תתארו לכם עולם יפה, פחות יקר ממה שהוא ככה, היא לא סתם פרפרזה על שורתו הידועה של שלמה ארצי. יוקר המחייה בשילוב עם עונת החתונות הוא מתכון מנצח לקריסה כלכלית. בכתבה הקודמת התוודענו היטב לכך שחתונה היא אירוע יקר, הן לזוג והן לאורחים, והראיתי כיצד בזמן שאנחנו באמת מתרגשים בשביל הזוג ורוצים לשמוח בשמחתו, רבים מאיתנו מתקשים לעמוד בכך כלכלית.
זה לא חייב להיראות ככה. ברחבי העולם, ואפילו כאן בישראל, קיימות אלטרנטיבות אחרות. אלו מאפשרות לכל אורח ואורחת להחליף את הצ'ק במתנה, שנקנית בהתאם ליכולת הכלכלית ודרגת הקירבה לזוג המאושר. במקומות כמו ארצות הברית למשל, צ'קים שניתנים על ידי האורחים כעזרה במימון החתונה נחשבים לבקשה מגונה חברתית, לא פחות.
סקר שערך אתר NerdWallet ב-2018 מצא כי 52% מהאמריקאים סבורים כי גביית כסף למתנת חתונה היא מעשה וולגרי וראוותני. הם מאמינים כי זאת אחריות הזוג לממן את האירוע כולו, ושהאורחים באים כדי להשתתף בשמחה. הנוהל המקובל הוא שהזוג המאורס מפרסם לפני החתונה רשימת מתנות מחנות הכולבו המועדפת עליו, והאורחים רוכשים אותן בהתאם לרצונם ולתקציבם האישי.
להסיר את הכפפות
אבל לפעמים הזוג הולך רחוק מדי, גם כשהוא מצפה למתנה. פוסט שנכתב לפני שבוע ברשת החברתית Reddit, הפך מהר מאוד לוויראלי, וגרר אחריו עשרות תגובות זועמות. מסתבר שזוג אמריקאי, שהכיר לראשונה בקורס תפירה של בובות כפפה, ביקש מאורחיו לרכוש בובות בשווי של 150-500 דולר כמתנה לחתונה שלו. וזה לא נגמר כאן – כל אורח התבקש להגיע לחתונה "פלוס וואן", והכוונה היא עם בובת הכפפה על היד. כמצופה, האורחים פחות התלהבו מהרעיון, כשתהו כיצד הם אמורים לרקוד, לאכול, לשתות וליהנות מהחתונה, כשיש להם בובת אצבע מטרידה ולא נוחה על היד.
גם בבריטניה הנימה הרווחת מתנגדת לרעיון של כסף כמתנת חתונה, וגם שם לא חוסכים בביקורת כלפי כל מי שמעז למתוח את החבל הדק. ב-2017 זוג בריטי גילה בדרך הקשה את ההתנגדות העזה לקונספט הכספי, כשביקש את עזרת הציבור לעזור לו לממן את חתונת חלומותיו, שתוכננה להתקיים בעיירה יפה באיטליה.
חנה לואיס מיאל וג'ק דודלי השיקו דף גיוס המונים לחתונתם, עם יעד של 6,000 פאונד. הם הספיקו לגייס 55 פאונד בלבד, עד שהדף הוסר בשל תלונות הגולשים. השניים הפכו למושא ללעג בקרב הציבור, שהורה להם "לחסוך לחתונה כמו כל שאר האנושות".
באותה שנה, חתן בריטי בשם בן פרינה פרסם תוכנית עסקית כדי לממן את חתונתו, והציע לאורחיו לרכוש כרטיסים לחתונה, כשהוא מבטיח להם שלושה ימים בריזורט מפנק במחיר של 150 פאונד למבוגר ו-50 לילד. הסיפור הפך לוויראלי, אך למרות הביקורות השליליות, מסתבר כי כל 60 האורחים שהוזמנו שילמו את הסכום הדרוש. כנראה שהם מאוד אוהבים את הזוג המדובר, כי לפי סקר שערך אתר החתונות האנגלי Hitched, לא פחות מ- 93% מהאנגלים מתנגדים לגביית כסף מהמוזמנים.
בדומה לכך, לפני כחודשיים הועלה פוסט שעורר הדים ב-Reddit. אחד הגולשים סיפר שהוזמן לחתונה של מכר שביקש מאורחיו לעזור לו להחזיר את הוצאות החתונה שלו. רשימת המתנות שלו הורכבה מקרנות מזומנים, שיועדו לספקים השונים, החל מצלם, מעצבת שמלה הכלה והמניקוריסטית. הזוג כתב במפורש שהוא לא מעוניין במתנות אלא בתרומות כספיות בלבד.
הגולשים ב-Reddit לא חסכו בביקורת על ההתיימרות להפיק חתונה החורגת מיכולתו הכלכלית של הזוג, אולם היו גם גולשים שכתבו שזה כן לגיטימי לבקש כסף כמתנת חתונה, בעיקר בשל העובדה שהרבה זוגות מתחתנים לאחר שהם כבר גרים יחד, ומאידך ביתם מרוהט והם פחות זקוקים למתנות. גולשים נוספים הציעו לשלב בין השניים, ולפתוח קרנות מימון שילכו על חוויות משמעותיות שהזוג המאושר יוכל לעבור יחד, כמו: צלילה, קורס בישול, ירח דבש במקום רומנטי ועוד.
"תתפלאי, אבל היו כאלו שהגיעו בידיים ריקות"
משה דביר (48) הוא אבא לילדים, שהספיק להתחתן ולהתגרש פעמיים. את שתי החתונות שלו הוא ערך בחו"ל. "החתונה הראשונה שלי נערכה במקסיקו. הלכנו לחנות כולבו שכללה מחלקות שונות ובחרנו רשימת מתנות, כשכל אורח בחר מה בא לו לקנות מתוכה. הכול היה שימושי, וכשקיבלנו את אותה מתנה פעמיים, פשוט החלפנו אותה במשהו אחר.
"תתפלאי, אבל גם היו כאלו שהגיעו לחתונה בידיים ריקות. אז מה? זה לא חובה. המתנה הכי גדולה היא לשמוח עם האנשים שאוהבים אותך", הוא מצהיר. "אין אושר גדול מאשר לבקר את הזוג ולראות שהוא נהנה מהמתנה שקנית לו. זה גורם לחיבור. אתה מרגיש נצרך, חיוני". כשהתחתן בשנית באוסטריה, הוא נתן לאורחים את האפשרות להביא מתנה או לשים כסף במעטפה, אבל לא כדי לכסות את עלות האוכל. בהזמנה נכתב שניתן לתת כסף למתנת ירח דבש קולקטיבית.
"היו כאלו שהגיעו לחתונה בידיים ריקות. אז מה? זה לא חובה. המתנה הכי גדולה היא לשמוח עם האנשים שאוהבים אותך"
לפי Joy, אתר חתונות אמריקאי, גם באיטליה נהוג להעניק מתנות חתונה, אולם דווקא שם "המתנה כן קובעת". הכוונה היא שככל שהמשפחה מכובדת יותר, כך מצופה ממנה למתנה יקרה. ספרד וצרפת, לעומת זאת, יותר פתוחות לאפשרות הבחירה, ומקבלות את שתי האופציות: כסף מזומן או מתנה. בספרד התחילו אף לכתוב את מספר חשבון הבנק של בני הזוג על מעטפת ההזמנה.
גם בארצנו הקטנטונת ישנן חברות שמאפשרות לאורחים את הבחירה בין צ'ק למתנה. החברה הערבית היא דוגמה טובה לכך. רוב החתונות מסתכמות בעלות של כ-15 אלף שקלים בממוצע, מאחר שהן לא כוללות ארוחה אלא שתייה וכיבוד קל. העלויות העיקריות הן קניית 300 גרם בממוצע של זהב לכלה, וארוחת בשרים חגיגית המתרחשת יום לפני החתונה. בחתונות הנערכות בכפרים, נהוג להזמין את כל תושבי הכפר לחגיגה.
אבראהים אבו טאעה (28) מירושלים, מספר כי קרובי המשפחה קונים מקרר, תנור, מכונת כביסה וכל דבר שימושי שהזוג מבקש לעצמו, בהתאם לסכום שהם יכולים ומעוניינים לתת. לדבריו, הורי החתן הם אלו שמממנים את האירוע על שלל מרכיביו. "המיקום של החתונה לא רלוונטי לסכום המתנה שהאורחים מעניקים", הוא מסביר. "אנשים מגיעים ומכבדים, ונותנים יחד מתנות שנעות בין 300 ועד 2,000 שקלים".
גם החתונות במגזר החרדי הן חתונות מרובות משתתפים. בעוד שלפני הקורונה מנה עלתה פחות מ-100 שקלים בממוצע, כיום עלות המנה נעות בין 130 ל-170 שקלים, אולם לא כל האורחים משלמים על המנה, רק הקרובים ביותר. הם גם אלו שיושבים בשולחנות. שאר האורחים, ביניהם החברים הצעירים של בני הזוג, תלמידי הישיבה ומכרים שבאו לשמח חתן וכלה, מגיעים לזמן קצוב בלבד. מסיבה זו חלק מהם יגיעו עם מתנות שימושית לבית או ללא מתנה כלל. בנוסף, בשל גילם הצעיר בדרך כלל של בני הזוג, ההורים הם אלו שמממנים את האירוע, כשמראש החתונות הנפוצות במגזר נחשבות לצנועות.
תרבות של יש, גם אם אין
לפני 40 שנה ויותר, המצב לא היה שונה גם בחברה החילונית. רוב המשפחות היו מרובות ילדים וההורים נאלצו לעסוק בהישרדות יום-יומית. מותרות בכלל לא הייתה אופציה. בהתאם לכך, גם החתונות שנערכו בזמנו היו צנועות, והאורחים נהגו לתת מתנות, כל אחד לפי יכולתו וקרבתו.
סימה קנטי (64), גילוי נאות: אמא שלי, מספרת כי קיבלה לחתונתה מתנות כגון: ספרי בישול, מצעים, מגבות ותלושי שי. "החברה היתה פחות חומרנית", היא מסבירה. "הזמינו אנשים מתוך כבוד, ולא כדי לכסות את המנה. גם לא הייתה אפשרות לקחת הלוואה מהבנק. זוגות שילמו על החתונה מכספם, בידיעה שאי אפשר לבזבז את מה שאין. היום יש תרבות של 'יש', גם אם אין".
"החברה היתה פחות חומרנית. הזמינו אנשים מתוך כבוד, ולא כדי לכסות את המנה. גם לא הייתה אפשרות לקחת הלוואה מהבנק. זוגות שילמו על החתונה מכספם, בידיעה שאי אפשר לבזבז את מה שאין"
אבל מה לגבי מי שבאמת אין לו? שיינא פיצ'ל (23) היא עולה חדשה מארגנטינה שהגיעה לארץ ב-2019. חודשים ספורים אחרי הגעתה, היא הכירה את מי שהפך לארוס שלה, ואחרי לבטים רבים החליטה לאזור אומץ ולפרסם פוסט בפייסבוק, ובו בקשת עזרה במימון החתונה.
5 צפייה בגלריה
סימה קנטי בחתונתה. אנשים שילמו רק כמה שהם יכלו להרשות לעצמם, לא שקל יותר
(צילום: פוטו רינה)
"הגעתי להבנה שאני לא יכולה לעשות חתונה עם התקציב שיש לי כרגע. ההורים שלי לא בארץ ולא יכולים לעזור לי כלכלית", היא אומרת. "מאז שאני קטנה אני חולמת על החתונה שלי. זה אמור להיות היום הכי מיוחד בעולם. אני רוצה לחגוג עם האנשים הכי יקרים לי, וחשוב שארגיש בנוח בחתונה שתכבד אותי ואת המשתתפים".
כשאני שואלת את שיינא מה בדיוק היא מבקשת, היא עונה: "שמי שרוצה ייתן את מה שהוא יכול: שמלת כלה משומשת, עזרה בקייטרינג, ספקים, גמ"ח לכלות. כל דבר יעזור". להבדיל מבקשות עזרה בפורומים בינלאומיים, בישראל יש קצת יותר חמלה. תוך דקות ספורות הפוסט של פיצ'ל גרר שלל תגובות חמות ומרגשות, ובהן גם הצעות עזרה קונקרטיות. "אני רוצה להודות לכולם", היא כתבה בתגובה לפוסט. "גם לאלו שיכולים לתת וגם לאלו שכתבו לי איחולים חמים. התמיכה שלכם נותנת לי להרגיש שאני לא לבד. תודה לכולם".
