"החתונה האקולוגית שלנו נראתה קצת כמו החיים שלנו. המטרה הייתה לנסות לצמצם פסולת כמה שאפשר, לא לקנות שום דבר חדש ולבחור להשתמש ברהיטים קיימים", מסביר אורי אלוני (33), שהתחתן לאחרונה עם זוגתו, איה דרורי (30), בחתונה אקולוגית וידידותית לסביבה.
החתונה של אורי ואיה התקיימה בערב אביבי ונעים, וכללה 320 אורחים, כמות אורחים מכובדת למדי, שבכל קונסטלציה אחרת הייתה מייצרת כמויות זבל לא מובטלות. אבל אצל אורי ואיה לא היה זבל בכלל. למעשה, נותרה רק שקית זבל בודדה אחת. "ממש הכרחנו את צוות המטבח והקייטרינג למחזר הכול", אומר אלוני. "מאחר שבכל זאת נותר זבל, אז יומיים אחרי החתונה, במקום לצאת לחופש או להירגע, קפצנו קפיצת ראש לתוך ערימת הזבל שנשארה. פשוט פתחנו כל שקית ומיינו - פלסטיק, נייר, קומפוסט ובקבוקים, עד שנותרה שקית אחת ויחידה של זבל. אני אומר את זה כאילו שזה משמח, אבל כואב לי גם על השקית הבודדה הזאת. מעבר לכך, כל הזבל האורגני מהאירוע הפך לקומפוסט, וכל האריזות מהמטבח הושלכו לפח הכתום לצרכי מחזור".
האספקט האקולוגי ממש לא נגמר ב(כמעט) אפס פסולת שנותרה אחרי החתונה. אלוני ודרורי יצרו בעצמם את כל צרכי האירוע: מעטפות הצ'קים הן מעטפות ישנות שנעשה בהם שימוש חוזר. את תיבת הצ'קים הזוג חתך מקרטון, רחבת הריקודים הורכבה משטיחים שהם מצאו ברחוב, עלי הוורדים שהאחיינים הקטנים פיזרו בתחילת החופה וכן הצמחים שקישטו את הרחבה - הם צמחים שנשתלו, יוחרו או נזרעו על ידי בני הזוג, הכול מהמשק המשפחתי שלהם. "גידלנו 400 שתילים של פרחים לקראת החתונה כדי שיהיה פורח ויפה. הנבטנו בעצמנו 200 שתילים כדי לחלק לאורחים - הכול מצמחים ומזרעים שאספנו מהמשק, בעיקר בזיליקום, נענע וצמחי תבלין אחרים".
"יומיים אחרי החתונה, במקום לצאת לחופש או להירגע, קפצנו קפיצת ראש לתוך ערימת הזבל שנשארה. פשוט פתחנו כל שקית ומיינו, עד שנותרה שקית אחת ויחידה של זבל. אני אומר את זה כאילו שזה משמח, אבל כואב לי גם על השקית הבודדה הזאת"
וזה לא נגמר כאן: יתר הקישוטים, הכסאות והשולחנות של קבלת הפנים נעשו מרהיטים שהם מצאו ברחוב, השלטים הוכנו על ידי בני הזוג וחבריהם, הבגדים שבני הזוג לבשו הגיעו מחנויות יד שנייה, בדגש על השמלה של איה, שנקנתה מעמותת 'רוח נשית', שעוזרת לנשים נפגעות אלימות. בין הקישוטים, שהיו מעשי ידם של בני הזוג, היו גם דברים שהם מצאו בטבע, כמו קן ציפורים ריק שהפך לקישוט שקיבל את פני האורחים, ומספרי השולחנות שנכתבו על עלים שהזוג אסף מהשטח. מאחר שאורי ואיה לא רצו לוותר על אלמנט המגנטים המפורסם, הם בחרו דרך אקולוגית לעשות גם את זה, כשפנו למפעלים שנסגרו ואספו מהם סחורה ישנה שנותרה ללא שימוש.
מבחינת האוכל והשתייה - הזוג אומנם דאג לקייטרינג טבעוני - שזכה לתגובות מעולות, אבל זה ממש לא נגמר שם. כחלק ממנות הפתיחה הוצעה האפשרות לקטיף עצמי של תות מהמשק. "כשקבענו את התאריך של החתונה, הדבר הראשון שרצינו הוא שהחתונה תשב על זמנים שבהם עץ התות נותן פרי, כי יש לנו עץ תות ענק בחצר וזאת ממש חגיגה", הם מספרים בעיניים נוצצות. "זה גם פרי שהוא ממש סקסי, ושימח אותנו לראות ידיים סגלגלות של אנשים, אחרי שהם קטפו לעצמם תות טרי מהעץ".
בבר הגישו לימונדה טרייה, שנסחטה באותו היום על ידי החברים, כך שרוב המשקאות היו מבוססים על המיץ הטרי. בנוסף, הרבה מהמוזמנים שהגיעו הם "פירותנים", כלומר אוכלים רק אוכל נא ולא מבושל. אורחים אלו זכו ל-30 קילו ליצ'י קפוא, שזוג אורחים שמנהלים משק בגולן הביאו במיוחד בשבילם. זוג חברים נוסף של הזוג פירגן במכשיר שוקולד נוזלי, שהאורחים יכלו לטבול בו את הפירות שלהם כקינוח.
שיא החתונה היה רגע שבירת הכוס, וגם לזה מצא הזוג פתרון אקולוגי ויוצא דופן - אורי ואיה הכינו למעשה את הכוסות בעצמם מאדמה שכבר קיימת במשק. "יצאנו לחצר, לקחנו אדמה, הרטבנו אותה ופשוט פיסלנו כוסות שהכנו בעצמנו מאדמת המשק, כך שאחרי שנשבור אותן - לא נצטרך לאסוף אותן לאשפה. הן פשוט יישארו שם ויחזרו הישר לאדמה. זה קצת רוחני כזה", הם מחייכים. "הטמנו בתוך הכוסות הללו כוונה, כשהמטרה היא שהכוסות יעבירו את המסר דרך האדמה".
אנחנו לא אנשי טבעות, אנחנו אנשי עצים
אלוני הוא דור שלישי במשק. סבו עלה מגרמניה, ובשנת 1976 הוא קנה את המשק המשפחתי ועבד כחקלאי. אביו של אלוני המשיך את דרכו של האב, וכיום איה, אורי וההורים של אורי אחראים על רווחתו של המקום. "גם לסבא וגם לאבא שלי היה תחביב לשתול עץ אחד מכל סוג, כדי שיהיה לצריכה ביתית, ואני ואיה לקחנו את זה לאקסטרים". לזוג יש קופסאות זרעים מהם הם מנביטים ירקות ופירות שרוב האנשים כלל לא שמעו עליהם, בהם הספוטה השחורה שאהובה מאוד על בני הזוג.
"אנחנו לא אנשי טבעות, אנחנו אנשי עצים ויש משהו מאוד סמלי בלנטוע יחד עץ בחופה. זה מחבר לשורשים, זה מניב פירות וזה מראה שאנחנו מקימים יחד משפחה חדשה"
למעשה, במהלך החופה בני הזוג נטעו יחד עץ כזה ליד רחבת הטקס, וגם בהצעת הנישואין שלהם איה הביאה לאורי עץ ולא טבעת. "באיזשהו שלב בזוגיות שלנו התחלנו לדבר על חתונה ופשוט אמרתי לאיה, 'מה, אני פשוט אשלוף לך טבעת? אין לך טבעות ואת לא עונדת תכשיטים, אז אולי אני אביא לך עץ?", ודרורי ממשיכה: "יום אחד קבעתי עם אורי במקום שלנו בפארק. הבאתי לשם עץ לונגן והצעתי לו נישואים - וזה העץ הזה שנטוע ממש כאן, לידנו". "אנחנו לא אנשי טבעות, אנחנו אנשי עצים, ויש משהו מאוד סמלי בלנטוע יחד עץ בחופה", אומר אלוני. "זה מחבר לשורשים, זה מניב פירות וזה מראה שאנחנו מקימים יחד משפחה חדשה".
אז אתם מרוצים מהתוצאה הסופית?
אלוני: "אני חושב שבהרבה מובנים, החתונה יצאה כאילו שאנחנו מנסים לעשות איזשהו 'שואו' ולחנך. יש בנו גם את היצר הזה, הרצון להראות לאנשים שאפשר אחרת, אבל תכלס? עשינו את מה שמתאים לנו. אם הייתם מסתכלים על איך אנחנו עושים כל דבר אחר, אז זה גם היה שונה כזה ואקולוגי נורא. וכן - על הדרך זה גם נורא כיף להראות לאנשים שאפשר אחרת".
איך מתחילים להיות קצת יותר אקולוגיים?
"אפשר להתחיל עם לקנות פחות דברים חדשים, כי כל דבר חדש שאנחנו קונים בסוף יגיע לזבל וזבל יוצר התחממות גלובלית והורס את כדור הארץ. חסר לכם בגד או מכשיר חשמלי? כמעט תמיד תוכלו למצוא את זה ביד שנייה. אם יש לכם משהו שאתם לא צריכים, אתם יכולים לנסות להפוך את זה למשהו אחר. הדבר האחרון בשרשרת הוא לזרוק אותו למחזור. בסוף יש מיליון דרכים להיות אקולוגיים. פשוט תחשבו איך בא לכם לעשות את זה".