"את רואה את הבחור הזה"? הוא אומר ומצביע על גבר אלפא גבוה, שרירי ושזוף, שעומד ומחייך בצד. "הוא הולך להיות בן הזוג שלך לשלושת הימים הקרובים". "עכשיו המשחק מתחיל באמת", קורצת לי משתתפת מנוסה, שהגיעה לריטריט בפעם השנייה. "תהני".
מה, מה זה אומר "בן הזוג שלי"? בויפרנד יעני? אני תוהה וסורקת אותו מכפות הרגליים ועד הראש. אין ספק, האיש חתיך במובן הקלאסי של המילה. לא בדיוק הבחור שהייתי עושה לו ימינה בטינדר, כי הוא "גבר-גבר" מדי ואני בדרך כלל נמשכת לגברים קצת פחות חסונים, אבל הנה ההזדמנות שלי לשנות את בחירותיי הגרועות, שטרם הוכיחו את עצמן, ובכלל נראה לי שיהיה ממש נחמד לשחק איתו. "בן הזוג שהגרלתם יעזור לכם לתרגל התקשרות בטוחה ולהתחיל לשנות את דפוסי ההתקשרות שלכם", מסביר מנחה הריטריט, המרצה ומאמן הזוגיות, תומר קורון.
לא פעם כשצפיתי ב"חתונמי", השתעשעתי במחשבה שאני מלוהקת לתוכנית, ודמיינתי את הרגע שבו אני נעמדת על עקבים אלגנטיים, לבושה בשמלת שיפון לבנה בסגנון שנות ה-50, נושמת נשימות עמוקות אחרונות ומסדרת את הליפסטיק האדום. הידיעה שתוך דקות ספורות אפגוש את מי שיהפוך לבעלי לששת השבועות הבאים, הייתה ודאי גורמת ללב שלי לפעום על 200 פעימות מרוב התרגשות, וברור לי שהייתי טורקת את הדלת בפני צוות הצילום, דופקת שני צ'ייסרים של ג'ין ומכריחה את עצמי לעשות קצת מיינדפולנס כדי להסתיר את החרדה.
תומר קורון: "בן הזוג שהגרלתם יעזור לכם לתרגל התקשרות בטוחה ולהתחיל לשנות את דפוסי ההתקשרות שלכם"
אז ב"חתונמי" לא הייתי, אבל לאחרונה השתתפתי בריטריט שבו למשך כמעט שלושה ימים הוצמד לי בן זוג מדומה. לא AI, למרות שגם כזה כבר יש היום, אלא ממש אדם בשר ודם, שהגורל בדמותה של הגרלת פתקים קטנה, קבע שיהיה בן הזוג הזמני שלי, "הסימוליישנשיפ" כפי שכינו אותו בריטריט הזה, הלחם של 'סימולציה' ו'ריליישנשיפ'.
המקום: ריטריט מערכות יחסים בשם "זוגיות בקלות: ריפוי דפוסי התקשרות", הלוקיישן: קיבוץ תובל המוריק והמהפנט שבגליל העליון. הבחור שהוצמד לי: גבר נאה למדי שאקרא לו ש'. הסימוליינשיפ שלי הגריל את התואר "דוכס", אני הגרלתי פתק שהיה כתוב עליו "דוכסית", וכך הפכנו לזוג. צמדים נוספים שהוגרלו היו "מלך ומלכה", "אהוב ואהובה", "חמוד וחמודה", ו... הבנתם את הקטע. לא אכחיש, עפתי על העובדה שיצאתי דוכסית, כי תארי אצולה אירופאיים הם משהו שתמיד קסם לי, והנה – כעת גם הגורל בכבודו ובעצמו קבע שיש לי דם כחול ושסוף-סוף אוכל להוסיף את הקידומת "פון" לפני שם המשפחה שלי. נראה לי שגם ש' שמח על התואר המכובד שקיבל, כי הוא לא הפסיק לחייך.
איך התנהלה ההגרלה? הרווקים בחרו פתק מכובע הרווקים שהחזיק המפיק נריה, הרווקות אספו פתק מכובע הרווקות שגם אותו החזיק המפיק, והיו גם שלושה זוגות שלא השתתפו בהגרלה. הם הגיעו ככה מהבית, מוכנים וזוגיים. הסדנה הזאת לא מוגדרת כסדנת "פיק-אפ" לסינגלים בלבד, והזוגות האמיצים, יש לומר, שהגיעו יחד, עשו זאת כדי להעניק לעצמם שלושה ימים מרוכזים שיאפשרו להם, ביחד ולחוד, לעבוד על דפוסי ההתקשרות שלהם.
בחזרה לילדות
"תיאוריית ההתקשרות" היא תיאוריה בפסיכולוגיה התפתחותית שהגה הפסיכואנליטיקאי הבריטי, ג'ון בולבי, ונחשבת לאחת התאוריות המשפיעות ביותר בכל הקשור לאהבה. היא מסבירה למה יש הרבה אנשים שנכנסים לקשרים רומנטיים בקלות ובמהירות, בזמן שאחרים, ובהם גם כותבת שורות אלו, חולמים על אהבה במשך שנים ובכל פעם מחדש נכשלים בחיפושים. התיאוריה הזאת מסבירה גם את קיומו של המצב השלישי – אנשי ה"מי צריך את הדרמות האלה בכלל", או "טוב לי לבדי". מדובר באנשים שנמנעים לחלוטין מלחשוב על אהבה, וטוענים שהם לא זקוקים לה.
התיאוריה עוסקת בקשר המתפתח בין התינוק להורה המטפל במהלך שנותיו הראשונות של התינוק. אותו קשר, טען בולבי, ישפיע בהמשך על האופן שבו המבוגר יצליח או לא יצליח לייצר לעצמו קשרים זוגיים מיטיבים. כלומר, אופי מערכות היחסים הרומנטיות שלנו כאנשים בוגרים, מושפע בצורה ישירה מדפוס ההתקשרות שיצרנו כתינוקות עם ההורה הראשי שטיפל בנו.
לפי התיאוריה, כאשר הדמות שמטפלת בילד תומכת, נוכחת ומתייחסת אליו באופן ברור ואוהב, התינוק חש מספיק בטוח כדי לחקור את העולם המטורף שמקיף אותו ולהתפתח באופן תקין. במידה והוא נתקל באירוע מפחיד, התינוק יודע שהאם זמינה ונמצאת שם בשבילו. הוא אולי יבכה וייבהל, אך הוא גם ידע להתרפק על החיבוק של אימו עד שיירגע. אך כאשר הדמות המטפלת מתנהלת בצורה עמוסה בסתירות, פעם מתייחסת ופעם מזניחה, הילד מפנים שהוא לא תמיד יזכה להגנה. ברגעי משבר הוא אומנם יפעיל את מערכת ההתקשרות שלו ויפנה לקבל את החיבוק של האם, אבל הוא גם יתקשה מאוד להתנתק מהדמות המטפלת מרגע שהסכנה תחלוף. כלומר, הוא יפתח אצלו דפוס התקשרות אמביוולנטי, לא בטוח וחרדתי.
5 צפייה בגלריה
היו זוגות שנוצרו בסדנה והיו זוגות שהגיעו ככה מהבית. מתוך הריטריט
(צילום: נריה נוילנדר)
המצב השלישי קורה כשהדמות שמטפלת בתינוק מתייחסת אליו בקרירות. היא מתעלמת ממנו, מזניחה את צרכיו, ואז מתפתחת אצל התינוק ההבנה שאין טעם לפנות אליה בכלל, כי כבר ברור לו שהיא לא תעזור. ילד בסיטואציה כזאת ירגיש הרבה יותר לחוץ מהדחייה של האם מאשר מהגורם שעלול לאיים עליו. עם הזמן, הוא אף יפסיק לחפש הגנה, וימעיט להפעיל את מערכת ההתקשרות. כלומר, הוא יהפוך למבוגר שפשוט נמנע. בולבי טען שהמודלים האלה מעצבים את האמונה של האדם באשר להיותו ראוי או לא ראוי לאהבה, ואת היכולת או היעדר היכולת שלו לסמוך על הזולת ברגעי מצוקה.
"פלא שאדם מפחד פחד מוות מלהתקרב לאישה?"
בחזרה לסדנה, ותומר המנחה מספר לנו שהוא עצמו השתייך תמיד לדפוס הנמנע, עד שהחליט לערוך עם עצמו עבודה של התפתחות עצמית, שגרמה לו לנוע לעבר דפוס ההתקשרות הבטוח. "בגלל שהכול קשור כמובן לילדות, אז אחת הסיטואציות שהכי זכורות לי ושיצרו בתוכי את הדפוס הנמנע מאינטימיות ביחסים, קרתה כשהייתי בן 7", הוא משתף את כולנו. "ישבתי לבד על הספסל, לפנות ערב, בפתח ביתי שבעיר לבוב שבאוקראינה. הייתי מאושר ומבסוט ממש, כי חזרתי מיום כיף שעשיתי לעצמי ברחבי העיר. כשאמי חזרה הביתה, היא ראתה אותי והדבר הראשון שהיא עשתה היה לצאת עליי ב-200 קמ"ש על איזה 'ילד רע' אני שברחתי מהבית. היא סיפרה שהיא חשבה אפילו להזמין משטרה לחפש אותי. היא עד כדי כך דאגה.
"אני זוכר את עצמי יושב מכווץ, מפוחד, לא מבין מה קרה. בסך הכול הלכתי לשחק, ביטאתי צרכים של חופש, חקירה, סקרנות, למידה והרפתקנות. הכרתי את העיר בעל פה, על כל סלע ופינה בה. אין מצב שהייתי הולך לאיבוד או שהיה קורה לי משהו. למרות זאת, המסר שקיבלתי היה כמה ילד רע אני, שאסור לי להיות חופשי ולהגשים את צרכיי, במידה והם שונים מאלו של אמי. אני ממש זוכר תחושות של חרדה, פחד, טרור, שליטה ודאגה רבה ולא מבוססת. פלא שאדם מתבגר ומפחד פחד מוות מאינטימיות ומקרבה ביחסים עם אישה?".
תומר קורון: "אני זוכר את עצמי יושב מכווץ, מפוחד, לא מבין מה קרה. בסך הכול הלכתי לשחק, אין מצב שהייתי הולך לאיבוד או שהיה קורה לי משהו. למרות זאת, המסר שקיבלתי היה שאני ילד רע ושאסור לי להיות חופשי ולהגשים את צרכיי, במידה והם שונים מאלו של אמי"
הסיפור של תומר גרם לי להיזכר בסיטואציה דומה שחוויתי בעצמי, חוויית ילדות שבמהלכה חטפתי צעקות וכעס על פעולה מאוד פשוטה שעשיתי, ושבטח לא הצדיקה את התגובה הקשה. מבט על היושבים בסדנה חשף שכל אחד כנראה נשלח בדמיונו לחוויית ילדות דומה. אחרי הכול, כולנו הגענו לכאן כדי לעבוד על הדפוסים שלנו.
5 צפייה בגלריה
תומר קורון בריטריט. חוויותיו כילד בלבוב עיצבו את מי שהוא כמבוגר
(צילום: עמנואל אפריאט)
כדי להרים קצת את האווירה, תומר מאיץ בנוכחים לקום מהמעגל ולנער את עצמם. אנחנו מתבקשים להתחבר עם ה"סימוליישנשיפ" שלנו, למצוא זוג נוסף ולהפוך לרביעייה. אני ו-ש' מביטים ימינה וקולטים מיד את מ' ו-ג', זוג חמוד נורא שנראה כמו השידוך המושלם. מבט בעיניים וחיוך משותף וכולנו מתחברים יחד לרביעייה צוהלת ושמחה. אנחנו רוקדים כולנו, ומדי פעם מתבקשים להחליף את בני הזוג בתוך הרביעייה. זה מזכיר לי מסיבות של סווינגרים או חילופי זוגות, ובגלל שעדיין לא נקשרתי ל"סימוליישנשיפ" שלי, אני מפרגנת ל-ש' שירקוד לו בכיף עם ג' היפה.
אני עומדת בצד ומביטה בהם. הם רוקדים מעולה ביחד, יש סיכוי שהם מתאימים זה לזו. שניהם יחסית באותו הגובה ותנועות הריקוד שלהם מסתנכרנות בהרמוניה. אני מחייכת אליהם וחשה עצמי קלילה כמו צמר גפן מתוק. איזה כיף להיות כזאת בת זוג נהדרת ומפרגנת ובלתי קנאית בעליל. כשאני רוקדת בצורה פלרטטנית עם מ', ש' מחייך אלינו בצורה מוזרה. אני תוהה אם הוא מקנא עכשיו.
לורי: "אני מחייכת אליהם וחשה עצמי קלילה כמו צמר גפן מתוק. איזה כיף להיות כזאת בת זוג נהדרת ומפרגנת ובלתי קנאית בעליל. כשאני רוקדת בצורה פלרטטנית עם מ', ש' מחייך אלינו בצורה מוזרה. אני תוהה אם הוא מקנא עכשיו"
בלילה, במדורה, ש' מחפש אותי אבל אני לא שם. אני מסתובבת עם בחורים אחרים שהכרתי בסדנה, וקולטת שמיהרתי לנוע לעבר הדפוס הנמנע. בן זוגי לסדנה רוצה בחברתי ואני לא זמינה לו בכלל. למחרת, בארוחת הבוקר, אני מתחילה להתגעגע לחברתו של ש', ומחפשת אותו בכל החדרים, אבל הפעם הוא הנמנע שלא זמין אליי. הוא יושב לאכול עם מישהי אחרת, בחורה יפהפייה ומתולתלת, ואני קולטת איך הדפוס של המשתוקקת יוצא ממני, זאת שרוצה וכמהה לתשומת ליבו של בן הזוג שלה. לא הבנתי. אני אפילו לא מכירים. איך משהו שהתחיל כמשחק, מרגיש פתאום כל כך אמיתי?
הסדנאות של היום השני מתחילות, ואני רואה איך עם ההתקדמות וההעמקה של התרגילים, משהו קורה לאינטימיות שלי ושל ש'. אני משתפת אותו בריב שחוויתי לאחרונה עם חברה טובה, והוא מתייעץ איתי בנוגע לקולגה שהוא מתקשה להסתדר איתה. אני אפילו מגלמת את אמא שלו בתרגיל אחר, ונותנת לו להתערסל בתוכי כמו תינוק. גבר אלפא חסון ושרירי יושב מקופל ושחוח כמו ערבה בוכייה, ומתפרק לי בתוך הידיים. הדמעות ירדו מעצמן.
לורי: "אני אפילו מגלמת את אמא שלו בתרגיל אחר, ונותנת לו להתערסל בתוכי כמו תינוק. גבר אלפא חסון ושרירי יושב מקופל ושחוח כמו ערבה בוכייה, ומתפרק לי בתוך הידיים. הדמעות ירדו מעצמן"
בארוחת הצהריים ש' שוב יושב עם הצעירה המתולתלת, ואני קולטת איך הגוף שלי מתכווץ בעלבון. בא לי שהא יישב לידי. אנחנו בני זוג ומה יותר חשוב מלאכול יחד? האם ייתכן שאני קצת מקנאה? אין לי מושג מה קורה פה. לפני 24 שעות אפילו לא הייתי מודעת לקיומו של הגבר הזה, וכעת הוא כל מה שאני חושבת עליו. מרווקה נמנעת לבת זוג משתוקקת תוך פחות מ-24 שעות, שאלו אותי כיצד.
באחד התרגילים החזקים ביותר בריטריט, אשר מגלם באופן סימבולי את תיאוריית ההתקשרות, אני ו-ש' נעמדים האחד מול השנייה ומתבקשים להחליט האם אנחנו נשארים במקום, מתקרבים זה לזו או מתרחקים האחד מהשנייה, והכול תוך מבט עמוק בעיניים. אני מרשה לעצמי להתקרב אליו עוד קצת ועוד קצת, עד שאני מסוגלת לראות את הקמטים הקטנים שבצדי העיניים ואת צבעם המדויק של שיניו. להצליח לעמוד שם בלי לפחד, זה לתרגל את הדפוס הבטוח, ונראה לי שהצליח לי. אני יודעת ששום רע לא יאונה לי, ש-ש' לא יפגע בי. אחרי מספר שניות, אני מתחילה להרגיש את נשימותיו על פניי, ומבקשת להתרחק מעט. גם היכולת להתרחק היא תרגול של דפוס בטוח, זאת היכולת להקשיב לצרכים שלי וליישם אותם, בלי לחשוש שהוא ייפגע.
"אתה מלמד את מה שאתה הכי צריך ללמוד בעצמך"
תומר קורון (43) מתגורר בשנים האחרונות בתאילנד, ומגיע לישראל מדי שלושה חודשים כדי להעביר ריטריטים וסדנאות. כבר 15 שנה שהוא מנחה אירועים כאלו, ובין לבין הוא מעביר הרצאות וסדנאות לזוגות וליחידים, לגברים ולנשים, שנוגעות בנושאים כמו פלירטוט, חיזור, תקשורת, גבריות ערכית בריאה ויצירת קשרים. זאת הפעם החמישית שהוא מעביר את הסדנה הזאת, ולדבריו יצאו ממנה כבר מספר זוגות שהתחילו כ"סימוליישנשיפ" והפכו לבני זוג קבועים.
"בגלל שמדובר בעצם באחד הפצעים הכי עמוקים שלי, ההתקשרות עם אמא והנמנעות שנוצרה אצלי, החלטתי להעביר את הסדנה הזאת", הוא מספר לי בראיון שאנחנו מקיימים. "אומרים שאתה מלמד את מה שאתה הכי צריך ללמוד בעצמך, וזה בדיוק מה שעשיתי. במשך הרבה שנים חוויתי קושי גדול בכל הקשור ליצירת אינטימיות, ומרגע שנחשפתי לתיאוריה הזאת התחלתי לטפל בעצמי. ראיתי איך הפיצוח והתרגול החדש משפר את היכולת שלי להישאר בקשר עם נשים, לגור עם אישה למשל, להיות במונוגמיה איתה".
תומר: "במשך הרבה שנים חוויתי קושי גדול בכל הקשור ליצירת אינטימיות, ומרגע שנחשפתי לתיאוריה הזאת התחלתי לטפל בעצמי. ראיתי איך הפיצוח והתרגול החדש משפר את היכולת שלי להישאר בקשר עם נשים, לגור עם אישה למשל, להיות במונוגמיה איתה"
אתה מרגיש שברגע שהתחלת לרוץ עם הריטריט הזה, גם מערכות היחסים שלך השתפרו?
"כן, כן, כן. שני הקשרים הארוכים האחרונות שלי היו הכי טובים שהיו לי אי פעם. הכי קלים, הכי בטוחים, הכי הרמוניים מבחינת איכות התקשורת, ממש קשרים בריאים".
איך היחסים שלך עם אמא שלך היום? היא יודעת שאתה משתמש בדוגמאות מהילדות שלך בסדנאות שאתה מעביר?
"היא יודעת, כן. היחסים שלנו ממש טובים. אנחנו מנהלים הרבה שיחות עומק על הילדות ועל מה שהיה, והשיחות הרבה פחות נפיצות מפעם. אנחנו מצליחים לתקשר בצורה מקרבת עם רוגע ושלווה, וזה לא משהו שהיה לי איתה בעבר. אני גם אומר לה שאני לא מאשים אותה, כי בסוף היא באמת הייתה מדהימה. זה לא מצב של 'היא אשמה ואני מסכן'. כאילו, זה לא שחור-לבן".
5 צפייה בגלריה
במשך שלושה ימים המשתתפים נוגעים בפצעי הילדות שלהם. מתוך הריטריט
(צילום: עמנואל אפריאט)
מה תייעץ לאנשים שרואים את עצמם בצד של הנמנע או המשתוקק, או שהם פשוט לא טובים במערכות יחסים, לא מצליחים לייצר לעצמם מערכות יחסים ארוכות ומשמעותיות.
"הייתי ממליץ להביא המון מודעות ולימוד על הדפוסים האלה הספציפיים האלה, ועל איך זה קשור באמת לטראומות ילדות ביחסים שהיו להם עם ההורים או עם מגדלים אחרים. או רומנטית, כאילו עם בני זוג, החל מגיל 15, 16, 17. חשוב להביא לשם מודעות ולימוד ואז לעשות עבודת ריפוי, בין אם היא נעשית על ידי מטפל או עם קבוצה, אבל ממש כמו שעשינו עכשיו, לעבוד על זה בזמן שזה הנושא המשותף, ומדברים על זה, משתפים, שומעים ומקבלים השראה. אני באמת מאמין שאם הולכים למקום שבו כולם מומקדים כדי לשפר את זה, מן הסתם זה משתפר. זה מושך אותנו כלפי מעלה".
יש אנשים שריטריט כזה לא יתאים להם?
"כן. אנשים שנמצאים בשלב שהם מאוד-מאוד לא מווסתים רגשית, לא בטוח שזה יתאים להם, כי ריטריט כזה עלול לפתוח ולהפיל המון אסימונים, והמסקנות שהם יגיעו אליהן עלולות להקשות עליהם לתפקד בחייהם הרגילים. או אנשים מאוד-מאוד בודדים, שאין להם מסגרת תומכת שתוכל להחזיק אותם אחרי ריטריט כזה. אנחנו מתעסקים פה בדברים מאוד פגיעים ואינטימיים, ואחרי הריטריט חשוב שתהיה תמיכה חברתית או טיפולית. כמובן שגם אני והצוות שלי זמינים לכל משתתף ומשתתפת אחרי הריטריט, כי ברור שצריך שם איזו תמיכה ופרספקטיבה".
קרה לך שמישהו בא לאחת הסדנאות ונפתחה לו טראומה כזאת? זאת אומרת, איך אדם יכול לדעת שהוא לא מווסת?
"כן, קרה, אבל החזקנו את זה יחד עם הבן אדם. כאילו היו טראומות, תובנות על פגיעות ביחסים מול אבא, מול אמא, שעלו בפעם הראשונה למודעות, ואז פתאום היה מלא עצב, וזה יכול להיות הלם או שוק או זעזוע. אז כשזה קרה, הצוות ישב עם האדם הזה כל הסשן בחוץ, ועשה לו משאבים של קרקוע ורגיעה דרך שיחה, תמיכה וחיבוק".
בתרגיל האחרון אנחנו מתבקשים לתרגל פרידה בטוחה מה"סימוליישניפ" שלנו, ולהחליט יחד האם אנחנו נפרדים או דווקא נשארים בקשר בתום הסדנה. אני ו-ש' לא פסלנו הישארות בקשר, ושנינו הודינו שהיה לנו כיף ומרתק להכיר, אבל הימים עברו ואף אחד מאיתנו לא יצר קשר עם השני. הרגלים רעים מתים לאט, ודפוסי התקשרות עוד יותר.
