"אינטלקטואל הוא אדם אשר סבור שיש דבר יותר מעניין ממין". אלדוס האקסלי
"עבורי מפגש מוחות הוא מסעיר ומותיר אחריו תחושת קירבה ואינטימיות. אינטליגנציה היא תכונה הכרחית וראשונה בחשיבותה בבואי לבחון בן זוג פוטנציאלי. טיפשות היא תכונה שמעוררת בי דחייה וחוסר סובלנות". אישה גרושה
אינטליגנציה, במובן של היכולת לרכוש וליישם ידיעה ומיומנויות (IQ), משמעותית ביותר עבורנו. מחקרים מצאו שאינטליגנציה מוערכת על ידי נשים וגברים כתכונה חשובה ביותר בבן זוג אפשרי, שנייה לטוב לב.
קל לזהות יופי, שהוא פאסיבי ביסודו, אך קשה יותר לזהות אינטליגנציה. למרות זאת, בחיי היומיום אנו יכולים לזהות אינטליגנציה תוך שימת לב לפרטים כמו: תוכן השיחה, אוצר מילים עשיר וחוש הומור מפותח.
הפסיכולוג האוסטרלי גילס גיגנאק ועמיתיו מצאו כי אינטליגנציה מוערכת בשיאה כאשר בן הזוג נמצא בתחתית העשירון העליון של האוכלוסייה, אך מעבר אליו היא יורדת. הכוונה היא שאנשים המוערכים כחכמים באופן יוצא דופן (באחוזון שמעל 99% מהאוכלוסייה) נחשקים פחות מאנשים שמוערכים כחכמים מאוד (באחוזון שמעל 90% מהאוכלוסייה), אבל הם עדיין נחשקים יותר מאנשים שמוערכים כחכמים ממוצעים (מעל 50% מהאוכלוסייה).
הסיבות לירידה במשיכה המינית כלפי אנשים בעלי אינטליגנציה גבוהה במיוחד לא ברורות לחלוטין, אך נראה שאחת מהן היא התפיסה הסטראוטיפית, לפיה לאנשים אלו יש יכולות חברתיות נמוכות.
מהי ספיוסקסואליות?
"אני יוצאת עם גברים ועם נשים ולכן אני מזדהה כביסקסואלית, אך לבסוף הבנתי שמה שמקשר את כל האנשים הללו הוא השכל שלהם". ניקי הודג’סון
"בפנטזיה המינית שלי, איש מעולם לא אוהב אותי בגלל השכל שלי". נורה אפרון
ספיוסקסואליות, כלומר משיכה מינית לאינטליגנציה, איננה נטייה מינית כמו: הטרוסקסואליות, הומוסקסואליות או ביסקסואליות. היא יותר עמדה המעדיפה תכונות ספציפיות של בן הזוג. לכן אנשים מכל סוגי הנטיות המיניות יכולים להיות ספיוסקסואליים.
התרבות הגלובלית שלנו מלאה בקשרים בין אינטליגנציה ומשיכה מינית, חלקם סטראוטיפיים. כך, למשל, מתייחס אתר באינטרנט להרכבת משקפיים: "למרות שמשקפיים נקשרו פעם לחנונים, העמדה הזו השתנתה זה מכבר. אתם יכולים להיראות לוהטים לא למרות שאתם מרכיבים משקפיים, אלא בגלל שאתם מרכיבים משקפיים". אכן, בסרטי הפורנו כאשר האישה מוצגת כחנונית אינטליגנטית, היא לרוב מרכיבה משקפיים (לעיתים היא ממשיכה להרכיב אותם בעת הפעילות המינית).
ספיוסקסואליות אף פעם לא הייתה בארון. אנשים מאז ומתמיד התגאו בהיותם ספיוסקסואליים. כך, מרילין מונרו הייתה ספיוסקסואלית והודתה שהייתה לה פנטזיה מינית על אלברט איינשטיין. גם מרלן שיאפה, השרה לשוויון מגדרי בממשלת צרפת, הכריזה בגאווה: "אנו הספיוסקסואליים נמשכים לאנשים אינטליגנטיים מאוד, ללא קשר למראה החיצוני שלהם". באופן דומה, הפסיכולוגית דיאנה ראב, המאפיינת את עצמה כספיוסקסואלית, אומרת כי "אולי הדבר הכי מרתק בהקשר לספיוסקסואליות הוא הסרת הזהות המגדרית והמראה החיצוני מהמשוואה של המשיכה הרומנטית".
ספיוסקסואליות אכן מבטאת פתיחות רבה, אך המשקל הרב של האינטליגנציה אינו מבטל אלא רק מקטין את משקל הגורמים האחרים, ביניהם: מראה חיצוני, משיכה פיזית, טוב לב ודאגה. אינטליגנציה, אם כן, היא חלק מחבילה כללית יותר העומדת ביסוד המשיכה לבן הזוג.
על ספרניות סקסיות ופילוסופים חנונים
"דיונים פילוסופיים הם המשחק המקדים שלי". משתמש בשם wolfieboy ברשת החברתית LiveJournal
"ספרניות הן חלק מפנטזיות מיניות של הרבה אנשים. אחרי הכול, המוח הוא איבר המין החשוב ביותר בגוף. ספרניות, לפי הניסיון שלי, הן לעיתים קרובות נבונות וסקסיות". ביקס ווארדן
"אבא, גם כשהיית קטן היית חנון?" אדם בן-זאב (בגיל 9)
כדי להדגים את הקשר בין אינטליגנציה למשיכה מינית, שווה לדון בסטראוטיפיים רווחים של ספרנים ופילוסופים: גם ספרנים (שבפועל רובם הן נשים) וגם פילוסופיים (שבפועל רובם הם גברים) עוסקים במשימות אינטלקטואליות, אך הסטראוטיפ שלהם שונה, כנראה בגלל ההבדל המגדרי. יש הרבה סטראוטיפים לספרניות: הרלוונטי לדיוננו הוא זה של הספרנית הסקסית המורידה את המשקפיים, משחררת את הסיכות משערה, ונראית לוהטת. ישנם גם סטראוטיפים שונים לפילוסופים, אחד שרווח למדי הוא זה של החנון החכם, האובססיבי, המופנם וחסר הכישורים החברתיים. בוחן באינטרנט שכותרתו "עד כמה אתה חנון פילוסופי?", מצהיר: "ישנם הרבה אנשים נבונים בעולם, והנבונים ביותר הם הפילוסופים".
נראה שבעוד שהספרניות נחשבות לעיתים קרובות כנשים מאוד נבונות, המצויות בעשרת האחוזים הגבוהים, הסטראוטיפ של הפילוסוף החנון משייך אותו כנראה לאחוזון הגבוה ביותר. אם ניקח בחשבון את הממצאים המעידים שאנשים המצויים באחוזון הגבוה ביותר הם פחות מושכים מינית מאלו שבעשרת האחוזים העליונים, נוכל להבין מדוע ישנן יותר פנטזיות מיניות על ספרניות ופחות, אם בכלל, על פילוסופיים. זאת ועוד, סמואל ריצ'רדסון טען ש"נשים לא מתאהבות לעיתים קרובות בפילוסופים". אני אישית סבור (ולא רק על סמך ניסיון אישי) שההכללות על הספרניות והפילוסופים הן שטחיות ומוטעות, אך אפשר להבין כיצד הן נוצרו לאור הסטראוטיפים הרווחים.
מדוע אינטליגנציה כל כך מושכת מינית?
"הנפש שלך עושה לגופי דברים שידיך לעולם לא יוכלו לעשות". לא ידוע
שני מנגנונים פסיכולוגיים עומדים ביסוד המשיכה המינית לאינטליגנציה: "הילת האישיות" ו"העתקת העוררות". ב"הילת המשיכה" היפה מזוהה עם הטוב. לכן אנשים יפים זוכים ליחס מועדף: הם מוצאים בקלות רבה יותר בני זוג מיניים, מרוויחים יותר באותה עבודה עצמה וזוכים ליחס מקל בבתי משפט. באותה המידה, כיעור מוביל לחסרונות חברתיים רבים ולאפליה. לא סתם הקים מישהו מקליפורניה את "האגודה לשוויון המכוערים".
התופעה ההפוכה, "הילת האישיות", גורמת לכך שאנשים בעלי תכונות מוערכות כמו: חכמה, אכפתיות, טוב לב ומעמד חברתי נתפסים כמושכים יותר גם מבחינה מינית. לכן אנשים המסוגלים לספק לנו מעמד חברתי כמו העשירים, המפורסמים ובעלי השררה, יעוררו לרוב תשוקה וסיפוק מיני עזים יותר. כך למשל, מסקר של מאות נשים איטלקיות עולה כי שני שלישים מצאו סיפוק מיני רב יותר עם גברים בעלי כוח בעמדות מכובדות בחברה.
"העתקת העוררות" היא מנגנון שמעביר עוררות חזקה בתחום מסוים לעוררות חזקה בתחום אחר. דוגמה של העתקת עוררות מצויה בניסוי מפורסם שנערך בשנת 1974 על ידי דונלד דאטון וארתור ארון. בניסוי השתתפו גברים שחצו גשר תלוי מפחיד או גשר לא מפחיד, ונתקלו באישה נאה שביקשה מהם למלא שאלונים. העוררות המינית כלפי האישה הייתה גדולה יותר בקרב גברים שחצו את הגשר המפחיד. כלומר, העוררות שחשו כתוצאה מהפחד הועתקה לעוררות מינית חזקה יותר כלפי האישה.
באופן דומה, אפשר גם להסביר את ההתרגשות הגדולה המתעוררת בסקס פיוס שנערך לאחר מריבה בין בני זוג. העוררות הרגשית הגבוהה בריב, המתבטאת למשל בכעס עז, מועתקת לעוררות מינית גבוהה במהלך סקס הפיוס. באופן דומה, העתקת העוררות קיימת גם כאשר ההתרגשות הרבה מחוכמתה של בת הזוג מעוררות תשוקה מינית חזקה למדי.
לסיכום, האם ספיוסקסואליות היא התפתחות חיובית? אפשר לטעון שמדובר בטעם אישי ושאין פה שאלה של חיובי ושלילי, אבל אפשר גם לטעון שמכיוון שאינטליגנציה, יותר מהופעה חיצונית, קשורה לעומק היחסים בטווח הארוך, הרי שהדגש בספיוסקסואליות על האינטליגנציה נותן משקל גדול יותר להיבטים עמוקים יותר במערכת היחסים. ואכן, ככל שהיחסים נעשים רציניים יותר, כך המשקל הניתן לגורמים עמוקים כמו טוב לב ואינטליגנציה, עולה גם כן.
אהרון בן-זאב הוא פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה. הטקסט מבוסס על ספרו החדש, "אהבה, כמעט כל הסיפור", שיצא בהוצאת ידיעות ספרים/אוניברסיטת חיפה.
