"לא פלא שאת לבד. אף אחד לא סובל אותך ותמיד תישארי לבד", צעקה לי השכנה בת ה-60, בעקבות ויכוח על מיקום הסוכה ברחבת המגורים שלנו. תמיד חשבתי שהדת היהודית אמורה לקרב בין אנשים, ובכן, תראו מה סוכה אחת עשתה, הוציאה את כל השנאה שהייתה אצורה באותה שכנה, ורק הרחיקה בינינו.
לפני שאגולל את השתלשלות העניינים עם אותה שכנה, שבאמת ובתמים שאני חשה חמלה כלפיה, אומר להגנתי שזה ממש נכון, אני באמת אישה מרגיזה. לא פעם אמרו לי, "ענבל, די. תצמצמי את עצמך ואת הדעות שלך, את שונה מהכלל", אבל לזכותי ייאמר שישנם אנשים רבים מאוד שסובלים אותי ואפילו נהנים מחברתי, וכלל לא רוצים שאצמצם את עצמי מולם.
אחרי שהוצאתי את זה, בואו נתחיל: אני גרה ביחידת דיור, אחת מתוך ארבע שמושכרות באותו השטח. לשלוש יחידות יש גינה קטנה משלהן וליחידה הרביעית מרפסת. מלבד זה, ישנה רחבה גדולה ופנויה בכניסה למתחם, רחבה שלא מפריעה לאיש, וניתן לקיים בה כל אירוע שהדיירים יחפצו לעשות. השבוע, במקום להשתמש ברחבה, בחרו השכנים למקם את הסוכה שלהם בדיוק במעבר לעבר יחידת הדיור שלי, ואף הבהירו לי שבניגוד להלכות החג ולהכנסת האושפיזין הידועה, "הסוכה הזאת ממש לא בשבילך, ואת מאוד לא מוזמנת להשתמש בה".
ביקשתי מהם שיזיזו את הסוכה ושלהבא ישאלו לפני. בכל זאת, מגורים משותפים וכל זה. אך בתגובה קיבלתי מבני הזוג אמירות כמו: "את בחורה מסכנה", עם תבלון קל של: "את אפס אחד גדול ומאופס", וכשהמשכתי לעמוד על שלי, האישה החלה לצרוח בקולי קולות, ועשתה זאת ארבע פעמים – וספרתי: "לא פלא שאת לבד! אף אחד לא סובל אותך ותמיד תישארי לבד".
אאוץ'.
לא אשקר, המשפט הזה חדר אליי. רגע אחרי שיצאתי מהשוק שאמא לילדים צורחת דבר כזה בקולי קולות, חייכתי לעצמי. החלטתי שאני לא אהיה זאת שתבכה בגלל משפט כזה, אלא היא – וכך אכן היה. בכל זאת, כשאתה צורח את נשמתך ארבע פעמים מדם ליבך, בסוף זה הופך לבכי. אז השכנה המקללת התחילה לבכות ואני תהיתי למה היותי רווקה זאת קללה שיש להטיח בי? מתי הסטטוס האישי-זוגי של נשים הפך להיות הדבר הראשון שזורקים לעברן כעלבון, ומי בכלל החליט שזה עלבון? אולי אני בכלל לבד מבחירה? אולי אני לבד כי הלב שלי עדיין לא התאושש מהאקס שניצל אותי ושבר אותו?
"הייתי רוצה לקוות שמשפטים מרושעים כאלה, שכל מהותם היא ללחוץ לי על הנקודות הכי רגישות, לא יאמרו כלפיי יותר, למרות שאני יודעת שהאיחול הזה לא שווה הרבה, כל עוד החברה שלנו ממשיכה להסתכל על נשים רווקות בעין ביקורתית ומרחמת"
האם היא הייתה מעזה לזרוק הערה כזאת לגבר רווק שהיה מתגורר שם? תנו לי לענות לכם - אין שום סיכוי שזה היה קורה. אף אחד לא היה מעז לדבר ככה לגבר, מחשש שאותו גבר ייכנס לוויכוח קולני, אולי אפילו פיזי, מה גם שרווקותם של גברים אינה נחשבת בישראל לעניין. לעומת זאת, אני יכולה רק לשער שמבחינת אותה שכנה, אני לא יותר מאישה קטנה ובודדה שמתגוררת בגפה, ולכן אין אף אחד שיגן עליי ואף אחד שיגרום לה לשלם איזשהו מחיר על העלבונות שלה כלפיי. אבל כאן הטעות. אני אולי גרה לבד, אבל אני לא בודדה, ויש לי גב חזק ויציב מאחוריי.
עברו כמה שעות טובות מאז אותו משפט קשה שנזרק לאוויר, שעות שבהן אני יושבת, מנסה לשכנע את עצמי שזה לא באמת נוגע בי ושאני בעצם מרחמת על אותה אישה, אבל האמת היא שזה לא נכון כי ברור שזה נוגע. הייתי רוצה לקוות שמשפטים מרושעים כאלה, שכל מהותם היא ללחוץ לי על הנקודות הכי רגישות, לא יאמרו כלפיי יותר, למרות שאני יודעת שהאיחול הזה לא שווה הרבה, כל עוד החברה שלנו ממשיכה להסתכל על נשים רווקות בעין ביקורתית ומרחמת.
