לפעמים אני מוכן להישבע שווייז מנסה להתנקם בי. בטח על כל הפעמים שבהן תיקתקתי "איני הנהג" בזמן שהייתי, לא נעים לומר, אחו-שלוקי הנהג.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
ברור לי שווייז יודעת מזה. אני לא הראשון, גם לא המיליון, שעובד עליה עם השקר הלבן. והיא מתנקמת בי. בנו. היא מנווטת אותנו דרך רחובות נשכחים, כיכרות שכונתיות, חצרות אחוריות, אזורי תעשייה, מרפסות, לולים, ופה ושם – לא מוכן להתחייב אבל זו התחושה – דרך מדינות אויב. היא עושה לנו סיבובים רק כדי לראות אותנו מסתובבים, וכשהיא מכריזה "הגעת ליעד" אתם מבינים לראשונה מה היה היעד; כביסה, סחיטה, גיהוץ וקיפול. שלך. בתוך מכונית.
לפני שבועיים הגעתי, סחוט ומקופל, מתל-אביב לחיפה בתוך שעתיים וחצי על הכביש הכי פקוק בישראל – ואני כולל בזה את כל הכבישים שדרכם ווייז ניווטה אותי. אירוע דומה נרשם חודשיים קודם, כשלצורך אותה נסיעה ווייז החליטה לשנע אותי לחיפה דרך כביש 6, אירוע שהתברר כמתגלגל וכמעט אינסופי. העסק חזר על עצמו בנסיעה עם המשפחה לצפון, שהתעלתה על כל ציפיותיי לאסון, כשווייז מבקשת ממני לפנות מכביש 2 ל־4 ומתחרטת, ואז מבקשת לפנות ל־67 ומתחרטת, ובסוף מסיעה אותי כל הדרך למנהרות הכרמל (קלטה את הקטע שלי עם חיפה) ומסדרת לי ולמשפחה את הפקק הארוך במיוחד לתשלום לכניסה למנהרות.
בסוף הגענו לצפון. וזה הדבר האחרון שאני זוכר, דוקטור.
ווייז לא אשמה במצב הכבישים והפקקים הכאוטי בישראל, אבל כשאפליקציית הניווט ש־1.5 מיליון ישראלים (ו־140 מיליון עולמיים) משתמשים בה על בסיס יומי משנה את דעתה מדי עשר דקות לגבי מועד הגעתכם ליעד, תוך שהיא מפזרת הערכות זמנים מדויקות כמו נבואות מירי־רגביות בנושא התמזרחות הליכוד, אתם נוטים להתחיל לשאול אם יש לה חלופה. ונזכרים ש"גוגל מפות", האלטרנטיבה היחידה, שייכת לאותו בעל בית ועושה, כנראה, את אותם הדברים. בצר לכם אתם פונים למפלט האחרון: דופקים את הראש בהגה ועוברים לנווט בעצמכם – לרוב בין נתיבים.
המצב, כזכור, כבר היה טוב יותר. פעם ווייז עשתה ביעילות את מה שהפך אותה לסטארט־אפ שנמכר לגוגל ב־2013 בכמעט מיליארד דולר; היא ידעה לנשוף חיים, בזמן אמיתי, לתוך מפת הכבישים שלכם. היא ידעה לשאוב מידע חי וחיוני מקהילת הנהגים המשתמשים ולהגיד, בדיוק מרשים, מתי אתם אמורים לצאת מהבית כדי להיות שם בזמן. ואז להביא אתכם לשם בזמן.
אבל הזמן הוא, כידוע, עניין יחסי, ומה שהיה לפני הקורונה איננו מה שאחריה, כשכל ישראל חברים לסגר, וחו"ל בוטל עד להודעה חדשה שנדחתה, ומפה לשם אתם מוצאים את עצמכם תקועים על כביש שמעולם לא האמין שיהיה פופולרי כל כך ומקללים את ווייז בהיעדר מישהו ספציפי יותר.
"יש לנו בעיה באלגוריתם. ככל שאנחנו משרתים יותר אנשים זה משפיע", מודה לראשונה מישהו ספציפי מווייז שמוכן, אחת ולתמיד, לדבר על הבעיה; מנכ"ל ווייז ישראל גיא ברקוביץ', 53, חמש שנים וחצי בחברה ומי שהגיע אליה דרך חברו הטוב נועם ברדין, המנכ"ל הקודם שפרש.
"הקורונה הכניסה אותנו למצב שאנחנו צריכים להמציא מחדש את האלגוריתם שלנו כי כמות התנועה בכבישים בארץ עלתה בממוצע ביותר מ־24 אחוז, ובערים כמו באר־שבע וראשל"צ אפילו יותר", ברקוביץ' מסגיר. "עכשיו, מה בעצם קרה כשנוספו המכוניות? שההיסטוריה של הכביש – שהיא חלק מהאלגוריתם שלנו – כבר לא משקפת את המציאות. תחשוב על כביש שההיסטוריה שלו מראה שאין בו פקקים, והיום יש בו מלא. אז הקורונה הרגה לנו את ההיסטוריה והאלגוריתמים צריכים להשתנות ולתת הרבה יותר משקל למה שקורה בזמן אמיתי – וגם זה לא תמיד נכון, כי הדרך שבה אנחנו מסיעים אותך היא לא בהכרח הדרך הקצרה או המהירה, אלא הדרך הווייזית".
מה זה אומר?
"זו הדרך שאנחנו חושבים שהיא יותר בטוחה ושיש בה יותר ודאות בזמנים שאני יכול לתת לך".
הזמנים שאתם נותנים לי לאחרונה הם לגמרי לא ודאיים. או ריאליים.
"אנחנו קוראים לזה ETA (Estimated Time of Arrival – הערכת זמן ההגעה ליעד ‑ ר"ש), ויש לנו אחוז מסוים של באד-ETA – הערכות לא נכונות – וגם אני, כנהג, לא כמנכ"ל ווייז, מרגיש שהיום זה גרוע יותר, למרות שב־2019 היינו גרועים או טובים באותה מידה, תלוי איך אתה מסתכל. הממוצע לא היה שונה במיוחד, אבל אתה צודק שבקצוות יש לנו כיום בעיה, והיא הרבה יותר גדולה. בכל מקרה, ברור שבכל פעם שאנחנו לא פוגעים ב־ETA אתה מקלל אותנו, ובפעמים שאנחנו מדייקים אתה לא שם לב כי זה התפקיד שלנו".
כמה אחוזי פספוס יש לכם כיום?
"אסור לי להגיד לך בדיוק כמה, אבל זה לא רחוק מעשרה אחוזים, בערים הגדולות. בתוך תל־אביב הגענו למספרי אי-דיוק שלא היו לנו בעבר".
כבר יצא שהאפליקציה הראתה לי שדרך נמיר בת"א פקוקה לגמרי, וכשנסעתי דרכה היא הייתה דווקא די פנויה.
"אנחנו מתקנים את זה. אולי הסתכלנו בדרך נמיר קצת יותר על נתונים היסטוריים וקצת פחות על זמן אמיתי, זאת אחת הבעיות שאנחנו מגלים עכשיו. אגב, מהירות הנסיעה הממוצעת באזור ת"א ירדה בארבעה קמ"ש בערך, יחסית למה שהיה לפני הקורונה, וזה המון".
גם מחוץ לעיר יש בעיות. שלחתם אותי לצפון עם הערכת זמן של שעתיים, נסעתי שלוש שעות וחצי.
"יכול להיות שבמקרה הזה הייתה לנו טעות. לפעמים יש באג; אני זוכר עד היום את הבאג שלנו שהביא לסגירת כביש 1 (טעות של עובד בחברה שסגר את הכביש הראשי לירושלים בפברואר 2017 והפנה את כל הרכבים לכביש 443, תוך יצירת פקקי ענק ‑ ר"ש). יש באגים, ואנחנו מתקנים אותם".
ייתכן מצב שבו אתם מרחיקים אותי מהיעד עוד ועוד בגלל פקקים שנוצרים על הדרך, ומאריכים את זמן ההגעה שלי עד בלי די? כי מתישהו בדרך לצפון התחלתי להאמין שלעולם לא נגיע.
"לא, אבל כמו בכל תוכנה, יכול להיות שתפסת באג. אני משוכנע שיהיו לנו באגים גם בעתיד, אני רק משתדל שיהיו לנו באגים חדשים ושלא נחזור על אותה טעות פעמיים. אני לא מאמין בלא לטעות".
גם כשאין באגים אתם מזרימים אותי לא פעם היישר לתוך פקק.
"יש הרבה דרכים שבהן אני יכול להוביל אותך, אבל אחרי שהובלתי אליהן מאה מכוניות ייווצר שם פקק, כך שאנחנו עובדים בצורה של 'קנסות' – כלומר הוספת זמן – לכל מיני סוגים של דרכים. אם נניח בכביש מסוים הרבה אנשים דיווחו על בורות או תאונות, נוסיף שם 'קנס' של ארבע־חמש דקות בהתאם לסדר הגודל של המפגע, ואז זה ייתן יותר משקל לכביש אחר".
כלומר שאתם שולחים אנשים לכבישים צדדיים וכבישים בתוך שכונות מגורים, שהופכים לפקוקים ממש מהר.
"כן. כי בסוף, זו התשתית שיש לי בארץ, ואני צריך לנצל את כל התשתית. ברור שאנשים לא אוהבים שמכוניות עוברות בשכונה שלהם וכן אוהבים לעבור בשכונות של אחרים – אבל התשתית היא תשתית, ואנחנו ננצל אותה עד תום".
כי אתם תמיד תעדיפו את טובת הנהג הבודד ולא את טובת המערכת.
"כן, בוודאי. אבל אנחנו מנסים כיום גם ללמוד אותך; אם למשל תיכנס לאפליקציה ותעשה 'התאמה אישית לזמן ההגעה ליעד', נתחיל להתאים לך מסלולים באופן אישי. נניח, מהחלון שלי כאן רואים את הצומת שפונה לעזריאלי. תמיד יש אנשים שגונבים את הצומת הזה, משתחלים לראש התור ברמזור, וזה די מעצבן את האנשים שעומדים בתור בסבלנות כמוני ומאריך לנו את הזמן. אבל הזמן של האנשים שגונבים הרבה יותר קצר עבורם, כך שהממוצע פה לא יעזור; זה כמו שאם נכנסת עם רגל אחת לים, אתה לא בממוצע יבש. אז אנחנו נותנים למי שעושה את ההתאמה האישית את הזמן שיותר מתאים לו. אם הוא יותר מהיר ‑"
כלומר אם הוא מהסוג שגונב את הצומת.
"או שסתם יש לו נטייה לנסוע מהר יותר, הוא יקבל זמן הגעה אחר משלי. וזה לומד אותך די מהר".
אז למה זה ממשיך לשלוח אותי לכל מקום דרך כביש 6 ומנהרות הכרמל?
"כי זה כנראה היה יותר בטוח, יותר נכון ויותר ווייזי".
לפעמים נדמה שיש לכם העדפה כללית לכבישי אגרה, ועלתה גם הטענה שהם משלמים לכם.
"זו אגדה אורבנית כל כך לא נכונה! שמתנגשת עם האגדה האורבנית השנייה שאומרת שאנחנו מסיעים אנשים דרך כבישים שבהם יש לנו יותר מפרסמים. אם זה היה נכון, למה שאני אעביר אותך דרך כביש 6 בזמן שברחובות חיפה ותל־אביב בטח יש לי הרבה יותר מפרסמים?"
אני אטען שכביש 6 בטח משלם טוב יותר מאיזו טמבורייה בעיר.
"כביש 6 לא משלם לנו כלום. חד־משמעית, ריד מיי ליפס, גרוש. גם לא מנהרות הכרמל – שלא רק שלא קיבלנו מהם גרוש, גם עזרנו להם להתקין 'ווייז ביקון', מכשיר שמאפשר לך את המשך הקליטה באפליקציה גם בתוך המנהרה. אז אנחנו לא מקבלים כסף מאף אחד וגם לא שולחים אף אחד".
למה הטענה חוזרת ועולה?
יש גם אנשים שטוענים שכדור הארץ שטוח או שהחיסון מכניס להם צ'יפ לגוף. אין שחר לאגדות, אין העדפה לכבישים עם עסקים משלמים, ואין לי מספיק מילים לשלול את הדבר הזה. הלוואי שהיינו מקבלים משהו, אבל לא. האינטגריטי זה הדבר הכי חשוב לי, ואני שם על זה את השם שלי".
אבל יש איזו העדפה עקרונית לכביש 6.
"ממש לא. וזה מצחיק, כי כביש 1 תבעו אותנו בעבר על זה שאנחנו לא שולחים לשם אנשים. כאילו, מכל המקומות מתלוננים".
אתם מתחילים להבין את ברקוביץ'; האיש הגבוה, המאופק והאנליטי הזה – שמסמן וי ברוב המשבצות המאכלסות את קלישאותיכם לגבי הייטקיסט בכיר, כולל שני ילדים ומגורים בקריית־אונו – משקיף על הגיהינום התחבורתי הנוכחי ממרומי הקומה ה־25 במגדל אלקטרה בת"א – מקום מושבה של חברת-האם גוגל – ולוקח לעצמו משקה קר נוסף מהפינוקים החינמיים של המטבחון היוקרתי. אף אחד לא הזהיר אותו שיבוא יום והוא יהפוך לשוטר התנועה הבכיר בישראל, וספק אם ברקוביץ' היה חותם על זה. הוא רק אמר "כן" כשנועם ברדין שיכנע אותו לעזוב את מקום עבודתו הקודם ב"גילת לוויינים" ולבוא לעזור לו עם הגדילה האקספוננציאלית של ווייז.
מגפה וחצי מאוחר יותר, ברקוביץ' מתמודד עם עזיבתם של מייסדי החברה – כולל ברדין ואהוד שבתאי – ומודה שהאפליקציה נתונה בבעיה מסוימת: "אנחנו מודעים לאלגוריתמים שלנו שחטפו מכה במגפה, וצריכים להתאים את האפליקציה. הפוסט־קורונה הביאה אותנו לאקסטרים מהר יותר משחשבנו".
הפתרון? ברקוביץ' מבטיח שבדרך. תכף אחרי החגים. "אנחנו משחררים באוקטובר גרסה מאוד גדולה שקשורה הרבה מאוד ללמידת מכונה, ושם אנחנו בעצם מורידים את הזמן שלוקח לנו לזהות שנוצר פקק", הוא מבטיח. "אם היום לוקח לנו בממוצע סדר גודל של בין חמש לשש דקות לזהות, בגרסה החדשה זה ייקח פחות משתי דקות, ואם תוסיף לזה את ה־ETA המותאים אישית, נוכל לתת לך זמן הגעה הרבה יותר מדויק מהיום. התגובות שאנחנו מקבלים מהקהילה לגרסת הבטא שהוצאנו בישראל הן שיש שיפור מדהים".
אפשר רק לקוות, גם אם ברקוביץ' שב ומבהיר שישראל תישאר, בכל מקרה, ישראל; מקום מוגבל וישראלים בו הרבה, ותשתיות בו מעט מדי. "קח לדוגמה את המהומות שהיו פה לאחרונה", הוא נזכר. "סגרו את כל כביש ואדי ערה. מתקשר אליי איזה שוטר, אומר לי 'למה אנשים ממשיכים לנסוע דרך כפרים ערביים שם?' אמרתי לו: תראה מה עשיתם, סגרתם את כביש ערה משני הכיוונים בזמן שיש אנשים באמצע, מאיפה אתה רוצה שווייז תיקח אותם? אתה רוצה שנטיס אותם משם? הגיונית, אין לי כבישים אחרים לשלוח אנשים דרכם".
אולי צרות פנים-ישראליות ייחודיות מהסוג הזה הן שהפכו את ווייז לאפליקציית הניווט המובילה בעולם. התוכנה באה לעולם ב־2006 כמיזם קהילתי בשם "פרימאפ ישראל – פרויקט המיפוי החופשי של ישראל" וביקשה לייצר, "בסיס נתונים דיגיטלי וחינמי של מפת ישראל לשימוש לא מסחרי".
נחמד מצידם, ובעיקר נאיבי. שלוש שנים מאוחר יותר השם כבר השתנה לווייז, והמייסדים – אהוד שבתאי, אורי לוין ואמיר שנער – מסרו את מושכות הניהול לנועם ברדין והתחילו להפליג מערבה, לפאלו־אלטו, לגיוסי כספים, לתפוצה בינלאומית ול־50 מיליון משתמשים כשהחברה נמכרה ב־2013 לגוגל. גאווה ישראלית, מלבד בזמנים שבהם האפליקציה משליכה אתכם פעם נוספת לתוך חור שחור במחלף ההלכה עם מועד הגעה שעדיף לא לשאול לגביו.
כיום יש לווייז קרוב ל-150 מיליון משתמשים – מספר שעשוי להרשים עד שאתם מבינים שבגוגל מפות, אפליקציית המפות מאותו בית, משתמשים יותר ממיליארד איש, ובשעה ש"מפות" מגלגלת חמישה מיליארד דולר בשנה מפרסום, ווייז תרמה לגוגל, בשנה שלפני הקורונה, בין 200 ל־300 מיליון דולר בלבד – כנראה תקציב הביסקוויטים בלשכה של סרגיי.
"ברמה האישית אני חייב להגיד שכשאתה עושה 300 מיליון דולר בשנה ובגוגל קוראים לזה 0.3 מיליארד, זה קצת בעיה ואתה צריך לחשוב איך אתה גדל", ברקוביץ' מודה, "אבל אני חושב גם שהבית הזה נותן לנו לחלום ולחשוב הרבה יותר בגדול. אני חולם להיכנס למדינות באסיה ובאפריקה, ושם לווייז יש הרבה יותר מה לתת".
אפשר להתווכח עם האופן שבו ברקוביץ' מרגיש את עצמו בבית בגוגל. רגע מכירתה של ווייז לענקית האינטרנט היה, כנראה, רגע השיא שלה, אבל בו־זמנית הרגע שבו הפסיקה להתקיים כתחרות או כאיום משמעותיים למפות, גם אם ברקוביץ' טוען ש"גוגל נותנת לנו באמת עצמאות פנומנלית" וש"התחרות מגוגל וגם מאפל מפות חזקה, ואני מאותגר שם".
תבינו אותו; ברקוביץ' הוא איש פיתוח בכיר שהעביר שנים בסטארטאפים והגיע לווייז לבקשת ברדין כדי לעזור לה לגדול. המכירה לגוגל והמעבר הסופי מסטארט־אפ בועט לתרבות תאגידית של ענקית טכנולוגיה עשו רע לברדין וטוב לברקוביץ'; ברדין עזב ב־2020 תוך שהוא מותיר אחריו פוסט ארוך ומלא טענות כרימון רסס, שבו כתב שמוטב היה לווייז להישאר סטארט-אפ ולא להימכר לגוגל, ושהתרבות הארגונית בגוגל מייצרת עובדים שדחוף להם יותר להגיע בזמן לשיעור יוגה מאשר להתאבד על פיצ'ר חדש. ברקוביץ' נותר מאחור לאסוף את השברים.
"לא דיברתי עם נועם על הפוסט שלו, היה עדיף שלא היה מפרסם אותו, אבל יש לו את הדעה שלו, ונוסטלגיה היא תמיד מעניינת", הוא מחייך. "אני חושב שלא הבינו כל כך את מה שנועם אמר, ובאופן אישי אני חושב שזה שווייז נמצאת בתוך גוגל לא רק שלא עצר את הגידול שלה, אלא עזר לחדשנות. כי התקציבים שגוגל שמה על ווייז והמחויבות שלה למותג – שאני אישית שמעתי עליה מבכירי גוגל – נתנו לנו קפיצת מדרגה".
ברדין טען שהפכתם לבירוקרטים במקום לחדשנים.
"מה שהוא שוכח זה שהוא הביא אותי לחברה כדי לגדול ולהכניס את הסו־קולד בירוקרטיה; אני אוהב בירוקרטיה, אני חושב שתהליכי פיתוח טובים הם לא כאלה שאתה עובד עליהם עם חמישה אנשים במטבח. כי כשיש לך עשרות-מיליוני משתמשים ביום אתה חייב שיהיה לך גוף ששומר על הפרטיות והזכויות המשפטיות שלהם, וגוגל נותנת לנו את זה. ואני רואה את הצד החיובי שבבירוקרטיה: אני לא אוהב לעלות לאוטובוס ולהבין ששילמתי מחיר שונה מהאחרים".
הוא טען שעובדים בגוגל לא מתאבדים על העבודה כמו בסטארט-אפ.
"אנשים זקנים כמוני תמיד אומרים שהצעירים לא עובדים כמו שאנחנו עבדנו. אני לא חושב ככה. יש כאלה ויש כאלה. אני רואה פה בווייז אנשים שעובדים סביב השעון, וכן, יש גם אנשים שרוצים להשיג איזון עבודה־חיים, ולכן זה חשוב שאנחנו בתוך גוגל ואפשר לעשות את זה".
יש טענה שגוגל רכשה את ווייז כדי להרוג את התחרות, שגוגל מפות לקחה מכם את כל הפיצ'רים הטובים, ושבסוף הכוונה היא לחסל את המותג.
"לא הייתי בווייז אם הייתי חושב שגוגל מתכוונת להרוג או להעלים אותה בתוך גוגל מפות. אנחנו מקבלים מגוגל פי עשרה ממה שהם לוקחים, ולא קנו אותנו כדי להעתיק מאיתנו – יש מספיק מפתחים טובים בגוגל. שים לב שאם יש משבר בעולם – פיגוע, שריפה או שיטפון – תמיד בגוגל יהיה כתוב שזה דרך ווייז, כי אנחנו נותנים את המידע הרבה יותר מוקדם מהם. גוגל מפות מתעסקת בהמון דברים, כולל הולכי רגל ואופניים. אנחנו מתעסקים רק בקומיוט (נסיעות יומיות לעבודה וממנה – ר"ש) ומנסים לשפר את הכבישים ולהוריד מהם כמה שיותר מכוניות. זאת המשימה שלנו".
איך תורידו מכוניות מכבישים?
"כמה שיותר קארפול. והחלום שלי הוא שבסוף נגיד לך: 'אתה גר בנתניה? עשינו חישוב – אתה תצא מהבית בשבע, ההוא ייצא בשמונה'. או 'סע ברכבת עד לכאן, ומפה קח קארפול, ואת המייל האחרון בקורקינט'. זה המקום שאני רוצה להגיע אליו: לנהל את התנועה".
הקארפול – נסיעה משותפת שמאפשרת לנוסעים לאותו יעד לחלוק מכונית באמצעות האפליקציה – סומנה כצעד הגדול הבא של ווייז לפני הקורונה, ואופסנה במהלכה. עם פרישתו של ברדין ומינויה של מנכ"לית בינלאומית חדשה במקומו – נהא פאריק, אמריקאית שהובילה את חברת התיירות Hotwire – העסק עולה לדיון מחדש כעתיד אפשרי לחברה.
לפני כשבועיים הגיעה פאריק לישראל ליממה וקצת וניסתה להבין, יחד עם ברקוביץ', לאן מנווטים את ווייז. "לפני המגפה היה לנו ברור מאוד שאנחנו הולכים על קארפול, ואני עדיין מאמין שזה יהיה כלי מאוד חזק", ברקוביץ' אומר. "אני רואה גידול של 170־180 אחוז בזה בחודשים האחרונים רק פה בישראל".
אבל אנשים נוסעים הרבה פחות למשרד מאז הקורונה. זה לא הופך את הקארפול לפחות רלוונטי?
"גוגל מאמינה בהגעה למשרד, בעבודה משותפת, בחללים משותפים, ואצלנו הרוב יחזרו לעבוד מהמשרד בספטמבר. במטה גוגל במאונטיין-ויו חזרו כבר לפני כמה שבועות ומחייבים עובדים להיות שלושה ימים בשבוע במשרד, ויומיים לא".
אתה משתמש בקארפול בעצמך בדרך מהבית בקריית-אונו לפה?
"כן. למרות ששמתי לב שבדרך כלל מי שנוסע איתי מחפש עבודה, לא ברור לי איך בדיוק הם יודעים. יש אפילו קורות חיים שקיבלתי והבן אדם הגיע לפה".
אז שווה לעשות איתך קארפול.
"בטח. בדרך אני גם בודק לך את הבאגים באפליקציה".
עד שתגיע ווייז המחודשת בגרסת פוסט-קורונה באוקטובר, נותרו לנו נסיעות החגים המשפחתיות בהדרכת אפליקציה שבינתיים מזיעה את נשמתה על הכביש ולעיתים נדמה שאם רק הייתה יכולה, הייתה מאנפפת: "בצומת הבא פנה ימינה או שמאלה, אתה לבד בזה, הגעה בעוד שלוש שעות בכל מקרה".
לא מזמן, באחד מאותם רגעים בלתי נסבלים, מחקתי את האפליקציה מהנייד בזעם (אל תשאלו איך מוחקים בזעם. יש דרך) ונשבעתי אמונים לגוגל מפות, רק כדי לחזור לווייז כעבור שבוע עם הזנב מקופל. חסרונה הורגש לי, וכנראה בצדק. "אנשים חושבים שהאלגוריתמים שלנו ושל גוגל מפות זהים – והם לא", ברקוביץ' מאשר. "יש לנו משלנו, ויש הרבה מה ללמוד".
אבל לפעמים נדמה – מה נדמה, הניסיון מוכיח – שניווט עצמאי, בהנחה שאתם יודעים לאן אתם נוסעים, עדיף על פני ההישענות הכבדה על ווייז. כשאני מציע לברקוביץ' את הרעיון, הוא מגחך: "תנסה. אני חושב שגם היום הנסיעה בווייז נותנת לך מסלול טוב יותר ממה שתתכנן לבד. אני אישית נוסע רק עם ווייז, וגם משווה לגוגל מפות – ובארץ ווייז מנצחת בענק".
אבל הסנטימנט של לא מעט ישראלים כלפיה עדיין שלילי.
"ישראלים תמיד אוהבים ושונאים את ווייז. אני לא חושב שיש מישהו שאדיש כלפיה. אתה אוהב או שונא או שניהם. וזה תמיד, 'איך יכול להיות שחבר שלי, שיצא מאותה נקודה, קיבל מסלול אחר?' – ויהיו אפילו יותר הבדלים כאלה כשהגרסה החדשה תצא, כי היא לא תצא מיד לכולם".
בבוא היום, המכונית האוטונומית לא תייתר אתכם?
"זה ויכוח שתמיד היה לי עם נועם. כשהצטרפתי לפני חמש שנים, הוא אמר לי: עוד עשר שנים יהיו מכוניות אוטונומיות. אני מניח שאם תשאל אותו היום הוא עדיין יגיד 'עוד עשר שנים'. בשורה התחתונה, זה ייקח יותר זמן ממה שאנשים חושבים. אני מעריך שמהיום זה ייקח 10־15 שנה. ואיפה? בצפון אמריקה יהיו מכוניות אוטונומיות. באפריקה ובאסיה, וגם באירופה, זה ייקח יותר זמן. וגם אז, אנחנו יודעים לאן אנשים רוצים לנסוע ויש לי את המשתמשים ואני אוכל להתממשק עם הרכב האוטונומי הזה. אנחנו מתחילים כבר עכשיו לדבר עם 'וויימו' (פרויקט המכונית האוטונומית של גוגל - ר”ש), אבל זה לא קרוב".
מה עם ההגנבות בווייז? בפעם אחרונה הבאתם קריינות של בוי ג'ורג'. קצת משום מקום.
"זה היה לרגל חודש הגאווה. והמשחקיות של ווייז היא בעיניי מה שיפה בה, והתחלנו לחזור לזה. בסוף צריך איזון בין כמה אתה רוצה להפריע ובין כמה אתה באמת אפליקציית ניווט, כי יש אנשים שרוצים שלא תבלבל להם את המוח ורק תראה להם איך לנסוע. דווקא הוספנו עכשיו מוד של כלבים וחתולים וזה תפס מאוד יפה".
סליחה, פיספסתי.
"אתה יכול לבחור בתחילת הנסיעה אם אתה טיפוס שמעדיף כלבים או חתולים, ואז האוטו שלך במפה נראה כמו כלב או חתול!"
וזה... מגניב?
"אתה רואה בכל זמן נתון אם בסביבה שלך יש יותר אוהבי כלבים או אוהבי חתולים".
הבנתי. תגיד, המראה העמוס של הממשק שלכם לא ישתנה?
"אני כורדי, אני לא מבין בזה ולא מנהל את זה. ובניגוד לנועם, אין לי דעות על זה. אבל אנחנו עובדים על ליפטינג די רציני. ככל שגדלנו, השימושיות נעשתה יותר מורכבת ומסובכת, והיום אנשים לא מכירים חלק מהפיצ'רים שלנו. לפחות שלוש-ארבע פעמים בשבוע אנחנו מקבלים הודעה, 'למה שלא תעשו שהאפליקציה תזכיר לך שיש ילד ברכב'. יש את הפיצ'ר הזה! אתה יכול אפילו לכתוב מה שאתה רוצה שהאפליקציה תגיד כשמגיעים ליעד – אצלי היא אומרת 'שחר, למה אתה לא יוצא מהאוטו?' – והבן שלי אף פעם לא יוצא מהאוטו, הוא נרדם”.
