בגיל 17 עבדתי בתור מוכרת בחנות בגדים. אחת מעצות הזהב שקיבלתי אז, ממי שהייתה הבוסית שלי, הייתה לצמצם את מספר האפשרויות שאני מציעה ללקוחות שמתייעצים עמי. "אם לקוח ניגש אלייך ומבקש ממך עזרה במציאת חולצה חדשה לארוחת חג, תני לו לבחור מבין שתיים או שלוש חולצות בלבד, אחרת הוא יתבלבל", היא אמרה, וצדקה.
לא ידעתי אז שדבריה מתבססים על מה שמכונה בפסיכולוגיה, "פרדוקס הבחירה". כבר בשנת 2004 טען הפסיכולוג האמריקאי בארי שוורץ, כי ביטול יכולת הבחירה של הצרכנים יפחית מאוד את מפלס החרדה שלהם. מסתבר שדווקא ריבוי אופציות עלול להוביל לחוסר שביעות רצון, ובהמשך אפילו לדיכאון, לחרדה, ל-OCD ולמצוקות נפשיות נוספות.
ריבוי אפשרויות מקשה במיוחד על אנשים שאותם כינה שוורץ "מֵמַקְסֵמִים" (maximizers), מאחר שה"ממקסמים" הם אנשים שחייבים להיות בטוחים שכל החלטה שהם מקבלים היא-היא הטובה והמוצלחת מכולן. אולם הדרך היחידה לדעת שאפשרות מסוימת היא הטובה ביותר, עוברת בבדיקת כלל האפשרויות הקיימות - משימה שהיא לא תמיד אפשרית, ואז "הממקסם" רק נכנס ליותר ויותר לחץ. הוא מוצף בתחושת "פומו" (Fear Of Missing out), מתבלבל, ועלול להעביר הרבה יותר מדי זמן בניסיון לקבל החלטה, ולו גם הפשוטה ביותר, רק בגלל שמרוב אפשרויות, כבר אין לו מושג מה עליו לעשות.
לפני כמה שנים ישבתי בדייט ופתאום קיבלתי נוטיפיקציה. זה היה הטינדר שלי, שגילה לי על מאצ' טרי, חדש מהניילונים, שהרגע התרחש – ועוד עם בחור שהיה יפה פי כמה מהבחור שישב מולי. אתם כבר יכולים לשער מה קרה הלאה: לא היה דייט שני, וגם עם הבחור מהמאצ' לא קרה בסוף דבר. במקום לשמוח על האופציה הרומנטית הנוספת שהתווספה אליי, נותרתי קרחת מכאן ומכאן, ונשארתי רווקה.
מחקר חדש שפורסם לאחרונה מוכיח בדיוק את זה: ריבוי אפשרויות רומנטיות עשוי להוביל לעומס יתר עבור אלו שמבקשים למצוא לעצמם בני זוג. בנוסף, ההנחה שמחכות לי בחוץ חלופות רבות לאחר שכבר נכנסתי למערכת יחסים, עלולה לערער את יציבותה של הזוגיות שלי, ולהפחית את מידת שביעות הרצון שלי מהפרטנר, עד לכדי חרטה שבכלל בחרתי בו – וזה קורה בעיקר אצל גברים שנמצאים במערכת יחסים הטרוסקסואלית.
"בדיוק כמו עם פרדוקס הבחירה של שוורץ, המחקר מצא שרווקים ורווקות שהרגישו שיש להם יותר מדי אפשרויות רומנטיות בחוץ, התקשו לבחור לעצמם בן/ת זוג"
המחקר שכותרתו היא "ריבוי בחירת בני זוג, עומס בחירה ורווקות: האם אפשרויות נוספות תמיד טובות יותר?", נערך על ידי שלושה חוקרים מהמחלקה למדעי החברה באוניברסיטת ניקוסיה שבקפריסין, ופורסם ב-Behavioral Science. החוקרים גייסו 804 משתתפים בטווח גילאים של 18 עד 60, עם גיל ממוצע של 28 שנים. 55.1 אחוז מהמשתתפים היו רווקים, 38.3 אחוז היו בקשרים זוגיים, ו-7 אחוז לא ציינו את הסטטוס הזוגי שלהם.
המשתתפים מילאו סדרה של שאלונים שבהם התבקשו להעריך עד כמה הם פופולריים בשוק הפנויים-פנויות, עם הצהרות כמו "אנשים רבים מגלים בי עניין רומנטי", ושאלות שעסקו בהאם הם חווים קושי בבחירת בן/ת זוג, עם אמירות כמו "אני מרגיש/ה שאני לא יכול/ה להחליט במי לבחור כשותף רומנטי". המשתתפים שבזוגיות התבקשו לדרג את מידת שביעות הרצון שלהם ממערכת היחסים, ולדרג עד כמה הם מעוניינים להמשיך איתה הלאה.
בדיוק כמו עם פרדוקס הבחירה של שוורץ, המחקר מצא שרווקים ורווקות שהרגישו שיש להם יותר מדי אפשרויות רומנטיות בחוץ, התקשו לבחור לעצמם בן/ת זוג. הם לא הצליחו להחליט עם מי בא להם לצאת, והאם מי שהם כבר יוצאים איתו אכן שווה את ההשקעה. כתוצאה מכך, הם נותרו רווקים לזמן רב יותר.
המחקר בחן גם את מידת שביעות הרצון ממערכות היחסים – אצל אלו שנמצאים באחת, ומצא שאנשים שהיו במערכות יחסים אך האמינו שיש להם אפשרויות רומנטיות נוספות שזמינות עבורם מחוץ לקשר, לעתים קרובות התחרטו על בחירת בן/ת הזוג הנוכחיים שלהם. חרטה זו לוותה כמובן בתחושת שביעות רצון נמוכה יותר ממערכת היחסים.
מעניין לציין שגברים, בפרט, שכבר נמצאים במערכת יחסים אבל מרגישים שיש להם עוד הרבה אופציות מחוץ לקשר, דיווחו על רמות גבוהות יותר של חרטה, וחשו תחושת סיפוק נמוכה יותר מבנות זוגם. אותה השפעה לא נמצאה אצל נשים. "המחקר שלנו מראה שריבוי אופציות רומנטיות עלול לעכב אנשים מלמצוא אהבה. מחקרים עתידיים נחוצים כדי להבין טוב יותר כיצד ריבוי בני זוג אופציונליים, משפיע על מצב מערכת היחסים", סיכמו החוקרים.
