ועידת החינוך 2024 - חיים מבעד למסך
(צילום: ירון ברנר)
ועידת החינוך מאורגנת על-ידי קבוצת "ידיעות אחרונות" בשיתוף נותני חסות
יחד עם רבים בעם הזה, שהתגייסו כל אחד בתחומו לסייע במשבר הגדול שפקד אותנו, גם יוצרי התוכן רתמו את ניסיונם ואת העוקבים שלהם. רוני דואני, זמרת, יזמית ואמא לשלושה, אור זוטי, יוצר תוכן וכוכב רשת ויוצרי התוכן, אלינה רבינוביץ' ואורן להב חשפו מעט ממה שעבר עליהם מאז אירועי 7 באוקטובר. המאבק ברשת כדי להעביר את נקודת המבט של הישראלים הוא אגוז קשה לפיצוח. המשתמשים הפרו-פלסטינים העוינים, האנטישמיות או פשוט אטימות וחוסר העניין של חלק מהם הפך את זה לאתגר קשה לפיצוח.
1 צפייה בגלריה
מימין: רוני דואני אור זוטי אלינה רבינוביץ' אורן להב בוועידת החינוך של המדינה
(צילום: עוז מועלם)
הסופרת והעיתונאית ליאת לוי קופלמן הנחתה את הפאנל שנערך במסגרת ועידת החינוך של ynet וקבוצת ידיעות אחרונות. "הייתי בכנס משפיענים, התעוררנו, לא ידענו אם ללכת, לא ללכת, הלכנו, לא ידענו איך זה יתקבל אם נגיד שאנחנו מישראל", סיפר אור זוטי. "אבל נאס (דיילי, משפיען הרשת הערבי-ישראלי הפופולרי בעולם כיום, ר"ק) עצמו ממש פתח את זה על הבמה מול כולם, אמר שהוא משתתף ומבין את כאבנו ואנשים דיברו איתנו, גם אדם מאיראן. ככל שהזמן התקדם, נשארתי בארה"ב. לא יכולתי לחזור לארץ בגלל שבוטלו הטיסות, נשארתי שם איזה חודשיים והרגשתי שאני לא יכול לשתוק, ממש הלכתי ברחוב, ואמרתי: 'אני אתחיל לראיין אנשים', זה היה נורא מפחיד, היו כאלה שאמרתי להם ישראל, ופשוט חתכו לי את המצלמה, תגובות לא נעימות. מצד שני נפלתי גם על אנשים שנורא תמכו והייתה אחת שפשוט בכתה והסרטון נהיה נורא ויראלי. מעבר לזה הבנו שיש חטופים ורצינו שתהיה מודעות. הדפסנו מודעות של החטופים במיאמי ועשינו הסברה. גם שם היו אנשים שתלשו לנו את השלטים וזה היה מפחיד. התוכן שלי עד 7 באוקטובר היה קומדיה וברגע שקרה ה-7.10 לא הרגשתי שאני יכול להעלות קומדיה, לא הרגשתי שזה מתאים, למרות שרצו אסקפיזם לא יכולתי."
עבור אורן להב מדובר דווקא באירוע שהכריח אותו לייצר תוכן קליל יותר, בעיקר עבור הילדים למרות שתחילה הוא שיתף את הערוץ שלו לעוקבים שהיו תחת אש בשבת השחורה. "אותי זה תפס בבית, הייתי משדר ומדבר למצלמה ודווקא אני כן המשכתי לעשות קצת צחוקים, כי יש ילדים שנמצאים בבית והם צריכים את זה. הייתי הולך אליהם לבתי מלון, נוסע אליהם בבוקר, מביא להם מארזים, הולך לבתי חולים, עושה הרבה באמת למען האנשים שצריכים את זה ולמען העוקבים שלי. היתה לי כבר קהילת עוקבים והם התחברו לכל העניין הזה וכל יום היינו עושים שניים-שלושה סטורים והייתי עולה ללייבים ומצרף, אם זה אנשים תוך כדי ששורפים להם את הבית בדרום והם נמצאים תחת מלחמה שם וכל רגע אזעקות ובלאגנים, במרכז היו אזעקות, אבל בדרום היו יותר אזעקות. בדרום יש לי המון עוקבים, עלו ללייב, בשש וחצי בבוקר עליתי ללייב בשבת השחורה ב-7.10 ודיברו איתי על מה שהם חווים באותם רגעים."
אלינה, אני חושבת שאת מזדהה עם אורן, כי גם את בעצם מיד התגייסת לקהילה שלך ב-7.10?
"אני זוכרת שהדבר האחרון שהעליתי ביום שישי בערב היה שכולנו חיכינו להופעה של ברונו מארס, מי זוכר? ואני זוכרת שהפוסט האחרון שלי היה: יש מחר הופעה של ברונו מארס, בואו נהיה קהל ישראלי הכי טוב שיש, נשיר לו מזל טוב".
ובלי לשים לב גם זה היה סוג של פוסט הסברה, עוד לפני שידעת בכלל שאת תיכנסי למערך ההסברה?
"כן, כי אנחנו תמיד צריכים להוכיח תמיד את עצמנו, זה מה שמדהים, אנחנו מדברים עכשיו על מערך ההסברה, אבל אנחנו צריכים לעשות סוג של הסברה תמיד, זה עצוב שאנחנו מדברים על זה רק כשאנחנו במצב רע, הסברה צריכה להיות במדינה שלנו לצערנו כל היום, כל יום".
אז הופעה לא היתה?
"ההופעה לא הייתה ואני ממש זוכרת שהפוסט אחר כך היה: 'הכול יהיה בסדר' כשאני עוד בעצמי לא יודעת מה אני מרגישה, מה אני חווה. אבל הרגשתי שיש לי איזושהי אחריות כלפי העוקבים שלי. גם ניהלתי שיחות עם העוקבים. היו בנות שכתבו לי אבא שלי הקפיצו אותו לעזה ואח שלי הגדול לא עונה לי וכל התמונות של החטופים שכולנו פה שיתפנו; שפתאום אומרים: אני לא מוצא את דוד שלי, ואת אבא שלי, ואת סבא שלי ופתאום כולם משתפים. ואתה בעצמך עוד לא מבין מה אתה משתף בכלל, אבל אתה יודע שאם יש לך דרך לעזור אתה עושה את זה ולא משנה מה".
צפו בפאנל המלא בסרטון שבתחילת הכתבה
