בתחילת השבוע הציע אילון מאסק למארק צוקרברג לערוך תחרות מדידת איברי מין. הוא עשה זאת בציוץ בטוויטר, שהיה משורשר לציוץ קודם של מאסק, משמונה שעות לפני כן, שבו כתב כי "זאק הוא קאק" - כינוי גנאי אמריקאי לגבר שנתפס כחלש וכנוע וכזה שבת זוגו אינו נאמנה לו. כמה ימים קודם לכן, מאסק הזמין את צוקרברג, הצעיר ממנו ב־13 שנה ועוסק באמנויות לחימה באופן כמעט מקצועני, לקרב אגרוף בכלוב. כל זה אולי נשמע כמו סצנות בגן ילדים, אבל בפינה אחת עומד האיש העשיר בעולם, ובפינה השנייה ניצב האיש במקום התשיעי ברשימה, ושניהם מנהלים פלטפורמות מדיה חברתית שמשפיעות דרמטית על חייהם של מיליארדי אנשים.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות למנויי +ynet:
הטנטרום האחרון של מאסק, גבר בן 52 ואב לעשרה ילדים שמזמין את הנמסיס שלו לתחרות מדידת פין, הגיע אחרי שצוקרברג השיק את ת'רדס, התשובה שלו לטוויטר. מגובה בבסיס המשתמשים העצום של אינסטגרם שבבעלות צוקרברג, הגיעה ת'רדס תוך חמישה ימים ל־100 מיליון משתמשים רשומים, כמעט חצי מהמספר הנוכחי של טוויטר. עם יתרון טכנולוגי ברור, ובעזרת רבים מהעובדים שמאסק פיטר ורצו לזרועותיו של צוקרברג, הרשת החברתית החדשה גם מתפקדת הרבה יותר טוב מטוויטר. היא אמנם עדיין פלטפורמה בסיסית מאוד, אבל בניגוד לטוויטר, היא לא קורסת לעיתים קרובות ולא מוצפת במצבורי רעל אינסופיים שהשתלטו על זרימת התוכן. מתברר שהרבה מאוד אנשים לא מבקשים יותר מזה.
עד לפני שנה, אלה לא היו התוכניות של צוקרברג. לחברת מטא שלו יש כל כך הרבה יותר משתמשים במגוון פלטפורמות, שלהקים העתק של טוויטר רק עולה כסף ולא באמת מוסיף רווחים. לאורך שנים הוא כלל לא הראה עניין בהשקת משהו שזכה עכשיו לכינוי "רוצח הטוויטר". הכול השתנה כשאילון מאסק קנה את הרשת הפופולרית בלא פחות מ־44 מיליארד דולר והחל להרוס באופן שיטתי את מה שהיה עד אז פלטפורמה קטנה יחסית ומפסידה יחסית, אבל שידעה לעשות באזז וקבעה טרנדים פוליטיים וחברתיים. צוקרברג ראה פתח, נזכר שהוא ממש - אבל ממש לא סובל את אילון מאסק, ובשבוע שעבר הוריד את הפטיש.
זה יכול היה להיות סיפור מיתולוגי על "קרב עד המוות" בין שני ענקים, אבל האמת היא שזה בעיקר סיפור מדכדך על איך שני גברים ילדותיים ואנוכיים השתלטו על העולם החדש, צברו לעצם כל כך הרבה כוח והשפעה, ומספרים לעצמם שהם עושים לו טוב בזמן שהם מעלים אותו באש.
אם רוצים לשים אצבע על היום שבו אילון מאסק ומארק צוקרברג הפכו מסתם מתחרים עסקיים עם שיגעון גדלות לאויבים בנפש, זה קרה בספטמבר לפני שבע שנים. חברת SpaceX של מאסק עמדה לשלוח לחלל רקטת פאלקון 9 במשימה עבור צוקרברג. הטיל נשא את הלוויין הישראלי עמוס 6, שאמור היה להפוך את פייסבוק לזמינה בחלקים גדולים של אפריקה, אבל הוא התפוצץ על הקרקע עוד לפני השיגור.
תאונות קורות, אבל צוקרברג נסע אז לאפריקה כדי לחגוג את השיגור עם כל המוני הלקוחות החדשים שיוכל עכשיו להשיג את פרטיהם האישיים, והוא לקח את זה אישית. "אני מאוכזב מאוד לשמוע על כישלון שיגור של SpaceX", כתב בפייסבוק, "זה הרס את הלוויין שלנו שהיה מספק קישוריות לכל כך הרבה יזמים ואנשים ברחבי היבשת". הפיצוץ עלה לצוקרברג 200 מיליון דולר, ולמאסק, שבעצמו הפסיד רקטה, 62 מיליון. אבל בזמן שצוקרברג רתח, מאסק צחק על כל האירוע.
שבע שנות מלחמה קרה עברו מאז בחריקת שיניים שקטה מצד צוקרברג, קצת פחות מצד מאסק. שנה אחרי תקרית הלוויין, העלה צוקרברג סרטון קרינג'י קלאסי שלו שבו הוא נראה עושה גריל בחצר, ומדבר למצלמה על ההתקדמות המטאורית בטכנולוגיית ה־AI. מאסק הזהיר נגדה בקול רם, וצוקרברג, שרואה ב־AI את העתיד העסקי שלו, הגיב מבלי להזכיר את שמו. "אני ממש אופטימי", אמר כשהוא הופך עוד סטייק, "אני חושב שהייטרים מנסים לייצר תרחישי אסון ואני לא מבין למה. זה שלילי ובמובנים מסוימים חסר אחריות". מאסק ידע על מי צוקרברג מדבר, וצוקרברג ידע שמאסק לא ישתוק. "דיברתי עם מארק על זה", צייץ מאסק, שהיה משתמש טוויטר נלהב הרבה לפני שקנה את החברה, "ההבנה שלו בנושא מאוד מוגבלת".
עברה עוד שנה ומאסק הוביל קמפיין שקרא למשתמשים למחוק את פייסבוק בגלל חשש לשמירה על פרטיות. שתי חברות הדגל של מאסק, SpaceX וטסלה, עזבו את הפלטפורמה. צוקרברג עדיין שמר על שתיקה יחסית כי באמת שלא הייתה לו סיבה להיכנס לזה. "הם שני אנשים שונים מאוד", אמר השבוע הסופר בן מזריץ', שכותב על ספר על ההשתלטות של מאסק על טוויטר, "אילון צריך לשלוט בשיח, אבל מארק תמיד רצה לשלוט בעולם. הוא אינו מונע מכסף או אידיאולוגיה פוליטית כמו מאסק. המטרה שלו הייתה שכולם יהיו בפייסבוק כל הזמן. כשמאסק קנה את טוויטר, צוקרברג ראה בזה חדירה לעולם שלו".
ועדיין, לא בטוח שצוקרברג היה מנסה להרוס את טוויטר אם לא היה רואה את מאסק עושה את זה בעצמו. הרי בסופו של דבר, בסיס המשתמשים של טוויטר אפסי מול הפלטפורמות של צוקרברג, וההכנסות השנתיות של טוויטר בשיאה היו פחות מחמישה אחוזים מהמכירות של מטא. טוויטר אמנם עדיין נחשבה לרשת שנכון להיות בה, משהו שפייסבוק איבדה מזמן, אבל זה לא כל כך הטריד את צוקרברג, שלא השתמש בחשבון הטוויטר שלו במשך 11 שנה עד שחזר חד־פעמית בשבוע שעבר כדי להכריז על עליית ת'רדס.
"אני לא חושב שמארק היה משיק את ת'רדס אם אילון לא היה חוטף מכה בטוויטר", אמר מזריץ‘, "אילון הרחיק את הסלבריטאים והעיתונאים ואת הדברים שהפכו את טוויטר למצוין, ועכשיו זה נראה כאילו יש פתח לתפוס את המקום של טוויטר". את הפתח הזה יצר מאסק בעצמו כשהפך חברה ששילם עליה 44 מיליארד דולר לכזו ששווה רק 15 מיליארד. הוא תמיד היה טרול מהסוג הדונלד טראמפי, אבל עכשיו זו החברה הפרטית שלו ובמשך תשעה חודשים הוא מחרב אותה.
6 צפייה בגלריה
הצטברה אצלו הרבה מרירות כלפי צוקרברג שמעולם לא התפוגגה. אילון מאסק
(עיבוד תמונה. צילום: Gonzalo Fuentes / Reuters, shutterstock)
מאז ומעולם הרגיש מאסק אאוטסיידר בברנז'ה של סיליקון ואלי. הוא בא מדרום־אפריקה, הייתה לו ילדות קשה, הוא הלך מכות ברחובות והלך מכות עם אביו כשזה הרביץ לאמו. הוא שנא את העובדה שצוקרברג הרוויח כל כך הרבה כסף מיצירת תוכנה אחת, בזמן שהוא סיכן את כספו הפרטי על מכוניות חשמליות ורקטות חלל. הרבה מאוד מרירות הצטברה אצל מאסק לפני שהפך עשיר יותר מצוקרברג וג'ף בזוס וביל גייטס, אבל היא אף פעם לא התפוגגה. "צוקרברג הוא שיטתי וחביב ורובוטי. הוא בן אדם עם שליטה עצמית, בעוד אילון הוא משוגע שמדבר על לעשות קטמין ולהישאר ער כל הלילה ולא להחזיק בית משלו", אמר ל"ניו יורק פוסט" ניק בילטון, שכתב את הספר Hatching Twitter, על הקמת טוויטר, "אלה שני אנשים מאוד שונים שלא יבלו יחד בלי קשר, ועכשיו גם יש ביניהם איבה עסקית. אילון גדול מהחיים. צוקרברג לא. הם לא אוהבים אחד את השני וכרגע הם במלחמה".
אילון מאסק היה במשך שנים גיבור תרבות, אגדה מתהווה של אדם שמסכן את הונו האישי כדי להביא לעולם מכוניות חשמליות ולאפשר מסעות בחלל. כתבי טכנולוגיה מעריצים השוו אותו לאיירון מן, מין גאון טכנולוגי שיוצא עם כוכבות הוליוודיות ומספר בדיחות על סמים וסקס בטוויטר. ב־2021 נבחר כאיש השנה של "טיים", טסלה הייתה שווה באותה תקופה טריליון דולר, SpaceX ניצחה את Blue Origin של ג'ף בזוס וקיבלה חוזה של נאס"א לנסיעות לחלל.
ואז, באמת בלי שום סיבה סבירה מלבד אגו משתולל וטינה אישית עמוקה לשינויים החברתיים בעולם המערבי, החליט מאסק לקנות את טוויטר במחיר מופקע לגמרי והפך מאיירון מן לג'וקר. הוא החזיר אותה להיות חברה פרטית, ביטל את כל הפיצ'רים הטובים שלה, ופיטר את הנהגת החברה ואלפי עובדים, לפני שביקש מעשרות מהם לחזור. פתאום התברר כי הסיפורים על כאוס מוחלט בניהול החברות האחרות שלו לא היו מקריים.
חמור עוד יותר, מאסק פתח את שערי הגיהינום של טוויטר. הוא צייץ קישורים לתיאוריות קונספירציה, ביטל את המאפיינים הבודדים שניסו להתמודד עם הפייק ולהפוך את הרשת לאמינה יותר, חיסל לגמרי את אפקט הקוּליות שהיה לפלטפורמה, והפך את טוויטר לגן עדן לניאו־נאצים, לאנטישמים, למיזוגינים ולהומופובים. הוא נכשל בגדול בניסיון להבין מה רוצים האנשים שהפכו את טוויטר למה שהיא הייתה, עד שאפילו כתבי הטכנולוגיה שהעריצו אותו החלו להעלות תהיות אם הוא באמת הגאון שחשבו שהוא או סתם מישהו שעשה שתי עסקות טובות בעבר.
6 צפייה בגלריה
מסתובב עם חיוך שלא נראה על פניו כבר הרבה שנים. מארק צוקרברג
(צילום: Adryan Samuel Hutagalung / shutterstock, Andrew Harnik / AP)
הוא לא הבין את זה גם אחרי מה שקרה לו במהלך הופעה של הסטנדאפיסט דייב שאפל בסן־פרנסיסקו. שאפל, בן ברית טרנסופובי, העלה לבמה את "האיש העשיר בעולם", וביקש מהקהל לעשות עבורו רעש. הם עשו, אבל זה לא היה הרעש שמאסק ציפה לו, בוודאי לא בעיר של סיליקון ואלי. שריקות הבוז החרישו לו את האוזניים. "פעם ראשונה שזה קורה לי", צייץ מאסק, רק כדי למחוק את הציוץ במהירות.
מאסק לא הבין מה קורה גם כשראה את הולדתן של עוד ועוד פלטפורמות מדיה חברתית דומות. אמנם לאף אחת מהן אין את בסיס המשתמשים של טוויטר ובוודאי שלא את ההכרה העולמית, אבל בקרב יותר ויותר אנשים התגבשה הבנה שיש צורך באלטרנטיבה לציפור הכחולה. "טוויטר זו חברה שהרוויחה חמישה מיליארד דולר בשנה שעברה ולא הייתה במשבר. מאסק נכנס והוא זה שהתחיל במשבר", הסביר עיתונאי הטכנולוגיה קייסי ניוטון. בתשעת החודשים שעברו מאז שקנה את טוויטר הפך מאסק לאדם הראשון אי פעם שהפסיד 200 מיליארד דולר בהון אישי (כולל נפילה של 65 אחוז במניית טסלה ב־2022), ועכשיו הוא חוסך בנייר טואלט במשרדי טוויטר.
צוקרברג ראה את כל זה והבין שהגיע רגע הנקמה שלו על פיצוץ הלוויין מלפני שבע שנים. "מארק צוקרברג הוא רוצח שקט", אמר בילטון, "הוא רואה הזדמנות ונכנס להרוג". במקרה הזה הוא גם ראה הזדמנות לחזור למקום שבו היה פעם, די מזמן, כשהפך למיליארדר הצעיר בהיסטוריה, איש השנה של "טיים" בגיל 26, החנון המסקרן שהמשיך ללכת עם חולצות טריקו וקפוצ'ונים והחזיק כרטיס ביקור עליו נכתב "אני מנכ"ל, ביץ'".
כל זה נגמר בערך ב־2016. סנאפצ'ט ואחר כך טיקטוק לקחו אליהן את הצעירים, פייסבוק הפכה למקום של בומרים, וטוויטר התמלאה בממים שהציגו את צוקרברג כחצי רובוט־חצי בן אדם מוזר. אבל את הנזק האמיתי עשה צוקרברג בעצמו לעצמו. פייסבוק החלה לשאוב פרטים אישיים של מאות מיליוני משתמשים ברחבי העולם, הוא הוזמן להעיד בפני הקונגרס והתברר כי הפלטפורמות שלו גורמות נזק חמור מאוד לבני נוער, בעיקר נערות. היו גם דליפת נתונים של משתמשי פייסבוק לחברת קיימברידג‘ אנליטיקה, והתגובה האיטית עד לא קיימת של פייסבוק להתערבות של רוסיה בבחירות דרך פוסטים בפלטפורמה.
6 צפייה בגלריה
עם השניים האלה המציאות עולה על כל בדיחה. מארק צוקרברג ואילון מאסק
(צילום: David Ramos / Getty Images, Samuel Corum / AP)
לכל זה הצטרף הכישלון של המטאוורס, פרויקט העתיד הענקי של צוקרברג. הוא הזרים 36 מיליארד דולר (בינתיים) לבניית עולם וירטואלי שמתברר כי אף אחד לא רוצה לגור בו. בנובמבר שעבר פיטרה מטא אלפי עובדים לאחר שבסיס המשתמשים שלה הצטצמם בפעם הראשונה, וההכנסות מפרסום ירדו באופן חד בגלל שינויי מדיניות הפרטיות במכשירי האייפון של אפל.
"כמעט כל יום אתה מתעורר ומקבל אגרוף בבטן", אמר צוקרברג בשנה שעברה ברגע נדיר של פגיעות פומבית, אבל אז החליט אילון מאסק לקנות את טוויטר והזרקורים עזבו את זאק. 2023 הייתה עד כה קצת יותר טובה. מטא דיווחה באפריל על עליית ההכנסות הראשונה שלה מזה כמעט שנה, והמניה התאוששה מהשפל של 2022. עם זאת, צוקרברג ידע שהוא צריך משהו גדול, באזז שיישמע בכל העולם, ואילון מאסק נתן לו את זה על צלחת טסלה.
הת'רד (פוסט) שחזר על עצמו אצל הנרשמים לת'רדס בשבוע החולף היה מיאוס כל כך גדול מהכאוס של טוויטר, עד שהם החליטו להתעלם מחששות החדירה לפרטיות שבאים עם כל מיזם של צוקרברג. אנשים שנשבעו כי כף המקלדת שלהם לא תדרוך במוצר של מארק צוקרברג, היו הראשונים להירשם. "זה רגע התדמית הציבורית הטוב ביותר של זאק מזה זמן רב", כתב בת'רדס אריק ניוקאמר, מחבר ניוזלטר פופולרי על סטארטאפים, "אילון הציב רף כל כך נמוך שכל מה שמטא היו צריכים לעשות זה להגיד, 'בואו למקום נחמד', וזה גרם להם להיראות כמו קדושים". המטרה הסופית של צוקרברג, אפשר להניח, היא לחסל את טוויטר. יגיע הרגע שבו האלגוריתם של ת'רדס יעשה בדיוק את מה שעושה זה של פייסבוק, אבל עד אז צוקרברג מסתובב עם חיוך שלא נראה על פניו כבר הרבה שנים לא ביקום האמיתי ולא ביקום וירטואלי.
בתחילת שנות ה־90 ערך הרב קלהר, שהיה המייסד שותף של חברת התעופה Southwest Airlines, קרב הורדות ידיים ליישוב סכסוך עסקי עם מישהו בדאלאס. מאוחר יותר התברר כי התוצאות נקבעו מראש, אבל המיתוס של מיליארדרים משועממים שהטסטוסטרון נוגס בהם, רק מתחזק מאז. סטיב ג'ובס וביל גייטס החליפו טראש־טוק כל הזמן, וגם היה קרב יאכטות בין לארי אליסון מ"אורקל" והאסו פלטנר מ"סאפ". לפני שלושה שבועות הציע מאסק לערוך קרב כלוב מול צוקרברג, שהגיב מיד ב"שלח לי מיקום". אפשר לחשוב שזו בדיחה, אבל עם מאסק וצוקרברג, המציאות עולה על כל בדיחה. מאסק כבר התחיל להתאמן עם מקצועני לחימה משולבת וצוקרברג ממש מנצח קרבות גי‘ו־ג'יטסו.
"מאסק לא יירגע מכל הדברים שהוא עשה ופגעו בטוויטר", אמר בילטון, "הוא רק יגביר את זה. זה כאילו יש לו כפתור הרס עצמי. אם יהיה קרב כלוב כזה, מארק ייקח אותו ברצינות, יאכל ביצים לא מבושלות, יתאמן שבעה ימים בשבוע וינצח את השיט של אילון".
יש נחמה אחת בעיסוק הזה בקרב במים רדודים וחמימים בין אילון מאסק למארק צוקרברג: עושה רושם שבכך נגמר סופית עשור ההערצה למיתוס "המנכ"ל הגאון של הרשת החברתית". פייסבוק של צוקרברג הגיעה ב־2012 למיליארד משתמשים ובאותה שנה רכשה בסכום מציאה של מיליארד דולר את אינסטגרם, שהיו לה אז 13 עובדים. טוויטר, אותה הקים ג'ק דורסי, קצת בודהיסט והרבה קפיטליסט, הייתה פלטפורמה קטנה בהרבה, אבל סלבריטאים, פוליטיקאים, עיתונאים ומגוון משפיענים אחרים התאהבו בציפור הכחולה. אקטיביסטים גילו מקום שהם יכלו לארגן בו פעילויות, החל מהאביב הערבי, דרך Black Lives Matter ועד מי־טו, וטוויטר היה המקום להיות בו, בעיקר בזמן אירועי חדשות גדולים. כל מייסדי האפליקציות האלה - גברים לבנים שהגיעו מבתים מבוססים - הפכו לסוג של כוכבי רוק שהוכיחו, לפחות לתפיסתם, שאפשר גם להתעשר וגם לעשות טוב לעולם.
עשור אחרי, ה־Bros מסיליקון ואלי שנואים בערך כמו מנהלי בנקים מוול סטריט ואף אחת מהפלטפורמות האלה כבר אפילו לא מתיימרת לעשות טוב לעולם. המדיה החברתית היא כמעט אך ורק כלי לשיווק ופרסום על בסיס העדפות אישיות של המשתמשים. היא אחראית להשתלטות דיסאינפורמציה, שנאה, פייק ואלימות על השיח העולמי. עכשיו, לפחות, נגמרו האשליות.
"קשה לנו להרפות מהמיתולוגיה של יזם המדיה החברתית הגאון, הזאב הבודד שעובד במוסך ומאתגר את הממסד", כתבה השבוע רייצ'ל דודס ב"אסקווייר", "כי מוטבעת בתוכה מיתולוגיה של אמריקה עצמה. זה מאפשר לנו להחזיק באמונה שעושר גדול מרמז איכשהו על אינטליגנציה גדולה. לוותר על הרעיון הזה פירושו להודות שהעולם אינו המריטוקרטיה הקפיטליסטית של חלומותינו, אלא סתם מקום אקראי, אכזרי ולא הוגן. לשחרר את מיתוס הגאונות הטכנולוגית, פירושו להכיר בכך שלאנשים שאחראים על האפליקציות שאנו עוסקים בהן על בסיס יומי אין תוכנית גדולה. הם בדיוק כמונו, מסתובבים בחושך כדי לקבל תשובות, ורק משלמים פחות מסים מאיתנו".
פורסם לראשונה: 07:16, 14.07.23
