בגיל 23 מצא את עצמו מפתח משחקי הווידאו הווארד סקוט ווארשו בסיטואציה כמעט דמיונית. הוא ישב בחדר בלוס אנג'לס עם אחד מגדולי הבמאים ההוליוודיים, סטיבן ספילברג, והציג בפניו את המשחק שפיתח לקונסולת Atari 2600, המבוסס על סרטו "אינדיאנה ג'ונס ושודדי התיבה האבודה". זה היה משחק המחשב הראשון בהיסטוריה שהתבסס על סרט.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות קודמות במדור "מתחת לכל ביקורת":
- איך התאוששנו מהפסד 31:0: היום הגדול של הנבחרת הגרועה בעולם
- סיפור לפני השקיעה: הכישלון המהדהד של "אימפריית המצולות"
ספילברג התלהב מאוד ממה שראה. הוא אמר לווארשו שהרגיש כאילו הוא צופה בסרט. "זו הייתה המחמאה האולטימטיבית מבחינתי", סיפר ווארשו לאחר מכן. לא במקרה, ספילברג עצמו ביקש מאטארי שווארשו יהיה זה שיפתח את משחק המחשב לסרטו החדש, E.T.
מיד עם יציאתו לאקרנים ביוני 1982, E.T כבש את העולם. הסיפור הפנטסטי על החייזר החביב שמתחבר עם הילדים האנושיים ומחפש את דרכו חזרה הביתה הפך, ולא בכדי, לאחד הסרטים האהובים בכל הזמנים. אלא שלצד ההצלחה המסחררת של הסרט, משחק המחשב שנוצר בהשראתו הפך לאחד הכישלונות המפוארים ביותר בתולדות תעשיית הגיימינג, ומוזכר בלא מעט מאמרים וכתבות כ"משחק המחשב הגרוע בהיסטוריה".
קשה להטיל על ווארשו את האחריות למשחק הקטסטרופלי שיצא מתחת ידיו. הכישלון הגדול של .E.T הוא לפני הכול תוצאה של התנהלות גרועה של חברת אטארי, מי ששלטה ביד רמה בתעשיית משחקי המחשב בשנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80, ובשורה של החלטות בלתי אחראיות ריסקה את מעמדה.
באותן שנים כל ילד רצה אטארי 2600, קונסולת משחקי הווידאו שהתחברה לטלוויזיה והריצה את כל הלהיטים הגדולים של התקופה, כמו פאקמן ו-Space Invaders. מגובה במותג החזק של הסרט, E.T אמור היה להיות הלהיט הגדול הבא של הקונסולה. אלא שכבר מהרגע הראשון כל מה שיכול היה להשתבש השתבש. המגעים של אטארי מול ספילברג על רכישת הזכויות למשחק המחשב המבוסס על הסרט היו קשוחים וארוכים. העשן הלבן יצא רק ביולי 1982. אטארי בסופו של דבר ניאותה לשלם עבור הזכויות סכום שנחשב לדמיוני באותה תקופה: 23 מיליון דולר. לספילברג היה תנאי אחד לכל העסקה: המשחק צריך לצאת עד חג המולד, עונת השופינג הגדולה.
עבור אטארי הדד-ליין של ספילברג קבע לוח זמנים לא הגיוני. בשביל שהמשחק יגיע לחנויות בדצמבר, היה עליהם לפתח אותו מאפס בתוך חמישה שבועות. הזמן הממוצע לפיתוח משחק באותם ימים עמד על חצי שנה. באטארי ידעו שאם יש מישהו שמסוגל לעמוד במשימה הבלתי אפשרית הזו, זה ווארשו. המתכנת הצעיר נחשב באותה תקופה לעילוי של החברה. מלבד המשחק המבוסס על "אינדיאנה ג'ונס", ווארשו היה חתום גם על משחק החלל Yars' Revenge, שזכה להצלחה גדולה ונחשב עד היום לקלאסיקה. מנכ"ל אטארי זימן אותו למשרד, ושאל אותו אם הוא חושב שהוא יכול לעמוד בדרישה הקשוחה של ספילברג. "אין לי מושג מה חשבתי לעצמי, אבל האמנתי שאני מסוגל", סיפר ווארשו בדיעבד.
כך זה נראה: המשחק E.T
בשלב הראשון ניתנו לווארשו 36 שעות כדי לפתח קונספט למשחק ולהציג אותו בפני ספילברג. ווארשו שם את הדגש על המשפט האיקוני מהסרט, "E.T Phone Home", ואכן עיקר המשחק שתכנן היה איתור של חלקי הטלפון של E.T בכל מיני גומחות באדמה. ווארשו הציג בפני ספילברג את הרעיון, אלא שהפעם, בניגוד ל"אינדיאנה ג'ונס", הבמאי הנודע היה הרבה פחות נלהב. "הוא אמר לי משהו כמו: 'לא יכולת פשוט לעשות משחק כמו פאקמן?'", סיפר ווארשו. למרות מורת הרוח שהביע מהרעיון, ספילברג לא רצה לפגוע בלוח הזמנים הצפוף גם ככה ואישר לאטארי להתקדם עם המשחק.
כיום צוות פיתוח של משחק מחשב כולל עשרות ואפילו מאות מתכנתים, גרפיקאים, מדבבים, בודקי תוכנה ועוד שלל פונקציות, אבל ווארשו עשה אז את הכול לבד. כדי לעמוד במועד שנקבע לו, הוצבה לווארשו עמדת פיתוח בביתו והוא עשה לילות כימים כדי לסיים בזמן. "הייתי אומר שאלו היו חמשת השבועות הכי קשים בחיי", סיפר.
אחרי חמישה שבועות קדחתניים המשחק היה מוכן בזמן, והגיע לחנויות בדיוק לחגיגת הקניות הגדולה של כריסמס. נתוני המכירות הראשוניים היו מעולים. המשחק, שנשען על האהבה הגדולה של הקהל לסרט, מכר עותקים רבים בשבועות הראשונים. עד סוף 1982 נמכרו 2.6 מיליון עותקים.
הבעיה התחילה כשהקונים הנלהבים חזרו הביתה והכניסו את קלטת המשחק לקונסולה. או אז הם גילו אסון של ממש על מסך הטלוויזיה שלהם. בחיים, מה לעשות, אין קיצורי דרך, וכפי שאת רומא לא בנו ביום אחד, כך גם משחק מחשב שאפתני לא יוצרים בחמישה שבועות. E.T התגלה כמשחק מבולבל ועשוי ברישול, שכמעט שלא ניתן לשחק בו.
השחקנים פשוט לא הצליחו לנווט בעולם הווירטואלי שווארשו ברא במשחק. הם התלוננו שהם כל הזמן נופלים לאותן גומחות שבהן אמורים היו להסתתר חלקי הטלפון של E.T. "כשאתה יוצר משחק מחשב, אתה רוצה לתסכל את השחקן. זה חלק מהעניין. מה שאתה לא רוצה לעשות זה לגרום לו להרגיש אבוד וחסר כיוון", הסביר ווארשו שנים לאחר מכן את הכישלון הגדול של המשחק. מה שהחל כגל קניות הפך מהר מאוד לגל החזרות לחנויות של לקוחות מאוכזבים. ההערכות הן שכ-700 אלף עותקים של E.T הוחזרו לחנויות שמהן נמכרו. אטארי עצמה, שהתלהבה מגל המכירות הראשון, שיחררה 4 מיליון עותקים נוספים של המשחק לשוק – אך כ-3.5 מיליון מהם כלל לא נמכרו והוחזרו למחסני החברה.
הכישלון הצורב של E.T, יחד עם כמה עסקאות גרועות וגם הגרסה המאכזבת של פאקמן למכשיר ה-Atari 2600, שלא הצליחה לשחזר את חוויית המשחק המקורית מאולמות הארקייד, הביאו את אטארי להתרסקות כלכלית. היא לא הייתה חברת המשחקים היחידה שחוותה תקופה קשה - שוק הגיימינג כולו חווה מפלה. בניגוד ל-Space Invaders או לפאקמן בגרסתו המקורית, שהיו מהפכניים ופורצי דרך, רוב המשחקים שיוצרו בתחילת שנות ה-80 היו גרועים באיכותם, והציבור איבד עניין זמנית במשחקי וידאו כאמצעי לבילוי ביתי. E.T אומנם לא היה האשם הבלעדי בהתרסקות של השוק, אבל הוא ללא ספק היה נער הפוסטר שלה.
פצועה וחבולה מההרפתקה היקרה עם ספילברג, ההפסדים של אטארי ב-1983 הגיעו ל-563 מיליון דולר. כתוצאה מכך החברה נמכרה ופיטרה מאות עובדים. ווארשו היה אחד העובדים ששילמו את המחיר הכבד, והוא איבד את משרתו. "מבחינתי הכישלון של E.T היה כלום לעומת אובדן העבודה באטארי. אטארי הייתה כל העולם שלי אז", סיפר.
למרבה השמחה, דווקא בזכות האכזבה המרה הצליח ווארשו להמציא את עצמו מחדש. הוא פרש מעולם התכנות ובנה קריירה חדשה כפסיכותרפיסט. כיום הוא מכונה "הפסיכותרפיסט של עמק הסיליקון", ורבים ממטופליו הם הייטקיסטים צעירים, נחושים ושאפתנים בדיוק כפי שהוא היה בצעירותו. בנוסף, הוא השתלב בתעשיית הקולנוע הדוקומנטרי והפיק סרטים על ההגירה הרוסית לארה"ב, על סצנת ה-BDSM בסן פרנסיסקו ואפילו על ימי הזוהר של אטארי.
אם E.T היה משחק גרוע ותו לא, סביר להניח שעם הזמן היה נשכח בתהומות הנשייה, כמו דברים גרועים רבים אחרים שהעולם נהנה לעלוב בהם לתקופה קצרה – לפני ששכח מהם כליל. אלא שסיפור מסתורי שצץ לו עוד ב-1983 הקנה למשחק הגרוע הזה ברבות השנים מעמד מיתולוגי של ממש.
בספטמבר 1983 פרסם העיתון "אלמגורדו דיילי ניוז", מקומון שמתפרסם בעיר אלמגורדו שבניו מקסיקו, כי כ-20-10 סמי-טריילרים פרקו סחורה רבה של אטארי וקברו אותה בבורות בחולות שבעיר. פרסומים מאוחרים יותר טענו שהסחורה שנקברה כללה עותקים של המשחקים E.T וגברת פאקמן, קונסולות וגם מחשבים יקרים. ילדים מהאזור, כך דווח, חפרו במקום והניחו את ידיהם על חלק מהמשחקים. בעיר עצמה החלו מחאות סביב הנושא, והתושבים אמרו שהם מסרבים להפוך למזבלה של אטארי.
עם השנים זכה סיפור קבורת המשחקים למעמד של אגדה אורבנית. חובבי גיימינג וקונספירציות תהו אם בחולות ניו מקסיקו אכן קבורים אותם אוצרות ישנים או שמדובר בהגזמה מופרכת. מי שהחליט לפני שבע שנים לפתור את התעלומה הוא התסריטאי זאק פן, שכתב את התסריטים לשניים מסרטי "אקס-מן" ולסרט "הענק הירוק".
במסגרת העבודה על הסרט הדוקומנטרי שביים, Atari: Game Over, שחזר לסיפור ההתרסקות של החברה, הוא יזם ביצוע חפירות נרחבות באלמגורדו במטרה לגלות את האמת. עשרות מעריצים של אטארי ששמעו על היוזמה הגיעו לראות את החפירות מקרוב. גם ווארשו נכח שם.
זמן קצר אחרי שהכלים המכניים הכבדים החלו לחפור בחולות נמצא העותק הראשון של E.T. בסופה של העבודה אותרו יותר מ-1,300 קסטות משחקים של אטארי. ג'יימס הלר, מנהל באטארי בעבר שנכח באתר החפירות, הודה כי החברה קברה 728 אלף עותקי משחקים במקום. "זה היה מדהים לראות איך משהו שעשיתי לפני כל כך הרבה זמן גורם אושר לאנשים כיום", התייחס ווארשו להתלהבות של המעריצים מאיתור העותקים הישנים. חלק מהנוכחים במקום, שהצליחו לשים את ידיהם על העותקים הנדירים, הציעו אותם בהמשך למכירה ב-eBay במאות דולרים.
ווארשו וגם המשחק נהנו מסגירת מעגל יפה. 32 שנים אחרי שהמשחק שיצר נקטל מכל כיוון והביא לאובדן מקום עבודתו, ווארשו זכה לסטנדינג אוביישן ארוך בתום הקרנת הסרט על אטארי בפסטיבל קומיק-קון היוקרתי. בזכות הסיפור יוצא הדופן שהתלווה אליו, המשחק עצמו הפך לפריט המוצג במוזיאון הלאומי להיסטוריה של ארה"ב.
