ב-2022 - בעידן שבו הנייר יוצא לגמלאות, המילה הכתובה מנהלת קרב הישרדות, והמסכים משתלטים על חיינו - מרחף מעל מוסדות תרבות ותיקים כמו הספרייה הלאומית בירושלים, דינוזאור בן 130 שנה, איום מתמיד של חוסר רלוונטיות. הספרייה הזאת היא אוצר: יותר מ־4 מיליון ספרים, 2.5 מיליון תצלומים, 120 אלף שעות של חומרים מוקלטים, 15 אלף סרטוני וידיאו, 148 אלף כרזות ועוד. כמעט כל תוכן משמעותי שנכתב, הולחן, צולם וסופר בדורות האחרונים בישראל ובקהילות העם היהודי - הכול שמור, סרוק, מקוטלג וזמין, גם דיגיטלית. רק הושט היד וגע בם.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
השאלה היא איך מפצחים את האגוז המשמים־לכאורה הזה, הופכים אותו מ"חשוב" ל"מדליק", ומורידים אותו ממגדל השן המחקרי גם לשימוש יומיומי בדור האינסטגרם והטיקטוק. השאלה הזאת היא כאב הראש היומיומי של ירון דויטשר, מנהל אגף ההנגשה הדיגיטלית ומי שאחראי על הטמעת טכנולוגיות בספרייה, ושל אמיר אורני, מנהל השיווק והחדשנות. התשובה שלהם, אחרי שכבר סרקו דיגיטלית כמעט כל אלמנט אפשרי בספרייה, היא לאמץ בלהיטות כל באזז חדש בשוק.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
לספרייה הלאומית יש היום לא רק אתר אינטרנט תוסס, צבעוני ועכשווי, אלא גם חשבונות אינסטגרם, טיקטוק ופייסבוק פעילים, עתירי צבע ווידיאו, וכמובן ערוץ פודקאסט. "אבל זה לא מספיק", אומר אורני. "גם היכולת להנגיש תוכן באמצעות ערוצי הדיגיטל היא בסופו של דבר מוגבלת, ואנחנו כל הזמן שואלים את עצמנו אלו עוד טכנולוגיות ופתרונות דיגיטליים יוכלו לעזור". זה הביא את הספרייה לפני שנה להכרזה על תחרות פתוחה לציבור בשם Tarboot, שקראה לרעיונות פורצי דרך להרחבת השימוש באוספי הספרייה.
5 צפייה בגלריה
דוד בן גוריון כ"מאסטר יודה" לאחר עיבוד בינה מלאכותית. דרך להפיח חיים חדשים באוספים היסטוריים
(צילום: אלעד יונדלר)
יותר מ־400 חברות, סטארטאפים וסטודנטים ניגשו לתחרות, מתוכם עלו 22 לשלב חצי הגמר ושבעה לגמר. פורמלית, שלושה מתוכם זכו. "יד הנדיב", הקרן הפילנטרופית של משפחת רוטשילד בישראל, מימנה את הפרסים - 50 אלף דולר לכל זוכה, אבל הוסיפה עוד שלושה מיליון דולר, המיועדים ליישום חלק מההצעות של משתתפי התחרות. והתחרות הזאת, שהסתיימה לאחרונה, היא רק ההתחלה מבחינת הספרייה.
היכולת, למשל, להציג את תמונת דוד בן־גוריון בדמות "מאסטר יודה" ממלחמת הכוכבים או את תמונת בניין הספרייה הלאומית כציור בסגנון ואן־גוך - היא רק תוצר לוואי מההצעה של אחד משלושת הזוכים, אלעד יונדלר (26), סטודנט למדעי המחשב ולקוגניציה באוניברסיטה העברית. "זו עוד דרך להפיח חיים חדשים באוספים היסטוריים", הוא אומר. "תחשוב על תוכנות הבינה המלאכותית שיודעות כבר לצייר תמונות בעקבות הוראות טקסט בלבד, כמו DALL E2 ואימג'ן. בעזרת אלגוריתמים דומים אפשר היום גם לערוך תמונות באמצעות הוראת טקסט בלבד".
יישומי הבינה המלאכותית ולמידת המכונה קיבלו השנה בוסט אדיר, ואין כמעט גוף תרבותי רציני בעולם שלא מנסה לשים יד על היכולות החדשות שלהם. את המערכת שפיתחו יונדלר וחבריו, המכונה "מיליארדים של מילים" (Billions of Words - בעקבות "תמונה אחת שווה יותר מאלף מילים"), אפשר ליישם בכל מאגר תמונות. עריכת התמונות המשעשעת היא רק תכונת לוואי שלה. החידוש העיקרי הוא בניית ה"גוגל של הספרייה הלאומית" - הוספת אפשרות חדשה לחיפוש ויזואלי במאגרי הספרייה, כמו בחיפוש תמונות בגוגל. היא מאפשרת לאתר תמונות, מפות, כתבי יד או כרזות שלא הוצמד להן במקור כיתוב או הסבר, באמצעות תיאור טקסט פשוט של התמונה (למשל: "בן־גוריון מבקר את משה דיין בבית החולים"). המערכת יודעת "לזהות" ויזואלית את בן־גוריון ואת דיין במאגריה, "מבינה" את הסיטואציה הנדרשת, וכך מצליחה לשלוף את התמונה המבוקשת למרות שלא מתלווה לה טקסט במקור.
"מיליארדים של מילים" תוכל גם להוות בסיס לחיפושים שלא ניתן לבצע כיום בגוגל: למשל, חיפוש פריימים ספציפיים באוספי הווידיאו, וקישור בין הטקסטים השמורים בספרייה לבין תמונות במאגר שלה; למשל, לחבר בין מכתב של בנימין זאב הרצל לתמונה שלו מאותה תקופה. משתמשים יוכלו בעזרתה לקשר - בעבודות ובאלבומים אישיים - בין תמונות וסיפורים אישיים שלהם לבין תמונות היסטוריות השמורות באוספי הספרייה, וגם במאגרים ובאוספים חיצוניים. הספרייה תוכל להוסיף אוטומטית לכל עמוד אינטרנט המציג תמונה מן המאגר שלה הצעות לתמונות דומות - בדיוק כפי שאמזון מציעה לרוכשים באתר שלה "עוד פריטים דומים" לעידוד רכישות נוספות.
אם "מיליארדים של מילים" מזניקה את יכולות החיפוש בספרייה מעולם הטקסטים לעולם הצילום והווידאו, זוכה אחרת בתחרות, מערכת ASAT ("פשוט כמו שזה", As simple as that), שפיתח הסטארט־אפ של רווית דדון (55) ותמי מרגלית (47), היא קפיצת מדרגה בהנגשת טקסטים לאנשים המתקשים בהבנת מידע מורכב - בעלי מגבלות שכליות, עולים חדשים, קשישים, תלמידים ועוד. היא יודעת לפשט תכנים מכל סוג - טקסט, אודיו וגם וידיאו.
דדון ומרגלית באות מעולם אחר לחלוטין - לשתיהן ותק של 20 שנה כמפיקות טלוויזיה בכירות. דדון הגיעה לתחום לאחר שאחיה הבוגר לקה בדמנציה. "גיליתי פתאום", היא אומרת, "שחיים בינינו כמיליארד בני אדם שמסיבות שונות אינם מסוגלים להבין שפה גבוהה. יחד עם תמי הגעתי להבנה, שלקהל גדול מאוד יש צורך בהנגשת תכנים. חברנו למומחים בעיבוד שפה ובינה מלאכותית, ויצרנו אלגוריתם ייחודי לפישוט שפה".
ASAT תשלב את הטכנולוגיה שלה בממשק הרגיל של הספרייה. כשהמשתמש יגיע למידע שחיפש, הוא ילחץ על כפתור מיוחד, ובאופן אוטומטי יקפוץ מולו חלון שיכלול ניסוח פשוט ובהיר יותר של הטקסט. במקרה של סרט וידיאו - הווידיאו המקורי יתנגן, אך ערוץ הסאונד יוחלף בערוץ שיכלול דיבוב בשפה פשוטה.
בחלון הקופץ שילבו דדון ומרגלית אייקונים נוספים בסגנון "לייק", ביניהם אחד המאפשר רמת פישוט נמוכה עוד יותר, ואחר המפעיל רמקול ומציע הקראה של הטקסט המפושט - לטובת אנשים עם לקות ראייה או כאלה המתקשים בקריאה.
המערכת מבוססת על עיבוד שפה טבעית, NLP, תת־תחום של בינה מלאכותית ובלשנות, שמבקש לגרום למחשבים "להבין" דברים שנאמרים או נכתבים בשפות אנושיות. אלגוריתם הפישוט, ראשון מסוגו, מאומן על בסיס שיטת easy read ("קריאה קלה") המקובלת בעולם להתאמת רמת טקסט לרמת המשתמש. העקרונות: משפטים של לא יותר מעשר עד 15 מילים, בכל משפט רק רעיון אחד ורק פועל אחד; אין כינויי גוף (הוא, היא, הם); אין מספרים גדולים; משפטים אקטיביים במקום משפטים פסיביים; וכל מילה קשה או רעיון מורכב מוסברים במשפט נפרד.
כמו ב"מיליארדים של מילים", הטכנולוגיה של ASAP יכולה להמריא הרבה מעבר לספרייה הלאומית. תחשבו על "הנגשת תוכן" כזו בסרטים או בסדרות טלוויזיה, בבנקים, באתרי חדשות, וכמובן בבתי ספר ובאוניברסיטאות. דדון ומרגלית כבר מנהלות מגעים עם שירותי טלוויזיה בארץ ובעולם. אגב, כהמחשה ליישום הווידיאו שלהן בחרו השתיים את סרטון השקת האפל־ווטש האחרון.
"בתחום הפיתוחים לענף התרבות יש תמיד פחות כסף, וזו בעיה, כי סטארטאפים זקוקים לכסף", אומר פרופ' נעם ניסן מהחוג למדעי המחשב באוניברסיטה העברית, חבר בדירקטוריון הספרייה ואחד משופטי התחרות. "אבל אני בטוח שגם טכנולוגיות שפותחו עבור תחומים שיש בהם הרבה כסף, יזלגו לתחומים אחרים כמו תרבות מכל הסוגים. ברור לי שבעשר השנים הבאות נראה שינויים מדהימים בכל הספריות בעולם".
דוגמה טובה לשינוי כזה הוא פרויקט "מכונת הזמן" (Time machine) של משה מייזלס, הזוכה השלישי בתחרות. מייזלס (57), מנהל טכנולוגיות ראשי בסטארט־אפ רפואי, יצר יישום שמציג אירועים ונושאים היסטוריים - מכתבי הרמב"ם ועד הקריירה של אריק איינשטיין - על ציר זמן חכם, בשילוב מידע, תמונות, מפות, סרטונים ואודיו, ועם יכולת לעשות "זום" ממוקד יותר לפי הצורך. המידע נשלף אוטומטית משני מקורות - מאוספי הספרייה הלאומית ומוויקיפדיה, המקור הפופולרי ביותר כיום לחיפוש מידע ברשת, ומערכת נלווית מסייעת בתיוג והצלבה של החומרים משני המקורות.
איך זה נראה על המסך? בתחתיתו מופיע ציר זמן (שנים, חודשים וכו'), ומעליו ממוקמות תמונות זעירות או מפות המייצגות אירועים (למשל, "מבצע דני" בציר הזמן של מלחמת השחרור). בחירה באירוע מסוים תציג בצד פירוט ראשוני עליו עם תמונות וקישורים להמשך קריאה בספרייה ובוויקיפדיה. נגיעה נוספת תעלה למסך מידע נוסף.
ההצלבה בין תוכני ויקיפדיה לתוכני הספריה, אומר מייזלס, תאפשר, כבונוס, דרך אתר אינטרנטי פשוט, גם לעדכן באופן שוטף את ערכי ויקיפדיה על־ידי עובדי הספרייה או בפיקוחם, כתרומה לציבור. היא תאפשר לספרייה לייצר "צירי זמן" במגוון נושאים ולהציע אותם באתר שלה או באתר ייחודי שתקים.
התחרות לא הייתה סוף פסוק מבחינת הספרייה הלאומית. בימים אלו היא מקימה "קהילת חדשנות", ומזמינה חברות טכנולוגיה, מומחי חדשנות, מעצבים, יזמים, סטארט־אפיסטים ואנשי תוכן לקחת בה חלק. "מבחינתנו זוהי יריית פתיחה לתהליך ארוך טווח", אומר אורני.
בקיץ הקרוב אמורה הספרייה לעבור מהאוניברסיטה העברית למשכנה החדש והמפואר במיקום הכי טוב בירושלים - בין הכנסת למוזיאון ישראל. אבל היו"ר, סלי מרידור, לא משלה את עצמו שהבניין האלגנטי יבטיח את עתידה. "רק במפגש הזה, בין אוצרות העבר לבין הכשרונות הצעירים של ההווה והעתיד, טמונה התקווה הגדולה", הוא אומר, "אנחנו מאוד גאים בחיבור הזה".
לקו הסיום של התחרות הגיעו רק שלושה, אבל בספרייה לא מתכוונים לוותר גם על פיתוחים פורצי דרך אחרים שנטלו חלק בתחרות. המגוון מסחרר. קחו לדוגמה את "דפדפן המורשת" שפיתחה ד"ר סיני רוסנק מאוניברסיטת חיפה - אפליקציה לסמארטפון המבוססת על מפות ו־GPS. הגעתם לבקר באתר היסטורי? לחיצה על מיקומו במפה תקפיץ חלון עם שפע של מקורות עליו מאוספי הספרייה - הסברים, תמונות, שירים, קטעי סרטים ועוד. או הסטארט־אפ D-ID, שזכה כבר לפרסום נלהב ברשת: מדובר בטכנולוגיה שלוקחת תמונות פנים דוממות, ישנות ככל שיהיו, ומקימה אותן לחיים - כלומר הופכת אותן לסרטוני וידיאו קצרצרים באיכות גבוהה. כך הופכת תמונת הסבא־רבא שלכם לסרטון, שבו הוא "משוחח" איתכם - חיוני ומלא הבעה - בכל טקסט ובכל שפה שתבחרו, עם תנועות שפתיים המותאמות במדויק לטקסט.
העורכת, המבקרת והמסאית נועה מנהיים, שכיהנה גם היא כשופטת בתחרות: "זה אחד הדברים הכי חשובים שעשיתי השנה, ואין לי שום קשר לעולם ההייטק. אני ג'אנקית של ספריות, וכשהייתי ילדה, היו מניחים את הספרים לילדים במדפים הכי נמוכים. כשהגעתי למצב שקראתי את כל הספרים בגובה שלי, הספרנית נתנה לי ארגז כדי לעמוד עליו ולהגיע לספרים של 'המבוגרים'. מבחינתי, אנחנו צריכים עכשיו לייצר כמה שיותר 'ארגזים' טכנולוגיים, דיגיטליים, שיאפשרו לכמה שיותר אנשים להגיע ל'מדפים הגבוהים', הלא נגישים".
כמה יומרניים יכולים להיות ה"ארגזים" האלה? השמיים הם הגבול: לפחות שלוש חברות, למשל, הציעו לספרייה הלאומית להיכנס לעולמות הגיימינג: חברת "קידאו טק" פיתחה אפליקציה לילדים, שכוללת משחקים המבוססים על יותר מ־90 סיפורים היסטוריים; לנה זלוק, סטודנטית מאוקספורד, פיתחה משחק וידיאו בשם "ספירה", שהופך את השיטוט בספרייה להרפתקאה אישית; ו"כרזות זזות" של מאיה אנגלמאיייר־דרור הופכת כרזות מימי קום המדינה למשחקים אינטראקטיביים.
ויש אפילו סטארט־אפ בשם OSA XR שמוביל עמרי דה גרסייה, שהציע לספרייה הלאומית גרסת מציאות מדומה שלה עבור סביבת מטאוורס, חזון העולם הווירטואלי של מארק צוקרברג. מדובר ב"תאום וירטואלי" תלת־ממדי שמדמה את המרחב הקיים של הספרייה כבסיס, אבל מוסיף לו מרחבים דמיוניים נוספים. כך אפשר לסייר בספרייה (מכל מכשיר - מחשב, סמארטפון, משקפי מציאות מדומה) ולהשתמש באוספים שלה - אבל לעשות זאת בעולמות של הארי פוטר, של מלחמת הכוכבים או של פורטנייט. אפשר "להחזיק ביד" את הספר או העיתון שאתם מעיינים בו, או "לחוש" חלק מההתרחשות בסרטון הווידיאו שבחרתם לצפות בו. עתיד? ברוכים הבאים לעבר.
פורסם לראשונה: 07:34, 16.12.22
