"יפה לך צהוב".
"מה?"
"ראיתי אותך מהמרפסת שלי עוברת ברחוב עם שמלה צהובה. ממש יפה לך".
זו שעת צהריים ביום שישי, ועל ההודעה אחראי בחור שיצאתי איתו פעם אחת, לפני חצי שנה בערך. היה ממש כיף, היינו אמורים להיפגש שוב, ואז הוא התפייד. אם זה היה קורה כמה שנים קודם, עוד הייתי מתעכבת על זה ומנסה להבין, אבל אני עם פז"ם של חמש שנים בעיר, וכבר התרגלתי לעובדה שאת יכולה לצאת עם מישהו ושיהיה לכם ממש כיף והכול ירגיש הכי מתאים ביניכם, ואז הוא יעלם ולא ידבר איתך יותר לעולם, כי למה שהחיים יהיו פשוטים והגיוניים כשאפשר שלא?
זה גם לא שעכשיו אני מבינה את עולם הדייטינג התל-אביבי, כי אני לא מבינה אותו בשיט. אני פשוט מספיק חכמה ולמודת ניסיון כדי להבין שאני לעולם לא אבין, ושהקשר בין בנים להיגיון הוא במקרה הטוב קלוש, ובמקרה הפחות טוב מקרי לחלוטין. זאת הסיבה שבאמת לא הקדשתי לזה אז הרבה מחשבה. זאת אומרת, לא יותר משבועיים, עד שהמשכתי הלאה ושכחתי מאותו בחור. והנה, עכשיו, משהו כמו חצי שנה אחרי הדייט הבודד ההוא, הוא פתאום שולח הודעה, "יפה לך צהוב".
אני נזכרת בשיחה שהייתה לי לא מזמן עם חברה. היא סיפרה לי על איזה בחור שהיא יצאה איתו. היה נראה שהוא ממש בעניין שלה, עד שגם הוא התחיל להתפייד לו לאיטו. אתן יודעות בדיוק על מה אני מדברת: פתאום לוקח לו קצת יותר זמן לענות להודעות, הוא כבר לא יוזם מפגשים, ולאט-לאט הוא מתפייד מחייך כמו שיר של סטטיק ובן אל שהם לא ידעו איך לסיים אותו, אז הם שמו את הפזמון בריפיט מיליון פעמים ואת בכלל לא קולטת שהשיר נגמר עד שפתאום יש פרסומת למחסני חשמל.
החברה אמרה לי אז שהיא לא מבינה כלום יותר. "אם הוא לא בעניין שלי, אז למה הוא ממשיך לשלוח לי הודעה כל כמה זמן?" - וזאת באמת שאלה מצוינת, והיא בטח לא הבחורה היחידה שמתחבטת בה. לכולנו היה (או במקרה הפחות טוב, עדיין יש) את הגבר הזה בחיים, זה שאף פעם לא הביע עניין אמיתי, אבל מדי פעם הוא שולח לך הודעה כדי להזכיר לך שהוא עדיין קיים.
"מה איתך?", "מה את עושה היום?", הוא ישאל, וכשתשיבי שאין לך תוכניות, הוא יעלם ואז יחזור אלייך אחרי שלושה ימים עם תירוץ כמו "וואי נרדמתי, סורי, אבל חייבים להיפגש מתישהו". "כן, בדוק" את תכתבי לו, רק כדי שהוא שוב יעלם לך, עד שבצהרי יום שישי הוא יחזור מהמתים ויכריז ש"יפה לך צהוב".
"אז מה את חושבת?" אותה חברה שאלה, ונראה לי שאמרתי לה, "לא יודעת, אולי הוא פשוט לא רוצה שתשכחי ממנו". אבל האמת היא שגם אני הייתי במקום הזה. לפני כמה שנים, כשעוד הייתי מגניבה וברמנתי באיזה בר בדרום העיר, עבד איתי בחור שהיה מאוהב בי, וידעתי את זה. לא הייתי בעניין שלו, אבל תמיד כשראיתי אותו מפלרטט עם אחת הבנות שהגיעו לבר, הייתי מפלרטטת איתו קצת בחזרה, רק כדי שלא ישכח אותי.
אין ספק שאנחנו אוהבים שאוהבים אותנו, ואנחנו רוצים להשאיר בחיים שלנו אנשים שאוהבים אותנו ושרוצים אותנו כי זה גורם לנו להרגיש טוב עם עצמנו. כי אנחנו רואים את עצמנו דרכם, ואנחנו אוהבים את מה שהם רואים. אבל גבר שבאמת רוצה אותך לא יסתכן בלשלוח לך הודעה פעם בשבוע ואז להיעלם לשבועיים. אף אחד לא מספיק עסוק כדי לקחת את הסיכון לאבד את הבחורה שמעניינת אותו באמת. מכאן שאם הוא נעלם לך, הוא לא באמת רוצה שתהיי שלו. הוא פשוט רוצה שתמשיכי לרצות להיות שלו.
אני מסתכלת שוב על ההודעה הזאת, "יפה לך צהוב", ומדגדג לי לענות לו אבל אני עוצרת את עצמי. אני שוב חושבת על הבחור ההוא מהבר. אני לא זוכרת למה לא הייתי בעניין שלו. אולי בגלל שהוא רצה אותי בצורה כל כך ברורה, והיה מקסים וחמוד, בזמן שאני תמיד העדפתי את הבנים שלי אדישים, מרוכזים בעצמם, ואם אפשר אז שגם יתעלמו ממני לחלוטין.
אבל האמת היא שהוא באמת היה בחור מקסים, והגיע לו יותר טוב. גם לי מגיע יותר טוב. נראה לי שהפעם לא אענה. אני כבר יודעת לבד שיפה לי צהוב, ואני לא צריכה אותך כדי שתגיד לי את זה.
