בשיתוף תנובה
כיצד הבינה המלאכותית משנה בימים אלו את עולם הצילום הקולינרי? במסגרת פרויקט חדשני, צלם האוכל נמרוד סונדרס התבקש לצלם ארוחות חג אמיתיות על רקע מלאכותי. האם תצליחו להבחין מה אמיתי ומה מג'ונרט?
במסגרת הפרויקט, שהתפרסם במוסף חג השבועות של 'ידיעות אחרונות', האוכל שצולם אמיתי, אך הלוקיישנים נוצרו בכלי בינה מלאכותית. למעשה, כל שולחן היה בעל נושא מסוים. למשל, שולחן ל'פינגר פוד" ושולחן משפחתי קלאסי. במהלך הצילומים הגיע צוות שבישל ואפה את האוכל, בדק שהמתכון עובד ושהאוכל טעים.
החידוש הוא במקום לגשת ל-10 לוקיישנים שונים ברחבי הארץ, ואולי להתפשר על מה שיש, ועל התאורה הספציפית שקיימת בשטח במועד הצילום, הוחלט ליצור את הלוקיישנים מראש, ולהוסיף אליהם את צילום האוכל בשלב הסופי.
"היתרון הגדול של עבודה עם כלי בינה מלאכותית הוא היכולת להיצמד להנחיות בקלות, בלי להיגרר להוצאות של אלפי שקלים עבור כל יום צילום ומבלי להתפשר על כל פריט", אומר נמרוד סונדרס, צלם אוכל, יוצר בתחום הבינה המלאכותית ובעל קבוצת הפייסבוק 'המכחול המכני'. "כמו כן, יש אפשרות להוסיף או להסיר אלמנטים מסוימים במהלך העבודה, כולל בשלבים הסופיים שלה".
שולחן ירושלמי לפני
שולחן ירושלמי אחרי
עתיד הצילום ובינה מלאכותית
כשסונדרס נשאל את שאלת השאלות, מה להערכתו יהיה עתיד הצילום, והאם הבינה המלאכותית תחליף את הז'אנר, הוא משיב, "זה ככל הנראה לא ימחק את התחום, אך יהפוך להיות ידע חובה עבור מי שעוסק בצילום". ממש כפי שפוטושופ לא ביטלה את המצלמות, וכמו שעולם הצילום לא ביטל את אמנות ציור הדיוקנאות, אך בהחלט חולל מהפכה בתחום.
חלק מהביקורת שמושמעת בקרב הספקנים המצקצקים היא שבינה מלאכותית מעוותת את המציאות ויוצרת עיוותים בלתי נסבלים כמו בן-אדם עם 6 אצבעות. מה רע בזה, בעצם?
"סוריאליזם היה גם לפני שהבינה המלאכותית נכנסה לחיינו. הקושי של הצופה עם עיוותי מציאות נובע מהתגובה הרגשית של מה שהעין רואה. בהתחלה, הבינה המלאכותית לא ידעה לייצר ידיים כמו שצריך. ואז, אם נשים בפרסומת אדם עם יד מעוותת, זה יגרום להתכווצות בגוף, בדיוק כפי שיש לנו כשאנו רואים במציאות מישהו עם יד מעוותת. כשמדובר בז'אנר של צילום אוכל, היעדר האותנטיות פשוט לא מייצר את האפקט הרצוי של לגרות אותנו לאכול. יש אשליה אופטית, שצריך לשמור עליה".
שולחן טבעוני לפני
שולחן טבעוני אחרי
בינה מלאכותית ואמנות: איומים או התפתחות טבעית?
מבין שלל הז'אנרים של עולם הצילום, מאז ומתמיד אוכל נחשב לזא'נר מאתגר במיוחד לצילום. בצילום אוכל, אי אפשר להעביר את הריח ואת הטעם, אז מנסים להעביר משהו מהחוויה שתזכיר לנו מה חווינו כשאכלנו את האוכל הזה בעבר.
"זה לא סוד שצילומי אוכל נועדו לעורר תשוקה לאוכל", מודה סונדרס. "יש משהו באוכל, שגורם לך לרצות אותו. לחשוק בו. כמו שיש 'סקס אפיל', כך יש גם 'פוד אפיל'. אם מייצרים אותו בתמונה, מפעילים את הצופה, זה בלתי רצוני. כשמצלמים עוגת גבינה במסעדה בחושך, היא נראית צהובה. ואז, היא הרבה פחות מגרה מאשר איך שראינו אותה במציאות. מדוע? כי יש פה עיוות של הצבע, שפוגע משמעותית בתשוקה שלנו לאותו מזון בדיוק".
האם אתגר צילום האוכל מתגבר כשמוסיפים כלי בני מלאכותית לתהליך יצירת התמונה?
"זה הפרויקט הראשון שאני עושה בשילוב הטכנולוגיה הזו. וכמו כל פרויקט שעושים פעם ראשונה, יש בעיות שמתגלות תוך כדי תנועה. למשל, בחרו לצלם מנה שטוחה, בצילום זוויתי נמוך יחסית. וזו הייתה טעות, כי אין שום היגיון צילומי לתפוס תמונה של פיצה, למשל, מהצד. זה לא מתכון עם שכבות כמו עוגה או כמו קרפ שיש עליו תוספות. כל הקסם הוא בצילום מלמעלה, לא מהצד. אבל בגלל שהרקע לתמונה נבחר כבר מראש, היה חוסר תיאום בתמונה הזו. אם היינו יודעים מראש איזה מנות בדיוק מצטלמות לכל רקע, התוצאה הייתה מדויקת יותר. ואז, היינו בוחרים זווית אחרת לתמונה, ולא מתפשרים על זווית הצילום הקלאסית שנדרש היה לעשות מלמעלה."
עוד דוגמה מעניינת היא שכדי להעביר רקע של קיבוץ בשעת ערביים בקיץ, כשהשמש בזווית מאוד מסוימת, היה צורך בהעברת פלש חשוף דרך עציץ, בשביל לדמות תאורה של שמש שעוברת בין צמרות העצים ונופלת על האוכל. זאת על מנת ליצור כתמי אור שנופלים על הנושא המצולם.
שולחן סבתא לפני
שולחן סבתא אחרי
כמי שעובד שנים בתחום הצילום, האם אתה מרגיש שהבינה המלאכותית מאיימת על האמנות שגדלת עליה?
"אני מעידן הפילמים, שהצריך סבלנות רבה עד שמגיעים לשלב שבו צופים בתמונה. ועדיין, אני מברך על כך. אני בעצמי במקצוע שגרם למחיקת פרקטיקות שלמות יותר מכל כלי אחר. צילום ביטל בהרבה מובנים ציור, עולם הווידאו צמצם משמעותית את עולם התיאטרון. זה חלק מהתפתחות טבעית, ואין מה להרגיש מאוימים מכך. בין אם נרצה ובין אם לא, כלי הבינה המלאכותית הם עוד כלים שנוספו לנו. זה בפירוש כלי אמנותי".
בשיתוף תנובה
