הכרוניקה של השכול מתחילה בדפיקה בדלת. בדרך כלל באמצע הלילה או לפנות בוקר, לפעמים אחרי שעות ארוכות של חוסר ודאות והמתנה. דרך העינית אפשר כבר לראות דמויות על מדים ולדמיין את הבשורה שמחכה לפרק עוד משפחה. מישהי מתמוטטת. מישהו צורח. זה, פחות או יותר, מהלך הדברים הקבוע. המיתולוגיה האכזרית של קצינות הנפגעים ושל המודיעים. עכשיו, בחסות הטכנולוגיה, הכרוניקה הזאת משתנה.
"שלחתי לו הודעה, ראיתי וי אחד - והבנתי", תיארה אמש אימו של לביא ליפשיץ, לוחם גבעתי בן 20, את הרגע המדויק שבו הבינה שהבן שלה נפל בקרב. כך, את הדפיקה הארורה בדלת, את שעות ההמתנה הארוכות, את קצינת הנפגעים שמגיעה עם טקסט פחות או יותר מוכן ועם חיבוק - מחליפה במידה מסוימת, אינדיקציה אוטומטית של אפליקציית מסרונים: הנמען לא קיבל את ההודעה. וי אחד לא בהכרח אומר שמשהו מאוד לא בסדר: ממש כשם שלא כל דפיקה בדלת היא בשורת איוב. כן, יכול להיות שהם בפעולה מבצעית, יכול להיות שבדיוק נפלה הרשת הסלולרית. ובכל זאת, מי שאכן מקבלים בסוף את הבשורה המרה מכל - מספרים קודם כל על הודעה שלא הגיעה ליעדה וסומנה עם וי אחד.
עוד בנושא:
ריפרש
עלילות מאסק וסטארלינק: בדרך למאדים עוצרים בעזה / עם ד"ר אביב אופיר
20:27
בפעם האחרונה שבה הוכרזה בישראל מלחמה - לא מבצע צבאי, לא פעולה, לא הסלמה - אלא ממש מלחמה, השנה הייתה 2006. שנה לפני שהושק האייפון הראשון, שלוש שנים לפני שאפליקציית וואטסאפ שוחררה ושינתה באופן עמוק את הדרך שבה אנחנו מתקשרים. מאז 7 באוקטובר אנחנו מקבלים תשובה מזעזעת לשאלה כיצד הייתה נראית מלחמה עם אייפונים ואינטרנט.
נערות ונערים תיעדו את הרגעים האחרונים שלהם כשהם שוכבים מתחת לגופות בהודעות קוליות; הורים מבועתים שלחו הודעות בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית עד הרגע שבו פרצו המחבלים את דלת הממ"ד; שיתוף מיקום בוואטסאפ שהציל חיים ואף שימש להכוונת מטוסים; חוגגים הזהירו את חבריהם בהודעות מפני מחבלים במהלך המנוסה מאזור המסיבה ברעים; קבוצת הוואטסאפ "הפרלמנט של ניר עוז" היא ארכיון של הטבח - דקה אחרי דקה; ובעין הבשור כיתת הכוננות תיאמה את הלחימה כולה, איך לא, בוואטסאפ. ויש כמובן גם הנוהג של התקופה, של פרסום הודעות וואטסאפ אחרונות של נופלים, של נרצחים, של מתים. המילים האחרונות האולטימטיביות.
שכול מתייחס בדרך כלל לנפילתן של חיילות וחיילים. המסגרת ברורה וצבאית. אלא שמתקפת הפתע של חמאס טשטשה את הגבולות גם סביב המונחים הבסיסיים ביותר בחברה הישראלית. המתקפה הפעם כוונה אל העורף - אל אזרחים, נשים וילדים, פעוטות וקשישים, אל באי מסיבת טבע, אל דייגים בחוף זיקים. קשה למצוא עדות של שורדי הטבח ובני משפחות הנרצחים, שלא כוללת את התמונה המצמררת: הודעת וואטסאפ שמסומנת עם וי אחד.
"ההודעות לא נשלחו - יש רק וי אחד בוואטסאפ", סיפרה גלי, נכדתם של עמירם ונורית קופר, על הרגע שבו הבינה שמשהו ממש לא בסדר. סבא וסבתא שלה, ממקימי קיבוץ ניר עוז נחטפו לעזה, ואת העדות היא מסרה ימים ספורים לפני שהוחזרה נורית משבי החמאס.
המשמעות של וי אחד בוואטסאפ, על פניו, היא טכנית: היא מסמנת למוען שההודעה הגיעה לשרת - אבל לא אל מכשיר הטלפון של הנמען. בשגרה זה אומר שהטלפון לא מחובר לרשת הסלולרית, או שהנמען חסם את מספר הטלפון שממנו נשלחה ההודעה. אבל עכשיו זו לא שגרה. כמעט בכל עדות על נרצחים, נעדרים או חטופים, הרגע שבו אבד הקשר בינם לבין האהובים שלהם הוא זה שבו נרשם וי אחד מתחת להודעה.
כך, על רקע המלחמה, סימון טכני, כמעט סתמי לחלוטין, באפליקציה לשליחה וקבלה של מסרים מיידיים, נטען פתאום במשמעויות קשות, הרסניות. וי אחד קטן שהוא בעצם עניין של חיים או מוות.
