"את לא נשואה, אין לך ילדים, איזה צרות כבר יכולות להיות לך?" הטיחה בפניי חברה בסוף השבוע האחרון. לא אשקר, זה פגע יותר מהכאב שחשתי כשבחור שיצאתי איתו לדייט צעק עליי שאני "שמאלנית מסריחה", ועזב בזעם את המקום.
היי, זאת שוב אני, ענבל הרווקה בת ה-35, עוד שנייה 36. ברור לי שאני לא עוברת לכם בקלות בגרון, אבל זאת בעיה שלכם כי הגעתי לכאן כדי לשתף מה לא מחליק בגרוני האישי שלי. הפעם, אני מניחה לרגע (לרגע קצר, אל תתלהבו) את הדייטים הכושלים שעושים לי חשק לאמץ חתול ולמות יחד איתו, ומבקשת לדבר על החיים כרווקה בין נשואים.
רוב החברות והחברים שלי כבר נשואים, חלקם הפכו בשנים האחרונות להורים, ולפחות אחת לשבוע הם מצלצלים לשתף אותי בקשיים שהם עוברים בחייהם הזוגיים. מריבות עם הבעל, היסטריה של האישה, ילדים שלא נותנים דקה של מנוחה, ואני תמיד שם, קשובה. פעם עוד הייתי מנסה לייעץ, להביע את דעתי, עד שזכיתי בתמורה לעלבונות נוסח: "אין לך מושג מהחיים. כשיהיה לך בן זוג, נדבר", או "אין לך ילדים, כשיהיו לך – אני אזכיר לך את זה".
ברוב המקרים, התגובות האלה מגיעות כשאני מעיזה לרמוז שאולי אפשר להתחשב גם בצד השני. כך היה גם הפעם, כשאותה חברה צלצלה בכעס להגיד לי עד כמה היא מתוסכלת מבעלה שכמעט אף פעם לא בבית – ואני ניסיתי להרגיע אותה, והזכרתי שזה לא שהוא מבלה את זמנו במועדונים, הוא פחות בבית כי הוא קורע את התחת בעבודה שלו, שעות על גבי שעות, רק כדי שיוכל לפרנס את כל המשפחה.
בלי לפגוע בך, מאמי
זו בהחלט הייתה טעות איומה מצידי, כי לא עברו שלוש שניות עד שאותה חברה קסומה פרטה בפניי את כל החסרונות שלי – החל מ"לך קל להגיד, מה את מבינה בזוגיות" ועד "כשיהיו לך שלושה ילדים שכל היום בוכים, רעבים ומשועממים – נראה אותך מדברת". היא אפילו קינחה בתוספת החביבה עליי מכל: "בלי לפגוע בך, מאמי, אבל בואי, את לא במקום שאת יכולה להביע דעה".
אז קודם כל, תודה על התזכורת, מאמי! זה נכון, אני לבד ואין לי ילדים. ועכשיו, אחרי שהטחת זאת בפניי ונגעת בנקודה הכי רגישה שלי, האם את מרגישה טוב יותר לגבי עצמך? כבר לא כועסת על הבעלול? ואגב, אם אני לא יכולה להביע דעה כי אין לי מספיק הבנה בנושא, אז למה בעצם אני צריכה לשמוע את הצרות שלך מלכתחילה?!
בחיי שזה קצת מביך אותי להגיד את זה בקול רם, אבל אני לא יכולה להתעלם מהתחושה שזוהי דרכם של חבריי הנשואים "להעניש" אותי על כך שאני עדיין רווקה, או ההגדרה האהובה עליהם – "חופשיה". נדירים המקרים בהם אני זוכה לקבל טלפון משמח עם בשורה נחמדה. לרוב אני מקבלת שיחות שנראה שכל מטרתן היא להכין אותי לחיי הנישואים הקשים, תוך כדי אמירות כמו "תיהני מהלבד שלך, זה זמן שלא יחזור", או "אני הייתי משלם כדי להיות במקומך עכשיו, כל היום בים, בבריכה, מזדיין ושותה אלכוהול".
"זה נכון, אני לבד ואין לי ילדים. ועכשיו, אחרי שהטחת זאת בפניי ונגעת בנקודה הכי רגישה שלי, האם את מרגישה טוב יותר לגבי עצמך? כבר לא כועסת על הבעלול?"
את הבשורות היותר טובות לגבי האהבה האינסופית שקיימת והאידיליה המשפחתית אני צורכת, כמו שאר העולם, דרך האינסטגרם, ובעיקר כשהם מעלים פוסט משפחתי מקסים תחת ההאשטג "האושר שלי". ושלא תבינו לא נכון – אני לגמרי מפרגנת, אני פשוט לא מבינה למה זה לא יכול להיות הדדי? למה במקום לפרגן לסטוריז החופשיים שלי מהבריכה, אתם רק מעקמים את האף עם משפטים כמו: "חכי-חכי, כל זה ישתנה ברגע שיהיו לך ילדים".
כן, זה נכון, בימי שישי אני מתעוררת ב-12 בצהריים, עולה על בגד ים והולכת לבריכה של חברים שגרים כמה בתים ממני, מפרקת בקבוק יין ועובדת על השיזוף. וכן, אני מתעדת כל רגע בסטורי, וכמובן שאני נהנית! אבל אתם באמת צריכים שאעצור כדי להבהיר לכם שלהיות רווקה זה לא אומר רק לחגוג במסיבות, לשתות עד אור הבוקר ולעשות אהבה עם גברים לוהטים כמו בראדלי מ"סקס/לייף"?
זה הכרחי שאזכיר ואחדד לכם שלהיות רווקה זה גם אומר לעשות הכול לבד? אבל הכול כולל הכול? לשלם שכירות ממשכורת אחת, לעשות קניות לבית לבד, לסחוב את הקניות לבית לבד, לזרוק את הזבל לבד, לנקות את הבית לבד, ללכת לישון לבד ולרדוף עם הדייסון אחרי נדל ארסי שנפל עלייך באמצע הלילה מהמזגן - לבד? וזה עוד בלי לומר מילה על תחושת הבדידות שמציפה, בטח בזמנים של מגיפה עולמית קשה.
אז למקרה שזה לא מספיק ברור - גם לי, למרות היותי רווקה, יש אוסף מכובד של צרות. גם אני לעיתים לא נרדמת בלילות מרוב דאגות, וגם על ליבי יש שלל מועקות. בין אם זה אוסף החשבונות שמחכה לי על השיש, עוד דייט כושל שהרס לי את הערב, או הדוש האחרון ששבר לי את הלב. סטורי אחד מהבריכה לא מבטל את תחושת הבדידות, ופוסט אחד מהים לא מעביר את הדאגות.
חשוב לי שתדעו שאני באמת אשמח לקצת חדשות טובות מדי פעם, אבל אם אתם מתעקשים לחלוק איתי רק את הרגעים המבאסים, וצלצלתם שוב כדי לספר לי כמה קשה זה להיות הורים לילדים, יש לי רק בקשה אחת קטנה - אנא, חשבו פעמיים לפני שאתם מטיחים בי את משפט המחץ: "עזבי, אין לך ילדים, את לא תביני".
ובאותה נשימה, לפני שאתם ממהרים לחלוק איתי את חוכמת חייכם ולהזכיר לי שאני צריכה "להודות לאלוהימה שאני לבד, בלי בעל או ילדים על הראש", תזכרו שרק לפני כמה ימים טרחתם להזכיר לי שהשעון מתקתק, ושאם לא אזדרז לא יהיו לי ילדים, ואני אתחרט על זה כל החיים. אז רגע, שניה, להביא ילדים או לא? בתור החברים הטובים שלקחו אחריות על הביציות שלי, תקינות הרחם והרצון להיות אמא – אני פשוט לא עוקבת. עשו לי טובה, עדכנו אותי אם אני צריכה להיכנס להיריון או לא. עד שתחליטו, אני בבריכה. שמן הגזר קורא לי.
