לא באמת היה לנו סיכוי וידענו את זה מהשנייה הראשונה. לזכותה ייאמר שהיא מראש סירבה לצאת איתי לדייט, אלא שאחרי כמה דקות נוספות של פלירטוט, היא זרקה לי פתאום, "אוף, אבל אתה יודע שאי אפשר להגיד לך לא, אז למה אתה עושה לי את זה עכשיו?"
הכהן הגדול אמר פעם ש"בכל דבר יש סדק, משם נכנס האור". מבחינתי, המשפט שאמרה, יחד עם החיבור הטוב שהיה לנו, היוו בדיוק את הסדק שהייתי צריך. הוא זה שדחף אותי לא לוותר, להילחם ולהראות לה שאנחנו כן יכולים להיות יחד.
עוד בנושא:
רציתי להראות לה שלמרות שהיא לא האמינה בנו – זה אפשרי, אפילו שידעתי כמה קשה זה יהיה וכמה תסכול אני הולך לאכול בגללה. ובכל זאת, נכנסתי לזה בכל הכוח - חיזרתי, השקעתי, ובשום שלב לא נבהלתי מהשטויות שלה, לא משנה כמה פעמים טרחה לבדוק את סף יכולת ההכלה שלי. רק כשזה נגמר בינינו הבנתי שרוב הזמן היה לי רע בתוך הקשר הזה - הבנה שעוררה אצלי הרבה מאוד כעס עצמי, כי לא הייתי צריך להיכנס אליו מלכתחילה. כל נורות האזהרה היו שם, ואני, בטיפשותי, בחרתי להתעלם.
"בוא ננסה להבין יחד - אם ידעת מראש מה יהיה הסוף ואיך זה ייגמר, למה עשית את זה? מה הניע אותך?" הוא שואל כשאני מסיים לשתף אותו בסיפור שעומד מאחורי הדחף שלי לפגוש אותו. אני מגיע אליו להתייעצות בגלל שבשבועות האחרונים, מאז שזה נגמר, אני מתעורר בוקר אחרי בוקר בתחושה שמשהו בקרקע שלי לא יציב.
זאת לא התקופה המוזרה שבה אנחנו חיים, גם לא הקורונה שמשבשת כל מחשבה הגיונית על איך שהדברים אמורים להיות. זאת אפילו לא תחושת הלבד הקולקטיבית שרבים חווים כרגע – זה פשוט אני. משהו בתוכי התחיל להתערער, עד כדי כך שברור לי שאני לא יכול לצאת מזה לבד.
ההבנה שאני חייב עזרה מבחוץ, טיפול, היא משהו שקשה לי להודות בו. תמיד נתפסתי כאדם חזק, זה שיוצא מנצח מכל סיטואציה מאתגרת, זה שתמיד מוצא את הכוחות בתוכו לפתור כל דבר ובעצם מלמד אחרים איך לעשות את זה. אז מה זה בעצם אומר עליי אם אני לא מצליח לבד, אם אני זקוק לעזרה? אלוהים יודע שעברתי בחיים דברים קצת יותר מסעירים ממערכות יחסים כושלות, אז מה העניין?
טיפול שורש
כשאני מבין כמה נמוך הגעתי, אני גם מבין שאין יותר מקום לאגו, כי אם מישהו לא יושיט לי יד וימשוך אותי למעלה, אין שום סיכוי שאצליח לצאת מהבור הזה בזמן הקרוב, ואני מרגיש שמתחיל להיגמר לי האוויר. הפרידה הזו טלטלה אותי. לא בגלל הבחורה או מידת החשיבות שלה בחיי, אלא בגלל העובדה שאני מזהה אצלי דפוס שחוזר על עצמו, משהו בעייתי בהתנהלות שלי שחוזר על עצמו פעם אחר פעם, ואני חושש שעד שלא אעקור את הגורמים שאחראיים עליו מהשורש, הוא ימשיך לקרות, לא משנה מי תבוא אחריה.
ככל שאנחנו חופרים לעומק במניעים שדחפו אותי להיכנס לקשר שנידון לכישלון כבר בתחילתו, אני מתחיל להבין שזאת לא הפעם הראשונה שאני עושה את זה. אני קולט שבאורח פלא, הקשר הזה דומה מידי לזה שהיה לפניו. גם בו התמודדתי עם מישהי שלא מוכנה לשחרר מכל אותם עניינים שמנעו ממנה בעבר להיות בקשרים בריאים. ולמרות זאת, שוב נקשרתי, שוב אפשרתי להתקרב אליי, שוב איבדתי פרופורציה, ושוב יצרתי לעצמי סיפור בראש שלא עמד במבחן המציאות.
שוב בחרתי להסתכל על כמה רגעים טובים ולחשוב שהם החשובים, שהם אלה שמייצגים את הקשר ה"אמיתי" שיש בינינו, למרות שביחס לרגעים הלא טובים הם היו המיעוט. קצת כמו הקהל של הפועל במשחק דרבי בבית של מכבי, בימים נטולי קורונה.
אני מבין שאני חוזר, פעם אחרי פעם, למקום הזה שחייב להרגיש שהוא נלחם כדי להשיג משהו, ולא יודע לקבל את מה שמגיע בקלות. בלי ששמתי לב, הפכתי להיות מה שתמיד סלדתי ממנו – זה שמצד אחד, לא רוצה את מי שרוצה אותו, ומצד שני, יילחם עד זוב דם כדי להשיג את זו שלא מעוניינת, בלי לחשוב על המחיר, הכאב או הזמן שמתבזבז. העיקר "לנצח" בסוף ולהשיג את מה שאמרו שאין לי סיכוי להשיג, כי רק ככה אני מרגיש שאני שווה את זה.
בראש שלי, אני לא מצליח לקבל את העובדה שמישהי יכולה לרצות להיות איתי בלי שאצטרך להילחם עליה, בלי שאתאמץ בשביל זה. תחושת הערך העצמי שלי זקוקה להוכחה שמותר לה להתקיים. אבל מרגע לרגע אני מבין יותר שזה קשור לכך ששום דבר בחיים לא בא לי בקלות, הכול תמיד לווה באיזשהו מאבק. זה היה ככה בלא מעט תחומים אבל קיבלתי את זה, מעולם לא התלוננתי.
הבעיה היא שעם הזמן, התפתחה בי האמונה שככה זה בחיים, שדברים לא באים בקלות, ומה שכן - כנראה לא אמיתי. כל הזהות שלי נבנתה סביב האתגרים שעמדו בפניי. הסיפור שסיפרתי לעצמי היה שאני צריך להילחם כדי שיהיה לי טוב – כי אם לא אלחם, זה לא יקרה. איפשהו בתוכי התמכרתי לתחושת ההישג והגאווה שהרגשתי, כי רק ככה הרגשתי שווה. שלא תבינו לא נכון, זו אולי יכולה להיות אחלה גישה בלא מעט סיטואציות בחיים, אבל במערכות יחסים היא לא פחות מהרסנית.
להחליף תקליט
מערכת יחסים אמורה להיות זורמת ונעימה, לא כזו שמושתתת על מלחמות בלתי פוסקות. במערכת יחסים בריאה אתה אמור להראות אהבה לצד השני כדי שהוא ישמח וייהנה ממנה, במקום לנסות לטפל ולתקן את חוסר היכולת שלו להאמין שמישהו בכלל יכול לאהוב אותו. במערכת יחסים טובה אתה אמור להרגיש שאתה שווה אותה, בלי להגיע למצב שאתה כל הזמן יורק דם.
"אני אגיד לך משהו", הוא אומר לי רגע לפני שאנחנו נפרדים. "חשוב שנכניס את הדברים לפרופורציות הנכונות – ברור לך שאתה לא היחיד שמכניס את עצמו שוב ושוב למערכות יחסים כאלה, עם אדם שלא מסוגל לתת את מה שמגיע לך, נכון? מה שחשוב הוא שתבין למה אתה עושה את זה, מה גורם לזה, על מה זה יושב ומאיפה זה בא. לדעתי, נראה שאתה מתחיל להבין בדיוק את זה. מכאן השינוי כבר יהיה הרבה יותר פשוט".
כשמסתיימת הפגישה אני נכנס לאוטו, וכל הדרך הביתה משחזר את מה שנאמר בה ואת כל המחשבות שעלו לי בראש. אני מבין שמגיע לי משהו אחר בחיים, אבל בשביל שזה יקרה אני חייב לשנות משהו בתוך הראש שלי. אני חייב לאמץ לעצמי מציאות חדשה, שבה אני מבין שאני לא צריך להילחם ומסוגל לשחרר מכל מה שלא זורם. מציאות שבה אני מקבל אפשרות חדשה ולא מוכרת לי – שדברים יכולים להיות פשוטים. מציאות שבה, כמו שאמר אמיר דדון, אני פשוט לא מתבזבז יותר.
