כולנו יודעים שדייטינג יכול להיות ענין קשוח, מתיש ואפילו מייאש, אבל עבור רווקות שחלו בסרטן, מדובר בקושי של ממש. לצד הטיפולים, הכאבים, השיער שנושר ואיתו גם הבטחון העצמי, הן נאלצות להתמודד עם גברים שלא פעם מתמלאים אימה ומפחדים להתקרב. אבל מה שהכי מפתיע הוא שגם אחרי שאותן נשים אמיצות שורדות את המחלה, רווקים רבים עדיין מסרבים להתקרב.
שונית, היום בת 31, אובחנה כחולה בסרטן השד ביום הולדתה ה-28. "שמתי לב שאני מרגישה לא בנוח עם הגוף שלי", היא מספרת. "סבלתי מתשישות קיצונית ומבחילות קשות, אבל לרגע לא חשדתי שמדובר בסרטן".
איך היה רגע הבשורה?
"הקרקע נשמטה לי מהרגליים. בכיתי בהיסטריה וחשבתי שאני עומדת למות", היא נזכרת. "שאלתי מה האפשרויות שלי, והרופא הסביר שיש לי בדיוק שתי אופציות - להיכנס מיד למרוץ או להיכנס למיטה. הוא ציין שאם אני בוחרת להיכנס למיטה, אז שרק אדאג לכך שיזמינו אותו ללוויה שלי".
שונית בחרה במרוץ. המלצת הרופאים הייתה לכרות לה את השד, והיו לה בדיוק חמישה ימים כדי למצוא מנתח. "לא הייתה לי שנייה לעכל ולהבין מה אני עומדת לעבור", היא מדגישה. בתור בחורה צעירה ולא נשואה, לאורך התהליך שאלו אותה ללא הרף אם יש לה בן זוג והאם הוא נוכח ומכיל. "יש הבנה שגברים לא נשארים אחרי רגע הגילוי של סרטן השד", היא מסבירה. מי שהיה בן זוגה של שונית במשך ארבע שנים אומנם החזיק מעמד, אבל רק עד אחרי טיפולי הכימותרפיה. "סיימתי טיפולים שלושה חודשים לפני יום הולדתי ה-30, ואז הוא נפרד ממני". היא מספרת בכאב.
מה הוא אמר לך?
"הוא אמר שהוא לא אוהב אותי יותר, ולא בטוח כמה בכלל אהב. אבל עברנו כל כך הרבה ביחד, וזה נשמע לי מאוד שקרי. לתחושתי, הסרטן היה גדול עליו".
מה כאב יותר, הכימותרפיה או הפרידה?
"הפרידה", שונית משיבה בלי להתבלבל. "במיוחד אחרי כימותרפיה, את בלי טיפת כוחות וצריכה שיחזיקו אותך, אין לך שיער בשום מקום בגוף, גם לא גבות או ריסים. כלום".
איך התמודדת עם הכאב?
"נתתי לעצמי להתרסק, אין דרך אחרת לעלות למעלה", היא משתפת. "קיבלתי תמיכה שעזרה לי לקום על הרגליים. בעצם עברתי לידה מחדש בכל המובנים".
שונית מספרת שגם הניתוחים לשחזור השד היו מאוד טראומטיים, ומציינת שהיא המשיכה בטיפולים כיוון שהיא ידעה שאם היא תישאר עם מה שיש, המשמעות היא להישאר לבד.
ניסית לצאת עם גברים בתקופה הזו?
"רציתי להכיר, ואפילו פתחתי טינדר. התחלתי לדבר עם איזה בחור, וכשהבנתי שהוא לא מחפש זוגיות, ניצלתי את ההזדמנות כדי לשאול אותו אם הוא היה ממשיך לצאת עם מישהי אילו היה מגלה שהיא מחלימה מסרטן השד".
ומה הוא אמר?
"הוא הבין שאני שואלת על עצמי, אמר שהוא היה קם ועוזב, וייעץ לי לא לספר על המחלה לאף גבר כי אז הוא יברח".
שונית טוענת שהאמירה החריפה והנחרצת של אותו בחור השאירה אצלה רושם חזק, והיא החליטה להימנע מהכרויות. "אף גבר לא ירצה להיות עם בחורה צעירה שאין לה פיטמה", היא קובעת בעצב.
נשמע כמו תעודת עניות למגדר הגברי. את באמת מאמינה בזה?
"היום אני מבינה שיש גם גברים אחרים, אבל מצד שני, הנה האהוב שלי, שדיבר איתי על חתונה וילדים, בכל זאת לקח את הרגליים שלו ועזב. הגעתי לשפל המדרגה ונכנסתי לדיכאון עמוק. חשבתי שאין טעם לחיות אם אהיה לבד".
לדעתה של שונית, סרטן השד הוא הסרטן הכי אלים שיש, מכיוון שהוא פוגע באישה במקום הרגיש ביותר שלה, הורס לה את הנשיות ואת ההרגשה הסקסית ומאוד קשה להחלים ממנו. שונית מספרת שהיא שנאה את עצמה, ולא הייתה מסוגלת לעמוד ערומה מול המראה. מי שכן עזרה לה לחזור לעצמה הייתה קהילת חלאסרטן, קהילה שמחברת צעירים חולים ומחלימים מסרטן, ומהווה רשת תמיכה לכל תחומי החיים הנפגעים מהמחלה. "הייתה שם איזו הבנה שקטה", היא אומרת. "פתאום לא הייתי צריכה לדבר. חזרתי מהמפגש כשאני אוהבת את עצמי, כי הבנתי שזה כל מה שיש לי".
מרגש מאוד. וחזרת לצאת לדייטים בעקבות השינוי?
"כן. פתחתי אוקי-קיופיד וגיליתי שאני מדברת עם בחורים חמודים. אפילו נפגשתי עם שניים".
וסיפרת להם על הסרטן, או ששמעת בעצת הבחור מהטינדר?
"לבחור הראשון סיפרתי בשעה הראשונה של הדייט הראשון. היה לי חשוב שהוא ישמע מי יושבת מולו: בחורה מאוד עצמאית וחזקה, שהיא כזו בזכות מה שהיא עברה".
צעד אמיץ. ואיך הוא הגיב?
"הוא הקשיב לסיפור שלי והיה בהלם, כיוון שלא רואים עליי", היא אומרת. "הבחור השני שאל אם אפשר לחבק אותי. זו התגובה הכי נכונה".
שונית מספרת שהקשר ביניהם לא המשיך, אבל לאחריו היא נשארה עם תקווה: "הבנתי שהבחור מהטינדר דיבר רק על עצמו ושיש אחרים שכן יישארו".
מה היית מייעצת לנשים במצבך?
"לא לוותר ולהמשיך לצאת לדייטים גם במחיר של דחייה. ממילא מי שמסרב לך, לא צריך להיות בחיים שלך. תאמיני בעצמך, תסתכלי במראה ותגידי לעצמך שהוא זה שפספס, ומה שצריך לקרות יקרה בזמן שלו ובאופן הכי מדויק", היא מעודדת.
יש חיים אחרי הסרטן, ולא צריך לפחד מזה
שרון, היום בת 39, אומנם כבר ניצחה את הסרטן אבל מבחינתה עד שהיא לא תהיה בזוגיות, היא עדיין מחלימה. לפני כשנתיים וחצי התגלה אצלה סרטן צוואר הרחם, אחרי שהייתה לה האינטואיציה לגשת למיון בעקבות כאב מוזר. "לדעתי אבא שלי דחף אותי ממרומים", היא משתפת. "אם לא הייתי הולכת אז, הייתי עכשיו במקרה הטוב על ערש דווי".
אביה נפטר כשהייתה בת 27, ולתחושתה הוא אומנם ממשיך ומלווה אותה, אבל בפועל את תהליך ההחלמה היא עברה לבד. "אמא שלי לא בקשר איתי והחברות תמכו מאוד, אבל עם כל הרצון הטוב, בסוף כל יום הייתי לבד. אף אחד גם לא מכין אותך ליום שאחרי הטיפולים", היא אומרת.
מה קורה ביום שאחרי?
"יש לי טראומה עקב כך שהחדירו לי ציוד לגוף. המיניות שלי נפגעה, וכואב לי מאוד".
שרון מסבירה שהיא עדיין מתקשה להגיע לאינטימיות עם גבר. "הייתי רק עם גבר אחד מאז שהחלמתי, ושכבנו רק שלוש פעמים במרווחים של כשמונה חודשים. זה ענין של תרגול, אבל בשביל זה אני צריכה בן זוג קבוע", היא מוסיפה.
הרצון של שרון להיות בזוגיות גדול מאוד, אבל החששות גדולים לא פחות. היא מתארת שהביטחון העצמי שלה נפגע, כיוון שלמרות שהיא עברה טיפולים לשימור הפוריות, היא נותרה עקרה. "אני מרגישה פגומה מינית", היא משתפת. "מצד אחד, אני מפחדת שרווקים ידחו אותי כיוון שאני עקרה, ומצד שני גרושים לא פונים אליי מתוך מחשבה שבתור רווקה אני רוצה ילדים". החלום שלה הוא להכיר בן זוג ולאמץ ילד. "אני בודדה נורא", היא מודה בכאב. "יש לי חברות מדהימות וסביבה תומכת, אבל זה לא כמו משפחה".
את יוצאת לדייטים?
"כן. עצוב שרק בעקבות הסרטן חזרתי לחיות ולרצות אהבה. לפני כן תפקדתי אבל לא באמת חייתי".
את מדברת על הסרטן בדייטים?
"עד עכשיו היה לי האומץ לשתף רק גבר אחד ובדייט השלישי שלנו".
בניגוד לשונית, שרון סבורה שזה נושא כבד שלא מוכרחים להעלות על ההתחלה: "כמו שלא אדבר בדייט ראשון על המוות של אבא שלי", היא אומרת, ומוסיפה שהפעם היחידה שהיה לה קל לשתף באופן טבעי הייתה כשהבחור בעצמו סיפר לה שאמו חלתה בסרטן.
איך הוא הגיב?
"הוא אמר שהוא לא מסוגל להתמודד עם זה. אותו דווקא הבנתי. בכלל עדיף שגברים יאמרו את האמת מאשר שייעלמו", היא אומרת.
מה את רוצה לומר לגברים?
"קודם כל, שאני לא פגומה. שנית, שסרטן זו מחלה נפוצה ומתישהו זה יגיע למעגל הקרוב שלך. שלישית, יש חיים אחרי הסרטן, ולא צריך לפחד מזה. לכל אחד יש את החבילה שלו. אני לא בנאדם מושלם, אבל אני מרגישה אדם שלם. יש לי הרבה לתרום ויש בי ים של אהבה. אני מאמינה שזה יגיע", היא חותמת באופטימיות מעוררת השראה.
שבוע המודעות לצעירים חולי סרטן היא יוזמה של קהילת "חלאסרטן", אותה יזמה עמותת מרכז טל, לזכרה של טל יעקובסון שנפטרה מסרטן בגיל 26.
