כבר שלוש שנים שחברתי נורית, בת ה-38, מחפשת אהבה. היו לה מערכות יחסים לפני כן, אבל נדמה שהיא מעולם לא הייתה "לחוצה" כל כך על הנושא הזה כמו היום. משיחות שאני מנהלת איתה היא מספרת לי שהיא מבינה שהשעון הביולוגי פועל לרעתה, ושהיא מפחדת שאם היא לא תמצא מישהו עד גיל 40, לא תיוותר לה ברירה אלא לנסות להביא ילד לבדה. כשאני שואלת אותה מה לא עובד לה, היא מספרת לי על עוד דייט גרוע שעברה ועל עוד בחור שחיבבה ואז החליט שהוא לא בשל כרגע לקשר.
ד"ר זיוית אברמסון (83), פסיכולוגית המתמחה בטיפול משפחתי וזוגי, מכירה היטב את הסיפור של נורית. "הרבה המטופלות שלי, בעבר ובהווה, הן נשים בנות 44-37, שחיו עד עכשיו בלי זוגיות, לא כל כך נתנו את הדעת על השאלה, 'למה זה לא קורה לי?', ועכשיו הן מודאגות בגלל התעוררות השעון הביולוגי שהולך ואוזל", היא אומרת. "פתאום האישה מבינה שאם לא תהיה לה זוגיות עכשיו, לא יהיו לה ילדים. נכון שהיום ישנן נשים שמקפיאות ביציות ליתר ביטחון, אבל רובן לא עושות את זה. קבוצת הגיל הזו היא אולי הקבוצה שמופיעה הכי הרבה לטיפול בנושא הזה".
"הן שואלות למה הן לבד, אבל הן לא באמת לבד"
בשנות התשעים הייתה אברמסון אחת ממנחות התוכנית "קשר משפחתי", שהציגה טיפול משפחתי לדוגמה, ובמהלך חייה כתבה מספר ספרים בנושאי הורות, זוגיות ומיניות. הספר האחרון שלה, שיצא בשנת 2016 ותורגם ממש לאחרונה לסינית, נקרא "בלא זוגיות: למה אני עדיין לבד?", ובו היא מגוללת את תשובותיה למכתבים של נשים וגברים שכתבו לה על מנת שתייעץ להם בנושאי זוגיות.
4 צפייה בגלריה
ד"ר זיוית אברמסון. האישה מבינה שאם לא תהיה לה זוגיות עכשיו, לא יהיו לה ילדים
(צילום: מיכל רימלנד)
"נשים שלא מוצאות אהבה לא פעם שואלות את עצמן למה הן עדיין לבד, אבל התשובה שלי היא שהן לא באמת לבד. לא פעם המשפחה של אותה רווקה עונה על הצרכים הבסיסיים והאישיים שלה: למשפחה אכפת ממנה, יש מי שאוהב אותה מאוד, היא יכולה להסתמך עליה מבחינה כלכלית, להחליף אינפורמציה בתדירות גבוהה וזה גורם לה להרגיש שהיא לא לבד. למעשה, כמעט אצל כל הנשים שפנו אליי עם אותה התהייה, מצאתי קשר חזק מאוד למשפחת המוצא – לאמא, לאחים או לשני ההורים".
למה הכוונה?
"בתקופה שבה אדם מתבגר, נניח בשנות ה-30-20 לחייו, משימת החיים שלו היא להעביר את מרכז הכובד של הרגשות, החיבור והאחריות שלו ממשפחת המוצא למשפחה החדשה שהוא יוצר. המשימה של ההורים בתקופה הזו היא לשחרר, להרפות, לאפשר לילדים שלהם להבין שהם כבר לא ילדים, להניח להם את האוטונומיה שלהם. עליהם להפסיק לפנק את ילדיהם, ומצד שני גם לא להתערב בחייהם יותר מדי. המשימה של ההורים היא להחזיר את מוקד החיים שלהם לעצמם, להתמקד בזוגיות שלהם, בעבודה אם יש, בתוכניות פנסיה, בחופש ובחברים.
"אם הם עדיין ממוקדים בילדים ומרגישים פחד להישאר בלעדיהם, מה שנקרא 'תסמונת הקן המתרוקן', זה עלול להפוך למכשול. מצאתי שחלק גדול מהאנשים שההתרחקות שלהם ממשפחת המוצא לא קרתה, מתקשה להיכנס לזוגיות. יש גם מקרים של הערצה, דמות של גיבור במשפחה. נניח, כשלבן יש מעמד מיוחד במשפחה ומאד קשה לו לוותר על זה ולעזוב כי זה נותן לו ערך. או למשל 'הבת טובה' – שהיא בדרך כלל הילדה האמצעית. אותה בת נשארת עם ההורים ואומרת שהיא לא יכולה לעזוב אותם לבד. המקום הזה, שבו היא נחוצה ומשמעותית, מחזק אותה ומעניק לה תחושת ערך".
ישנם מכשולים שלא קשורים בהכרח במשפחת המוצא?
"כן, כל היתר. למשל, פחד מוגזם מנטישה. מדובר על אנשים עם דימוי עצמי נמוך שמרגישים שלא רוצים אותם מפני שהם לא שווים מספיק, או חושבים שיש בהם פגם מסוים. במקרים כאלו צריך לחקור טוב ולגלות מה הפחד, כי הוא בדרך כלל קשור לערך עצמי נמוך. למשל, הפחד מהשפלה, מגילוי של צלקת, נכות או משהו פעוט אחר, שבעיני המתבונן הוא לא משמעותי, אך בעיני האדם הוא העיקר.
"לא פעם הפחד כל כך חזק עד שהוא מפריע להתנהלות בקשר, וגורם לאדם השני להרגיש מותקף בשלב מאוד מוקדם של ההיכרות. 'הוא טילפן? הוא סימס? כבר עברו שלוש שעות. זה אומר שהוא לא מעוניין בי'. או 'למה לא שלחת וואטסאפ להגיד בוקר טוב?'. כשזה קורה, האדם השני כבר מוצא את עצמו מותקף, ואם זה יימשך עוד, הוא עלול לברוח כי זה מעייף. זה נקרא 'הרצון להחזיק מתוך פחד'. בכלל, כל הנושא של חרדת נטישה מאוד מפריע ליצירת זוגיות. חשוב לזכור ששום תכונה או נכות לא יכולה להוות סיבה אמיתית לכך שאדם לא יהיה אהוב, או שיינטשו אותו".
האם ניתן בכלל להתגבר על הפחד מנטישה לדעתך?
"כן. מי חרד מנטישה? אדם שלא מספיק מעריך את עצמו וחושב, 'מי בכלל ירצה אותי?'. אלו לא מחשבות מודעות אבל תחושת הערך האישית היא נמוכה, אז ההרגשה הכללית היא שכל אחת אחרת שווה יותר ממני, אז למה שהוא ירצה אותי? זאת אומרת, השינוי במקרה הזה צריך לבוא מצמיחה באהבה ובהערכה העצמית", מחדדת זיוית.
"נקודה מעניינת נוספת היא שלא פעם רווקים ורווקות מפתחים סימפטומים כדי שלכאורה, הם לא יוכלו להיכנס לזוגיות. למשל, מישהי כתבה לי פעם שהיא לא יכולה לצאת לדייטים כי היא תולשת את שיערות ראשה, ואני כתבתי לה שאני חושבת שהיא תולשת את שיערה כדי שהיא לא תוכל לצאת לדייטים.
"דרך נוספת להתחמקות מזוגיות היא לרצות את אלה שלא רוצים אותנו, להתאהב ב'לא מתחייבים' או בלא פנויים. למשל, פגשת מישהו בדייט והוא מספר לך שהוא לא בטוח שהוא בשל לזוגיות ואת בכל זאת מתאהבת בו. למעשה, הרשית לעצמך להתאהב בו כי הבנת שכאן יש לך ביטחון בכך שלא תהיה זוגיות, ואת מחזיקה באמונה שאת עושה את כל מה שאת יכולה ושפשוט התאהבת".
זיוית מספרת על מכשול נוסף בדרך ליצירת זוגיות – ציפיות לא מציאותיות ודרישות ספציפיות שנועדו להעלות את הערך של המחפש: "אנשים מצפים לעיתים שההתחברות עם בן או בת זוג תהיה משהו מהסרטים, פשוטו כמשמעו. זאת אומרת, שהאדם השני יהיה מושלם. זה לא קיים. לחיות עם עוד אדם זו מגבלה. יש אנשים שרוצים להדליק את המזגן כל הזמן ויש אנשים שרוצים לכבות אותו כשקר להם. אפשר בקלות לריב על זה", היא מחייכת וממשיכה: "או לחילופין, אנשים שבאים עם רשימת מכולת, כמו שקונים מקרר או מכונית.
"לדוגמה, 'הוא צריך להיות משכיל, גבוה, שתהיה לו דירה'. צ׳ק-ליסט כזה שעושים בו 'וי' על מה שיש, ואם רואים שאין את הדברים שברשימה, אז מיד פוסלים. המחשבה הזו, שבחירת בן זוג צריכה להיראות כמו רכישה של מכשיר חדש, מאוד מפריעה ליצירת קשרים".
זיוית מזכירה את הספר, "הפרוייקט של רוזי", שמספר על גבר אוטיסט שפרויקט חייו הוא להתחתן. הוא עושה רשימה ארוכה של דרישות, כותב מכתבים ודורש תשובות מאנשים לגבי עד כמה הם עומדים ברשימה שלו. ואז, במקרה הוא פוגש בחורה שלא עומדת באף דרישה. היא שונה לחלוטין מכל מה שהוא דמיין, ודווקא איתה נוצרת זוגיות.
"בסוף, מה שיוצר חיבור זה אלמנטים באישיות שמתאימים, הם יותר לא-מודעים מאשר מודעים", היא מסבירה. "לעומת זאת, בחירות שנעשות על פי רשימות, דרישות וסטנדרטים מיותרים אינן נכונות. זו הסיבה לכך שאני חושבת שפרופילים באתרים ובאפליקציות לא יכולים לשקף את מידת ההתאמה. פרטים כמו תחביבים או עיר מגורים לא נותנים רמז לגבי מי יתאים לי ומי לא, מפני שזה לא מה שחשוב בזוגיות.
"תחשבי שאם מישהו מפונק מאוד יפגוש מישהי מפונקת - יהיה להם קשה, זה לא ילך. לעומת זאת, אם הוא יפגוש מישהי שיש לה צורך לרצות את הזולת, זה כן יכול לעבוד מפני שהאישיות שלהם מתאימה. אני אומרת, זרקו לפח הזבל את רשימת המכולת ונסו לראות עם איזה בן אדם אתם מרגישים הכי טוב".
יתנו - יקבלו, לא יתנו - לא יקבלו
בין הגורמים המעכבים זוגיות, אברמסון מדברת גם על אנשים בלתי נסבלים. כן, אין דרך אחרת לומר את זה: יש אנשים לא נעימים שמבריחים אנשים אחרים. "זה יכול ללבוש כל מיני צורות, כמו השתלטות מוגזמת למשל. מישהי שכל הזמן אומרת לו מה לעשות ולא מוכנה לזוז מזה, חייבת לשלוט במצב לגמרי. יכול להיות שהיא תמצא מישהו שזה יתאים לו, אבל גם יכול להיות שזה ירתיע הרבה גברים.
"או לדוגמה בחורה קרה, לא נעימה, חשדנית, שמפחדת למסור את עצמה ולהופיע כנזקקת, כמעוניינת וכמתמסרת בזוגיות, אז היא כאילו אומרת 'רק אם תאהב אותי ללא תנאים ורק אם תוכיח לי שאני יכולה לפרק את המבצר שבניתי לעצמי, רק אז, אולי, אתמסר אליך'. יש גם את החלוקה הזו בין אנשים שמרוכזים מאוד בעצמם לבין אנשים שלא מדברים על עצמם בכלל, ורק מקשיבים ותומכים. ואז הם חוזרים מהדייט, היא יודעת עליו את כל תולדות חייו, אבל הוא לא יודע עליה כלום או להיפך. אלו הן טעויות שמקלקלות את האפשרות לקשר".
החדשות הטובות? אברמסון טוענת שככל שהאדם יהיה עסוק יותר במה שהוא כן רוצה לתת בזוגיות, כך יהיה קל יותר למצוא אחת. לפי גישתה, אנשים שבאמת רוצים זוגיות צריכים לחשוב על מה שהם מעוניינים לתרום לקשר, ולא על מה שהם רוצים לקבל ממנו.
"הבעיה היא שהצעירים היום מפונקים מאוד. אני עובדת על פי התיאוריה של הפסיכולוג הנודע אלפרד אדלר, שקרא לטיפוס הזה The Getter, 'הלקחן'. הטיפוס המפונק - המיקוד הגדול שלו הוא במה הוא יקבל בסופו של דבר מהקשר. זה בא לידי ביטוי בעיקר בשירותים ובחומר, למשל כסף. אנשים כאלה לא יוצרים זוגיות כל כך מהר, מפני שהם לא בטוחים שכדאי להם. הם חושבים, אולי יש מישהו שייתן לי יותר?
"אז את יכולה ללכת לדייט ולעשות לעצמך בראש את הרשימה של 'מה ייצא לי מזה?', אבל את גם יכולה ללכת לדייט, להסתכל על הבן אדם, לראות איך הוא מרגיש, מה כרגע מטריד אותו ומה את יכולה לעשות עבורו. להתעניין, להקשיב או סתם לתת מילת עידוד. בהגדרה שהאדלריאנים משתמשים בה, 'מפונק' הוא אדם שמרוכז בעצמו. העולם הוא מקום של לקחת, אבל הסוד בבניית יחסים טובים הוא דווקא הנכונות לתת. אני לא אומרת רק לתת, אבל בהחלט לא פחות לתת מאשר לקבל".
אז לדברייך, אנשים צריכים להיכנס לקשר כשהם במיינד של "מה אני יכול לתת לקשר כדי שהוא יצליח"?
"בהחלט! שני הצדדים צריכים, ואז הקשר יהיה מוצלח. לא לבוא לדייט ולחכות שזה יקרה, שהוא יתאים לכל הרשימה שלי ויתאהב בי ואני בו ואז נהיה מאושרים לנצח. לא לשבת עם חשבונייה וירטואלית בראש כמו סוחרים שמחכים לראות מה הם יקבלו מהעסקה הזו - אילו תכונות, איזו הצעה כלכלית - אלא באמת לרצות לתת לצד השני.
"זוגיות היא משימת החיים הקשה ביותר מפני שהיא לוקחת את כולך, 7-24. זה בהחלט היה אחרת פעם. לדעתי, אם היו אתרי היכרויות בעבר, אישה הייתה כותבת על עצמה: 'אני יודעת לבשל, אני חרוצה, אני אוהבת', ולא 'אני מחפשת מישהו שיבין אותי, יכיל אותי ויתמוך בי'. זו הבעיה של הדור הזה - תחפשי מישהו שגם את תכילי ותביני אותו, צאי החוצה מתוך עצמך ותראי שמציאת זוגיות תהיה עניין הרבה יותר פשוט".
