אחת הדמויות הביזאריות ביותר בתוכנית הילדים המיתולוגית "רחוב סומסום" היא זו של "מר סופר" (Count von count בשמו הלועזי), מעין רוזן ערפדי החי בטירה עתיקה עם אובססיה למספרים ולספירה. הגאג בקטעים שלו היה קבוע: מר סופר היה סופר בתשוקה כל דבר שנקרה בפניו – ומעצבן בסגנונו האנאלי את שאר הדמויות.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
במקום שבו מר סופר נכשל ועלה על העצבים של סביבתו, ג'ימי דונלדסון, בחור בן 24 מצפון קרוליינה, הפך לאחד הכוכבים הגדולים ביותר של התקופה. דונלדסון, שכולם למעט אימו אולי מכירים אותו בכינוי מיסטר ביסט (MrBeast), הפך ללהיט ויראלי עצום-ממדים בזכות סרטון שבו הוא... סופר מאחת עד מאה אלף. כן, זה בדיוק כמו שזה נשמע. אפס תחכום. סרטון בן קרוב ל-24 שעות של בחור צעיר במצלמת רשת לא איכותית במיוחד, יושב בכיסא גיימרים ומקריא מספרים מאחת ועד מאה אלף. לסרטון המגה-משעמם הזה שעלה לרשת לפני כחמש שנים יש נכון להיום 26 מיליון צפיות – והוא היה רק יריית הפתיחה לאחת מתופעות הרשת המטורפות ביותר בעולם כיום. תופעה שמעלה שאלות מרתקות על סודותיה הכמוסים של ההצלחה ועל האופן שבו דברים הופכים כיום לוויראליים – שאלות שמזכירות את אלו שעלו בעבר סביב יצירותיו של אנדי וורהול, אמן הפופ-ארט פורץ הדרך, שכבש את עולם האמנות עם ציור של מוצר צריכה בנאלי כמו קוקה קולה.
הזמר רפי פרסקי שאל "כמה פעמים ספרת עד עשר ושום דבר לא קרה?". חמש שנים אחרי שמיסטר ביסט סיים לספור עד מאה אלף, הרבה מאוד קרה. ביסט הוא כיום מעצמת רשת בשר ודם; אימפריה כלכלית בגיל שבו רוב בני גילו עדיין טרודים בלימודים לתואר ראשון או שני. יש לו נכון להיום כמאה מיליון עוקבים רק בעמוד היוטיוב הראשי שלו. בשנה שעברה בלבד הוא הרוויח כ-54 מיליון דולר, הוא עומד בראש חברה המעסיקה מאה עובדים, מחזיק ברשת מסעדות המבורגרים וירטואלית המבצעת משלוחים בארה"ב, בקנדה ובבריטניה, מוכר מרצ'נדייז של המותג שלו ובנה לעצמו תדמית של הנדבן של הרשת, בזכות סרטונים רבים שפרסם בהם הוא מחלק סכומי כסף ענקיים לאנשים או תורם למטרות צדקה שונות.
מיסטר ביסט לא נולד עם כפית של זהב בפה. הוא גדל במשפחה חד-הורית בגרינוויל שבצפון קרוליינה לאם שעבדה בצבא האמריקני וגידלה אותו ואת אחיו. הוא מספר שהיה ילד ביישן מאוד שלא אהב להיות בחברת אנשים. מהסיבה הזו, הוא לא הצליח לממש את חלומו הראשון, להיות שחקן בייסבול - הוא פשוט לא ידע איך ליצור קשר עם חבריו לקבוצה. תחביב עיקרי אחר שלו בילדות, שלא הצריך שיתוף פעולה עם ילדים אחרים, היה לגו. אימו מספרת שבחדרו תמיד היו מפוזרים הררים של קוביות לגו – ושהוא היה משחק ובונה במשך שעות על גבי שעות יצירות מלגו. הייתה זו כנראה עדות מוקדמת לאחת מתכונות האופי הבולטות של מיסטר ביסט – זו שבלעדיה אין סיכוי שהיה משיג פרומיל מהדברים שהשיג עד כה בחייו. ביסט הוא טיפוס אובססיבי. אובססיבי מאוד. "זה האופי שלי - כשמשהו מעניין אותי, הוא ממלא את כל החיים שלי", הוא העיד על עצמו.
בגיל עשר הוא אימץ לעצמו אובססיה חדשה: יוטיוב. צפייה ביוטיוב הפכה לדבר העיקרי בחייו. עוד לפני שידע בכלל שאפשר להתפרנס מיוטיוב, הוא הבין שזה מה שהוא רוצה לעשות בחייו – להיות יוטיובר מצליח. דרך האהבה הגדולה שלו ליוטיוב הוא התחבר עם כריס טייסון, הילד היחיד בסביבת המגורים שלו שחלק עימו את החיבה לאתר שיתוף הסרטונים הפופולרי. כשמיסטר ביסט פתח את ערוץ היוטיוב שלו, טייסון היה העוקב הראשון שלו – וגם הפך מהר מאוד לשותף העיקרי שלו בהפקת הסרטונים.
התקופה הראשונה של מיסטר ביסט ביוטיוב התרכזה בעיקרה בניווט ובחיפוש. הוא עוד לא ידע בדיוק מהם התכנים שהוא רוצה להעלות. בהתחלה הוא העלה בעיקר סרטונים שלו מפרשן סטרימרים אחרים שמשחקים במשחקי וידאו. משם זה התפתח לסדרת סרטונים שבהם ניתח כוכבי יוטיוב וניסה להעריך את סכומי הכסף שהם מרוויחים. סביר להניח שאז כבר התחיל להפנים את הפוטנציאל הכלכלי העצום שגלום בפלטפורמה הזו.
הסרטונים הראשונים שהעניקו לו תשומת לב מסוימת וקהל עוקבים היו שונים בתכלית מאלו שבזכותם הוא מפורסם כיום. בתקופת בית הספר התיכון ביסט נהג לפרסם את סדרת Worst Intros (הקדימונים הגרועים ביותר), שבה לעג לסרטונים של יוטיוברים צעירים אחרים. הדגש היה על הקנטה ושליליות – ההיפך הגמור מהקו המנחה את הסרטונים שלו כיום, חיוביות ותרומה לקהילה.
Worst Intros - מיסטר ביסט בתחילת הדרך
Worst intros הגדילה את מספר העוקבים של מיסטר ביסט ל-30 אלף - מספר נאה, אבל בקושי קדימון למפץ הגדול שיגיע בהמשך. בהמרצת אימו ובניגוד גמור לרצונו הוא נרשם לקולג', אבל מספר כי לא נהג להיכנס לשיעורים ובמקום זאת מילא את זמנו בצילום סרטונים. שבועיים בלימודים גבוהים הספיקו לו, והוא פרש כדי לקדם את קריירת היוטיוב שלו. "אמרתי לאמא שלי שאני מעדיף להיות עני מרוד מלעשות משהו שהוא לא יוטיוב", הוא סיפר.
אז, כשהוא מחוץ למסגרת הלימודים וללא מקור הכנסה רציני, הגיע אותו סרטון ספירה מפורסם שהפך אותו לתופעת רשת. ביסט סיפר שנדרשו לו 40 שעות כדי לצלם את הסרטון, אבל הוא האיץ קטעים מסוימים בעריכה כדי שהסרטון לא יהיה ארוך יותר מ-24 שעות - קומפקטי ונגיש לכל צופה. "זה העינוי הכי גדול שגרמתי לעצמי", הוא סיפר בכתובית שמופיעה בתחילת הסרטון.
עברו חמישה ימים בלבד והסרטון, אם אפשר בכלל לכנות קטע וידאו הנמשך כמעט יממה בשם סרטון, צבר 6.5 מיליון צפיות. ההצלחה המפתיעה והמסחררת של סרטון הספירה הובילה אותו לייצר עוד ועוד תוכן מהסוג המתיש והחולני הזה. לדוגמה, סרטון שלו צופה במשך עשר שעות ברציפות בקליפ מוזיקלי של המתאגרף וכוכב הרשת ג'ייק פול, סרטון שלו מנסה לסובב ספינר במשך יממה ברציפות או סרטון שלו מקריא את כל המילון האנגלי. "בהתחלה לא הבנתי למה שמישהו יצפה בסרטון של מישהו מקריא את המילון", מודה חברו ושותפו כריס טייסון, "אבל כשחושבים על זה, זה כל כך מקורי שאתה פשוט חייב לצפות בזה. זו גאונות". ז'אנר הסרטונים הייחודי הזה אף זכה לשם: Junklord ("אדון הזבל" בתרגום חופשי מאוד).
לאמיצים בלבד: מיסטר ביסט סופר עד מאה אלף
הגולשים הסקרנים נהרו לעמוד היוטיוב של ביסט – וכתוצאה מכך הגיעה גם ההצעה המסחרית הראשונה שלו: פרסום של חברה כלשהי בסרטונים שלו תמורת 5,000 דולר, סכום עצום ביחס למה שהרוויח אז. ביסט, בחור צעיר אבל איש עסקים ממולח, אומנם התלהב מאוד מההצעה לעשות כסף קל מהסרטונים שהוא גם ככה עשה באהבה רבה – אבל לא מיהר להסכים לה. במקום זאת הוא התמקח. לתדהמת החברה שפנתה אליו, ביסט דרש שתשלם לו עשרת אלפים דולר, אבל זה עוד כלום לעומת הפצצה שהטיל בהמשך: הוא הודיע כי את הכסף הזה הוא מתכוון לתרום להומלס כלשהו.
החברה נעתרה לבקשה – וביסט עמד במילתו.
הוא הכניס עשרת אלפים דולר במזומן למעטפה גדולה, ונתן אותם להומלס רנדומלי שנתקל בו ברחוב. את הכול הוא כמובן צילם והעלה ליוטיוב. הסרטון הזה כבר מתקרב ל-10.5 מיליון צפיות.
ביסט הרגיש שהוא פיצח את השיטה. יש לו את היכולת לייצר מעגל קסמים: הוא מסוגל להפיק סרטונים שגורפים מיליוני צפיות, מייצרים המון כסף – ואת הכסף הזה הוא יכול לחלק בסרטון הבא ולסחוף אחריו עוד המוני צופים, שנראה שמתחברים מאוד לז'אנר הסרטונים הפילנתרופיים.
ביסט החל לייצר סדרת סרטונים שבה הוא נותן טיפים שמנים במיוחד לשליחי פיצה מופתעים, לנהגי מוניות ובעצם לכל מי שאפשר. "אין לך עודף מ-300 דולר? אז כנראה תצטרך לשמור אותם לעצמך", הוא נהג להגיד לשליח ההמום. בסרטון פופולרי אחר שלו הוא העניק לאימו הנרגשת צ'ק על סך מאה אלף דולר.
"אני אוהב לעזור לאנשים כי זה משמח אותי. אני אוהב לראות כמה הם מתרגשים מזה. חיוביות יכולה להיות מעניינת יותר משליליות, אבל היא קשה יותר. יותר קשה לעשות סרטון חיובי מעניין מסרטון שבו אתה יורד על מישהו", התייחס ביסט למהפך שעבר עליו מתחילת הדרך שלו כיוצר תוכן ועד היום.
המיזם הגדול הבא של ביסט הגיע כשהתקרב ל-20 מיליון מנויים. הוא החליט לחגוג את ההישג – בשתילה של 20 מיליון עצים ברחבי העולם. הוא פנה לעזרת הרשת כדי לגייס עוד משוגעים לדבר, שמוכנים להירתם למשימה היומרנית. כך הוא חבר למארק רובר, מהנדס בנאס"א בעברו וכיום יוטיובר מצליח, ולקרן צדקה ששתלה בעבר מאות מיליוני עצים. יחד הם הקימו את TeamTrees ופנו למימון המונים. ביסט קרא לציבור לתרום בעבור שתילת העצים, והבטיח שעל כל דולר שייתרם יישתל עץ. המוני יצרני תוכן ומשפיעני רשת התגייסו בעצמם למטרה ופרסמו סרטונים לטובת גיוס הסכום. אחד היוטיוברים טען כי הדבר הזכיר לו את הפאוור ריינג'רס שמתחברים יחד כדי ליצור את הרובוט הענקי מגה-זורד, ובעזרתו עושים דברים טובים. הפרויקט סחף אחריו גם יזמים ומיליארדרים כמו אילון מאסק שתרם מיליון דולר ומייסד טוויטר ג'ק דורסי. עד החודש המיזם גייס כבר 24 מיליון דולר, יותר מכפי שתוכנן, ו-20 מיליון עצים נשתלו.
ביסט כמו ביסט כבר סימן את המטרה האקולוגית הבאה: TeamSeas – פרויקט שמטרתו השאפתנית היא לנקות כ-30 מיליון פאונד (כ-13.6 מיליון ק"ג) של זבל מאוקיינוס. על כל דולר שייתרם ינוקה פאונד אחד (כ-450 גרם) של פסולת.
ישנו חוט שני העובר בין הקראה של המילון, שטות חסרת טעם לכאורה, לבין יוזמה פילנתרופית של שתילת מיליוני עצים. למי מאיתנו לא עוברות מחשבות מוזרות בראש - כל מיני רעיונות הזויים שנחמד להשתעשע עימם בדמיון, אבל ברור לנו ששם הם יישארו. לרוב גם נעדיף שלא לשתף אף אחד בשטויות ההזויות שרצות במוחנו הקודח, אם בגלל מבוכה או מתוך חשש מהתגובה של הסביבה כלפיהן. נסו לרגע לחשוב איך החברים שלכם ומשפחתכם היו מגיבים אם הייתם מספרים להם שאתם מתכננים לצלם את עצמכם סופרים מאחת עד מאה אלף. ביסט, בניגוד לרוב המכריע של בני האדם, פשוט ריסק את מחסום הנורמטיביות שאנחנו כופים על עצמנו – והחליט לנסות להוציא לפועל כל מחשבה תמוהה פחות או יותר שעולה בראשו, יהיו התוצאות והתגובות אשר יהיו.
היכולת הזו, ללכת עד הסוף עם הרצונות הכמוסים שלו ולתרגם למציאות כל חצי-מחשבה נודדת, היא ככל הנראה סוד קסמו ומקור המשיכה של מיסטר ביסט. אף אחד לא באמת ישב לצפות ב-24 שעות של אדם סופר מספרים, אבל הוא כן ילחץ על הסרטון ויבהה בו לזמן קצר כדי להאמין שמישהו באמת ובתמים טרח לעשות דבר כזה. עובדה - זה בדיוק מה ש-6.5 מיליון איש עשו בחמישה ימים בלבד.
ההצלחה הגדולה של מיסטר ביסט הפכה אותו לאדם עשיר מאוד, ומאפשרת לו כיום להוציא לפועל רעיונות יקרים וגרנדיוזיים הרבה יותר מבעבר. אנחנו כבר לא מדברים על סט מינימלי של אדם יושב בחדר וסופר, אלא על הפקות מורכבות ויקרות שמזכירות תוכניות ריאליטי של רשתות טלוויזיה גדולות. ביסט מוציא כיום, על פי דיווחים, כ-48 מיליון דולר בשנה על הפקת סרטונים. מספיק כסף כדי להוציא לפועל את אחת ההפקות המדהימות ביותר שלו: גרסה משלו לסדרת הלהיט הקוריאנית "משחק הדיונון", שהזמינה 456 משתתפים להתחרות באותן המשימות מהסדרה המקורית תוך שחזור מדויק של התפאורה, הארט, התלבושות ואפילו הפרס הכספי (456 אלף דולר למנצח בגרסה של ביסט). רק הרציחות כמובן נשארו בחוץ.
"משחק הדיונון" בגרסתו של מיסטר ביסט
"אני ממש רוצה להיות אילון מאסק יום אחד", כתב מיסטר ביסט בטוויטר, וגם חברים שלו מעידים כי הדמויות שביסט רואה לנגד עיניו הן אלו של מאסק, סטיב ג'ובס וביל גייטס - יזמים שלא חיפשו רק להתעשר אלא שאפו לשנות את העולם.
"בעולם מושלם, עד גיל 50 אני כבר ארוויח מיליארדים ואז אפתח אלפי מקלטים להומלסים או מאגרי מזון. אני לא יודע בדיוק מה אעשה, אבל מה שאני כן יודע הוא שאני רוצה לעזור לאנשים", הוא סיפר בסרט דוקומנטרי שנעשה עליו ברשת הסטרימינג Curiosity.
אלא שלכל הכיף והטוב שמיסטר ביסט מקפיד לייצר ישנו גם צד אחר, הרבה פחות ויראלי ומדובר. בכתבה גדולה על מיסטר ביסט שפורסמה ב"ניו יורק טיימס" הוצגו עדויות על סביבת עבודה רעילה שביסט עצמו טיפח. מאט טרנר, עורך בצוות של ביסט בעבר, סיפר כי הוא נהג ללעוג לו על בסיס קבוע ואף להקניט אותו על רקע של קשיים נפשיים.
"התקופה שבה עבדתי עבור מיסטר ביסט הייתה הקשה בחיי. ביסט צרח עליי, התבריין עליי, קרא לי נכה נפשית ובר-החלפה מדי יום. אחרי כל טעות שעשיתי הוא גרם לי להרגיש כמו אידיוט. הוא לא נתן לי שום קרדיט. אם הייתי מבקש קרדיט על משהו שעשיתי, הוא בכוונה היה נותן אותו למישהו אחר. בכיתי בכל יום, ובאיזושהי נקודה זה כבר נהיה יותר מדי עבורי", כתב טרנר בטוויטר.
"שום דבר לא היה מספיק טוב עבורו. הוא רצה שדברים תמיד יעבדו באופן מסוים", סיפר עוד עובד לשעבר, נייט אנדרסון, שאף העלה לרשת סרטון תחת השם: "חוויית העריכה שלי תחת מיסטר ביסט (השבוע הגרוע בחיי)". בסופו של דבר הוא נאלץ למחוק את הסרטון אחרי איומים על חייו שקיבל ממעריצים של ביסט. ביסט גם ספג ביקורת על כך שהוא אינו מרסן את מעריציו, שמתנהגים לפעמים בפנאטיות מוגזמת כלפי האליל שלהם.
כמו בכמעט כל פרשה מהסוג הזה, ישנם גם כאלו שטוענים אחרת. ג'וש היימן, כותב שעבד אצל ביסט, סיפר כי הרגיש שהחברה הייתה כמו משפחה – ושכולם התייחסו בכבוד זה לזה.
בספטמבר האחרון חגג ביסט עוד תמונת ניצחון: עשרת אלפים איש התקהלו בקניון בניו ג'רזי לכבוד פתיחת מסעדת ההמבורגרים הפיזית הראשונה של רשת MrBeast Burger. היה זה רגע שיא בתהליך שהתחיל לפני כשנתיים, אז הושקה רשת ההמבורגרים הווירטואלית של מיסטר ביסט המבוססת על משלוחים בלבד. הרשת כבר מחזיקה ביותר מ-1,700 סניפים וירטואליים, ובתוך זמן קצר חצתה את רף מיליון ההמבורגרים שהוזמנו דרכה. אפליקציית ההזמנות של הרשת הפכה למובילה במספר ההורדות ב-iTunes וב-Google Play, ומילות החיפוש MrBeast Burger היו בין חמשת הערכים הכי פופולריים בגוגל.
דיווח בחדשות על הפתיחה של מסעדת ההמבורגרים של ביסט
מוקף באלפי מעריצים שמשוועים לביס מהג'אנק פוד שלו, מיסטר ביסט יכול היה לסמן לעצמו עוד וי. פעם נוספת הוא לימד את העולם שיעור מאלף בשיווק ובקידום עצמי. מהנקודה הזו הוא כבר הרגיש בנוח לסמן עוד מטרות שנראות כמעט בלתי אפשריות על הנייר: "אני רוצה להיות האדם הראשון ביוטיוב עם מיליארד עוקבים", הוא אמר, "אני רוצה להאכיל עשרות מיליוני אנשים על בסיס חודשי. יש לי עוד עשרות שנים לחיות ואני לא הולך לשום מקום". קל להרים גבה נוכח המטרות הכה-יומרניות שמיסטר ביסט מציב לעצמו. טבעי להניח שהוא עף קרוב מדי לשמש, ושמשובת הנעורים שיצאה מכלל שליטה תתנפץ בסופו של דבר בקול רעם. נראה שאת מיסטר ביסט הביקורות והספקנות האנושית פחות מעניינות. הוא כבר רוקם בראשו את הדבר הגדול-המטורלל הבא, וסביר להניח שכולנו נאכל את הכובע עוד לפני שנספיק לספור עד מאה אלף.
