בואו נודה על האמת: נמאס לנו מאפליקציות היכרויות. הן פשוט לא עובדות יותר. אצל רווקים ורווקות ברחבי העולם גוברת התחושה שהאלגוריתם של טינדר, באמבל, אוקיי קיופיד ודומיהם, לא עוזרים להם למצוא את מה שהם רוצים, וענקיות ההיכרויות הבינלאומיות כבר לא טורחות להסתיר שכדי להגיע למשתמשים השווים צריך לשלם סכום חודשי לא מבוטל של כסף, או להסתפק במאצ'ים שייתקעו באפליקציה ולא יתקדמו מעבר ל"היי". אין פלא שרוב האפליקציות נמחקות אחרי חודש אחד בלבד של שימוש.
בניגוד לדעות הקדומות, בני ובנות דור ה-Z ביקורתיים ומחושבים יותר בשימוש שלהם באפליקציות ההיכרויות, ורבים מהצעירים בני 21 עד 27 מעידים שהם מעדיפים להכיר בני זוג פוטנציאליים בחיים שמחוץ למסך הטלפון. זה נשמע אירוני לחשוב על Gen-Z כעל הדור שיחזיר אותנו לעולם היכרויות פחות דיגיטלי ויותר אישי, אך הסימנים מצביעים בדיוק על זה.
תקופת הקורונה והסגרים שהיא הביאה איתה, והתחושה הגוברת של עייפות מהעולם הטכנולוגי, מעודדים את הרווקות והרווקים הצעירים לצאת מהמסכים ולהכיר אנשים קצת כמו שהכירו לפני עידן האינטרנט - ברחוב, בים, בסופרמרקט, במסיבות יום הולדת, בהפגנות ובשידוכים של חברים. הדחף הזה לחזור למשהו אנושי יותר, בהחלט מעודד ומעניק תקווה.
אספנו יוזמות היכרויות אלטרנטיביות מרחבי העולם, שמורדות בשימוש באפליקציות ומשאירות אותן מאחור, כדי לעודד את הרווקות והרווקים שבינינו לצאת מהמסך ולהתאהב בדרכים מפתיעות. גזרו, שמרו וצאו למצוא לעצמכם אהבה!
כבר הפכתם את האננס שלכם היום?
בסגרי הקורונה הראשונים היה זה דווקא הסופרמרקט שהפך למקור המפגש הקהילתי של אנשים רבים, שלפתע הייתה להם סיבה לצאת מהפיג'מה ולהתלבש יפה. פאסט פורוורד ארבע שנים קדימה, והספרדים מחזירים את הסופרים לאופנה, הפעם בתור לוקיישן היכרויות אקזוטי.
סרטון שעלה לטיקטוק והפך לוויראלי, ירה את יריית הזינוק של הטרנד: בין השעות שבע לשמונה בערב מגיעים רווקים ורווקות לרשת סופרמרקטים מפורסמת בשם "מרקדונה", ושמים אננס הפוך במקום בולט בעגלת הקניות שלהם. משם הם הולכים למעבר היינות, כדי למצוא רווקים ורווקות אחרים שמחפשים גם הם להכיר. האננס ההפוך מסמן שהם מחפשים אהבה, ושניתן לפנות אליהם.
טרנד האננס נולד הודות לקומיקאית הספרדית ויוי לין, שהעלתה סרטון שבו היא משוטטת עם חברה בסופרמרקט, כשהמעברים מלאים ברווקים ורווקות המשוטטים גם הם ללא מטרה. בסרטון לין קורצת למצלמה ומגיעה למסקנה שיש רק דבר אחד שהיא וחברתה יכולות לעשות - לנצל את הזמן המת הזה כדי למצוא לעצמן דייט. בחיוך חצוף היא המציאה משפט חדש, "שעת ההיכרויות במרקדונה", והעלתה את הסרטון לטיקטוק. הסרטון התפוצץ ורווקות ורווקים ברחבי ספרד התחילו להציב אננס הפוך בעגלת הקניות שלהם.
מאות סרטונים של ספרדיות צעירות לבושות היטב, מתייצבות בשעה הנכונה בסופרמרקט ומחפשות אננס שיוכלו להפוך, עלו לרשת הטיקטוק. על פי אחד ההסברים שעלה לרשת, את לא אמורה רק להסתובב עם אננס הפוך, אלא ממש להתנגש בעדינות בעגלת הסופר של הרווק או הרווקה שמעניינים אותך, בתקווה שהם כבר ימשיכו משם.
הפופולריות של אסטרטגיית האננס הספרדית מעידה על הצורך ההולך וגובר לצאת מהאפליקציות ולנסות משהו קצת שונה. האם פרופיל באפליקציה שמבוסס על תמונה ושם בלבד, טוב יותר בלנבא התאמה? מה יכולה אפליקציית היכרויות לעשות שאננס הפוך במעבר היין של הסופרמרקט המקומי לא יכול? האמת, אין לי מושג, אבל נראה לי שזה טרנד ששווה להביא לארץ ולבדוק.
בטבעת זו
הניסוי החברתי הגדול בעולם מתקיים כרגע בבריטניה, והוא לא מצריך בכלל אפליקציית היכרויות. טבעת האגס היא טבעת קטנה בצבע ירקרק, שזוהרת בחושך ומאפשרת לראות מי בסביבה שלך רווק ומחפש אהבה, במטרה לאפשר לעונדים אותה ליצור קשרים חדשים בצורה טבעית יותר בחיים האמיתיים.
לטענת החברה הבריטית שמשווקת את הטבעות, "אם 1.2 מיליארד רווקים ברחבי העולם היו עונדים טבעת ירוקה קטנה על האצבע כדי להראות שהם רווקים, לא היינו צריכים אפליקציות היכרויות".
הרעיון פשוט: כל מי שעונד טבעת ורואה אדם אחר עונד טבעת, יודע שזה הסימן שלו לגשת וליזום שיחה. בנוסף, כל מי שרוכש טבעת מקבל מספר חבר ייחודי, שמקנה לו גישה לאירועים בלעדיים באזור המגורים שלו, כחלק מקהילה גדולה ואורבנית של מחפשי ומחפשות אהבה.
פיק מי, גוגל
טרנד חדש בקרב מילניאלז אמריקאים נקרא Date-me docs. הכוונה היא לשימוש במסמכים משותפים כמו Google Docs כדי למצוא אהבה. הטרנד הזה הולך ותופס בעיקר אנשי הייטק מהערים הגדולות בארה"ב, והוא מזכיר מאוד את המודעות האישיות בעיתונים שהיו נהוגות בתחילת המאה הקודמת.
המשתמשים יוצרים מסמך שניתן לשתף עם תמונות וביוגרפיה אישית, ארוכה ומפורטת יותר ממה שנהוג באפליקציות היכרויות, ושולחים את הפרופילים שלהם למישהו שהם מעוניינים בו, או משתפים את המסמך עם חברים וקולגות, בתקווה שהם יפיצו את הבשורה ויקבלו פרופיל דומה בחזרה. רוב מסמכי ה"דייט מי" לא מעוצבים במיוחד, נראים כמו מסמך טקסט רגיל וכוללים גיל, מגדר, נטייה מינית, תחביבים ותחומי עניין, כמו גם כמה מהתכונות הטובות והגרועות ביותר של הכותב. חלקם נראים כמו אתרי אינטרנט משופשפים יותר, עם עיצוב נקי, צילומים ורצועות מוזיקה מועדפות, משהו כמו קורות חיים מורחבים.
תופעת מסמכי ה"דייט מי" היא סוג של הכלאה בין אתרי היכרויות ישנים מתחילת ימי האינטרנט, שבניגוד לאפליקציות היכרויות אפשרו לאנשים לכתוב פרופילים ארוכים יותר, ושידוכים מסורתיים, שנוטים להתרחש באופן אורגני בתוך המעגל החברתי של אדם. יש אפילו מנוע חיפוש שמכיל אלפי מסמכי "דייט מי" מעשרות ערים בארה"ב, שמאפשר לחפש בדיוק את האהוב או האהובה שלכם בהסתמך על תחביבים או תחומי עניין משותפים, וכמובן להעלות מסמך משלכם כדי שיוכלו לפנות גם אליכם.
אוניברסיטת ההיכרויות של יפן
ליפנים יש בעיה רצינית: הם רוצים להתחתן אבל לא רוצים לצאת מהבית בשביל זה, ואפילו לפתוח פרופיל באפליציית היכרויות מפחיד אותם. על פי מחקר רשמי של ממשלת יפן, 70 אחוז מהאנשים שרוצים להתחתן, לא מצטרפים באופן פעיל לאירועים או לאפליקציות כדי לחפש בן/ת זוג. בינתיים, נתוני הילודה של יפן מעידים על האטה ניכרת, דבר שעודד את הממשלה היפנית לנקוט באמצעים יזומים כדי לסייע לרווקות ולרווקים למצוא אהבה ולטפח מערכות יחסים משמעותיות.
בשנים האחרונות הממשלה היפנית יוזמת קמפיינים ותוכניות שמטרתן לקדם אינטראקציות חברתיות ולעודד אנשים ליצור קשרים האחד עם השני, בתקווה שיובילו גם לקשרים רומנטיים. אחת היוזמות האלה היא "אוניברסיטת ההיכרויות", אתר ממשלתי שמעביר ליפנים בעזרת סרטונים אינטראקטיביים את כל הידע שיעזור להם למקסם הצלחה באפליקציות ההיכרויות. באתר אפשר למצוא מדריכים על הדרך הנכונה לבנות פרופיל היכרות מנצח, הסברים על מה לעשות בדייט ראשון, איך לגשת לדייטינג כשרוצים להתחתן מחדש, ועוד.
בנוסף, בפיתוח חדשני ומסקרן ממשלת טוקיו השיקה לאחרונה אפליקציית שידוכים רשמית משלה. האפליקציה מכוונת לרווקות ולרווקים בני 18 ומעלה המתגוררים, עובדים או לומדים בטוקיו, והיא מתבססת על בינה מלאכותית כדי לייצר מאצ'ים מתאימים.
כדי להשתמש באפליקציה, כל רווק ורווקה מתבקשים להגיש תיעוד המוכיח שהם רווקים, ולחתום על מכתב המציין שהם מוכנים להתחתן, ואף להציג אישור מס כדי להוכיח את המשכורת השנתית שלהם. האפליקציה הושקה ביולי 2024 והתגובות עליה ברשת חלוקות. חלק מהיפנים מעידים שהם מרגישים בטוחים יותר להשתמש באפליקציה שמנוהלת ע"י המדינה, וחלק סבורים שכספי המיסים שלהם צריכים ללכת למקומות אחרים. ומה אתכם? הייתם נותנים לממשלה למצוא לכם אהבה?