"מספר ימים אחרי שהשתחררתי מהמילואים יצאתי עם מישהי לדייט בבר מסעדה בירושלים. לפתע הדלת של המקום נטרקה בחוזקה וקפצתי מהכיסא בבהלה, מוכן להסתער על האיום. הבחורה שהייתה איתי פשוט הסתכלה עליי בשוק ולא ידעה איך להגיב", מספר נדב שריפי (30), רווק מרמלה, על האפקט הטראומטי שמאפיין חיילים רבים אחרים שעדיין מתקשים לחזור לחיים עצמם, לאחר שלושה חודשי לחימה. שריפי, ששירת בחטיבת הקומנדו בעזה, מודה שהמלחמה גרמה לו להבין שמציאת אהבה היא הדבר החשוב ביותר בחייו כרגע, כשבראש סדר העדיפות שלו עומד כרגע הרצון למצוא זוגיות ולהקים בית.
"במלחמה היה לי שינוי פאזה רציני בנוגע לזוגיות. לפני המלחמה אומנם חיפשתי, אבל לא באמת יצאתי או עשיתי משהו בשביל זה. ואז הגיע 7 באוקטובר ולפתע צלצל הטלפון בבית ביום שבת, ואצל דתיים ישר מבינים שמשהו חריג קרה. ברגע שהודיעו לנו שיש מלחמה, חיכיתי לקריאה רשמית. אחי גויס להנדסה קרבית ואני לקומנדו. אחרי שבועיים של אימונים נכנסו לעזה, מנותקים מתקשורת. על אף הקושי, השחיקה וחוסר הזמן באפטרים הקצרים והמעטים שהיו לי, החלטתי שאני שם את הזוגיות בראש מעייניי, והתחלתי לצאת לדייטים. במלחמה אתה מבין שהחיים הם לא לנצח, אז אתה עושה חשבון נפש עם עצמך, בודק את סדר העדיפויות ושם פוקוס על שאלות כמו - מה אני רוצה לעשות בחיים האלה? כשהתשובה העיקרית שעמדה לנגד עיניי היא למצוא זוגיות ולהקים בית".
"יום אחד הטלפון שלי פשוט קרס וקבלתי המון שיחות טלפון והודעות. לא הבנתי מה קרה, עד שעדכנו אותי שגיסתי פרסמה אותי בפוסט בקבוצת 'מאמאצחיק' בפייסבוק, והציגה אותי כמילואימניק רווק. זה החמיא לי מאוד וניסיתי לעמוד בקצב של הפניות, אך לא כל כך הצלחתי בגלל חוסר הפניות והתקשורת במילואים. בסוף גיסתי ניסתה לעזור ולבדוק אם יש משהו שרלוונטי עבורי. גם אחותי חיפשה בשבילי בזמן הזה, ואפילו הוסיפה אותי לקבוצת וואטסאפ בשם 'לבבות ברזל'.
"אפילו יצאתי עם נשים מהקבוצה והתחלתי קשר קצר עם מישהי, אך בסוף זה לא צלח. יכול להיות שזה לא התאים אבל אין ספק שממש קשה לתחזק את זה כשאתה במילואים. האמת שהרגשתי כלפיה תחושות שלא הרגשתי המון שנים וכשזה נגמר די נשבר לי הלב, אבל יחד עם זאת הוא גם נפתח. נפתח לי חדר בלב עם כמיהה לזוגיות, הבנה שאני יכול להרגיש, שאני יכול להתאהב".
נדב שריפי: "במלחמה אתה מבין שהחיים הם לא לנצח, אז אתה עושה חשבון נפש ושם פוקוס על שאלות כמו - מה אני רוצה לעשות בחיים האלה? כשהתשובה העיקרית שעמדה לנגד עיניי היא למצוא זוגיות ולהקים בית"
לפני המלחמה לא הרגשת שאתה יכול להתאהב?
"לפני המלחמה לא היה לי באמת כוח או חשק לצאת, והייתי מיואש מעולם הדייטים. הרגשתי שניסיתי כבר הכול: אפליקציות, היכרות דרך חברים וגם ניגשתי לנשים באופן אישי. לא בחלתי באמצעים, אבל משום מה זה לא צלח, עד שדחקתי את הזוגיות הצידה מחיי. אבל מרגע שהמלחמה התחילה, כאמור הכול השתנה. לפני עשרה ימים השתחררתי, אחרי יותר משלושה חודשי מילואים, וממש לא פשוט לחזור לשגרה. יש כמו ג'ט-לג מתמשך, כי הגוף וגם הנפש חוו תנאים קיצוניים אז קשה להתאפס.
"למרות שהצבא מסייע לחזרה לשגרה ויזם שיחות אישיות וקבוצתיות לפני השחרור, קשה לי להתמודד נפשית. אני מרגיש כמו אישה בהריון בחודש תשיעי, כי אני כל הזמן מוצף רגשית. אני שומע מה קורה בגזרות השונות ועל חללים שנופלים ומתחיל לבכות. מבחינתי, המשימה עוד לא הושלמה והמלחמה עוד מתמשכת. האחים שלי עוד נלחמים ואני יודע מה הם עוברים וחווים, אז אני לא מרגיש שלם במקום שבו אני נמצא".
איך יוצאים לדייט בבר או במסעדה עם תחושות כאלו?
"הרצון בזוגיות ובהמשכיות חזק מהכול והמחשבות על המלחמה, שעודנה מתמשכת, לא עוצרות אותי מלהכיר. זה אפילו נושא לשיחה כי יש סקרנות ורצון לשאול ולדעת מה קורה שם בעזה, ומהם התנאים. יש שמבקשות לראות תמונות וסרטונים ויש שמספרות שיש להן אח או ידיד בחזית, וזה נושא משותף שיוצר חיבור וקרבה, שאולי לא היתה נוצרת מהר כל כך לולא המלחמה. אפשר להגיד שאני בשוונג ועם לב פתוח. אני שבוע וחצי בבית וכבר הספקתי להכיר ולצאת לדייטים. הלחימה בעזה והאינסטינקטים ההישרדותיים לא עזבו אותי, ואני מניח שהם יישארו איתי עוד הרבה זמן, אבל לומדים לחיות עם זה ולצד זה".
אני הרבה יותר פתוחה להכיר היום מאשר לפני המלחמה
ענבל מלכה (28) מבאר יעקב, שירתה שלושה חודשי מילואים באגף במודיעין. כעת היא ממלאת את מרבית זמנה הפנוי בחיפוש אחר זוגיות. "ב-7 באוקטובר בעשר בבוקר כבר הייתי עמוק בבור והכל היה מאוד אינטנסיבי. יצאתי הביתה בערך אחת לשבוע לארגונים ולכביסות, ולמחרת כבר חזרתי שוב לבסיס. אני מאמינה שהחזרה הביתה לבית ריק, במיוחד כשאת גרה לבד, מעוררת עוד יותר את הרצון בזוגיות ומדגישה אותו, כך שדווקא בזמן המילואים, כבר ניסיתי להכיר למרות שלא באמת היה לי פנאי.
"פרסמו ברשתות מילואימניקים רווקים במדים, אבל זה לא ממש עבד לי. היו גברים שיצרתי איתם קשר ושלחתי להם הודעה, אבל בתוך השגרה העמוסה זה לא צלח, כי לא באמת יכולתי לפתח איזשהו שיח, וגם לא היה לי זמן לצאת לדייטים ולהכיר, אז אמרתי למי שמצא חן בעיניי שנדבר אחרי שאשתחרר".
עכשיו, כשהשתחררת, האם חזרת ישירות לסצנת הפנויים-פנויות?
"ברור. השתחררתי לפני שבועיים וחצי ואני הרבה יותר פעילה ופתוחה להכיר היום מאשר לפני המלחמה. הורדתי אפליקציות חדשות ונכנסתי לכאלה שלא גלשתי בהן תקופה, אפילו השלמתי פערים של מילואימניקים רווקים שפרסמו ברשתות לאורך המלחמה. למעשה, בשעות הערב אני מתפנה מכל העבודה שמסביב, ונכנסת לרשתות כדי לחפש בן זוג פוטנציאלי. בשבילי, אחרי שבע שנים שבהן חייתי לבד, הבנתי שזה המקום וזה הזמן להגשים את הרצון השלם".
ענבל מלכה: "בשעות הערב אני מתפנה מכל העבודה שמסביב, ונכנסת לרשתות כדי לחפש בן זוג פוטנציאלי. בשבילי, אחרי שבע שנים שבהן חייתי לבד, הבנתי שזה המקום וזה הזמן להגשים את הרצון השלם"
את מרגישה שהמלחמה גרמה לך לשים את המקום הזוגי בעדיפות גבוהה יותר?
"בוודאי, יש יותר אנרגיה ורצון לתת הזדמנויות לדברים שלא הייתי פתוחה אליהם לפני כן. היום אני מנסה עוד אופציות מלבד האפליקציות. פתחתי את הראש גם לעולם השידוכים, אני מבקשת שיכירו לי ובכלל מנסה להיות יצירתית יותר בחיפוש וגם יוזמת. לפני כן, אם היו מציעים להכיר לי, אז הייתי משתהה ותוהה לעצמי אם זה הזמן בכלל ומשתמשת בתירוצים ונותנת תשובות מתחמקות.
"היום אני נותנת הזדמנות כנה ומשקיעה כל יום בחיפושים, כי הרצון נוכח יותר מתמיד. בכל זאת, עצרתי את החיים שלי לשלושה חודשים כדי לאפשר לאחרים להמשיך בשגרה, ועכשיו כשאני השתחררתי, אני מבינה שיש חיים לצד המלחמה ואי- אפשר להקפיא אותם יותר".
"כל המילואימניקים הקשוחים הפכו להיות שדכנים במלחמה"
איתי מיטב (24) מהקריות, שירת במילואים בחטיבת גולני בעזה, ושוחרר לפני שבוע. הוא מספר על התאקלמות לא פשוטה, מאחר שבכל יום עלולים להקפיץ אותו חזרה. "שיחררו אותנו להפסקה קצרה לפני תמרון בצפון, אז עכשיו אני בימי הסתגלות. באזרחות אני מפתח תוכנה, אז קשה לחזור למחשב ולמסך אחרי שלפני שנייה החזקת נשק וציוד לחימה. הידיעה שעוד כמה חודשים כנראה אחזור ללחימה, מסבכת עוד יותר את העניינים, אבל אין לי ברירה אלא להתמודד. התמודדתי גם עם מוות של חברים שנרצחו ב'נובה', ודווקא אלו הדברים שמדרבנים אותי להמשיך לחצות את הגדר ולהילחם".
יצא לך לחשוב על זוגיות בזמן הלחימה בעזה?
"בשדה הקרב חשבתי על שני דברים: כמה אני קרוב לבורא וכמה אני רוצה זוגיות. הבנתי מהי החשיבות של קשר זוגי: כשיש מישהי שמחכה לך בחוץ, וגם אם תיפול לתהום הכי חשוכה, אתה תדע לצאת משם בשביל האחת שלך. לפני המלחמה לא חשבתי על זה כל כך. זוגיות היתה דבר טריוויאלי שידעתי שיגיע מתישהו, משהו ברקע, לא משימת חיי. לא הייתי אקטיבי וגם לא נכנסתי לאפליקציות, כי התמקדתי בקריירה ובלימודים, אבל עכשיו רק על זוגיות אני חושב כל היום. בשגרת מלחמה יש סיכון גבוה, ואני רוצה המשכיות. כשנכנסו פנימה וחצינו גדר לעומק האויב, קרו לנו אירועים קשים, היתקלויות עם מחבלים, ירי ופיצוצים. ככל שהתלהטו האירועים, כך התלהט גם הרצון בזוגיות".
חיפשת זוגיות בזמן המילואים?
"בגלל שהייתי מילואימניק צעיר וטרי, אז הייתי עסוק בלעכל את כל הסיטואציה, אבל כל המילואימניקים הקשוחים הפכו להיות שדכנים במלחמה. בלילה לפני השינה היו שיחות עמוקות על החיים ועל זוגיות, שהפתיעו אפילו אותי, ומדי פעם אחרי יום של לחימה בשטח, המילואימניקים הנשואים היו הולכים הצידה לשוחח עם האישה ועם הילדים, ותהיתי לעצמי איפה הלוחם ההוא עם האופי המחוספס שלפני שנייה ירה על מחבלים. ראיתי מהצד את ההנאה שבדיבור ואת ההמתנה לשיחות האלו וזה עשה לי חשק".
איתי מיטב: "בלילה לפני השינה היו שיחות עמוקות על החיים ועל זוגיות, שהפתיעו אפילו אותי, ומדי פעם אחרי יום של לחימה בשטח, המילואימניקים הנשואים היו הולכים הצידה לשוחח עם האישה והילדים. ראיתי מהצד את ההנאה שבדיבור ואת ההמתנה לשיחות האלו וזה עשה לי חשק"
"בהתחלה לא חשבתי להכיר מישהי בזמן המילואים, אבל פעם אחת חזרתי לשטח מאפטר והחבר'ה במילואים שאלו אותי אם הכרתי מישהי מעניינת, ופתאום הרגשתי חרטה גדולה מאוד שלא ניסיתי בכלל, אז התחלתי להגביר את הקצב. מאז, בכל יציאה הביתה התחלתי לחפש בכל הערוצים: אפליקציות, חברים ובכל דרך אפשרית.
"יצא לי לדבר עם כמה בנות, אבל זה נקטע בגלל המילואים. לעומת זאת, חזרתי הביתה לפני שבוע ואני כבר אקטיבי בחיפוש ובעומק העניינים. פתחתי פייסבוק ואינסטגרם, שלא היו לי לפני כן, כי הבנתי שיש טרנד של רווקים שמפרסמים את עצמם, שהולך וצובר תאוצה. הופתעתי מהעוצמה ומכמות האנשים שאפשר להכיר, וגם מכך שגם נשים מפרסמות את עצמן ויוזמות. אין ספק שיש פה שינוי מגמתי לטובה שהתרחש בעקבות המלחמה".
"התגייסתי שבורת לב אחרי קשר שנקטע"
תמנע רוקמן (33) היא רווקה מחיפה, וכמו יתר המרואיינים, גם היא חיכתה להשתחרר כדי שתוכל למצוא זוגיות ולתחזק אהבה. היא גויסה למילואים לגדוד שריון בעוטף עזה עם תחילת המלחמה, ולחמה שם במשך שלושה וחצי חודשים. "עכשיו אני בימי התאוששות שהצבא מעניק למי שמשרת מעל מאה ימים. בשגרה שלי עבדתי כמורת דרך וכמדריכת תיירים, ובמלחמה חל מעבר חד לתפקיד סמב"צית, שכולל עבודה לוגיסטית ואינטנסיבית. אבל מה שעוד יותר הקשה על ההסתגלות למילואים, היה העובדה שהתגייסתי שבורת לב, אחרי קשר של חודשיים שנקטע כי המלחמה תפסה את שנינו במקומות מורכבים, וזה היה גדול עלינו.
"בשבועיים הראשונים של המלחמה הכוננות וההסתגלות לא השאירו מקום להתבוסס בצער והצלחתי למצוא נחמה בדברים קטנים, ולא דווקא במשהו גדול כמו זוגיות. אבל אחר כך, ובמיוחד לאור הסיבה שהייתי מוקפת בכל כך הרבה מילואימניקים סביבי, התחלתי לחוש את הצורך העמוק בזוגיות וחזרתי לחפש ולהכיר".
הצלחת למצוא גברים רלוונטיים או לצאת לדייטים?
"כן. יצאתי לדייטים עם אנשים ששירתו איתי או ששירתו בעוטף עזה, וגם עם כאלו שהגיעו למנוחה ולהתרעננות. יש הרבה מילואימניקים פנויים, אז אם אנחנו לא בפעילות ויש כמה שעות פנויות, אין סיבה שלא נצא יחד לשתות משהו. אני גרתי בבית בעוטף עם עוד מגוייסים, כך שבערבים היינו יושבים כמה חבר'ה ביחד ומכירים. השתמשתי גם באפליקציות שהציעו לי בני זוג פוטנציאליים שנמצאים קרוב אליי פיזית, כך שבהחלט היו אופציות".
5 צפייה בגלריה
תמנע רוקמן. "יש הרבה מילואימניקים פנויים, אין סיבה שלא נצא לשתות משהו"
(צילום: אוסף ביתי)
הצלחת לשמר קשרים ולפתח אותם מעבר לדייט ראשון?
"לא ממש. חיכיתי שאסיים את המילואים. פגשתי לפני חודש מישהו שמאוד מצא חן בעיניי, אבל לא קבענו לצאת מאז ואמרנו שנדבר אחרי השחרור. יש לוגיסטיקה בלתי אפשרית בסנכרון של שני מילואימניקים שלא משרתים יחד: כשהוא יצא, אני לא יצאתי, ולהפך. הכרתי גם מישהו ששירת איתי בגדוד: אני הייתי בעורף והוא בחזית, ונפגשנו רק בטקס הסיום. איכשהו, התגלגלנו להיות יחד ברכבת הביתה, החלפנו טלפונים ונפגשנו לאחר השחרור, אבל זה פחות התאים".
אני מבינה שבמלחמה היו הרבה אופציות בגלל הסביבה של המילואימניקים, מה קורה עכשיו, כשחזרת לשגרה?
"עכשיו אני מחדשת קשרים עם אלו שהכרתי ולא הייתי פנויה לצאת איתם, וגם ממשיכה לחפש דרך האפליקציות. אם בחמש השנים האחרונות התמקדתי יותר בקריירה ובפיתוח עצמי, אז עכשיו אני רוצה להשקיע זמן ואנרגיה בזוגיות. אני נינוחה יותר, סבלנית יותר ולא מלחיצה את עצמי בחיפוש. להפך, אני לוקחת אוויר ואני הרבה פחות ביקורתית ושיפוטית.
"יש אנשים שבמלחמה הזאת איבדו הכול, ליטרלי הכול, וזה גורם לך לחשוב על הדברים החשובים באמת בחיים, כמו אהבה וזוגיות. אם בשנים האחרונות עשיתי את זה יותר 'על הדרך', כי בעבודתי כמדריכת טיולים עברתי ממקום למקום, אז עכשיו, אני מקדישה את מירב זמני לזוגיות".
"הלך הרוח במילואים הוא של רעל ולחימה, וזה פחות מתכתב עם רומנטיקה"
אנאל אבוחצירא (28) מנתניה, היא רווקה שגויסה בנובמבר למילואים של חודשיים וחצי, שאילצו אותה לשים ב"הולד" את חיפושיה אחר אהבה. "במילואים אין באמת זמן לחפש זוגיות, וגם אם מצאת מישהו פוטנציאלי, אז אין זמן או כוח לצאת לדייט. לצערי, בסביבת המילואים שהייתי לא היו בני זוג פוטנציאליים, כי 90 אחוז מהלוחמים ששירתו איתי בחטיבת השומר, היו נשואים.
"השתדלתי להיכנס לאפליקציות, אבל לא באמת הצלחתי לפתח איזשהו קשר או לצאת לדייט כי קשה להתפנות לכך פיזית ונפשית. חיפשתי בעיקר מנוחה, מקלחת חמה ואוכל ביתי. צריך להבין שהלך הרוח של רוב המגויסים הוא של רעל ולחימה, וזה פחות מתכתב עם דייטים ורומנטיקה".
האם חוסר הפניות הפיזית והנפשית כיבו את הרצון בזוגיות?
"ממש לא. הרצון היה שם ובענק, ומאז הוא רק הלך והתחזק. בזמנים של מלחמה יש הרגשה של מחויבות לבנות בית. הצלקת שנוצרה ב-7 באוקטובר היא כואבת וקשה, וזה פצע שלא יגליד לעולם. מצד שני, הנחמה היא ההמשכיות של עם ישראל, 'פרו ורבו ומילאו את הארץ', כך שהרצון בזוגיות בער בי כבר על ההתחלה, ואפילו חיכיתי להשתחרר רק כדי שאוכל להתפנות ולהקדיש זמן להיכרות. אני חוזרת בתשובה, אז חיכיתי לחזור ולצאת לשידוכים. אפליקציות פחות עובדות לי, כי אני פחות דוגלת בהתכתבויות ארוכות. אני בן אדם ענייני. בוא נצא ונבין אם יש פה משהו או לא".
בעצם "הקפאת" את האופציה להכיר אותם, כל זמן שהיית במילואים?
"כן. חיפשתי אופציות אבל ידעתי שאי אפשר לפתח קשר בסיטואציה הזאת. יותר מכך, דייקתי את הבחירות שלי בעצם העובדה ששיניתי את תמונת הפרופיל שלי לתמונה במדים. חשוב לי שחרדים שיפנו אליי, ידעו שאני בוחרת בצה"ל ושיהיו באותו ראש כמוני. אני בת מדרשה עם חצאית, גרביונים ונשק, ואני גאה בעצמי שהתעקשתי לשרת את המדינה שלי. לקחתי בחשבון שאצטרך לעצור תהליך שידוכים שהתחלתי דרך המדרשה, אבל הכול לטובה כי היום אני נמצאת במקום טוב יותר. השתחררתי לפני שבוע וחצי מהמילואים, ואני כבר רואה שינוי בעצמי ובגישה שלי למציאת בן זוג".
מה השתנה בגישה שלך?
"אני יותר סובלנית ופתוחה לתת הזדמנויות לגברים שפעם הייתי פוסלת מראש. כעת אני משתדלת לראות מיהו האדם שעומד מולי, לא למהר לשפוט ולהתרכז בדברים הטובים שיש לו להציע. אני הרבה פחות קטנונית אחרי המילואים, כי התחברתי שוב לפשטות של פעם ולתמימות של הדור של ההורים שלנו שהתחתנו כדי להקים בית וליישב את הארץ, ולא כדי להעלות לאינסטגרם תמונה של טבעת.
"אנשים היום מתחתנים הכי פשוט: בבסיס ועם מדים! לוחמים שנמצאים בשטח כל כך גאים במה שהם לובשים, וזאת אות לגבורה עד כדי כך שהם מתחתנים במדים. היו גם הצעות אירוסין בהפתעה בבסיס, וזה ריגש ונגע ללב. אין דבר אליו אני נושאת עיניים יותר מהזיווג שלי. אני יודעת שצריך הרבה תפילות, ושזה רק עניין של זמן עד שזה יקרה. היופי הוא שחזרנו לתכלית ושחררנו את התפל, כי מה הוא העיקר אם לא להתחתן ולהקים בית כשר בישראל".
