למה החתולים שולטים באינטרנט? גם מי שאין לו אינסטינקטים חתוליים במיוחד יודע את התשובה: כי חתולים באינטרנט זה הדבר הכי חמוד בעולם. חפשו במשך חיים שלמים ולא תמצאו דבר מרומם נפש יותר מאשר פרצופו הפחוס של חתול בתוך פרוסת לחם; שוטטו בין ספרי הקסמים ולא תאתרו חידת אחיזת עיניים מתעתעת יותר מ"האם זה חתול או קרואסון"; בקרו בגן החיות או בספארי כדי לשלוף בעל חיים בעל הבעת פנים שהולמת באופן ספציפי כל סיטואציה – ולעולם לא תוכלו להחליף את יכולתו של החתול להתרפס מול אדונו, להתחנן בעילגות לצ'יזבורגר או לנזוף בבעליו על שהעז לצפות בחתולים אחרים על פניו.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות קודמות במדור לחיפוש:
לאורך רגעים רבים מדי בהיסטוריה הקצרה אך מפוארת של האינטרנט, נדמה היה כי הדבר החדש הזה שהצליח ליצור רשת אינסופית בין כל הפרטים באנושות הומצא בכלל על ידי חתול; ואם לא הומצא על ידי חתול – אין ספק שנוצר בעיקר למענו ולכבודו. שלטון החתולים באינטרנט הוא לא סתם אגדה אורבנית שמבוססת על תחושות בטן וסיפורי עמים, אלא אמת צרופה שמבוססת על נתונים שנאספו במשך שלושה עשורים שבהם הבליטה תעשיית השטויות בעיקר חתולים. החתול היה, ובעיני רבים עודנו, שם נרדף לאינטרנט. אמרת אינטרנט – אמרת חתול.
אבל זה התחיל הרבה קודם. החתול המודרני בעצם העתיק את מעשיו המתוחכמים של אבי אבותיו, חתול הבר האפריקני, בערך עשרת אלפים שנים לפני שהמציאו את האינטרנט. בניגוד לבעלי חיים כמו כבשים, סוסים וכלבים, שתרמו לאדם לא מעט בתחילת ימי המהפכה החקלאית, החתול לא הביא שום דבר לשולחן פרט לעכבר מת פה ושם. החתול לא סיפק חלב, לא העמיס על גבו מחרשה ולא שמר על הבית מפני מזיקים. הוא היה סתם חמוד – אבל התכונה הזו הייתה מספיק אפקטיבית בשביל להיכנס פנימה, אל תוך הבית שלנו ואל תוך הלב שלנו, ולזכות במזון, במחסה, בליטופים ובהתכרבלות הדדית.
הדיונים על חיות מחמד מסתכמים בדרך כלל פחות או יותר בחתולים ובכלבים. וזה מובן מאליו, משום שמדובר בשני סוגי חיות המחמד הכי פופולריים: כיום חיים בינינו בסביבות 900 מיליון כלבים ו-600 מיליון חתולים. לא רק במבחן הכמותי האבסולוטי מנצח הכלב, אלא גם במערכה על התואר הנחשב ביותר בראי האנושות – הוא ידידנו הטוב ביותר. למדנו לעבור את הכביש בזכות דובי דוברמן, רצינו לאמץ את טוליפ של דליק, התרגשנו כאשר לאסי שבה הביתה, הערצנו את עזית הכלבה הצנחנית, האמנו לסיפור האהבה בין היפהפייה והיחפן, ציינו שהוא כתב את זה על הכלבה שלו בכל פעם ששמענו את השיר ההוא של אריאל זילבר. הכלב הוא המנצח הגדול של החיים עצמם.
אבל החתולים ניצחו באינטרנט. בעל החיים שמחזיק בשיא גינס למספר הצפיות הגדול ביותר ביוטיוב – למעלה מחצי מיליארד – היא חתולה סקוטית בשם מארו שמתגוררת ביפן ומתמחה בהידחפות לקופסאות קטנות. פה ושם אפשר להיזכר בחיות אחרות ששברו אף הן את האינטרנט, כמו הפנדה המתעטשת או העז הפועה, אבל באופן גורף – כוכבי הרשת הזכורים ביותר הם תמיד חתולים: לפני שהיטלר זעם על חיפוש חניה בתל אביב הייתה זו גראמפי קאט, חתולה פרוותית מאריזונה בשם טרדר סוס (Tardar Sauce, עיוות מכוון של "רוטב טרטר"), שהפגינה פנים זועפות ונהגה להתלונן בממים שכיכבה בהם על בעיות גדולות כקטנות ללא שום היררכיה. כוכב אחר היה פטסו, חתול הקלידים, שצולם על ידי בעליו כבר ב־1984 אך נאלץ להמתין בסבלנות 23 שנים עד שיכבוש את יוטיוב. ואי אפשר לשכוח את ליל באב, חתולה גמדית בעלת צרכים מיוחדים שסבלה מאוסטיאופורוזיס, ותרמה רבות לעולם המדע ולרווחת בעלי החיים כשעוררה מודעות למחלות נדירות בכל פעם שהצטלמה עם הלשון שהשתרבבה תדיר מחוץ לפיה.
אוסף סרטונים מצחיקים של חתולים, אחד מתוך מיליונים שתמצאו ביוטיוב
השאלה היא למה דווקא חתולים. למה לא סנאי, אוגר, עז, טווס. למה, לעזאזל, לא כלב, הרי בכל זאת מדובר בחיית המחמד הפופולרית ביותר בעולם. לפי מחקר שנערך לפני כחמש שנים באוניברסיטת טקסס, 42% הגדירו עצמם כאנשים של כלבים, 12% אפיינו עצמם כאנשים של חתולים וכל השאר אמרו שהם גם וגם או לא זה ולא זה. המחקר, מן הסתם, לא ניסה להכריע בשאלה המהותית מי אהוב יותר – כלבים או חתולים. כמו בכל פעם שמעמידים על כף המאזניים כלבים מול חתולים, גם כאן זו בעצם שאלה שעוסקת בבני אדם, עוד ניסיון לקטלג את האנושות – כאילו לא מספיק לנו הפער בין יהודים וערבים, גברים ונשים, לבנים ושחורים, ליברלים ושמרנים.
הבחירה בכלב או בחתול אמורה להשליך על האופי שלך: אנשי חתולים מתגלים כנוירוטיים, שקטים, מתבודדים, פתוחים לרעיונות חדשים ופחות סוציאליים. אנשי כלבים הם מוחצנים, נעימים, חברותיים ומצפוניים. אם אתה אוהב כלבים, אתה כנראה גם אוהב להתארח, מחזיק בבגאז' של האוטו מחצלת ולונגי, מתהדר בקו שיזוף מחמיא, אוהב לחלוק שווארמה בפיתה, מת על פריזבי וצוחק בקול רם מכל הלב. ואם אתה אוהב חתולים, אתה כנראה אוהב לשבת לבד במרתף, ללטף חתול ולגלוש באינטרנט.
הראשונים לאמץ טכנולוגיות חדשות יהיו תמיד הגיקים. בהכללה, הם אינטליגנטיים יותר וגם בודדים יותר. האינטרנט היווה בראשיתו מעין מקלט לתת-תרבויות שביטא רעיונות שלא התקבלו על ידי המיינסטרים בזרועות פתוחות. מגרש המשחקים החדש שימש מרחב מוגן עבור נערים וצעירים גיקים, חנונים, חריגים, בלתי מקובלים, ילדי כאפות. שם, פתאום, הם אומנם עדיין היו חריגים, אבל לפחות לא נדרשו לחכות עד הנצח כדי שמישהו יואיל בטובו לפנות עבורם את המגלשה או הנדנדות. פתאום הם היו פחות לבד. האינטרנט היה בראשיתו מקום טבעי יותר לכל אותם גיקים – המוזרים, הקפריזיים, הנוירוטיים, המופנמים, הביישנים, הקשים להבנה, בדיוק כמו בעל החיים המועדף עליהם בדרך כלל.
האינטרנט הוציא מהארון את אנשי החתולים. המשתמשים הכבדים, אותם חנונים שישבו שעות על גבי שעות ויצרו תוכן אוונגרדי שהתבטא באמצעות שפת הממים, היו אנשי החתולים. האופן שבו מוצגים באינטרנט הכלבים – מגושמים, פשוטים ולא מתוחכמים – הוא למעשה מטאפורה לאופן שבו רואים עצמם אנשי האינטרנט (והחתולים) בהשוואה לאנשי המיינסטרים (והכלבים). כלבים הם חלק מלהקה, חתולים הם ציידים בודדים. כלבים זקוקים להיררכיה ולטריטוריה, חתולים מקדשים אנרכיזם. כלבים מאולפים על פי פרמטרים של שליטה וריצוי, חתולים כפופים ליחסים אגוצנטריים של סיכון ותועלת. השימוש של יוצרי התוכן האינטרנטי בבעלי החיים האהובים עליהם גיבש במהרה את התפיסה החתולית אשר לפיה "אנחנו זה האינטרנט", ושמר עליה לאורך שני עשורים לפחות.
פרק מתוך ''חתולנובלה'', סדרת הרשת של רועי כפרי המורכבת כולה מסרטוני חתולים
זה התחיל בפורצ'אן (4chan), זירת אנדרגראונד שיצרה שפע של תת-תרבויות בדרגות שונות של גודל וחשיבות, החל באנונימוס וכלה בלולקאטס (LOLcats). התופעה התרבותית שהחלה בתור העלאת תמונות סטילס של חתולים מדי שבת ביום החג המומצא "קאטורדיי" צברה תאוצה, הפכה לטירוף בלתי נשלט של מחוללי ממים וגיפים שהתאימו פרצופים מגוונים ומטופשים של חתולים לכל סיטואציה, ולא עצרה עד שצברה מאות מיליוני צפיות בסרטונים חסרי משמעות בכיכובם של חתולים משונים.
אושרם של בעלי החתולים היה גדול. בניגוד לבעלי הכלבים שיצאו לגינת הכלבים והחליפו חוויות, בעלי החתולים והחתולים שלהם הסתגרו תמיד בבית. עד שהגיע האינטרנט, בעלי חתולים מעולם לא נפגשו עם בעלי חתולים אחרים, בטח לא בנוכחות חתוליהם. והנה, פתאום, המפגש הזה התקיים וירטואלית. זו הייתה יציאה קולקטיבית מהארון – תראו, לא רק החתול שלי מטופש, אלא גם החתול שלו וגם החתול שלה, כי חתול זה כנראה דבר מטופש – והיא התאפשרה רק בעידן האינטרנט. האינטרנט היה גינת חתולים וירטואלית, כפי שהיטיב לנסח פעם ג'ק שפרד בבאזפיד; בעלי חתולים היו יכולים עכשיו לצאת עם חיית המחמד מבין ארבע הקירות החוצה וכמעט לראות את החתול שלהם מרים רגל להשתין או מרחרח ישבני קולגות. החתולים, בינתיים, התגנבו מאחורי הגב של בעליהם, בהו במסך המחשב ותהו: "למה אתה באינטרנט, מסתכל על חתולים אחרים?". וגם זה, כמובן, הפך למם פופולרי.
שלטון החתולים אמור היה להימשך עד הנצח ובחזרה. לקחנו חתול, שנוחת תמיד על רגליו, ולקחנו פרוסת שוקולד, שנופלת תמיד על הממרח, חיברנו אותם גב לגב ואת שניהם יחד לגנרטור – וכך קיבלנו אנרגיה אינסופית. באמת, זה אמור היה להימשך לנצח. אבל אתם כבר יודעים איך פועלת האבולוציה: חדש הופך לישן, אנדרגראונד הופך למיינסטרים, חתול הופך לכלב.
בשלב מסוים המציאו את הסמארטפון, ומתישהו התמונה פינתה את מקומה לסרטון - והטלפון החכם עם המצלמה המשוכללת הגיעו יחד לגינת הכלבים. במאבק ההיסטורי בין החתול העצלן לכלב האנרגטי ניצחה חיית המחמד שהחמיאה יותר בתנועתה הקופצנית והפעלתנית. במקביל, כמובן, השתנה האינטרנט. המקום המוזר והחריג הפך לנחלת הכלל. זה כבר לא מקום מחתרתי וחתרני של יצרני תוכן, אלא העולם עצמו. האינטרנט הוא חמצן להמונים; ולא רק הגיקים – עכשיו כולנו יצרני תוכן וכולנו משתמשים כבדים. ואם במציאות היומיומית יש יתרון לכלבים על פני חתולים, אין סיבה שהם לא ינצחו גם באינטרנט.
הכלב, ידידו הטוב של האדם וטיפוס חם יותר מחתול, הוא הייצוג הנוכחי הטוב ביותר של האינטרנט, של המיינסטרים, של החיים עצמם. הכלבים התחילו לנצח כבר לפני שנתיים, כאשר הביסו את החתולים בפלטפורמה חשובה: 44% מבין חשבונות האינסטגרם הכי פופולריים של חיות מחמד היו של כלבים לעומת 36% של חתולים. גם בגזרת ההאשטאגים נרשם לאחרונה ניצחון היסטורי של הכלבים על החתולים, וגם בחיפוש סרטונים בגוגל הכלבים מנצחים את החתולים אחרי שנים של מפלות.
"אז אני שולח לך סרטון של חתולים..." - ג'ימבו ג'יי ורביד פלוטניק בלהיט "חתולים"
טכנולוגיות חדשות ופלטפורמות צעירות הן פוטנציאל אדיר כדי לשנות תודעה, כדי לערער את השלטון הקיים. נפילתו הזמנית של החתול היא לכאורה חלון הזדמנויות עבור חיות קטנות וחמודות שיכולות לאתגר אותו בטיקטוק או במה שיבוא אחריו. אבל כפי שלמדנו לאורך ההיסטוריה – ימי מצרים העתיקה, תחילת המהפכה החקלאית והמצאת האינטרנט – סביר להניח שגם הפעם החתול ינחת על רגליו. נצטרך להמתין כמה שנים עד שנחזה בקאמבק של החתול לפסגה – יצור נשגב ומטופש שקובע בכל פעם מחדש סדרי עולם, גם אם זה אומר להשתחל לתוך קופסה קטנה למידותיו ולקוות שמישהו יחכה לו עם מצלמה.
