אודי דנינו מכר חברה לפורד העולמית, רשם אקזיט שכיכב בכותרות המדורים הכלכליים, ונחשב לאחת הדמויות המוערכות בהייטק הישראלי, אבל דווקא באולם קטן באוניברסיטת תל־אביב הוא הרגיש שהוא חי את החלום. "הייתי לפני חודשיים באירוע שאורגן כשסם אלטמן, מנכ"ל OpenAI, וסמנכ"ל הטכנולוגיות שלו ביקרו בישראל. הסתכלתי מסביבי והקהל התרגש כאילו בריטני ספירס עלתה לבמה. אמרתי לעצמי, 'באיזה עידן אנחנו נמצאים שאלגוריתמאים הם כוכבי הרוק החדשים? יותר חנונים מהם אין, ואלה הכוכבים של הרגע? מדהים. אז אני במקצוע הנכון'. ההייפ המוצדק סביב הבינה המלאכותית ומה שהיא תעשה לאנושות — שמים אותנו בפוזיציה שאנחנו מרגישים חלק ממשהו ענק".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות למנויי +ynet:
עבור אנשי סאייפס זה היה האות לצאת לדרך חדשה. הם הקימו את "Muze AI", שנותנת כיום שירותי פיתוח אלגוריתמיים לארגונים ופותרת בעיות בינה מלאכותית מורכבות במיוחד. "מורכב במיוחד" ייטיב לתאר גם את הבחירות של דנינו כיזם, עם חברה המבוססת על שירותים במקום על מוצר, על מימון עצמי של החברות שלו ללא משקיעים חיצוניים, רווח במקום צמיחה והיצמדות קבועה לתחומים שהם שדות לא חרושים, גם אם גורמים לו להרגיש כמו בריטני ספירס לרגע. "אני אוהב לעבוד ברמות הגבוהות של כל דבר שאני עושה, גם בסוג המשימות וגם עם אנשים שנותנים לי פייט אינטלקטואלי. וזה הדבר שאני טוב בו, לא לבנות את הגדוד אלא את סיירת מטכ"ל, צוות קטן ברמה עולמית. ה־DNA של החברות שבנינו הוא צוות קטן ואיכותי של אנשים מהאחוזון העליון של אנשי האלגוריתמיקה בארץ. אלה שאתה מגייס בדם ידע ודמעות. ולאנשים כאלה צריך לייצר משימות מאתגרות, כי אחרת הם לא ישארו".
דנינו (42) כבר הספיק לאסוף די קבלות שיוכיחו לו שהוא במקום הנכון.
הוא חובש כיפה, גדל בעמיעוז, מושב בחבל אשכול, הילד התשיעי והאחרון לאבא חקלאי ואמא עקרת בית. התחיל את התואר הראשון בהנדסת חשמל ומדעי המחשב בגיל 18, צמח להיות המנכ"ל של חברת סאייפס (SAIPS) שנמכרה לענקית הרכב פורד בשנת 2016. הרכישה, שהוערכה בכמה עשרות מיליוני דולרים, הפכה את דנינו ושותפיו נגה זיבר (מהנדסת ראשית) ורותם ליטמן (סמנכ"ל טכנולוגיות) לראשי מרכז הפיתוח של פורד בישראל, ולבעלי תפקיד מפתח בחברה בפיתוח טכנולוגיות לרכב אוטונומי. מאיצים במרוץ הסיזיפי לצד אילון מאסק בטסלה, "ווימו" של גוגל, אובר והישראליות "מובילאיי" ו"אינוביז". אבל מאז תעשיית האוטו־טק התפכחה מהתחזיות האופטימיות, ופורד סגרה לפני כשנה את מיזם הרכב האוטונומי שלה "ארגו".
על פי הערכות בתעשייה, בחברת Muze AI השכר של האלגוריתמאים מגיע בממוצע לכמיליון שקל בשנה, סכום שנחשב גבוה במיוחד, בטח על רקע המשבר בענף. הגיוס כשלעצמו מאתגר, כאשר היצע האלגוריתמאים בישראל מצומצם מראש. "מדובר בכמה אלפים בודדים. הגיוס שלנו הוא אחד ל־350 קורות חיים ולברור מתוך זה מרגיש כמו מחט בערימת שחת. אנחנו באמת מתכוונים לזה כשאנחנו אומרים שאנחנו בונים סיירת עילית. אני באופן אישי משקיע משהו כמו שליש מהזמן שלי בגיוס".
מי מועמד החלומות שלך?
"הפרופיל הוא כישרון יוצא דופן, שקשה להגדיר אותו אבל קל לזהות כשרואים, אוטודידקט שחושב על פתרונות יצירתיים משלו שהם לא ברמת ה'ללכת לבדוק בגיטהאב ובספרות'. רוב האנשים אצלנו הם עם תואר שני ומעלה. אנחנו מתחרים על הטאלנטים האלה עם כל הגוגלים והפייסבוקים והאמזונים של העולם, ומצד שני עם סטארטאפים בוגרים".
"מה שמטריד בבינה המלאכותית זו ההשפעה על שוק העבודה. הדבר הגדול הבא בתחום הוא הווידיאו, כל בעל עסק יוכל לייצר פרסומות בעצמו, זה ייתר הרבה משרדי פרסום ואנשי קריאייטיב. לא בעוד עשור, כבר בקרוב"
וכמה אתה יכול לשלם לטאלנטים האלה, כשאין גיוסי ענק מאחוריך?
"אנחנו פותרים את הבעיות הכי קשות של הלקוחות שלנו ובהתאמה כסף הוא לא אישיו במקרים האלה וזה מאפשר לנו לשלם לעובדים את מחירי השוק ומעבר להם. אנשים חכמים אוהבים לעבוד עם אנשים חכמים אחרים. עובדים אצלנו אומרים לי 'לאן אני אלך מכאן?'".
סם אלטמן סיפר שהוא לא ישן בלילה בגלל הסיכונים האפשריים של הבינה המלאכותית. אתה שותף לדאגות?
"אני מודאג מצרות יותר ריאליות מזה שהרובוטים יחסלו את האנושות, יש לי תחושה שהגיקים בסיליקון ואלי ראו קצת יותר מדי סרטי מדע בדיוני", הוא צוחק. "המקומות היותר מטרידים הם ההשפעה על שוק העבודה, כשאין לי ספק שהדבר הגדול הבא זה וידיאו וש־OpenAl, גוגל ומטא עובדים על מודלי וידיאו חזקים שייצרו השפעה גדולה. תחשבי על בעל עסק קטן שרוצה לייצר פרסומת וכבר יכול ליצור את התסריט ב־ChatGPT, את המוזיקה בכלי שגוגל הוציאו לאחרונה ויוכל באמצעות וידיאו ליצור את החלק הוויזואלי. זה ממש לא רחוק וייתר הרבה משרדי פרסום ואנשי קריאייטיב. וזה לא בעוד עשור, אלא תוך שנים ספורות. תקיפות הסייבר ישודרגו משמעותית וארגונים יצטרכו לשלם הרבה יותר כסף כדי להגן על עצמם, מה שיתגלגל גם לכיס של הצרכן. וכמובן ההשפעה על הדמוקרטיות המערביות, מדיפ פייק ועד היכולת הכי בסיסית לייצר תוכן אינסופי שישרת את האג'נדה שלך ולהציף את הרשתות החברתיות. אין לי ספק שישתמשו בזה מעתה והלאה".
הוא מתגורר ברחובות, אשתו דוקטורנטית לביולוגיה במכון ויצמן ויחד הם הורים לארבעה ילדים בני 5 עד 14. ביקום מקביל, הוא מספר, היה הופך לבמאי קולנוע. דנינו הוא לא טיפוס שמצטרף מיד אל העדר. גם כשזה מגיע למהפכה המשטרית וציפוף השורות של התעשייה נגדה. במקרה הזה, גם המקום ממנו צמח משחק תפקיד. "גדלתי בדרום במושב שהקימו עולי מרוקו ובגלל שלא היו באזור מוסדות חינוך דתיים איכותיים, עזבתי את הבית בגיל 12 לפנימייה. לא היו מנכ"לים מסביבי, כולם היו חקלאים וכשילד רואה סביבו משהו, מאוד טבעי שהוא יגדל להיות המשהו הזה. אוניברסיטת הרווארד לא הייתה מה שאתה שואף אליו כשאופקים היא בשבילך העיר הגדולה".
כמו מי שאפת להיות, מי היו המודלים שלך להשראה.
״באוניברסיטה, כשהתחלתי ללמוד שם, פגשתי דמויות מופת כמו הבן של ישעיהו ליבוביץ. ילד מהמושב שפגש כל החיים רק חקלאים ופתאום נמצא מולו אליה ליבוביץ, בן אדם מרשים וחכם בצורה יוצאת דופן. ושם ספקטרום ההזדמנויות שלי נפתח. אבל זה שבכלל הגעתי לשם? הרבה מזל. ועבודה קשה. בצבא כשסיימתי בחמש, הלכתי לעבוד כמעט עד חצות כל יום. במשפחה שלי אני אמנם היחיד בהייטק, אבל מבין האחים שלי כמעט כולם אקדמאים ועורכי דין, יש לי אח שהוא שופט מחוזי. ההורים שלנו היו מיוחדים, הם שמו חינוך במקום הראשון בבית וזה היה נדיר. אני שמח שזאת הייתה הילדות שלי, אבל כשאני חושב היום על ילדים שגדלים בעיירות פיתוח, הרבה מהם לא מנצלים אפילו שביב מהכישרון שיש להם".
איפה הרקע הזה שם אותך מול המהפכה המשטרית?
"אני בסיטואציה שאני כועס על שני הצדדים. מצד אחד ברור שהממשלה כרגע פשוט לקחה שוטגאן ויורה לכולנו בראש ואנחנו כולנו מרגישים את זה ביומיום. חלק גדול מהיומיום שלי הוא מול אמריקאים מבולבלים ששואלים אותי שאלות ולנו אין עבורם תשובות יותר מדי טובות. ומצד שני אני כועס גם על אנשי המחאה, הם לא אומרים את האמת במובן הזה שאם הממשלה הייתה מבטלת את כל המהפכה המשפטית ואומרת 'חוזרים לשגרה' — האם כל האנשים ששוקלים היום רילוקיישן היו אומרים 'טוב, התחרטתי ואני נשאר בארץ?' התשובה היא לא. אנשים פה לצערי, בתוכם גם הרבה חברים ומכרים שלי, מדברים איתי על זה שהעתיד כאן הוא לא העתיד שלהם ושל הילדים שלהם. כואב לי לשמוע את זה.
"המהפכה המשפטית היא קצה הקרחון ומתחתיה יש קרחון ענק שלא מדברים עליו, שמתייחס לשאלות זהות בסיסיות של מי אנחנו כמדינה, שאלות שאנשים מפחדים לענות עליהן, של עדתיות, של כמה המדינה שלנו דתית, של מה קורה בשטחים. וזה שהמחאה מפחדת להתמודד עם השאלות האלה כי היא מפחדת שזה יבריח קהלים, אני חושב שזאת טעות גדולה. כי גם אם היא תגיע לניצחון מושלם, היא תפתור רק שביב מבעיות היסוד שלנו. אני לא אומר שיש פתרונות קלים, אני בא מעולם שהוא תמיד רגל פה ורגל שם, אבל צריך להתחיל לדבר. המהפכה החברתית היא רק סימפטום לשאלות גדולות יותר כמו האם מגייסים או לא מגייסים חרדים ואיך סוגרים פערים חברתיים בישראל".
"ברור שהאמירה של דודי אמסלם על הרולקסים היא קשקוש, אבל היא כן מייצגת סנטימנט אמיתי שההייטק הוא הומוגני מדי, ומה שעוד יותר מתסכל זאת התפיסה העצמית של הענף כאילו שהוא סופר–פתוח וסופר–מגוון. הדיסוננס הזה גורם לזעקה"
דנינו גם לא בורח מהעיסוק בנושא העדתי הנפיץ כל כך — וגם לא מהייצוג של מיעוטים, נשים ומזרחיים בהייטק. "אני לא מכיר דייברסיטי בהייטק, אני מצטער. ההייטק מאוד הומוגני, הרוב המוחלט הוא אשכנזים ממעמד סוציו־אקונומי מאוד מסוים, כשני שלישים גברים וייצוג כמעט אפסי לחרדים ולערבים. מעט אנשים שנראים כמוני, ספרדים עם כיפה. ואין הרבה אנשים שנראים כמוני בטח לא בעמדות הובלה".
הרגשת במהלך הקריירה שהמוצא מעכב אותך?
"אף פעם לא חשבתי ששם המשפחה שלי והכיפה מעכבים אותי מלהתקדם, אבל ספקטרום ההזדמנויות שלך שונה. ילד מרמת השרון, גם אם הוא בינוני ברמת הכישרון שלו והמוטיבציה, יצליח בחיים. הוא יסיים תואר, גם תואר שני ויגיע למשרה טובה בהייטק. הוא מוסלל להצלחה וצריך לעשות משהו קיצוני כדי לא להצליח. במקומות כמו שאני גדלתי בהם, צריך לעשות מאמצים גדולים עבור זה. אלו אנשים שהם שקופים לחברה הישראלית ואם מדברים על הצד שתומך ברפורמה, הרבה מהמוטיבציות שלו נובעות מזה. גם פה הרפורמה היא תירוץ כדי להציף את הכאב ההזדהותי, ההזדמנויות המוחמצות וההתנשאות מעליך. אני מבין את הכאבים העמוקים של שני הצדדים, אבל הרפורמה היא הדבר הלא נכון להתעסק בו. אז אני לא מפגין, אבל חלק מהעובדים כאן מפגינים ואני מפרגן להם ומעריך אותם".
מה עושות לך אמירות כמו של דיסטל ואמסלם על המפגינים עם הרולקסים?
"ברור שזה קשקוש, אבל הוא כן מייצג סנטימנט אמיתי שלא מבוטא בצורה הנכונה ובטח לא בצורה שגורמת לצד השני להקשיב. אבל הסנטימנט העמוק שהם מבטאים הוא שההייטק הוא הומוגני מדי ומה שעוד יותר מתסכל זאת התפיסה העצמית של ענף ההייטק כאילו שהוא סופר פתוח וסופר מגוון. זה רחוק מהמציאות והדיסוננס הזה גורם לזעקה. ספציפית במקרה של האמירות של אמסלם מדובר בקשקוש, כי אנשי ההייטק הם אנשים טובים וצנועים ברוב המוחלט של המקרים. יש הרבה אנשים עשירים בהייטק שלא מפגינים את עושרם ואני מעריך את זה".
דנינו עזב את מרכז הפיתוח של פורד בישראל אחרי שהחברה החליטה לבצע שינוי כיוון אסטרטגי בפעילות שלה בתחום הרכב האוטונומי. אחרי השקעה של כ־3.6 מיליארד דולר נסגרה לפני כשנה חברת "ארגו", שהייתה בבעלות משותפת של פורד ופולקסווגן. מנכ"ל פורד, ג'ים פארלי, הסביר שמימוש חזון הרכבים האוטונומיים רחוק ממה שהיה נדמה עד לא מזמן. "העבודה עם פורד הייתה הפעם הראשונה שפגשנו את העולם של הרכבים האוטונומיים והבנו את המורכבות שלו", אומר דנינו. "עם כמעט כל בעיה בעולם האמיתי להגיע לפתרון ברמה של 95-90% זה 'גוד אינף', עשית את העבודה וכולם מרוצים. אבל כשזה מגיע לרכב האוטונומי זה צריך להיות 99% עם הרבה תשיעיות בסוף כי זה עניין של חיים או מוות".
איך ניגשים לעבוד על רכב אוטונומי בפועל?
"זה מתחלק לשלושה חלקים. בניית מפה סטטית של העולם שלא כוללת שום אובייקט דינמי. בלי רכבים, בלי בעלי חיים, בלי הולכי רגל. זה קורה אופליין, לפני שבכלל עולים על הכביש, כדי לתת לרכב כמה שיותר אינפורמציה על הסביבה שלו. הדבר השני הוא זיהוי של אובייקטים במצבים מאתגרים, למשל ילד שמתחבא מאחורי משאית והרגל שלו מבצבצת החוצה. וזה מסתבך כי לא צריך רק לזהות את הרגל המבצבצת של הילד אלא גם לעקוב אחריה בעניין של שניות. וישנה גם קבלת ההחלטות של הרכב, אחרי שהוא הבין מה קורה מסביבו, ההחלטה מה לעשות עם ההגה ועם הדוושות. רוב החדשנות והמאמץ הטכנולוגי נדרשים בתחום הזה".
כשלוקחים את כל זה בחשבון, אפשר להבין למה התחזיות הראשוניות של יצרניות הרכב נדרסו על הכביש. שנת 2021 סומנה כיעד של פורד להעמיד רכבים אוטונומיים שישוטטו בסביבות עירוניות בלי הגה, בלי דוושות ובלי נהג, מה שבתעשייה מכנים כשלב ארבע. "פורד, אפשר להגיד לזכותה, לא השתתפה במרוץ התחזיות הזה והייתה הרבה יותר עדינה כשאמרה שזה תאריך יעד רך שלא בהכרח מתחייבים אליו", אומר דנינו. "בפורד לא צפו שיהיו אלפי רכבים אוטונומיים שיסתובבו באירופה ובארה"ב אבל המון שחקנים אחרים כן שמו את היעד הזה לפניהם וזה פגע קשה בתעשייה. כי ברגע שהשנים התקדמו והדברים לא קרו, זה פגע מאוד באמינות של תעשיית האוטומוטיב".
גם שחקנים ישראלים כמו מובילאיי ואינוביז לוקחים תפקיד חשוב בתעשייה הזו.
"מובילאיי לקחה צעד אחורה בשלב ארבע אחרי שהיא ייצרה כותרות מאוד אגרסיביות לגבי היכולת שלה לפגוש את היעדים האלה ב־2022, כי זה כבר לא יקרה. אני חושב שהתעשייה כולה התפתחה והתבגרה והבינה מה אפשרי ומה לא".
אתה בעצמך האמנת שזה אפשרי?
"לא האמנתי, אבל התמונה יותר מורכבת. כבר היום בארה"ב יש דגמים שמאפשרים לך לנהוג אלפי קילומטרים ללא ידיים וללא רגליים וכל בן אדם יכול ללכת ולקנות. הם לא מאוד זולים אבל זה כבר סיפור אחר. העניין הוא שהנהג צריך להיות בקשב מלא על הנהיגה בזמן שהפיצ'ר הזה מופעל. זה בהחלט מוריד מהמאמץ הקוגניטיבי של הנהיגה אבל לא קונה לך זמן. זה מתאים בעיקר לנהגים בחו"ל שרגילים לכבישי highway או לבן אדם שעושה נסיעה יומית למשרד בפקקים של 45 דקות הלוך וחזור. שימושי, אבל לא קפיצת המדרגה שציפינו לה. התעשייה עכשיו מתמקדת ביכולת לאפשר בתרחישים מסוימים הורדה של עיניים מהכביש, למשל בנסיעה היומית של אמריקאי לעבודה, שהיא תיעשה תוך כדי שהוא מתעסק בטלפון ומשחק עם הילדים. יש אוטונומיה, יש דוושות, אבל הנהג עדיין צריך להיות זמין למערכת בהתרעה של כמה שניות אם היא צריכה את הקשב שלו. זה הישג שריאלי לסמן בשנים הקרובות. שלב ארבע המלא שזה רכב בלי הגה, בלי דוושות ובלי נהג, שנוסע בסביבה אורבנית מורכבת, זה דבר שאני לא רואה קורה בעשור הקרוב".
בגלל הטכנולוגיה שעוד לא הבשילה או בגלל הרגולציה?
"הבעיה היא קודם כל טכנולוגית. אני חושב שברגע שהטכנולוגיה תהיה בשלה מספיק, הרגולציה היא לא מה שתעצור את הרכבים האוטונומיים".
העובדה שלאחר הרכישה לא נטמעתם לחלוטין בפורד, חברה של 200 אלף עובדים, עזרה לכם.
״התעקשנו על זה מאוד, לשמור על עצמאות מוחלטת בפעילות שלנו. אם היית נכנסת למשרדים של סאייפס אחרי הרכישה לא היית יודעת שאת בפורד. יש לי הרבה סיפורי זוועה של חברים שנקנו על ידי תאגידים והמגף התאגידי פשוט מעך את הייצור העדין הזה שהוא עדיין סטארטאפ. היכולת להיטמע באופן מוצלח בתוך תאגיד עם כל המורכבות המשפטית היא אתגר עצום ופורד הייתה מאוד חכמה בהתנהלות שלה מולנו".
בדיעבד מבחינת פורד זאת הייתה רכישה נכונה? הפרויקט צומצם בסופו של דבר.
"הם רואים את זה כסיפור הצלחה אדיר. מנכ"ל פורד הגדיר את רכישת סאייפס כאחת העסקאות הכי טובות שפורד עשתה בעשור האחרון. אמנם שלב ארבע לא הגיע לכבישים אבל מערכות לרמות אוטונומיה יותר נמוכות, כן הצליחו ונתנו לחברה ערך דרמטי".
ב־Muze AI, חברת הבינה המלאכותית שהקימו בינואר האחרון, עובדים כרגע עשרה אנשים. "אנחנו מתעסקים בזיהוי ביומטרי מבוסס תמונה ובקרוב ניכנס לפרויקט חדש בעולמות התעשייה הכבדה. תחשבי על מכסחת דשא אוטונומית, מן רכב אוטונומי בסקלה הרבה יותר פשוטה. נתרחב לעוד ועוד תעשיות ככל שנגייס אנשים".
גם הפעם דנינו נשאר מחוץ למסיבת הגיוסים ושוב הקים חברה במימון פרטי שלו. "היו הרבה הצעות, כולל אחת מזהר זיסאפל ז"ל שליווה את סאייפס מההתחלה, ואם יש הצעת השקעה שאני מצטער שלא לקחתי היא שלו. היינו בקשר לאורך השנים, הוא היה חצי מנטור שלנו ובכל פעם שהייתה לנו דילמה פנינו אליו. אבל לבסוף אנחנו מאוד אוהבים את העצמאות שלנו ובנינו מודל עסקי שלא מצריך השקעה, החברה הייתה צריכה רק השקעה קטנה שאני נתתי בתחילת הדרך. הסייקל הזה של ניפוח בועה והוצאת האוויר החם ממנה ואז שוב פעם ושוב פעם זה פשוט לא הגיוני שאנשים לא לומדים מזה".
זה נכון לדעתך גם לסטארטאפים בתחום הבינה המלאכותית?
״היום כל מה שדבק בו ניחוח של בינה מלאכותית מקבל שווי מופרך. פגשתי הרבה משקיעים ובפורד הקמתי גם את מרכז החדשנות בארץ שיהיה גשר בין ספינת האם הענקית מדטרויט לבין האוטוטק בארץ, ושם נחשפתי להמון סטארטאפים כדי להביא טכנולוגיה ישראלית למוצרים של פורד. ראינו את ניפוח הבועה בתעשייה הזאת, סטארטאפים קיקיוניים שקיבלו שווי לא הגיוני ובסופו של דבר התרסקו".
ואולי אתה פשוט מעדיף סיכונים מתונים?
"זאת באמת גם שאלה של אהבת סיכון. חברות שירותים הן כמעט ללא דאון־סייד, השווי שלנו לא יתרסק בשמונים אחוז בין ליל. זה נכון שהסכומים הם אחרים אבל אם יש תכונה שניחנתי בה היא שאני לא חזיר. יש לי טפו־טפו מספיק בשבילי והילדים לשארית חיינו ואנחנו לא עושים מה שאנחנו עושים מאהבת כסף. אם היה לי עוד אפס בחשבון בבנק זה לא היה משנה בכלום את אורח חיי. ושלושתנו השותפים כאלה. ברור שאנחנו בעולם העסקים והערך שלך נמדד בדולרים אבל חשוב שהיומיום שלך יהיה כיפי".
הפכת ליזם אחרי שבע שנים בתאגיד Applied Materials, למה בחרת לבנות חברה שתספק שירותים ולא תפתח מוצר?
״זאת הייתה התלבטות. סייפס וגם מיוז הן חברות מאוד שונות בנוף הישראלי, וזה קשור למשיכה לבעיות מאוד קשות. המודל העסקי של החברה הקודמת ושל הנוכחית הוא שחברות ממגוון רחב של תעשיות כמו מדיקל, ריטייל, גיימינג, סמיקונדקטורס, ניגשות אלינו כשיש להן בעיה קשה שלא מצליחים לפתח אין־האוס. במקום להתמקם בנישה ספציפית ולהתעמק בה עד אינסוף, אנחנו אוהבים את ההסתכלות הרוחבית, במקום להמר על בעיה קשה אחת. אם אתה מצליח לבנות צוות מספיק איכותי וברמה עולמית, אפשר גם לבנות ביזנס מאוד טוב".
באיזה בעיות למשל מדובר?
"אחד הלקוחות המעניינים שלנו היה מעולמות הסמיקונדקטור שפותר בעיה שנראית משעממת על הנייר, לקחת צ'יפ ולמצוא בו תקלות. זאת פעולה עם השפעה אדירה על התעשייה הזאת ששווה טריליונים. פתרנו את זה בצורה חדשנית, עם בינה מלאכותית במקום שחשבו שהיא לא רלוונטית, וזה שיפר משמעותית את הביצועים".
דנינו מצביע על נטייה בהייטק הישראלי לפתח סטארטאפים שנשענים על מודלים תשתיתיים קיימים של חברות כמו OpenAI ו־Google DeepMind, במקום לפתח את ה־Foundation Models (מודל יסוד) בעצמן. "חברות שמפתחות את הפאונדיישן מודלס בעצמן זוכות לערך מטורף ודווקא במקרה הזה בצדק גמור. חברה שמביאה איזה 'רוטב סודי' בעולמות התשתיות שווה כל דולר שישקיעו בה. OpenAI היא דוגמה מעולה ובישראל הכי קרובה לכך זאת AI21 Labs. אם פיתחת פאונדיישן, מודל חזק, הפוטנציאל הוא אינסופי והשימושים אינסופיים ולכל כך הרבה תעשיות. הבעיה שאני מזהה היא שהיזמים ישראלים נשאבים לפתרון הקל מתחת לפנס שהוא להשתמש בפאונדיישן מודלס של אחרים כדי לפתח אפליקציות ויישומים. אין מספיק ניסיונות בישראל להתמודד עם שאלות הליבה של איך מייצרים מודל כזה ואיך גורמים לו להפסיק להזות תשובות רחוקות מהמציאות. אם התעשייה הישראלית באמת רוצה לייצר דריסת רגל משמעותית בעולם הבינה המלאכותית היא חייבת לשחק במגרש הזה".
כי אחרת לא יהיה לנו שום יתרון שם בתחום.
"בדיוק. הדוגמה ההפוכה היא סייבר, בגלל שזה תחום שנבנה מתוך הצבא, עם עומק של עשייה מרובת שנים שלא הייתה יכולה להתבסס על פיתוחים זרים כי הכול היה צריך להיות מפותח בתוך הצבא, התשתית הישראלית לתעשיית סייבר סקיוריטי חזקה וכולנו הרווחנו. בבינה מלאכותית זה לא המצב. הצבא לא מספיק חזק בזה ואין יכולות בינה מלאכותית אדירות שזולגות מהצבא החוצה".
איזה מהלכים הממשלה צריכה לעשות כדי שישראל תעלה על המגרש הזה?
"אני חושב שיש מקום להקים מוסד מחקר ממשלתי, להזרים לו את תקציבים, להביא הנהלה חזקה ולגרום לדברים לקרות. כמובן לא בניהול ממשלתי, אבל כן במימון ממשלתי. בנוסף לעודד יזמויות בכיוון הזה על ידי השקעות מדינה והטבות מס עתידיות. אני כרגע לא רואה צעדים בכיוון, ואני לא בטוח שהאנשים הנכונים מבינים שיש בעיה. בארץ אין הרבה הזדמנויות AI מעניינות, ומלכתחילה הקרנות הגדולות לא שופכות כאן את הכסף, כי ישראל הופכת ללא רלוונטית עבורן גם בגלל מה שקורה פה כרגע. קרנות ישראליות לא ממהרות לשים כסף על פאונדיישן מודלס כי הן הימור ענק. עוד אפליקציה שעושה משהו באזור ה־HealthCare או גיימינג זה סבבה, אבל לא מה שהקרנות הגדולות מחפשות".
כשאחת התוצאות עשויה להיות אותה בריחת מוחות שמזהירים מפניה.
"גם בלי קשר למצב הפוליטי טאלנטים ילכו מכאן למקום שהכי מעניין להם. יש מהנדסים בישראל היום שימכרו כליה כדי לעבוד ב־OpenAI כי זה המקום שהדברים הכי מעניינים קורים בו כרגע. אם לא יהיה לישראל את ה־OpenAI שלה או כמה כאלה, אז אנשים יברחו. בריטניה משקיעה הון עתק בבינה המלאכותית, בארצות־הברית כמובן, באמירויות גם ואנחנו בינתיים בפיגור ולא נראה שיש מישהו שמנסה לרוץ מספיק מהר כדי להדביק את הקצב".
יכול להיות שבדומה ל־AI21 Labs שהמודל שפיתחו אומץ על ידי אמזון, תעשו עסקה דומה עם חברת ביג טק?
"יכול להיות ואני לא פוסל את זה, וכבר הגיעו הצעות למרות שאנחנו עדיין קטנים. זאת אופציה שעומדת על הפרק, עם הפרטנר הנכון ועם הבעיה שתדליק אותנו".
פורסם לראשונה: 00:00, 11.08.23
