זוכרים את הסרט "תפוס את הכלה"? כוכבת הסרט התארסה מספר פעמים אך מעולם לא התחתנה. בעוד שהחתן חיכה לה במבוכה, היא עלתה על משאית של "פדקס" לעבר השקיעה.
עידן הקורונה שגורר סביבו דחיות וביטולי חתונות, עורר שוב את סקרנותי באשר ל"מבטלות חתונה סדרתיות", אך מכיוון שלא יכולתי לקבל תשובות מג'וליה רוברטס, פניתי לבנות ישראל כדי להבין את סינדרום "הכלה הבורחת" לעומק.
מדוע הן מתארסות שוב ושוב ומבטלות פעם אחר פעם? האם זה בגלל הריגוש שמלווה בתכנון החתונה, תשומת הלב או שמא מדובר ברגליים קרות שקפאו לנצח? האם קינן באותן מבטלות הרצון להתחתן או שמא היה זה הרצון לספק את הסביבה? אבל יותר מכל, עניין אותי לדעת האם קיימת בהן איזושהי חרטה ומה הן היו עושות אחרת, אם בכלל.
"לא ידעתי אם מישהו יאהב אותי באותה מידה"
כדי לקבל תשובות שוחחתי עם שירי, רווקה בת 37 שהספיקה לכבוש את ליבם של ארבעה גברים לאחר שענתה "כן" להצעת הנישואין שלהם, ואז לנפץ אותו לרסיסים לאחר שביטלה את הצעתם ברגע האחרון. שירי מודה שמפעם לפעם, הפך ביטול האירוסין לקל יותר, אפילו שגרתי, אף על פי שכל מערכות היחסים הללו נגמרו בריבים בלתי פוסקים.
אם כל הזמן רבתם ולא הסתדרתם, מדוע הסכמת להתחתן איתם? אני שואלת בתמיהה. "הם אהבו אותי בטירוף ולא ידעתי אם יהיה מישהו שיאהב אותי באותה המידה", היא אומרת. "בחנתי את האהבה שלהם בדרמה וריבים. הם עמדו במבחן אבל אני לא עמדתי בו".
אני אומרת לה שניכר מתשובותיה שהיא מכורה לריגוש, ולאחר שהיא "כובשת" את ליבם של הבחורים, מיד יורד לה מהם. שירי מסרבת לקבל את ההסבר שלי. "זה לא זה. רק לאחר ההצעה התחלתי להרהר האם זה הגבר שארצה להיות איתו כל חיי. מבחינתי, כל החסרונות שלהם צפו על פני השטח אחרי ההצעה. אולי גם בתת המודע שלי הצפתי בעיות כדי לברוח".
ומה עם חרטה? אין לך בכלל?
"אני מתחרטת על כך שבמקום למנוע את הבעיות שחוויתי בקשרים, נסחפתי אחריהן ונגררתי לתוכן. אבל היום אני במקום בוגר יותר, והיום לא הייתי מבטלת אירוסין בדקה ה-90. הייתי פשוט עוזבת לפני כן".
מסתבר שהפחדים ששלטו בשירי היוו את הסיבה העיקרית לביטולים הסדרתיים - הפחד לקחת החלטה, הפחד לטעות, הפחד לפספס גבר מתאים לצד הפחד לפספס אולי גבר פוטנציאלי ומדויק יותר שמחכה לה. "פקפקתי בבחירות שלי ולא סמכתי על עצמי באמת", היא מסכמת. "ככל שביטלתי זה גם הפך לקל יותר כי כבר התמודדתי עם זה. חשבתי לעצמי שאענה בחיוב על הצעת הנישואין, ומקסימום אבטל אותה אחר כך".
"פחדתי, לא עמדתי בלחץ וביטלתי"
גם סהר, רווקה בת 34, ביטלה שתי חתונות, כאשר אחת מהן בוטלה חודשיים וחצי בלבד לפני המועד המיוחל. היא מספרת שבשנות ה-20 לחייה יצאה עם פרטנרים שונים, וברגע שהחלו דיבורים על חתונה לקחה צעד אחורה כי לא ראתה אותם כבני זוג מתאימים. גם כאשר פגשה את מי שהפך לארוסה הראשון בגיל 27, הרגישה שהיא צעירה מכדי להתמסד, ורצתה לחוות עוד דברים לפני שהיא מקימה משפחה.
"זה הרגיש לי לא נכון. הרגשתי שיש לי עוד זמן למצוא מישהו שארגיש איתו שלמה. הייתה אהבה, אך הלחץ מהסביבה והלחץ שלי מעצמי הכריעו", היא מודה. לדבריה, היו אלו חודשיים של חרדות. מצד אחד, היא הרגישה שמדובר בבחור טוב ושזהו הזמן להתחתן, ומצד שני היא חשה מחנק ככל שהתאריך התקרב. "הייתי מפוחדת. לא ידעתי אם להתחתן או לא ועד מתי מותר לי לבטל. לבסוף לא עמדתי בלחץ וביטלתי".
שלוש שנים אחרי הפרידה הכירה סהר גבר שלא תאם את הפרופיל האידיאלי שראתה בדמיונה, ובכל זאת היא התאהבה בו. לאחר חמישה חודשים הגיעה ההצעה. "הופתעתי מאוד כי עדיין לא גיבשתי החלטה אם הוא מתאים לי כפרטנר לכל החיים, ובכל זאת אמרתי כן. אני חושבת שהסכמתי בדיוק מאותן סיבות שבגללן הסכמתי בפעם הראשונה - כי אני אוהבת אותו ואני בת 31, אז יאללה".
כבר בבוקר שלמחרת התעוררה סהר עם תחושת כיווץ בכל גופה. היא הביטה על הטבעת והתחרטה שלא ביקשה ממנו להמתין עם זה. "תראי, היו לי ספקות גם לפני ההצעה. לא הרגשתי בלב שלם שבן הזוג עונה לי על כל הרצונות, וכשעלו הספקות כעסתי עליו על שהוא לא שיתף אותי במחשבות על החתונה. הרגשתי שלוחצים עליי".
סהר משתפת שההתלבטות הייתה קשה מנשוא. המשפחה שלה חשבה שהיא מפחדת ממחויבות, והיא שמעה ללא הרף את האמרות הקבועות: "קפצי כבר למים", "תמיד יש מישהו יותר טוב", "לא הכל מושלם".
רק כשהתחילה טיפול עם פסיכולוגית, שמעה את המשפט המעצים: "תעשי מה שאת מרגישה". סהר הבינה לפתע שזה בסדר לבטל, שזה בסדר לא לרצות. וכך, חודשיים וחצי לפני המועד ולאחר שנשלחו כל ההזמנות, היא ביטלה את חתונתה. "הבנתי עם עצמי שאם יש ספקות לגבי דברים מהותיים, אם זה לא מעצים אותי, אם אני לא במקום בטוח ולא הגרסה הכי טובה של עצמי, זה לא יעבוד".
מסתבר שגם הבחירות של סהר, כמו בחירותיה של שירי, נבעו מחוסר ביטחון עצמי ומקושי בקבלת החלטות. "לא הייתי בטוחה בעצמי, הייתי מפוחדת. הלקיתי את עצמי על שלא הסתפקתי במה שיש לי". לא סתם במבט לאחור, שתיהן מכריזות שאם יש להן טיפ אחד לנשים אחרות שנמצאות בסיטואציה דומה, הרי שהוא להקשיב לתחושת הבטן, ואם זה מרגיש לא מדויק, אז לא להתפשר.
לדברי סהר, לאחר ביטול החתונה היה גל של ביטולים נוספים בסביבתה הקרובה. כלומר, ההחלטה שלה לעשות מה שנכון לה, נתנה אור ירוק לנשים אחרות להתגבר על הפחד, הבושה וחוסר הביטחון בתחושותיהן ובעצמן.
הפחד להתחייב לאדם הלא נכון
שירי וסהר סבורות שאישה צריכה להבין שהיא מספיק ראויה כדי להשיג את הטוב ביותר בשבילה, ולשקול את הצעת הנישואין היטב לפני שהיא מקבלת אותה בחיוב. זאת הסיבה שהן לא מתחרטות על הביטולים אלא על כך על שהן לא עצרו זאת בזמן.
ובכל זאת, בעוד שתיהן טענו בפניי ש"הוא ענה על רוב הקריטריונים אך לא ב-100 אחוז", אינני יכולה שלא לתהות האם זהו למעשה תירוץ או אמונה שגויה. אף אחד לא מושלם, ולכן אף מערכת יחסים לא תהיה מושלמת. כולנו צריכים להתאים את עצמנו לחייהם של בני הזוג בצורה כזאת או אחרת כדי להשתלב בהם, שהרי זוגיות מהותה הדדיות ופשרה.
על כן, בזמן שרבים יתייגו את תסמין "הכלה הבורחת" בתור פחד ממחויבות, כדאי להגדיר זאת מחדש - זהו הפחד להתחייב לאדם הלא נכון. הספקות היו שם הרבה לפני ההצעה, אך הפחד להישאר לבד, לא למצוא מישהו טוב יותר, לחץ הסביבה והלחץ להקים משפחה בזמן המצופה, היוו את הטריגר להסכים ואז לסרב. בסופו של דבר, בחירה שגויה היא בחירה שנעשית כשאנו לא קשובים ולא נאמנים לעצמינו. הבחירה הנכונה ביותר היא קודם כל הבחירה שלנו בעצמינו ובאושר שלנו.
סיון קנטי אביטן היא יועצת דייטינג ושדכנית, מחברת המדריך לרווקה "אחת שיודעת"
