ועדת הבריאות פאנל: בזירה הטכנולוגית: רפואה נגישה לכל
(צילום: איציק זוהר, אסף איווס, אפי זורובסקי, רחף CRS)
"כשמדברים על מערכת הבריאות מדברים על הבעיות בבתי החולים. בתי החולים הם וקטור חשוב, אבל הרפואה במדינת ישראל היא הרבה מעבר לבתי החולים. צריך שינתנו בהם שירותים מסוימים, אבל צריך להנגיש רפואה באופן אחר". כך אמר היום דורון איתן, מנהל חטיבת שירותי הבריאות ב"נובולוג", במסגרת פאנל "בזירה הטכנולוגית: רפואה נגישה לכל" בוועידת הבריאות של ynet ו"ידיעות אחרונות". בפאנל בהנחיית אלכסנדרה לוקש השתתפו גם פרופ' אבי ריבקינד, מקים יחידת הטראומה הראשונה בישראל, בבית החולים הדסה עין כרם, וד"ר רפאל ברכאן, סגן נשיא לחדשנות במכון הטכנולוגי חולון HIT.
עוד מוועידת הבריאות של ynet ו"ידיעות אחרונות":
"כשרוב האזרחים במדינת ישראל פוגשים שירותי רפואה הם לא פוגשים בתי חולים, הם פוגשים קהילה, פוגשים שירותים אחרים, והם רוצים זמינות, שירותיות ואיכות", המשיך איתן. "אנחנו בנובולוג רואים את הדבר הזה, וחושבים שטכנולוגיה היא פקטור משמעותי בהנגשת שירותי רפואה. החל מאיתור נכון ובזמן הנכון, אבחון מהיר ומתן שירותים ככל אפשר בבית, בסביבה הטבעית של החולה. הטכנולוגיה בעניין הזה היא שובר שוויון, מלזמן תור ועד לנטר, להביא לרופאים כלים להחלטה נכונה יותר. היא יודעת לתת רפואה שעוטפת את החולה, מסתכלת עליו 24/7 ונותנת יותר מאשר האירועים החד פעמיים שקורים היום ברפואת קהילה".
פרופ' ריבקינד, הרבה פעמים שירותי הבריאות במרכז חדשניים יותר מבפריפריה. היינו יכולים להציל יותר חיים אם הכלים האלה היו ממומשים בכל חלקי הארץ?
"אין גבול לרצון שלנו להציל חיים. כל רופא שואף לזה. אני לא מאמין שיש רופא בפריפריה שרוצה לתת פחות מאשר רופא בירושלים. בנושא תאונות הדרכים, שטיפה יותר קרוב אליי, השאיפה שלנו היא אפס תמותה, וזה כולל פריפריה ומרכז. יש לנו בעיה של הנגשה. כשאני מטפל בפצועים אני רוצה לדעת הרבה פרטים עוד כשהכל קורה בשטח. יש היום מערכות טכנולוגיות יוצאות מן הכלל כמו וייז, כמו אפל, שיכולות לשדר, לאסוף נתונים ולהעביר לי בדקות, ויש הבדל בין השליחה שלהם לשליחה של מד"א או של המשטרה. זה שווה זהב. בזכות הידע הזה ניתן להתכונן, להכין חדרי ניתוח, את בנק הדם, אחיות, רופאים".
אם כל הכלים הטכנולוגיים שיש היו ישימים, היינו יכולים להציל היום חיים?
"ודאי, כל דקה קובעת בהצלת חיים. ראיתם לדוגמה מה קרה לשחקן הכדורגל אריקסון בנבחנת דנמרק, איך הם קפצו עליו, תענוג, מכת חשמל והאיש יורד מהמגרש מחייך".
יש היום המצאות מטורפות, ואז בשטח זה לא קורה. למה? זה קשור במדינה?"
"יש הרבה חסמים במובן הזה", משיב ד"ר ברכאן. "חסמים רגולטוריים, מחשבתיים, אבל אני חושב שאנחנו בעידן קצת אחר. אנחנו אמנם עדיין בתוך הקורונה אבל הקורונה הזיזה הרבה דברים בחשיבה גם ברפואה וגם אצל הרגולטורים. תוך כדי הקורונה רצו פרסומות של כל קופות החולים על רפואה היברידית, רפואה מהבית, על אמצעים טכנולוגיים. צריך רק לקחת את זה בזהירות מסוימת כי עדיין הבינה המלאכותית היא לא תחליף לקלינאי. אבל אני חושב שבסך הכל יש מגמה חיובית בהקשר הזה של כניסת טכנלוגיות, אימוץ טכנלוגיות, רצון. הבעיה לטעמי נעוצה בהיבט אחר, שאנחנו צריכים להכשיר את דור הרופאים הקיים ובפרט את הסטודנטים לרפואה לקבלה הזאת, לקראת הטכנולוגיה. יש בעייה בחומר הלימוד של בתי הספר לרפואה, הוא עדיין לא מספיק מכיל לטעמי את הפריצות הטכנולוגיות".
כשאתה מתבונן בסילבוס של האוניברסיטאות, של בתי הספר לרפואה, אתה לא רואה שינוי במשך עשרות שנים?
"השינוי מינורי, יש היום התקדמות, יש בתי ספר לרפואה שבאמת לקחו את זה ברצינות, הקימו ועדות, הקימו תוכניות מאוד חדשניות, אבל יש עוד הרבה מאוד מה לעשות, ואני לא מדבר רק על הקהילה של הרופאים, אני מדבר גם על האחיות, על אנשי מקצועות הבריאות האחרים. החלחול הזה של הטכנולוגיה נעשה בצורה איטית מידי וזה חבל כי ברגע שמשקים את השתילים האלה בעודם אפילו בשנים הפרה-קליניות, אני חושב שקוצרים את היבול והוא הרבה יותר משובח".
פרופ' ריבקינד, גם אתה חווה את זה? אני מניחה שאתה נפגש עם הרבה מאוד רופאים, מתמחים, סטודנטים בבתי החולים?
"אני מאוד מאמין בגישה של אחד על אחד. אישית למשל, אני לא כותב במחשב במרפאה. אני יושב מול החולה ומדבר איתו. מבחינתם זו הפתעה מרעישה. 'סוף כל סוף', אמר לי אחד החולים, 'מישהו מדבר אליי, מתייחס אליי'. עצם העובדה שאני רוצה לקבל מוייז ומאפל נקודות, נהדר לי. אבל אני צריך להיות. לא תעזור שום טכנולוגיה אם אני לא אהיה".
נדבר על הצד החיובי של הקורונה, היא הייתה זרז להרבה התפתחויות, אנחנו לא נוכל לחזור אחורה
"לגמרי. קודם כל הטמעה ואימות של טכנולוגיה זה תמיד ענין מורכב", אמר איתן, "אבל התורים הטלפוניים כסנונית ראשונה שנכנסה לחיינו לימדו אותנו שגם בעולם הרפואה, למרות הרצון בקשר אישי בהרבה מאוד פעמים אנחנו רוצים את זה כאן ועכשיו, במכשיר הסלולרי שלנו. הטכנלוגיות רק יילכו ויתווספו ויש אינסוף טכנולוגיות, מדבקות, מכשירים שמשדרים שמאפשרים בסוף לכולנו לקבל נגישות לרופאים ולמידע, אגב זה אחד האתגרים, ככל שיש יותר טכנולוגיות יש יותר מידע - מה עושים איתו, איך הרופא מסתכל על המידע הזה. אז צריך לעזור לו לקבל את ההחלטות, זה לא מחליף את הרופא אבל זה בהחלט יכול לשפר את ההחלטות שלו בצורה דרמטית".
פרופ' ריבקינד, רופאים יודעים להסתכל על כל הדאטה שמגיעה, למשל בתאונות הדרכים?
"כן, אתה גדל עם זה, אתה לא יכול להתעלם. כדאי להשתמש בזה אבל זה פקטור שעוזר בהחלטות הקליניות. אין כמו המגע האישי בין החולה ובין הרופאה ויכול להיות שבאמת אחד הפתרונות, זו הפריפריה. הפריפריה היא בתוך ירושלים למשל. לא כולם צריכים להגיע עם דלקת ריאות לביה"ח הדסה. בטוח שלא. בית החולים, לעניות דעתי בשנים הקרובות יצטרך לקבל את הדברים המורכבים, המיוחדים".
העומס על בתי החולים, הוא פשוט מטורף. הטכנולוגיה הרי תעזור לנו לתעדף אבל עוד כמה זמן זה יקרה? כשאנחנו מדברים על רפואה עתידנית, מה הטווח שלנו?
"אני חושב שאנחנו כבר בעיצומו של תהליך", אומר ברכאן. "של מערכות שמתעדפות חולים בטיפול קריטי וגם חולים כרוניים. אני בעצמי הייתי שותף לכמה פרויקטים של תעדוף חולים כרוניים בקהילה, בהקשר של אשפוזים חוזרים. יש מערכת בינה שהיום גם בשירות קופות החולים שבעצם מאפשרות לעשות את הדברים הללו. אני מאוד שותף לדעתו של פרופ' ריבקינד על השינוי בתפקידו ובמעמדו של בית החולים, לצד הטיפול הביתי. ואנחנו עוברים יותר ויותר לשים את המשקל ואת הפוקוס על הבית וסביבתו".
"זה מתחבר לאותו סיפור, איך מתעדפים", מוסיף איתן. "אפשר לעשות בבית הרבה הרבה יותר ממה שעושים היום. אפשר לעשות טיפולים מורכבים בבית. אני חושב שאחוז ניכר מהשוהים היום בפנימיות יכולים להיות בבית, אין סיבה שאדם שממתין לתוצאת בדיקה יהיה בפנימית, אפשר בבית לטפל במונשמים, בחולים אקוטיים. בתי חולים יצטרכו לדעת להתמודד עם המקרים היותר מורכבים, שם הרפואה תהיה באמת, תתן ערך מוסף משמעותי ואנחנו נדע לטפל בבית. אני חושב שיותר ויותר פרוטוקולים ילכו לבית, כולל פרוטוקולים שהיום קשה למערכת לחשוב שניתן בכלל לבצע בבית, זה שינוי חשיבה, זה שינוי של הסתכלות".
פרופ' ריבקינד, איך בית החולים הדסה עין כרם ייראה בעוד חמש שנים? אתם מדברים כאן על הפתרונות שיש ועל הצורך לתעדף, אבל לפעמים הדברים בישראל פשוט נתקעים
"אני מניח שכל הזמן בית החולים הדסה הוביל למהלכים והיה פקטור רציני ברפואה הישראלית. כבר עכשיו למשל מערכת הרנטגן שלנו מאפשרת לפתוח את הצילומים בכל משרד ובכל חדר. אני מניח גם שכל מה שתיארתי עם וייז ועם אפל יגיע. אין לי ספק שזה יגיע. זה דופק בדלת, רק צריך שמישהו יפתח. וצריך להגיד לחבר'ה הצעירים שלא הכל תלוי מעבר לאוקיינוס. אפשר לעשות את הדברים פה, אפשר לעשות את הדברים מצוין ולא לברוח. דיברתי איתם, אמרו לי 'עזוב ריבקינד, אנחנו באמריקה'".
