המלחמה על הבית נמשכת כבר שבועות, ובזמן שהעם משדר אהבת חינם ואחדות, נדמה כי הרווקים והרווקות שבינינו נותרו לבד במערכה. עם הפחד והחרדה מהעתיד לבוא, מתעצמת גם תחושת הבדידות ואיתה הכמיהה העזה לזוגיות מכילה ובטוחה. איך יוצאים לדייט כשאחרים מחרפים נפשם בקרב ובחוץ נשמעות אזעקות? האם בסוף האהבה באמת מנצחת? יצאתי לשאול פנויים ופנויות איך הם מחזיקים מעמד במלחמה, שאת סיומה איש לא רואה באופק.
שירה גבאי (38) מקרית ביאליק מודה כי המלחמה העלתה בה את הפחדים הכי עמוקים, אבל דווקא אלו גרמו לה להבין שהקמת בית ומשפחה הם העדיפות העליונה בחייה. "יש תחושה של חוסר ודאות ופחד כי אני גרה לבד בבית די גדול ואין כאן מי שיגן עליי. כל דבר קטן מקפיץ אותי, ואני מוצאת את עצמי הולכת לישון עם טלוויזיה דלוקה ועדיין לא באמת מצליחה להירדם", היא משתפת בצער.
7 צפייה בגלריה
שירה גבאי. המלחמה העצימה לה את ההבנה שהיא מעוניינת להקים בית ומשפחה
(צילום: אוסף ביתי)
"בימים הראשונים היה את השוק הראשוני ונצמדתי למשפחה שלי שגרה לידי, לא ממש תפקדתי ולא חשבתי על דייטים. ואז הגיע יום שישי ואיתו המחשבות על זוגיות, בית ומשפחה. נכנסתי למוד הישרדותי והתחברתי שוב לאפליקציות, כשעומדת בפניי מטרה אחת בלבד - למצוא מישהו ולהקים איתו בית".
עכשיו יותר מאי פעם?
"לחלוטין, כי את שואלת את עצמך - מה הלאה? מה יהיה במלחמה הבאה? ומבינה כמה את צריכה גבר שידע לאסוף את עצמו במצבי לחץ ולהיות פנוי עבורך. יש משהו קסום ומרגיע בעצם הידיעה שיש מי שמחכה לך בבית, כי כשיש בומים פתאום הכול מתגמד. להיות לבד בסיטואציה הזאת שם זרקור על כל בעיה, החל מהשאלה האם את בכלל מעניינת מישהו, ועד לפחד להזדקן לבד. לכן, לדעתי, גם אישה חזקה ועצמאית מתערערת מהמצב הקיים".
שירה גבאי: "נכנסתי למוד הישרדותי והתחברתי שוב לאפליקציות, כשעומדת בפניי מטרה אחת בלבד - למצוא מישהו ולהקים איתו בית"
מה עוזר לך לשמור על אופטימיות?
"אני שואבת כוחות מהמשפחה שלי ומנסה לשמור על שגרה ככל הניתן. העבודה קצת מסיחה את הדעת כי אני בעשייה חיובית, והתקופה הזאת עמוסה מהרגיל, אבל אין ספק שקשה לעבוד כשהנפש כואבת וכשיש הרבה רגשות שמציפים, לכן במקום לקבור את הראש מתחת לשמיכה ולבכות על הבדידות או לשאול מה לא בסדר בי, אני מאמינה בלהיות אקטיביים ולפעול להשגת המטרות.
"אני פועלת מדי יום למען הזוגיות שאני מחפשת, למשל שואלת חברים ומכרים אם יש להם מישהו להכיר לי. כתבתי גם פוסט ב'מאמאצחיק' על סיטואציה שקרתה לי בזמן המלחמה, וציינתי שאני רווקה כדרך אופציונאלית לקבל פניות ולצאת מהקופסה. בינתיים קיבלתי כבר מעל ל-200 פניות מהפוסט הזה, ואם מישהו פונה אליי, אני משתדלת לענות לו באותו הרגע, גם במחיר של לדחות את העבודה לזמן מה, כי זאת מטרת העל שלי היום".
האם יש אפשרות שהכמיהה לזוגיות או הלחץ מהמלחמה יגרמו לך להתפשר?
"לא חיכיתי 38 שנה כדי לבחור גבר מתוך לחץ. אם פועלים מתוך אימפולסיביות רק כדי לא להיות לבד, זה לא יחזיק מעמד. אני אבחר מתוך מיקוד של מה באמת מתאים לי. המיקוד שלי כעת שונה ממה שהוא היה בעבר. אם פעם חיפשתי חוש הומור או תקשורת, היום אני מתמקדת בחיפוש אחר גבר מגן שייתן לי להרגיש בטוחה".
"הנפש האנושית מחפשת אהבה וביטחון"
עליזה רוזן, פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית, סבורה שתחושותיה של שירה הן לגיטימיות ואף שכיחות לנוכח המצב. "כל אזרחי המדינה חווים את הכאב, הצער, הפחד והמתח מהמצב הקיים, אולם לרווקים ולרווקות יש בכל זאת מצב מובחן שונה, מכיוון שהם לא במערכת זוגית מחייבת. בעת מלחמה וכשנאבקים ברוע קיצוני, מתעוררת האמונה שבמאבק בין הטוב לרע הטוב ינצח, ובו זמנית הנפש האנושית מחפשת אהבה וביטחון.
"כעת, בהתמודדות עם חוסר ודאות ועם מצב שאינו דומה לשום חוויה מוכרת, מתווספת המחשבה שאולי אם הייתי בזוגיות, היה לי קל יותר. זוהי מחשבה לגיטימית, אך לא בהכרח נכונה. יחד עם זאת, היא הופכת כל תחושה ומחשבה שלילית לקשה הרבה יותר. בכלל הצורך להתמודד עם המציאות החיצונית והחרדה הפנימית הגוברת הוא האתגר הגדול של רווקים, רווקות, גרושים, גרושות ואנשים שחיים בגפם או ללא בן זוג תומך".
שירה גבאי: "דיברתי עם מישהו באפליקציה, והוא סיפר שהייתה אזעקה ובזמן שיצא למדרגות, הוא הרגיש כאילו שהוא עומד למות. זה הוריד לי כי אני מחפשת גבר עם חוסן נפשי. אם פעם חיפשתי חוש הומור או תקשורת, היום אני מתמקדת בחיפוש אחר גבר מגן שייתן לי להרגיש בטוחה"
הודיה יצחקי (24) מאלעד, מרגישה היטב מה זה להיות רווקה בתקופת מלחמה. "זה לא פשוט להיות רווקה במצב הזה כי את מרגישה לבד מתמיד. כל החברות הקרובות שלי בזוגיות ואני לא, וזה מבאס כי אם בא לך להיפגש עם חברה, אז היא פחות מרגישה צורך לצאת מהבית ולעזוב את הבעל והילדים. אפילו אם סתם בא לי להתאוורר ולצאת החוצה לבדי, אז אין ממש לאן, כי כמעט הכול סגור. לפני כמה ימים נתקלתי בסרטון בטיקטוק שמזהה חרדות, וגיליתי שאני חווה את כל התסמינים. מצאתי את עצמי ממש רועדת באזעקות".
"אז מצד אחד, אני מאוד רוצה זוגיות כרגע ובן זוג לשוחח איתו, אבל מנגד זה מלחיץ ומפחיד אותי כי אני מפחדת לצאת מהבית. אם אצא לדייט זה בטוח לא יהיה באלעד כי אין כאן אופציות כרגע, מבחינת מקומות פתוחים, אבל תל אביב מופצצת ראשונה וגם אם נגיע למרכז, אז לאן נלך שכולל מרחב מוגן? הרצון להכיר הפך למורכב ואפילו למסוכן".
אז מה עושים?
"מכירים דרך המסכים ובינתיים מדברים אבל לא נפגשים. לפני כמה ימים הכרתי מישהו באפליקציה של המגזר הדתי ומאז אנחנו מדברים שעות. הוא הציע לי להיפגש איתו, אבל הוא גר שעה וחצי ממני ואין לו רכב. אני לא אסע באוטובוס כרגע, בזמן של מלחמה ואזעקות".
אתם מדברים על המלחמה?
"לא. הוא לא מזכיר אותה וגם אני לא, וטוב שכך. ממילא אנחנו חיים אותה בכל רגע נתון וכל היום קופצים פוסטים וסרטונים עצובים, אז זה מנחם לדבר עם מישהו על נושאים שלא קשורים למצב. פתאום סתם שאלות כמו מי אני ומה אני עושה בחיים, הן מרעננות ושוברות שגרה, והכי חשוב – הן מאפשרות להסיח את הדעת".
"הרווקות נוכחת בכל מקום"
נתנאל ירושלמי (30) מרחובות מדבר על לבטים ורגשות אשם, שרווקים רבים חווים בתקופה הזאת: "נגיד שאני אכנס לאפליקציות ויהיה מאצ', אז על מה מדברים בכלל? האם מותר לדבר על המלחמה או אסור? ואם יהיה חיבור ונרצה להיפגש, אז איך זה יקרה? מה, נצא לדייט ואז נרוץ לחפש מרחב מוגן? קשה לנהל חיי שגרה מחוץ לבית, אז איך אפשר לצאת ולאסוף בחורות לדייטים?
"בכל פעם כשאני רוצה להיכנס לאפליקציה ולחפש בת זוג, אני חושב לעצמי האם זה הזמן הנכון? האם זה הגיוני בכלל לגלוש באפליקציות עכשיו? אני מכיר מישהו שנכנס לקו התופת והרג מחבלים וראה זוועות, אז מרגיש לי לא נוח להיות בבית שלי, להירגע או לשחק בפלייסטיישן, ועל אחת כמה וכמה להכיר עכשיו מישהי".
7 צפייה בגלריה
נתנאל ירושלמי. מתמלא רגשות אשם מעצם הרצון שלו לחפש אהבה בתקופה הזאת
(צילום: אוסף פרטי)
"יש לי ממש רגשות אשם. אני שואל את עצמי האם לי מותר להכיר ולצאת לדייטים בזמן שאנשים אחרים סובלים מאובדן, או מחרפים את נפשם למען המדינה? זאת דילמה רצינית כי מצד אחד, המלחמה גורמת לי לחשוב על העתיד שלי, הזוגיות והבית שעכשיו יותר מתמיד אני מבין עד כמה הוא הכרחי, ומצד שני אני מרגיש אשם לעשות את זה".
נתנאל ירושלמי: "אני מכיר מישהו שנכנס לקו התופת והרג מחבלים וראה זוועות, אז מרגיש לי לא נוח להיות בבית שלי, להירגע או לשחק בפלייסטיישן, ועל אחת כמה וכמה להכיר עכשיו מישהי"
יש עוד אתגרים הטמונים בעצם היותך רווק במלחמה?
"בוודאי. הרווקות נוכחת בכל מקום. למשל כשיש אזעקה ויורדים למקלט, אז אני הרווק היחיד במקלט מלא במשפחות וילדים. מעבר לזה שזה לא נעים, זה צובט בלב כי הצורך במשפחה וילדים גובר ברגעים הללו. כשיש ילדים, אתה מתמקד בהם ולא בבומים. אני עד לשמחה ולצחוק של ההורים והילדים בסיטואציה המפחידה הזאת, ואלו רק מחזקים את העצבות שלי, כי אחרי כמה דקות אני חוזר מהמקלט אל בית ריק.
"מעבר לכל, האתגר העיקרי הוא הפחד שאני מרגיש עם עצמי. חסר לי לראות בני אדם אפילו מעבר לזוגיות - מישהו לדבר איתו, לראות אותו מעבר למסך. אם פעם הייתי נפגש עם אנשים מהעבודה או עם חברים ומשפחה, אז כעת אני נמצא בתוך ארבע קירות, סגור בבית עם הטלוויזיה וזהו. הלוואי שהייתה מישהי שהייתי יכול לדבר איתה ולשתף אותה ברגשות השליליים, במקום לשמור הכול פנימה. נכון שיש משפחה ואמא, אבל השיתוף הוא שונה כי על רגשות אינטימיים עדיף לדבר עם בת זוג".
לפי ריקי מאירי, פסיכותרפיסטית, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, ומנהלת מקצועית ביחידה הקלינית בעמותת נט"ל, כשאנו חשים פגיעים, צפים כל הפחדים הכי עמוקים שלנו ואלו מניעים אותנו לחיפוש אקטיבי אחר תמיכה, חיבור, מגע ואהבה. אלו שחשים אשמה להמשיך הלאה ולנסות לצאת לדייטים, צריכים להבין שהתיאוריות העדכניות אשר קשורות לשכול ולאובדן מדברות על היכולת לנוע בין הכלה ועיבוד רגשי של האובדן ובין המשך החיים ואחיזה בתקווה. כולנו הרגשנו את התנועה הזאת בשבועיים הראשונים למלחמה. השבוע הראשון היה מעין "שבעה", ובשבוע השני התחלנו יותר לחזור לחיים. במצבי חירום אנחנו על אוטומט שעלול לקחת אותנו למצב של הימנעות מזוגיות. לכן המודעות לכך מאוד חשובה, מסבירה מאירי.
לדבריה, אם אנחנו כן מכירים עכשיו רווק או רווקה, כדאי להתרכז דווקא בדברים שלא קשורים למלחמה, וכן חשובים להיכרות ההדדית, כמו תחביבים, לימודים ותחומי עניין נוספים. "בקליניקה אני פוגשת הרבה אנשים שמשוועים לקשר זוגי, וחשוב לא להתייאש כי הפעולות שאנחנו עושים בסוף מובילות לתוצאות הרצויות. לא מעט פנויים ופנויות מוצאים זוגיות בכל מיני תקופות מורכבות כמו בקורונה ובמבצעים צבאיים אחרים שהיו".
עדי סיסו (29) מרחובות היא פרודה ואם לשני ילדים. "בשבוע הראשון של המלחמה הפרוד עוד היה מגיע בערבים ונותן יד ועוזר, אבל אחר כך הקפיצו אותו למילואים ומאז אני בקושי מסתדרת", היא משתפת במצבה. "מהרגע שהחלטתי להתגרש, אני חווה המון התקפי חרדה, והעניין של הבומים רק מוסיף לחרדה שלי. אני ממש נכנסת ללחץ וזה לא קל, כי אני צריכה להעמיד פנים ליד הילדים שהכול בסדר, כשבפנים הרגשות גועשים. חברות שלי נשואות עם ילדים, והן עסוקות בבית שלהן, ופתאום נופלת ההבנה שאני לבד במערכה, וזה מעלה הרבה מחשבות ותהיות על העתיד ואפילו על העבר".
את מדברת על חרטה מההחלטה להיפרד?
"המחשבות הכי קשות הן על עצם היותי לבד ולא בזוגיות. אז כן, עבר לי בראש שאולי עשיתי טעות ואולי אני צריכה להחזיר אותו, אבל זה חלף מהר מאוד כי אני לא מעוניינת לחזור אחורה. אני רוצה שיהיה לי טוב, וזה אומר להשאיר את העבר מאחור ולצעוד קדימה. לפני המלחמה הרגשתי שהלב שלי מוכן לאהוב, אבל המלחמה הפכה את התחושה הזאת לוודאית במאה אחוז, ואני כבר מחכה להתגרש ולהמשיך הלאה בחיים שלי. אני מבינה שאני רוצה להכיר, לדבר, להרגיש ולחוות פרפרים. במיוחד עכשיו, כשאנו במלחמה מתמשכת, אני מבינה שאין לי אף אחד שיגן וישמור עליי, ואני צריכה חיבוק ואת המגע הכי קטן שינחם".
עדי סיסו: "במיוחד עכשיו, כשאנחנו במלחמה מתמשכת, אני מבינה שאין לי אף אחד שיגן וישמור עליי, ואני צריכה חיבוק ואת המגע הכי קטן שינחם"
אז למי פונים בעת הצורך?
"אני בוכה אחרי שהילדים הולכים לישון. אלו תחושות של שיתוף ששמורות לבן הזוג בלבד, כי רק הוא מסוגל להכיל ולהבין והיום אין לי את זה. יש לנו צורך לשתף את האהוב שלנו בכל דבר שקורה לנו בשגרה, לטוב ולרע, ועכשיו במלחמה יש הרבה תחושות שצריכות לקבל מענה. אני גם מוצאת את עצמי חוששת ומאוד מפחדת ממה שיקרה בעתיד. הייתי שמחה לרשת תמיכה של נשים שאני יכולה להזדהות איתן, כאלו שהן במצב שלי או היו בעבר. הייתי רוצה להקשיב ולשתף ואולי אפילו לקבל עצות וטיפים להתמודדות עם עצם היותי אם חד-הורית במלחמה, שנראה שרק התחילה ואיננו יודעים מתי וכיצד תסתיים".
קו הסיוע של עמותת נט"ל הוא 1-800-363-363. הקו מעניק סיוע נפשי לכל מי שחש לחץ, חרדה וזקוק לתמיכה וסיוע נפשי בעקבות המצב. הקו פעיל עשרים וארבע-שבע.
