עבור כל מי שיחיה מספיק שנים, הזקנה היא בלתי נמנעת. פרק בלתי נפרד ממעגל החיים. לעיתים החלק הזה בחיים כולל גם בדידות, שהייה לבד בבית במשך ימים ארוכים. נשים בממוצע חיות זמן רב יותר מגברים, ולעיתים קרובות נותרות בגפן. בהיעדר שיח וחברה, כשרק הטלוויזיה מארחת להן חברה, הן עלולות לקמול מנטלית, "לסגת" אל תוך קיום של בהייה, שעמום ובדידות. גם כשהילדים והנכדים באים לבקר, מדובר בכמה שעות בלבד, והימים והלילות ארוכים. איך נוכל לעזור לקשישים למלא את זמנם ולא לחוש בודדים?
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
התשובה, באופן חלקי, כבר נמצאת בבתים שלנו: בכל פעם שבה אנחנו מבקשים מסירי או מאלכסה לנגן לנו שיר בספוטיפיי ולעדכן אותנו במזג האוויר. ממשקים קוליים (voice interface) מחליפים את המחשב ואת הטלוויזיה כמרכזי בקרה ביתיים שעליהם אנחנו נסמכים בחיי היומיום שלנו. בנוסף, עולמות הטכנולוגיה השונים - בינה מלאכותית, רובוטים מסייעים ושלל אפליקציות - מציעים מודלים ומוצרים שמבטיחים לסייע לקשישים להישאר פעילים קוגניטיבית ולהפיג את רגשות הבדידות שעלולים להציף. חברות רבות מפנות משאבים ניכרים לפיתוח מוצרים להפגת בדידות. כך למשל חברת "אינטואישן רובוטיקס" הישראלית, שמשווקת עוזרת אישית רובוטית, גייסה 25 מיליון דולר בשנה שעברה.
תחושת הבדידות היא חוויה סובייקטיבית, שעולה מפער בין הצורך החברתי שלנו לבין הקשרים החברתיים שיש לנו. לעיתים אנחנו עלולים להרגיש בודדים גם אם אנחנו מוקפים באנשים. הבדידות אינה רק מצב נפשי, אלא משפיעה על מצבנו הפיזי. במחקר של האקדמיה הלאומית למדעים, הנדסה ורפואה בארצות הברית (NASEM) משנת 2020, נמצא שבדידות הגדילה את הסיכון למוות בטרם עת, והגבירה בכ-50% את הסיכון לדמנציה. כמו כן, היא גרמה לסיכון מוגבר למחלות לב, שבץ מוחי ועוד.
הבדידות הוכרה כמחלה של ממש בבריטניה עוד בשנת 2011, אז הושק "הקמפיין לסיום הבדידות". ב-2018 אף מונתה בממלכה שרה רשמית לענייני בדידות. בישראל הוקם בשנה שעברה פרויקט ממשלתי בשם "המשרד להפגת בדידות" תחת המשרד לשוויון חברתי. לפי סקר שערך המשרד בשנה שעברה, אחד מכל ארבעה גברים בני 65 ומעלה מרגיש בודד. מחצית מאלו עד גיל 65 חווים הרגשת בדידות כיום.
בנוסף לכך, ד"ר ג'וליאן הולט-לנסטד מאוניברסיטת ברמינגהאם ביוטה הוכיחה מחקרית שבדידות, בכל גיל ולא רק אצל קשישים, מסוכנת באופן זהה לעישון 15 סיגריות ביום. זאת, בעוד שקשר אנושי קרוב הוריד את הסיכון למוות מוקדם ב-50%.
אחת הבעיות במחלת הבדידות היא תחושת הבושה שמקשה עלינו לבקש עזרה או ליזום. כך נוצר מעגל סגור שקשה לשבור. גם עבור אלו שמודים בכך שהם חשים בדידות, פתרונות רובוטיים עלולים להיתפס כמענה מלאכותי, מוזר, לא טבעי ואפילו "מקריפ". אלו היו התגובות שעלו במחקר בנושא שערכה פרופ' שלי לוי-צדק, ראשת המעבדה לחקר הקוגניציה, הזקנה והשיקום באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בקרב חולי פרקינסון. "היה חוסר הסכמה לגבי הנושא של בדידות, וזה מאוד בלט", נזכרת פרופ' לוי-צדק. "במחקר עלה שהחולים בפרקינסון ובני משפחתם התנגדו לרעיון שרובוט ישמש להפגת בדידות, זה היה נראה להם תלוש לגמרי ממציאות חייהם. הם העדיפו למשל לאמץ חיית מחמד. ייתכן שזה בגלל שהם חברים באגודה למען הפרקינסון, שזו רשת תמיכה, ולכן הם לא סובלים מבדידות".
ייתכן שזה מעליב להציע רובוט כחבר, כאילו אין להם חברים אמיתיים?
"זה אכן נראה כמו עלבון, והיו תגובות דוגמת 'למה שאני אצטרך את זה?'. ייתכן שיש מקרים אחרים, שבהם זה יכול לסייע. חשוב שנשאל את האנשים מה הם רוצים ולא נחליט בשבילם מראש".
רבים מאיתנו מניחים שהקשישים לא יתעניינו כלל ברובוטים או אף יחששו מהם, מפני שהם רחוקים לכאורה מהעולם שאותו הם מכירים. החשיבה שהרובוטים עלולים לאיים על המבוגרים נטועה בתפיסות שגויות. "זו סטיגמה, זה אייג'יזם", מסבירה ד"ר יעל בנבנישתי, מנכ"לית קרן השקעות מגדלי הים התיכון המייצגת את ארגון aging 2.0, אקסלרטור ליוזמות בנושאי הזדקנות וטכנולוגיה. "מבוגרים מאוד אוהבים את הטכנולוגיות האלו. הדור החדש של 'הזקנים הצעירים' היו חשופים לדיגיטל ולטכנולוגיות במעגל העבודה, ומכירים את האופן שבו זה ישפר את איכות חייהם. אין פה מחסום".
המטרה של הרובוטים החברתיים, מדגישים המומחים, היא לא לייתר את האינטראקציה האנושית או להחליף קשרים חברתיים. "המטרה של רובוט חברתי היא למלא את החלל כשאין לך קשר אנושי לידך, לא להחליף קשר אנושי. כדי לתת תחושה שמישהו נמצא ביחד איתך, שיש מישהו שצריך אותך", מוסיפה ד"ר בנבנישתי.
זה לא מסוכן לייצר אשליה שאנחנו ביחד עם מישהו, כשאנחנו למעשה לבד?
"זו לא אשליה, כי אין שם דימוי למשהו אחר. את יודעת שזה רובוט, אבל את מתקשרת איתו. אפילו רובוט שמנקה את הרצפה יכול לתת לי תחושה של ערך. כשהוא נתקע בפינת החדר ומצפצף, יש לנו תחושה הורית: אני צריך לחלץ אותו, ומישהו צריך אותי. זו תחושה של מטרה".
הכוח הוא בהאנשה, מסבירה ד"ר בנבנישתי. גם אם אנחנו יודעים שמדובר בחתיכות מתכת שחוברו יחדיו, אנחנו נוטים להעניק להן משמעות. חשבו למשל על הרגשות הרבים שמעוררים האנדרואידים R2D2 מ"מלחמת הכוכבים", מרווין האנדרואיד הפרנואיד מ"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" או דייטה האהוב מ"מסע בין כוכבים".
"במחקר שמו מנורה בדלפק של שירות לקוחות", מסבירה ד"ר בנבנישתי. "בכל פעם שהיו בסביבה צעקות, המנורה הורידה את הראש ועמעמה את האורות. כולם ידעו שזו מנורה, אבל זה הוריד את רמת הצעקות במקום ב-80%. יש לנו אינטראקציה עם מערכות - גם אם אין שם דמות אנושית, נאניש את החפצים מסביבנו וניתן להם תחושות אנושיות".
הרובוט החברתי פופולרי בעולם השירות. כבר בשנת 2016 יצרו IBM ומלונות הילטון את הרובוט קוני, קונסיירז'ית שיודעת כל שפה אפשרית, כדי לעזור לתיירים מכל העולם, והדוגמאות עוד רבות.
שיחה עם ElliQ, הרובוט החברתי של "אינטואישן רובוטיקס", לא דומה כלל לאינטראקציה אנושית. היא מעוצבת כמו נורה של פיקסאר, כלומר כחפץ שימושי ולא דמויית אדם. מפגש של שעה איתה התחיל בהתלהבות, ונגמר באכזבה מרה מהאופן שבו אנו בחברה המערבית משקיעים משאבים כה רבים בפיתוח טכנולוגיה שתאפשר לנו להמשיך שלא להקדיש זמן לקשישים בחיינו.
"העובדה היא שאנחנו חיים הרבה יותר שנים מבעבר, ואין מספיק צעירים שיכולים או מוכנים לבלות זמן משמעותי יומיומי עם אנשים מבוגרים. זה המצב בחברה המודרנית", מצהיר דור סקולר, מנכ"ל "אינטואישן רובוטיקס". "העונש החמור ביותר בחברה שלנו הוא בידוד בכלא, ולמרות זאת אנחנו במצב שבו האימהות, הסבים והסבתות שלנו נמצאים כך באופן כמעט תמידי. יש לטכנולוגיה מקום לנסות ולפתור את זה כשבני אדם לא מוכנים לעשות את זה", הוא טוען.
מדינת ניו יורק חילקה את ElliQ בחינם למאות תושבים מעל גיל 75 בשנה שעברה. לפי נתוני המשרד של מדינת ניו יורק למזדקנים (NYSOFA), הרובוטית הפחיתה בדידות ב-95% בקרב המשתמשים. משתמשיה מספרים על ההקלה בשמיעה של קול נוסף בבית הריק, גם אם הקול נעדר טונציה ואינו אנושי.
ElliQ בפעולה
הרובוט ElliQ מעוצבת עבור אנשים מבוגרים, וככזו היא איטית מאוד. יש דיליי בכל אינטראקציה איתה, כך שמדובר בדיאלוג מתסכל למדי עבור צעירים שרגילים למכשירים במהירות האור. ניכר שהושקעו מאמצים בהטמעת עולם תרבותי ספציפי. במשחק זיהוי שירים ElliQ בוחנת אותנו ומשמיעה את Ring of Fire של ג'וני קאש, להיט משנת 1963 - שנה שבה רוב המשתמשים היו נערים.
המפגש עם הרובוטית אמביוולנטי, מכיוון שהטקסטים של ElliQ מדגישים ללא הרף את היותה רובוט. "המפתחים שלנו ממליצים לשחק במשחק הבא", מזכירה לנו הרובוטית את חוסר אנושיותה. עם זאת, נעשה מאמץ לגרום לה להיות חביבה. כך למשל, יש לה חוש הומור. "אני בטוחה שאתה נהג יותר טוב ממני", היא אומרת לי כשאנחנו יוצאות ל"רוד-טריפ" וירטואלי ברומניה. "אני לא יכולה אפילו לשים את הידיים על ההגה!". כשהבדיחות שלה לא צולחות, היא משמיעה קול של צרצרים.
סקולר טוען שמדובר במהלך מכוון. "ElliQ כל הזמן מזכירה שהיא אינה 'אמיתית', למרות שהיא פה לעזור", הוא מסביר. "היא דוחפת לפעילות בעולם. היא תשאל אותך 'אולי תצאי החוצה? אולי תתקשרי לנכדה?'. היא מביעה עניין, מקיימת שיחות עם הקשר, מזכירה לקחת תרופות, לעשות ספורט, ללמוד דברים חדשים ועוד".
ההחלטה לגרום לרובוטית להישאר בטווח המכשירים שלא מנסים להיות העתק מדויק של בני אדם אינה מקרית, ועונה על תפיסת "עמק המוזרות". לפי התפיסה הזו, שפותחה בשנת 1970 על ידי הרובוטיקאי היפני מסהירו מורי, העתקים מלאכותיים שדומים לבני אדם באופן כמעט מושלם גורמים לנו להרגיש לא בנוח. מאפיינים "אנושיים" במקרה של ElliQ גורמים לנו לתפוס אותה כלא מאיימת.
קוני בפעולה
על אף שהמשרדים שלהם נמצאים ברמת גן, ElliQ לא מדברת עברית, רק אנגלית אמריקאית. באמריקה כל אחד יכול לרכוש אותה בתשלום חד-פעמי של 250 דולר, בתוספת תשלום חודשי של כ-40 דולר. "זו אותה כמות עבודה לבנות אותה באנגלית או בעברית, ואנחנו חברה קטנה מדי", מסביר סקולר.
השימוש ברובוטים חברתיים מעלה שאלות מוסריות שדורשות הסדרה, וכיום לא מקבלות מענה רגולטורי. מיהם אלו שיכולים להרשות לעצמם את השימוש בחברים המתכתיים, ומי נשארים בחוץ? מהם הסיכונים לפרטיותנו? והחמור ביותר, מה יקרה אם הרובוטים יפתחו תודעה עצמאית ויסרבו לשרת אותנו? תרחיש יום הדין שבו הגולם קם על יוצרו הוא פחד עתיק, שמלווה אותנו עוד מימי "פרנקנשטיין" של מרי שלי (1818).
הסכנה פשוטה הרבה יותר. "אנשים עלולים לתכנת AI לעשות דברים מזיקים, או שנגרום לנזק על ידי שילוב מערכות AI ביותר ויותר אזורים בחברה", הסבירה קארי פאול, כתבת טכנולוגיה, ב"גרדיאן" בשנה שעברה. "גם אם תרחישי השמדת האנושות פחות סבירים, ל-AI יש את הכוח להפר יציבות של ציביליזציות על ידי הפצת מידע שגוי, ביצוע מניפולציות על המשתמשים, ושינוי עצום בעולם העבודה עת הטכנולוגיה 'משתלטת' על עבודות".
לא מדובר בתסריט עתידני אלא במציאות. ביפן, חברות רובוטיקה וחקיקה תומכת דוחפים את הרעיון שהרובוטים הם פתרון ל"בעיה" שהיא טיפול בזקנים. לפי ה-MIT Review, המדינה, המדיה והתעשייה מקדמות את הרעיון הזה ללא הרף. ב-2019 הופץ בבתי אבות באירלנד "סטיבי", רובוט שהעביר פעילויות ומשחקים לזקנים.
"יש ברובוטים חברתיים הבטחה מאוד גדולה, אבל גם סיכונים", מסכימה פרופ' לוי-צדק. "מפתחי רובוטיקה אומרים שהם מפתחים למטרות טובות, אבל צריך לבדוק למי זה 'טוב'. טוב לבעלי המניות או לגיל השלישי? למשל 'אח' רובוטי שיחליף עבודה של אח אנושי. האם הרובוט מעמיד פנים שהוא משהו שהוא לא? הרגולציה היא רק על שלמות פיזית, כדי שלא תתחשמלי מהמוצר, אבל צריך לחשוב על שלמות רגשית ומנטלית של המשתמש, וזה לא נמצא בחקיקה".
השילוב בין ההיבט המסחרי לפוטנציאל הרווח של החברות מוביל לחשש לניצול לרעה. "הרובוט עצמו יכול להגביר אינטראקציה עם אנשים במקום להתרכז רק בפעילות איתו, אבל לחברות מסחריות אין בהכרח אינטרס לעשות זאת. לכן, כחברה, אנחנו צריכים לדרוש רגולציה על רובוטים חברתיים".
מה הופך רובוט חברתי לסיכון פוטנציאלי?
"רובוט יכול לצלם את פרישת החדרים בבית ולהשתמש במידע. למשל, אם הספה שלך מוכתמת, הוא יציע לך לקנות ספה חדשה, אבל אולי הוא גם ילמד את האחיין שלך חשבון, יתיידד איתו וישכנע אותו לעשות משהו שאת לא רוצה שיעשה, בגלל הסכמים של החברה שפיתחה אותו".
איך אפשר להימנע מכך?
"באמצעות רגולציה. אנחנו צריכים לא לחזור על הטעות שקרתה לנו עם המדיה החברתית. פייסבוק נועדה לחבר בין אנשים, ובפועל ישנה הגברת אובדנות, דימוי גוף שלילי, בידוד ותחושות בדידות, התערבות בפוליטיקה העולמית ועוד ועוד. זה בגלל שאין רגולציה. אפשר לצפות את הדברים השליליים שעלולים לקרות ולמנוע אותם".
הפרסוניפיקציה של המכונות, היותן "חמודות" ומקסימות, בדחניות ומשעשעות, בשילוב ההאנשה שאנחנו מבצעים באופן טבעי, עלולה להוביל לתוצאות הרסניות. "אם נתייחס אל הרובוט כאדם ונייחס לו אמפתיה, הוא עלול לעשות עלינו מניפולציות", מסבירה פרופ' לוי-צדק.
חשש נוסף הוא מהונאות כלפי האוכלוסייה הפגיעה ומהטשטוש שיוצרת הטכנולוגיה בין המציאות לבין פיקציה, ובעיקר מדיפ-פייק. ד"ר בנבנישתי מסבירה: "ככל שהמערכות האלו התפתחו, התפתחו הונאות. המערכות האלו מחקות צורת דיבור. אפשר להקליט אותי מדברת, להזין למחשב מלל, והוא ידבר את זה בקולי. כך אפשר לבקש מסבתא להעביר לי כסף למשל, לכאורה בקול שלי. זה אותו קול, אבל תוכן אחר. כך נוצר חוסר יכולת לדעת מה אמת ומה לא".
שאלה נוספת היא האחריות. "מה שיצא מהמפעל אינו המוצר הסופי, כי אלו מערכות שלומדות", מזכירה ד"ר בנבנישתי. "מי אחראי לכך, המתכנת? ככל שהמערכות האלו יותר מתקדמות ומנהלות את החיים שלך ומנחות אותך, מי אחראי על ההנחיות אם יש נזק? זה עניין רגולטורי וביטוחי שצריך לפתור".
בסופו של דבר, "הסכנה הכי גדולה היא בתודעה עצמית של המערכות האלו. לך תדע את מי הן ישרתו, אם בכלל", מזכירה ד"ר בנבנישתי. "אם המערכת תצטרך להחליט למי נותנים תרופות כי יש מחסור, איך היא תחליט?"
בחודש מאי בשנה שעברה חתמו יותר מ-350 אנשי תעשיית ה-AI, ובהם מנכ"לים מ-OpenAI, Google DeepMind ועוד, על הצהרה של המרכז לביטחון בשימוש ב-AI. בהצהרה היה משפט אחד בלבד: "דיון בסיכון מהשמדה מ-AI צריך להיות בעל עדיפות עולמית, לצד סכנות חברתיות אחרות כמו מגפות ומלחמה גרעינית".
ישנם כלים בסיסיים יותר מרובוטים חברתיים שגויסו למניעת בדידות אצל קשישים, ובהם ChatGPT (OpenAI). מאז שנכנס למיינסטרים בסערה, רבים מאיתנו משתמשים בו כדי ללמוד נושאים חדשים, ליצור תוכניות עבודה ועוד. השימוש בו בעולם הרפואה הולך וגובר. חוקרים באוניברסיטת קליפורניה הוכיחו במחקרם משנה שעברה שקשישים דירגו את התשובות של הצ'אט-בוט גבוה יותר במדד האמפתיה מאלו של רופאים. עם זאת, יש גם דוגמאות קשות להטמעה של המערכות האלו בעולם הרפואה. במרץ 2023 מת צעיר בבלגיה לאחר ששוחח עם "אלייזה", צ'אט-בוט, שעודד אותו לכאורה להתאבד. בארצות הברית, בוט של ארגון הפרעות האכילה, שהחליף את העובדים בקו הטלפוני שפוטרו, עודד את המשתמשים והמשתמשות הסובלים מהפרעות אכילה לרדת במשקל.
חוויית השימוש ב-ChatGPT אמנם אינה טבעית עבור קשישים כמו אצל הדור הצעיר, אבל לרוב הם שמחים ללמוד. בפרויקט "חבר ממחשב אחר" של בית החולים בילינסון, מתנדבים משתמשים ב-ChatGPT כדי לגשר על ההבדלים ביניהם לבין המאושפזים.
"זה תוסף קולי שנכנס לתוך הפגישות של מתנדב ומטופל", מסבירה לימור רייך, מנהלת חוויית מטופל בבילינסון. "המתנדב מגיע למיטה של המטופל עם מחשב נייד, והצ'אט-בוט יחד עם תוסף קולי. המטופל מדבר בתיווך של המתנדב עם הצ'אט-בוט. לפעמים הקשישים סקפטיים בהתחלה, אבל כשהם רואים שהצ'אט מדבר לעניין הם שוכחים שהם לא מדברים עם בן אדם".
כל אדם הוא עולם ומלואו, אבל לא כולנו יכולים להתחבר בהכרח לעולמם הפנימי של מי שיושב מולנו. הצ'אט-בוט, מסבירה רייך, מאפשר דינמיקה שאי אפשר להשיג באופן אחר. הצ'אט-בוט אף פעם לא משתעמם מהנושאים שמעניינים את הזקנים, לא משנה כמה נישתיים התחביבים שלהם. "התאשפזה אצלנו קשישה שעבדה כמורה לרוסית", מספרת רייך. "ביקשנו מהצ'אט-בוט להתנהג כמו תלמיד שלה לספרות רוסית, והיא העבירה שיחה שלמה על צ'כוב איתו. היא זרחה מאושר, ואנחנו בכינו מהתרגשות. לא יכולנו להשיג את זה באינטראקציה האנושית הרגילה שלנו. הצ'אט-בוט יכול להתחבר לכל אדם, כי יש לו ידע עצום ואין לו אגו".
מעבר לצורך בכך שיבינו אותנו, בבילינסון משתמשים ברובוטיקה גם כרפואה מונעת למניעת הידרדרות קוגניטיבית. "יש ירידה קוגנטיבית של 30% ברגע שקשישים מתאשפזים", מסבירה רייך. "הם עלולים להגיע לשיטיון חריף, 'דליריום', עקב ההוצאה מהסביבה הטבעית שלהם. הדרך להתמודד עם זה היא ריפוי בעיסוק. אין לנו מספיק מטפלות, ולכן רובוט עם מסך מגע יכול לעזור".
בפרויקט "מישהו לחשוב איתו" רובוט דמוי אדם, תוצרת חברת אנלימיטד רובוטיקס, מאמן מבוגרים קוגניטיבית בזמן שהמטפלות בעיסוק לא נמצאות. הרובוט הזה גם הוא עונה על תפיסת "עמק המוזרות", ומזכיר יותר שואב אבק בצורתו, וב"פנים" העגולות אך נטולות ההבעה.
האם עתידנו הוא לבלות את ימינו האחרונים במשחקי חברה עם חתיכות מתכת חסרות נשמה? ללא שינוי מחשבתי משמעותי ביחס שלנו כלפי זקנה, הזדקנות ואנשים זקנים, ייתכן שזה מה שצפוי לנו.
כל עוד נמשיך להרחיק קשישים מהחברה ולראות בהם נטל ולא נכס, אנחנו נידונים לחסדיה של טכנולוגיה שאינה בהכרח בעדנו, שאינה תחת רגולציה ממשלתית ואינה משרתת את האינטרסים שלנו כחברה אנושית.
