זה קרה באמצע חופשה משפחתית באילת. אמה של חיה גלילה, שהייתה אז בת 11 וחצי, קלטה שתי בנות צעירות בוהות בבת שלה ומתלחששות. "תראי איזה בטן יש לילדה הזאת", אמרה אחת מהן והצביעה. שעות מאוחר יותר, חיה העלתה חום והוריה החליטו לחזור הביתה.
למחרת היא כבר שכבה על המיטה בחדר מיון, והאחות שביצעה לה את האולטרסאונד שאלה אותה אם יש לה חבר. "היא חשבה שאני בהיריון", מספרת חיה. "אמרתי לה שהחבר האחרון שלי היה בגן. הייתי ילדה והיא הבינה שמשהו לא בסדר. אחרי מספר בדיקות הכניסו אותנו לשיחה ואמרו שיש לי גידול ששוקל ארבעה קילוגרמים. אני לא זוכרת את השיחה לפרטים, אבל זה לגמרי היה הרגע שבו השתנו לכולנו החיים".
חיה הובהלה לניתוח שבמהלכו הוציאו מבטנה גידול ששקל כמו תינוק, אך היה תוצאה של תאים סרטניים בשחלה שנדדו לחלל הבטן. "אחרי שהוציאו אותו, הכניסו אותי לטיפולי כימותרפיה. במקביל עברתי עוד כמה ניתוחים כי לא סגרו את הבטן כמו שצריך והיא נפתחה פתאום בזמן שאמא שלי קילחה אותי, משהו מזעזע. ואז עוד ניתוח, ועוד טיפול, ככה במשך ארבע שנים. זה היה קשוח".
איזה סיפור מטורף ועצוב. את רוצה להגיד לי שהסתובבת עם גידול כזה עד גיל 11, ואף אחד לא שם לב?
"מסתבר שנולדתי עם זה אבל לא עלו על הבעיה. בשיעורי ספורט בבית הספר אף פעם לא היה לי כוח לעשות כלום, ותמיד המורות חשבו שאני סתם אומרת שאני עייפה, שאני ממציאה את זה כי אני רוצה ללכת הביתה. גם בבדיקות שעשינו הכול יצא תקין. אני חושבת שרק באותה הסיטואציה באילת לאמא שלי נפל האסימון שמשהו איתי לא בסדר".
"קשה לי עם דייטים וזה מקשה עליי למצוא זוגיות"
כיום היא בת 35, מתגוררת במעלה אדומים, עובדת במסעדה המשפחתית בשוק מחנה יהודה בירושלים, וחולמת על זוגיות ומשפחה. הטיפולים הכימותרפיים שעברה עד גיל 16, לא אפשרו לה לחוות ילדות רגילה ככל הילדות.
"הטיפולים היו מאוד אינטנסיביים ולא הצלחתי לשלב אותם עם הלימודים, כך שנשרתי בכיתה ז' עד כיתה י"א, ואז גם נותק הקשר עם מרבית החברות. ניסיתי לחזור לשנה, אבל לא הייתי מסוגלת. הטיפולים פגעו גם בסבלנות שלי באיזשהו מקום, לא יכולתי להמשיך. רק לפני פחות משנה השלמתי 12 שנות לימוד".
איך התמודדת עם הבדידות?
"בגלל שמדובר בילדים בכיתה ז' אני לא יכולה לשפוט אף אחד. אוטומטית התרחקתי מכולם והם ממני, כי הם לא באמת הבינו את המשמעות של מה שחוויתי. חלק נבהלו, חלק נרתעו, הייתה לי חברה אחת שמדי פעם נהגה לבקר אותי בבית החולים, אבל באמת שלא רציתי אף אחד לצידי, רק את אמא.
"גם היום אני יכולה לומר שהסביבה שעוטפת אותי מאוד מצומצמת. אני אדם חברותי אבל בחרתי את האנשים שאני רוצה סביבי בקפידה. מבחינתי, המשפחה שלי היא הכול בשבילי. יש לי את החברות שלי וזה מספיק לי".
ספרי קצת על המשפחה שלך.
"הם מאוד תמכו בי בתקופה ההיא. אנחנו חמישה אחים ואני הקטנה מבין כולם. אחותי גרה לידנו ואנחנו ממש קרובות, כל החיים היינו, היא החברה הכי טובה שלי. אחי ואני עובדים יחד בעסק המשפחתי, כך שאנחנו גם בקשר קרוב. יש לי עוד אח דתי מאוד ואחות נוספת שאני לא בקשר איתה. אמא ואבא היו לצידי באותם ימים. בגלל שאבא יצא לעבוד כדי לפרנס אותנו, אז באופן טבעי אמא הייתה יותר דומיננטית ולא עזבה אותי לרגע".
"חלק מהחברות שלי נבהלו, חלק נרתעו, הייתה לי חברה אחת שמדי פעם נהגה לבקר אותי בבית החולים, אבל באמת שלא רציתי אף אחד לצידי, רק את אמא"
אם עד לקריאת שורות אלו חשבתם שהסיפור של חיה עצוב עד כאב, חכו לזה: לפני כשנתיים, אמה של חיה, שלא משה ממיטתה כל השנים, חלתה באלצהיימר, וכיום חיה מטפלת בה בעצמה. "כל יום אני קמה לאמא אחרת, להפתעה. בעקבות המצב שלה חזרתי לגור בבית. זה לחזור מהעבודה ולהתחיל מקלחות, כדורים ודברים שהיא כבר לא עושה לבד.
"אני מודה שבעקבות הטיפול באמא, יש לי פחות זמן לדברים אחרים, ואולי בגלל זה הזוגיות שלי מתעכבת, אבל אני יודעת שהיא הייתה שם איתי ברגעים הכי קשים, טיפלה בי, לא זזה ממני, ואני מרגישה שאני צריכה להיות כאן בשבילה בחזרה".
מעורר השראה. תגידי, יש משהו שהיית עושה אחרת בחיים שלך?
"לא, כלום. בקשר לגידול, לא יכולנו לגלות את זה לפני, זה לא שלא עשינו כלום. פשוט לא הלכנו לרופאים הנכונים".
חיה מעידה על עצמה שהיא חברה טובה ונאמנה, משפחתית וחמה, בשלנית מעולה ושהיא ממש אוהבת ילדים. עם זאת, היא מודה כי מעולם לא הייתה לה זוגיות רצינית וארוכה, דבר שהיא כמהה לו בכל ליבה. "אני לא חושבת שחוויתי אהבה אמיתית בחיי", היא אומרת בצער, "אבל אני מקווה שהשנה אזכה להגיד לך בפה מלא איך זה מרגיש. הייתה תקופה אחת של קשר ארוך אבל לא רציני מדי. קשה לי לסמוך על אנשים, אני לא יודעת מאיפה זה בא. אולי בגלל אלה שנבהלו ממני ונטשו".
את מספרת לגברים על מה שעברת?
"לא סיפרתי לבחור שהייתי איתו. אמרתי לו שעברתי תאונה, אולי כי לא הרגשתי שהוא האדם הנכון לי. מישהו שאל אותי פעם ממה הצלקת שיש לי בבטן, ועניתי, 'מה זה משנה?', ואז הוא שאל אם היה לי סרטן והודיתי שכן. הוא אמר לי, 'תקשיבי, אני מרגיש שאני לא מסוגל להמשיך. איבדתי בן דוד בגלל המחלה לא מזמן ואני פשוט לא יכול'. זה היה עצוב אבל אני לא שופטת, כל אחד עם החששות והפחדים שלו. לא כולם מוכנים להיכנס לזה ואני מקבלת את זה".
"אני לא חושבת שחוויתי אהבה אמיתית בחיי. קשה לי לסמוך על אנשים, אני לא יודעת מאיפה זה בא. אולי בגלל אלה שנבהלו ממני ונטשו"
כמה זמן את רווקה?
"הקשר האחרון שהיה לי הסתיים לפני חצי שנה".
מה הבנת על עצמך בקשרים הקצרים שכן היו לך?
"שאני נותנת את כל כולי, גם כשהצד השני לא מעריך מספיק או נוכח מספיק. אני מאמינה שהאדם הנכון ידע לראות ולחבק את הנתינה הזאת".
את פעילה באפליקציות?
"לפעמים אני נכנסת לכמה שניות לטינדר, אבל לא באמת יוצא לי משם משהו. יצא לי להכיר קצת אנשים, ואפילו זכיתי לחבר לחיים בזכותן, אבל עדיין לא אהבה. קשה לי להיפגש עם אדם שאני לא מכירה, קשה לי עם דייטים וזה מן הסתם מקשה על מציאת זוגיות", היא מודה.
למה?
"אני חושבת שהמחלה השפיעה על הדימוי העצמי שלי לרעה. זה הוריד לי את הביטחון באיזשהו מקום וגרם לי לקושי. פחדתי שאם אספר למישהו על מה שעברתי, אחרי שכבר נקשרתי אליו, הוא יקום וילך".
יצא לך שסיפרת למישהו שהיה לך סרטן והוא נרתע מזה?
"ברור! חברים, סרטן זה לא מדבק! כדי להרגיש בנוח עם עצמי כשמגיעים למצב אינטימי, אני תמיד מעדכנת ומספרת מה עברתי, והיו הרבה שנרתעו מזה לצערי, או שאולי לשמחתי כי אם אתה לא יכול להתמודד עם זה, אתה לא יכול להתמודד עם כלום".
לגמרי. מה מעליב אותך?
"חוסר אמון, חוסר כבוד ושקרים".
אילו תכונות את מחפשת בגבר שיהיה איתך ולמה?
"שיהיה נאמן, חייכן, מצחיק, בן אדם חם, תומך, חבר טוב. שיקבל את העבר שלי ואת דרך החיים שלי, את מי שאני. להיכנס לחיים שלי זאת עסקת חבילה, זה לא פשוט, אבל מבטיחה שאני שווה את זה".
מי הטייפ שלך?
"גבר של פעם, גבר שבא ממשפחה חמה, שאפתן, כריזמטי. בן אדם טוב".
עישון?
"אני לא מעשנת אבל לא רואה את עצמי שוללת בן אדם בגלל זה".
טווח גילים שאת מחפשת?
"45-35 כזה".
גרוש עם ילדים או גרוש בכלל, זה משהו שיכול לבוא בחשבון?
"הייתי בקשר ממש מעט זמן עם גרוש, זה לא אותו הדבר. זה קשר שהוא קצת יותר בעייתי".
מה יגרום לך לוותר על גבר?
"בגידה, שקרים, קמצנות, חוסר אכפתיות וחוסר כבוד".
תארי לי את הדייט המושלם.
"זה לאו דווקא המקום של הדייט ויותר התחושה שחשובה - שיהיה חיבור טוב עם האדם. שהוא יעניין אותי, שיהיה כיף ונעים בחברתו, ללא מבוכה".
מה את עושה בזמנך הפנוי?
"אני אוהבת לצאת לקולנוע ולמסעדות. משתדלת לצאת לריצות, לבשל ולארח".
על מה לא תוותרי בחיים, גם לא בשביל בן הזוג שלך?
"על הכלב שלי ועל המשפחה שלי".
מהו המקום האהוב עלייך?
"הבית שלי, הקן המשפחתי שבו אני מרגישה הכי חשופה, נקייה ואהובה שיש".
מה מצחיק אותך?
"האחיינים שלי. הם האהבה הכי גדולה שלי".
מתי בכית בפעם האחרונה ולמה?
"ממש לפני כמה ימים מדאגה לאמא. אני מפחדת לאבד אותה".
מהי הסדרה האחרונה שעשית לה בינג'?
"האנטומיה של גריי".
איזו מוזיקה את שומעת?
"הכול מהכול. תלוי במצב הרוח שהתעוררתי איתו באותו היום".
ספרי משהו שאף אחד לא יודע עלייך.
"נראה לי שלא כולם ידעו על הסרטן ועכשיו זה בחוץ. שיתפתי רק את הקרובים אליי. האמת היא שרק בקבוצת הפייסבוק, 'גם אני חליתי בסרטן השחלה', חשפתי את עצמי בפעם הראשונה בפני כולם. זה סוג של קבוצת תמיכה של נשים שעוזרות, תומכות ועונות על הכול, כדי שלמי שחלתה יהיה הרבה יותר קל.
"חשוב לי גם לנצל את השיחה איתך כדי להעלות את המודעות ולעודד נשים צעירות ללכת להיבדק, במיוחד עכשיו, בחודש המודעות לסרטן השחלה. גם אם יש לך את החשש הכי קטן, אל תקלי ראש. אני עדיין במעקב אחת לשנתיים, לראות שהכול בסדר".
את חוששת שהמחלה תחזור?
"בטח, כל החיים אני אסתובב עם החשש הזה. לפני חצי שנה הגעתי למיון כי הרגשתי קצת לא טוב. התאשפזתי ליומיים בבית החולים, אולי היומיים הכי ארוכים שהיו לי בחיים. מתתי מפחד. לא הפסקתי לבכות, ובנוסף גם אמא שלי לא הייתה לצידי. בסוף, ברוך השם, הכל היה בסדר".
תודה לאל. איך חברים שלך היו מתארים אותך?
"טובת לב, חברה טובה, אמינה, אחת שלפעמים שוכחת מעצמה ושמה את כולם לפניה".
איפה את רואה את עצמך בעוד 10 שנים?
"עם בעל אוהב ואהוב, לצד ארבעה ילדים שכל היום צועקים לי 'אמא', גרים במושב חם ומשפחתי עם שני כלבים".
רוצים להתחיל עם חיה? שלחו לה הודעה לפייסבוק או לאינסטגרם.
