36 מדגמים עצמאיים. סך כל הנבדקים במחקרים הללו היו היה 5,057 אנשים, כששני שליש מהם נשים. המחקרים הגיעו ממדינות שונות כמו: ארה”ב, קנדה, ישראל, בריטניה, גרמניה והונגריה, והקיפו יותר מ-40 שנות מחקר בתחום.
אחרי שאספנו את הנתונים מכל המחקרים חישבנו את גודל האפקט המאוחד. מה שמצאנו הוא שבממוצע, גברים היו בעלי יכולת יצירת הומור גבוהה יותר. גודל האפקט היה קטן עד בינוני. בצורה יותר אינטואיטיבית אפשר לתאר אותו בכך ש-63% מהגברים הם בעלי יכולת יצירת הומור גבוהה יותר מהממוצע הנשי. הכוונה היא שאם נבחר בצורה אקראית גבר מהאוכלוסייה ונשווה אותו לאישה שנבחרה גם היא באקראי, יש 60% יותר סיכוי שהגבר יהיה בעלי יכולת הומור גבוהה יותר. לא הבדל גדול אבל קיים.
בנוסף, בחנו משתנים שונים שהיו עשויים להשפיע על התוצאה. למשל, האם העובדה שהמחקר נעשה על ידי גבר או אישה משפיע על התוצאה של המחקר? האם מגדרם של השופטים שהעריכו את ההומור השפיע? האם המדינה או השנה שבה נעשה המחקר משפיעים? בחנו בקפידה 20 משתנים שהיו יכולים להשפיע על התוצאה ואף אחד מהגורמים הללו לא נמצא כמשפיע. בנוסף, לא היו הבדלים בין מחקרים שפורסמו בכתבי עת שפיטים לכאלו שלא, מה שמקטין מאוד את האפשרות להטיה בדיווח הנתונים. השורה התחתונה היא שכל הבדיקות הללו מחזקות את המסקנה שההבדל שנמצא הוא מהימן ותקף.
מה אומרת על כך האבולוציה?
אז נראה שיש הבדל בין גברים ונשים והשאלה הבאה שיש לשאול היא למה הוא קיים? יש שני הסברים עיקריים אפשריים: תרבותי ואבולוציוני. ההסבר התרבותי מתמקד בהשפעות חברתיות שאולי מונעות מילדות ונשים לפתח הומור. אמירות של הורים, מורים ואחרים לפיהן "נשים אינן מצחיקות" עלולות להשפיע לרעה על בחירה של ילדות ללכת לקריירת סטנד-אפ או לספר בדיחות בפומבי. אמירות כאלו בוודאי קיימות, יותר בעבר מהיום, אבל לא מצאנו מחקרים שמראים השפעה ממשית שלהם או של גורמים חברתיים אחרים על יכולת יצירת ההומור של בנות ונשים או בכלל (לומר לבן שהוא מצחיק לא הופך אותו לקומיקאי).
לעומת זאת, לא מעט מחקרים מראים איך הומור חשוב לבחירת בני זוג, כשאנשים מצחיקים, בעיקר גברים, נתפשים כמושכים יותר. לתופעה הזו יש הסבר אבולוציוני מוצק שאושש במחקרים רבים. הרעיון הכללי הוא שבגלל שנשים בררניות יותר בבחירת בני זוג מגברים, בשל עלויות רבייה גבוהות יותר והעובדה שנשים הן אלו שנכנסות להריון ומשקיעות בו זמן רב יותר בשנים הראשונות, הן צריכות להיות בררניות יותר בבחירת בן זוג.
הבררנות הזו גורמת להן להתמקד בסממנים שונים שמצביעים על איכותו של בן הזוג, כאשר הומור הוא סממן כזה כי הוא מעיד על אינטליגנציה גבוהה (תכונה הכרחית להישרדות), אבל גם מעיד על חברותיות, יכולת לטפל במשברים ועוד. בתהליך של ברירה מינית, גברים התחרו זה בזה מי יותר מצחיק כדי למשוך נשים, ואלו שפיתחו הומור איכותי יותר זכו להצלחה רבייתית גדולה יותר.
מחקרים רבים תומכים בהסבר האבולוציוני הזה. ראשית, הם מראים שיצירת הומור היא אחת משתי התכונות החשובות ביותר לאישה בבחירה של בן זוג, בעוד שלגברים זה הרבה פחות חשוב. למעשה, מה שיותר חשוב לגברים בהקשר של הומור זה שהאישה תצחק מההומור שלהם. הקו-אבולוציה בין גברים ונשים שיכללה את ההומור של הגברים, שנאלצו לפתח הומור יותר ויותר איכותי כדי להיות מצחיקים יותר מגברים אחרים ומושכים יותר בעיני הנשים.
אין זה אומר שנשים לא פיתחו חוש הומור, אבל הכוחות האבולוציוניים לכך היו חלשים יותר. מצד שני, כדי להבין ולהעריך הומור, צריך להיות בעל יכולת יצירת הומור גבוהה, ולכן הפער בין גברים ונשים לא יכול להיות גדול. אם יצירה והבנה של הומור לא היו תלויים זה בזה בכלל, אנשים לא היו יכולים להשתמש בהומור ככלי לתקשורת. ואכן, חשוב לזכור שלמרות כל ההבדלים שנמצאו, יש חפיפה גדולה בין גברים ונשים ביכולת ליצירת הומור.
אם לסכם, המחקר שלנו הוא הראשון שמספק את העדות המקיפה והשיטתית ביותר להבדלים בין המינים ביכולת ליצירת הומור. יהא מקום ההבדלים אשר יהא, בממוצע, על פי כל הידוע לנו, גברים מצחיקים יותר מנשים. שימו לב שהדגשתי את המילה ממוצע כדי להבדיל את המחקר מאמירות שטחיות שלפעמים עולות בדיון הזה כמו “נשים אינן מצחיקות” (כריסטופר היצ’נס כתב מאמר שלם על זה).
העובדה שגברים מצחיקים יותר מנשים בממוצע לא אומרת שכל גבר יהיה יותר מצחיק מכל אישה. ישנן הרבה נשים מצחיקות בחיי היום יום, כמו גם קומיקאיות מפורסמות. שרה סילברמן, טינה פיי, איימי פולר ועוד (הכניסו את שם הקומיקאית האהובה עליכם), מצחיקות יותר מ-99% מהגברים. מה שחשוב הוא שכל אדם, בין אם הוא גבר או אישה, יישפט על פי היכולת שלו או שלה בלבד, ולא על סמך הממוצע של המגדר שלהם.
