עד לכתיבת שורות אלה, עצם קיומה של MapIT נשמר בסוד כמוס. בדרך כלל, קצת לפני שנכנסים אורחים לחמ"לים ולמרכזי השליטה בצה"ל, היא מורדת בבהילות מן המסכים. בצילומי דובר צה"ל מישיבות קבינט המלחמה היא מטושטשת בפוטושופ. ממבט ראשון, זוהי מפה דיגיטלית פשוטה, כמו זו המוכרת מ"גוגל מאפס". בפועל, MapIT, הנחשפת כאן לראשונה, היא כלי עוצמתי המיועד למקבלי החלטות, מרמת ראש הממשלה והרמטכ"ל ועד לרמת המח"ט. מול המפה הזו יכולים נתניהו, גלנט, גנץ ואיזנקוט להתרשם במהירות מתוואי השטח ולקבל תמונה אמינה ועדכנית על המצב ברצועה, בתחומים שונים לפי בחירתם.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
מדובר במפה שמציגה כמעט כל נתון רלוונטי בדרך ויזואלית. הנתון המובן מאליו הוא הפריסה המדויקת של כוחות צה"ל בכל רגע נתון, אבל MapIT יודעת להציג, ב"שכבות" נוספות, גם את כל מה שידוע למערכת הביטחון על מקומות הריכוז של אזרחי עזה, מצבם של מבנים, מאגרי נשק ותחמושת, כטב"מים ורחפנים המשייטים באוויר, ובקרוב כנראה גם תוואי מנהרות מתחת לקרקע. בלחיצת אצבע על סימון מבנה הרוס אפשר להריץ את סרטון התקיפה האווירית שלו, ובפקודה פשוטה ניתן לצפות בתמונת השטח מלפני יום או שבוע. למעשה אפשר להתרשם בזמן אמיתי מכל נתון שהותאם והונגש להצגה על גבי המסך של MapIT.
"כולנו 'מדברים היום במפות' כדי לדעת איפה אנחנו נמצאים ואיך להגיע לכל מקום", אומרת תא"ל יעל גרוסמן, מפקדת לוטם, חטיבת הדיגיטל והמידע של צה"ל, שפיתחה את המערכת. "כאן החוכמה הייתה 'לתרגם' ולהנגיש על מפה שכבות רבות של מידע חשוב".
גם מיקום משוער של חטופים?
"אתה יכול להעריך שחוץ מתמונת המצב של כוחותינו ותמונת המצב של האויב, במלחמה הזו יש תמונות מצב רלוונטיות נוספות".
מאיפה מגיע המידע שאתם מנגישים על המפה הזו?
"אלה סוגים שונים של מאגרים, שמתעדכנים כל הזמן ממערכות שונות באגף התקשוב, בזרוע היבשה, באמ"ן ובחיל האוויר. הכול 'יושב' בענן המבצעי של צה"ל שפיתחנו בלוטם — הענן הפרטי הגדול ביותר במזרח התיכון. כל מאגרי המידע הללו יודעים 'לדבר' זה עם זה בשפה אחידה, מה שמאפשר לנו להנגיש אותם למפה, וכך לקבל פלטפורמה אחת, שמספקת את כל הנתונים שנדרשים לקבלת החלטות. כל גוף צה"לי שמייצר מאגר תוכן אחראי על אמינותו ויכול לשלוט גם על המידור שלו — בפני מי רשאים להציג אותו ובפני מי לא.
"למשל, בפיקוד העורף יושבים מומחי קונסטרוקציה, שיודעים לנתח תצלומי אוויר ולהבין מהו מצבם של מבנים בשטח המצולם, גם באמצעות בינה מלאכותית. הם מעדכנים כל הזמן את השכבה הרלוונטית כמעט בזמן אמת. מקורות מודיעיניים, במקביל, מעבירים נתונים כמו מצב ומיקום האוכלוסייה האזרחית בעזה, שעניינו אותנו מתחילת המלחמה".
לפי סא"ל מארק, ראש ענף ביחידת מצפן שפיתחה בפועל את המפה, הגרסה הסופית פותחה תוך כדי הלחימה ממש, והיא "תוצר של קהילת מפתחים מוכשרים ובתי תוכנה בתוך צה"ל. כל תחום מבצעי מעלה את המידע שלו לפלטפורמה באופן מאובטח".
הגרסה הנוכחית של MapIT הוטמעה במרכזי הפיקוד והשליטה של הצבא בתוך שבוע מ-7 באוקטובר, והפכה למבוקשת במיוחד. "זה כלי ש'מטמיע את עצמו'", אומרת תא"ל גרוסמן, "כשמפקדים רואים את הביצועים — כולם רוצים בזה. אנחנו עובדים עכשיו על שלב נוסף, שקראנו לו MapIT Insights: הפקה של תובנות מהמידע השוטף בעזרת בינה מלאכותית או אלגוריתמיקה מתקדמת. כך, למשל, אם אירעו כמה אירועים דומים באזור מסוים ונרצה ללמוד מזה משהו — המערכת תוכל לכוון אותנו".
7 באוקטובר הוא יום הנישואים של תא"ל גרוסמן, 45, מהקצינות והקצינים היותר מבטיחים במערך הטכנולוגי של צה"ל. השנה הייתה אמורה לחגוג 24 שנים עם הבעל מיכאל, שאת חלקן עשו יחדיו במדים. שניהם התגייסו לצה"ל כעתודאים — היא באגף התקשוב, הוא ביחידה 8200 — אולם מיכאל בחר לבסוף בשוק הפרטי ומכהן כיום כמנכ"ל חברת הייטק, ואילו היא טיפסה במהירות בסולם הדרגות. חטיבת לוטם, שהיא עומדת בראשה כיום, היא הגוף האחראי על כל ה"מרחב הדיגיטלי" של צה"ל — אם תרצו, שילוב של ספקית סיבים אופטיים, מפעילת סלולר, בית תוכנה, חברת הגנה בסייבר וחברת שירותי לוויין, הכול בגוף אחד.
החטיבה, שהיא חלק מאגף התקשוב, אחראית במקביל גם על רשתות התקשורת והטלפוניה הקוויות, האלחוטיות והלווייניות של צה"ל, על הענן הצבאי, על הרשת הסלולרית הפנימית והעצמאית של הצבא, וכמו כן — על יישומי המחשב ואפליקציות הסלולר שתומכים בפעילות המבצעית. ה"קליינטים" הישירים שלה הם חטיבת המבצעים, הפיקודים, האוגדות והחטיבות.
לוטם הוא מן הגופים היחידים בצה"ל שכמעט כל שדרת הפיקוד הבכירה שלו מורכבת מנשים: תחת גרוסמן מכהנות ארבע קצינות בדרגת אל"מ, גם בתפקידי שטח, לצד קצין אחד בלבד באותה דרגה. "הנשים", היא אומרת, "הן חלק מהסיפור של המלחמה הזו, אנחנו רואים את זה בכל התחומים והדרגים. גם בעולמות הטכנולוגיה, היכולת שלהן לעצב את המערכה מרשימה, והיא פוגשת אותנו בכל העולמות שאנחנו עוסקים בהם, ובעוצמה. זה מוכיח את עצמו".
"זו סיטואציה שמדינת ישראל מעולם לא הייתה בה. לא היה תרחיש של כמות כזו גדולה של נפגעים בבת אחת. הייתה מערכת מאוד ותיקה של 'תיק חלל'. היא לא הייתה רלוונטית — לא מבחינת התכנים, לא מבחינת היקפי המחשוב הנדרש, ולא מבחינת צורכי הזיהוי הייחודיים של 7 באוקטובר"
גרוסמן עצמה פעילה כבר שנים במיזמים, בתוך הצבא ומחוץ לו, לקידום נשים במקצועות טכנולוגיים. במשך שנים נהגה לבקר באופן סדיר בחטיבות ביניים ותיכונים במטרה לחשוף נערות לתחום ולעודד אותן לעסוק בו בשירות הצבאי. עד לפני שנה הובילה ארבעה מחזורים בתוכנית She Shark ("היא כרישה", על משקל שפת התכנות הפופולרית C Sharp), שמתמקדת בפיתוח כישורי מנהיגות ובהעצמה אישית של מהנדסות נבחרות בצה"ל העוסקות בטכנולוגיה לגווניה — החל מהנדסת מזון ועד תכנון רשתות מחשבים. הכוונה היא להקנות להן כלים רלוונטיים וגם ליצור קשרים ביניהן. הפרויקט זכה בפרס הרמטכ"ל. את התוכנית הקימה מפקדת ממר"ם לשעבר אל"מ (מיל') טליה גזית, והיום ממשיכה להוביל אותה מפקדת ממר"ם הנוכחית אל"מ רחלי דמבינסקי. "בזכות ההיכרויות שנוצרו בין הקצינות הללו נולדו לא מעט פרויקטים משותפים יפהפיים. חלק גדול מהן התקדמו בצה"ל, הפכו למפקדות וקשרו את חייהן עם הצבא".
תא"ל גרוסמן היא בעלת תואר ראשון בהנדסת אלקטרוניקה ותארים שניים בביטחון לאומי ובמינהל עסקים. היא מתגוררת בפתח־תקווה, דור רביעי בעיר ונצר למייסדיה, ואם לשניים — ניקול, 21, חיילת, ורון, 16.5 — שניהם, כמו אמם, התחילו בלימודים אקדמיים כבר בחטיבת הביניים.
אז ב-6:30 בבוקר, ביום הנישואים, אזעקה.
גרוסמן: "הבנתי די מהר שלא מדובר בטעות — בגלל התאריך, בדיוק 50 שנה אחרי 6 באוקטובר 1973, ובגלל החג. אבל כיוון שכל תשתית מערכת ההתרעות (והאזעקות — י"ו) במדינה היא באחריות שלנו, דבר ראשון יצרתי קשר עם הרמ"חית שאחראית על כך. ימים אחר כך היא אמרה לי: 'כמה קיוויתי שתזמני אותי לתחקיר על תקלה'. אחרי עדכונים תוך נסיעה אני מגיעה למב"א — מרכז הבקרה הארצי של לוטם, שבו יושב גוף הטלקו שלנו — אוסף הזירות שמפעילות את כל עולמות התקשורת בצה"ל".
וחשכו עינייך.
"הן חשכו עוד בדרך, כשהתחלתי להבין מה קורה".
5 צפייה בגלריה
תושבים בחדר מדרגות ב-7.10.''די מהר הבנתי שהאזעקות הן לא טעות''
(צילום: Amir Levy/Getty Images)
את מגלה שכל מערכת התקשורת בגבול עזה קרסה. מה קרה לגיבוי?
"לא הכול נפגע. אנחנו בדרך כלל מייצרים כמובן פתרונות גיבוי, שחלקם חשופים, על גבי תרנים, וחלקם מוטמנים בסיבים אופטיים בקרקע. מקומות שלא היו חשופים לא נפגעו. צריך להבין שאי-אפשר לגבות גיבוי על גיבוי על גיבוי; זה חלק מניהול הסיכונים שעשינו מראש. בדרך כלל מקובל למגן בצורה מיוחדת אתרים שיש בהם נכסים משמעותיים יותר, ואלה אכן לא נפגעו ברובם. אבל מספיק שיש במקום גנרטור חיצוני — ההשבתה שלו קלה.
"בתוך זמן קצר התייצבו המילואימניקים המדהימים שלנו, כולל בכירים בחברות הייטק שפשוט באו, למרות שאיש לא קרא להם. מספר האנשים כאן עלה בבת אחת ל-150%. במערכת 'גל' שפיתחנו, להזנקת כל אנשי המילואים בצה"ל בחירום, רוב הזימונים לא נעשים בכלל על ידי אדם: יש הודעות אס-אם-אס, שיחות טלפון אוטומטיות, בוטים ומוקד שירות; אני מודה שבשום תרחיש לא העלינו בדעתנו שהמילואימניקים יגיעו לא רק לפני שקראת להם, אלא עוד לפני שאפילו הגדרנו לעצמנו מה ומי מהם אנחנו צריכים.
"בימים הראשונים שאחרי הטבח, במקביל לעבודת השיקום והקימום בשטח שנפגע, התארגנו במהירות כדי שלא למצוא את עצמנו בסיטואציה דומה בצפון. ובמקביל, מהר מאוד נדרשנו לספק מענה תוכנה מהיר לעניין זיהוי החללים".
צה"ל לא היה ערוך למקרה של חללים רבים במלחמה או ברעידת אדמה?
"זו סיטואציה שמדינת ישראל מעולם לא הייתה בה. לא היה תרחיש של כמות כזו גדולה של נפגעים בבת אחת. הייתה מערכת מאוד ותיקה של 'תיק חלל'. היא לא הייתה רלוונטית — לא מבחינת התכנים, לא מבחינת היקפי המחשוב הנדרש, ולא מבחינת צורכי הזיהוי הייחודיים של 7 באוקטובר. ברגע שהתחילו לפנות חללים למחנה שורה, אנחנו נכנסנו לתמונה.
"ביחידת שחר שלנו, שבשגרה היא בעצם בית תוכנה שאחראי על התחום הארגוני בצה"ל ועוסקת במידע על אנשים, פיתחנו במהירות שיא פלטפורמה ממוחשבת חדשה לזיהוי חללים. הבאנו יכולת זיהוי פנים מיחידה אחת, יכולת זיהוי טביעת אצבע מיחידה אחרת, שילבנו יכולות נוספות שגובשו כאן עם השנים — ובנוסף עשינו שימוש בפלטפורמת ענן והטמענו יכולות הגנה בסייבר. המערכת הממוחשבת הזו סייעה גם בזיהוי חללים אזרחים, שחלקם היו צעירים והנתונים שלהם עוד נשמרו במערכות של צה"ל.
"הקצב שלנו לעומת גופים אחרים, גם ביטחוניים, לא ניתן להשוואה: כשעושים פיתוח פנימי, אין-האוס, הזמן שעובר מן הרגע שבו אתה מתחיל עד שאתה מייצר פתרון הוא עניין של שעות או ימים. שתבין, בתקופה שחלפה מ-7 באוקטובר כמות העדכונים שביצענו ברשת הצה"לית שקולה לכמות של יותר משנה בשגרה".
מתבקש לשאול איך זה שעכשיו נזכרים. איפה הייתם עד היום?
"יש הרבה מאוד דברים שלא נדרשו לפני המלחמה. בסוף אנחנו מספקים שירותים לפי דרישה מבצעית. חלק מהפיתוחים שקידמנו במלחמה במהירות תוכננו במקור לתר"ש (תוכנית רב-שנתית) הקרובה, ועכשיו קיבלו בוסט. יש הרבה דברים שחלמנו עליהם, ויש הרבה דברים שכבר תיכננו, והמלחמה פשוט קיצרה את לוחות הזמנים".
אפליקציית פיקוד העורף, שגם היא פותחה בלוטם, מאפשרת קבלת התרעות על שיגורי טילים לפי מיקומו המדויק של המשתמש. מתחילת המלחמה זינק מספר המשתמשים בה מ-600 אלף לכמעט 3 מיליון. לקראת סוף אוקטובר דיווחו אזרחים רבים, רובם בעלי אייפון, על תקלות ועיכובים בקבלת ההתרעות מהאפליקציה.
גם לזה לא נערכתם.
"יש דברים שאתה פוגש לראשונה במלחמה, כי נכנסים ל'שדה הקרב' אלמנטים נוספים. זו אפליקציה מורכבת, שאמורה להתריע בשתי מערכות הפעלה — אנדרואיד ו-iOS — ובארבע שפות, כלומר ב-8 תצורות. היו כאן שתי בעיות מרכזיות: האחת קשורה בעומסים שנוצרו במערכת, מאחורי הקלעים. היכולת שלנו לדייק את הנקודה שבה הטיל יפגע, כדי לא להתריע במקומות שאין בכך צורך, מחייבת הרבה מאוד חישובים כדי למקסם את הדיוק, ומכבידה מאוד על המערכת. היא תוכננה לפי איום הייחוס בעבר, ועד היום לא חוותה עומס כזה. השנייה קשורה בהבדלים בין מערכות ההפעלה אנדרואיד ו-iOS. היה צורך לייצר פתרון שונה וייחודי לכל פלטפורמה, וזה מה שעשינו. האם הפתרון הוא אולטימטיבי? אני אף פעם לא מרוצה, אבל ידעתי שהתגברנו על זה כשאבא שלי הודיע לי: 'אני מקבל התרעה עוד לפני הטלוויזיה'".
זו לא התקלה היחידה. נראה שבצפון מספר אזעקות השווא גדול במיוחד ומורט את עצבי התושבים.
"מערכת ההתרעה יודעת לעבוד בכמה מצבים, בתהליך שהוא על גבול האוטומטי, על פי מרכיבי גילוי שהוזנו לה מראש. יש מרכיבים שלא מוכרים לה או כאלה שבהם הגילוי לא מתבצע אוטומטית, ולכן יש בה אופציה של התרעה ידנית. הרבה פעמים חלק מהמידע שמוביל להתרעה מגיע בכלל ממערכות נוספות, ואז מעורבים כאן החלטות ושיקולים מקצועיים נוספים של אנשי פיקוד העורף.
"אגב, בטכנולוגיה שפיתחנו עם פיקוד העורף, אנחנו מספקים התרעה ברמת דיוק של קילומטר רבוע גם במקומות שאין בהם יישובים. אנחנו עושים בה עכשיו שימוש בתוך עזה, ומספקים לכוחות התרעות מקומיות של ירי על כוחותינו. כשכוח נמצא במצב סטטי, במרחב מוגדר, אנחנו יודעים לספק לו התרעה גם שם".
כלומר, יש אזעקות גם בעזה.
"יש צופרים ניידים. התלבטנו אם זה יעיל, כי זמן ההתרעה שם הרי קצר מאוד, אבל החלטנו קודם כל לעשות — והתברר שזה מציל חיים".
לא רק התרעות. מעבר ליכולות הלווייניות שחטיבת לוטם מספקת לצה"ל, היא הרחיבה מתחילת המלחמה גם את כיסוי הרשת הסלולרית העצמאית של הצבא למרחב עזה. מדובר ברשת עצמאית, סגורה ומאובטחת, בלי חיבור לעולם החיצוני. היא נסמכת בבסיסה על הרשתות של המפעילות הסלולריות האזרחיות בישראל, אבל כוללת הצפנה ייחודית, ודורשת מכשירי סמארטפון מוקשחים ועמידים במיוחד של מוטורולה. מהסמארטפונים הצבאיים לא ניתן אמנם להעלות סרטונים לאינסטגרם או לטיקטוק וגם לא לשוחח עם הבית, אבל כן אפשר לבצע שיחות, לקבל ולשלוח מיילים, לשגר ולקבל סרטוני וידיאו ולנהל צ'אטים — רק עם גופים בצה"ל וגופים אחרים, הכול בסיווג סודי ביותר. מתחילת המלחמה כמות המכשירים שנמצאים בשימוש צה"ל הוכפלה: הסלולרי הצבאי מאפשר, למשל, לקצינים להשתתף בדיונים גם בשיחת ועידה מהשטח.
עם כל אמצעי הקשר של היום, צריך גם רשת סלולרית באזורי הקרבות?
"רשת כזו חשובה גם במלחמה. היא מרכיב דרמטי ביכולת שלנו לבסס מערך תקשורת בכל מקום, ללא מגבלות. גיאוגרפית, רצועת עזה מאוד מאתגרת מבחינת קליטת גלי רדיו, והסלולר בנוי פיזיקלית בתצורה אחרת. לכן היכולת להנגיש באמצעותו גם יכולות דיבור וגם העברת נתונים — היא אירוע מנצח. למשל, אנחנו מאפשרים למפקדים בשטח לדבר בסלולרי גם עם מטוסים ומסוקים, בעיקר לצורכי חילוץ".
5 צפייה בגלריה
''המלחמה הזו החזירה אותנו ליסודות. יש גבול למה שטכנולוגיה יכולה לעשות''
(צילום: EPA/MARTIN DIVISEK)
מה דעתך על הטיעון כי 7 באוקטובר הוא המחשה טובה לבגידת הטכנולוגיה, אחרי שנתלו בה תקוות רבות כל כך?
"אני חושבת שהמלחמה הזו החזירה אותנו ליסודות. טכנולוגיה היא דבר נפלא כשעושים בה שימוש נכון. היא לעולם תשרת אותך, אבל היא לא יכולה להחליף אותך באופן מלא. יש גבול למה שטכנולוגיה יודעת לעשות".
האם צה"ל לא כשל בזה שסמך עליכם יותר מדי?
"אני חושבת שבמקומות שבהם הוא סמך עלינו בהקשר של יום המלחמה הראשון, הוא קיבל פתרונות טובים. תמיד צריך לקחת בחשבון תופעה שאנחנו מכנים 'דרדור קשר' — כלומר מה קורה כשהגיבוי הראשון יורד ואחריו השני ואחריו השלישי. התרגולות הללו מוכרות, ואף פעם לא שמעתי מישהו שאומר 'הגענו למצב שבו הרובוט מחליף את החייל'".
במקרה כזה את תהיי מוכנה להיות רמטכ"ל.
"כן, ביום שבו צה"ל יילחם רק עם רובוטים, לוויינים וניידים — אני אשמח להוביל את הצבא. זה כנראה לא יקרה, אז אני מקווה רק שאוכל לספק את הפתרונות הכי טובים לכל רמטכ"ל שיהיה כדי לנצח".
פורסם לראשונה: 00:00, 22.12.23
