בסוף ספטמבר, בשלהי השנה הקשה שעברה על ההייטק הישראלי - אחרי האטה עולמית ומהפיכה משפטית - בבניין המעוצב של "סטארטאפ ניישן סנטרל" (SNC) ברחוב לילינבלום בתל־אביב החלו לראות ניצני אור בקצה המנהרה. מנהלי חברות זרים ומקומיים יצאו ונכנסו בקצב שיא; הכול המה כמו כוורת - דיונים, מפגשים, משלחות בכירים מחו"ל. תוכנן אפילו כנס בפברואר עם 1,000 משתתפים ממדינות המפרץ בבירת בחריין, בחסות המלך ובשיתוף משרד המסחר והתעשייה הבחרייני.
ואז הגיע 7 באוקטובר. "הכול נעצר בן לילה", מספר אבי חסון, מנכ"ל SNC. "הבניין התרוקן, התנועה נעצרה, הכנס בוטל. ואחרי כל המאמץ האדיר שהשקענו בקשרים עם מדינות באזור - שמענו פתאום צליל ארוך בצד השני של קו הטלפון".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
אבל היום, יותר מ־100 ימים בתוך המלחמה, חסון, ששימש בעברו כמדען הראשי של משרד הכלכלה ויו"ר רשות החדשנות (שאותה ייסד) - דווקא אופטימי. "אני מודאג היום פחות משהייתי בתקופת החקיקה המשפטית", הוא אומר. "כי בסוף, יותר מכל דבר אחר, הנכס הכי חשוב שלנו הוא ההון האנושי. יש בישראל תשתית אנושית, יזמית, וסביבה ייחודית, שמתאימות לבניית סטארטאפים, וזו הייתה הפעם הראשונה שהיה לי חשש אמיתי שאנשים יעזבו את הארץ. מנכ"לי החברות הרב־לאומיות אמרו לי אז, שמעולם לא קיבלו כל־כך הרבה בקשות לרילוקיישן. עכשיו התנועה התהפכה, והמגמה הזו ירדה מסדר היום: רבים, שרק לפני כמה חודשים הכינו את הדרכון הזר ורשמו את החברה שלהם בחו"ל, הם כיום בסטייט־אוף־מיינד של 'נשארים ונלחמים, נשארים ומשפיעים'. לכן, אגב, אני גם מוכן להתערב שנראה בקרוב יותר ויותר אנשים מההייטק בפוליטיקה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
"יש אלמנט חשוב נוסף: מלחמה מייצרת רעיונות וחדשנות. טכנולוגיות שפותחו, שוכללו ונוסו במלחמה אפשר יהיה להמיר, נגיד, לקטיף פלפלים. ואני אומר: כמו שיש תמיד 'בייבי בום' אחרי מלחמות, אנחנו נראה כאן שינוי משמעותי".
אין עוד חיה כמו "סטארטאפ ניישן סנטרל" בכל העולם: חברה לתועלת הציבור שמתנהלת כמו חברת הייטק לכל דבר - 110 עובדים עם מנהל עסקים ראשי ומנהלי מוצר ומנהלי לקוחות ופלטפורמת קשרי לקוחות - שב־2022 גילגלה מחזור שנתי של כ־80 מיליון שקל על טהרת תרומות בלבד, ומטרתה היחידה היא לחזק את ענף ההייטק בישראל; לשדך בין חברות מהארץ למשקיעים, לחברות וליזמים מחו"ל. מנכ"לי התאגידים הבינלאומיים הגדולים בעולם, מענקיות מזון כמו נסטלה עד מרכזים רפואיים כמו הנרי פורד בדטרויט, בכירים ונציגי ממשלות, עולים לרגל ל־SNC, "והם תמיד שואלים בהתחלה איפה הקץ'", צוחק חסון. "אתה לא לוקח מאיתנו אחוזים, הם אומרים לי בקריצה, אז בטח תיקח מהחברה שאתה ממליץ עליה, או שתקבל מהממשלה. הם מתקשים להאמין שאין לנו הכנסות וכוונת רווח".
חסון, 53, מכהן זה שנתיים בתפקיד רב־העוצמה, אולי המשפיע ביותר על מעמדו של ההייטק הישראלי בעולם. לפניו כיהן בתפקיד פרופ' יוג'ין קנדל, כיום יו"ר מכון המחקר והמדיניות SNPI. חסון הגיע לתפקיד אחרי שש שנים כמדען הראשי של משרד הכלכלה ויו"ר רשות החדשנות. לפני כן שימש כשותף מנהל בקרן ההון סיכון ג'מיני. הוא בוגר 8200, בעל תואר ראשון בכלכלה ולימודי המזרח התיכון ותואר שני במינהל עסקים. נשוי, אב לשלושה ומתגורר במודיעין. רעייתו היא אפרת פינק, שופטת מחוזית.
השבוע, בניגוד לתחזיות הקודרות על הצפוי לתעשיית ההייטק בעקבות המלחמה, חתם חסון על דוח שנתי אופטימי יחסית של SNC ל־2023, שמצביע, למרות השנה הקשה והמטלטלת שעברה עלינו, על נקודות אור ראשונות: 88% מתאגידי ההייטק הרב־לאומיים הפעילים בארץ מבטיחים לשמר או להרחיב את השקעותיהם בישראל; היקפי המימון של משקיעים פרטיים רשמו עמידות מרשימה בהשוואה לאלו של ארה"ב; והגיוסים צנחו אמנם לממדי 2019, אבל עדיין מדובר בכ־10 מיליארד דולר. וסימני התאוששות כבר ניכרים ברכישות ובמיזוגים.
"לפני שנים החברות הגדולות היו לא מאוד חדשניות, לא כיפיות, לא מתגמלות. היום ענקיות כמו גוגל, מטא, אמזון, אפל ו־Nvidia הן מאוד חדשניות. כשאתה יכול לעבוד במקום כזה ברור שיש לך פחות דרייב להקים סטארטאפ"
את הנתונים הללו שואבת SNC מכלי רב־עוצמה שהיא פיתחה ומתחזקת בהשקעה גדולה: אתר אינטרנט בשם "פיינדר" (Finder). מדובר במאגר הידע האולטימטיבי על ההייטק בישראל, שכולל מידע מלא ומעודכן בזמן אמיתי על 7,500 חברות הייטק וסטארטאפים ועוד 500 חברות רב־לאומיות הפעילות בארץ, על משקיעים, תוכניות האצה ועוד. ל"פיינדר" מעל 100 אלף משתמשים קבועים, רובם בחו"ל, הנעזרים בו לחיפוש השקעות בישראל, ליצירת שיתופי פעולה ועוד, והוא משמש גם כלי אמין לסקרים בתחום.
איך ההבטחה של המשקיעים מחו"ל לשמר את נוכחותם בארץ מתיישבת עם נתון אחר בדוח, שכמחצית המשקיעים הפעילים בישראל צופים ירידה בהשקעות בטכנולוגיה הישראלית ב־2024?
חסון: "משקיעים לעתים מבלבלים בין השקעות בקרנות לבין השקעות בסטארטאפים. יש באמת ספקות אצלם לגבי היכולת לגייס קרנות המשך גם ב־2024. אבל זה שונה מהכסף לסטארטאפים, שרובו המוחלט כבר גויס. למשקיעים הישראלים יש הרבה כסף בכיסים, שגויס על ידי הקרנות הישראליות ב־2021 ובמחצית הראשונה של 2022 וכמעט לא הושקע – כי כולן נכנסו לבונקר. לא תהיה להן ברירה אלא להשקיע אותו. הכספים האלה יגיעו, והיזמים יגיעו, ואנחנו צפויים, לדעתי, לגל חדש של חדשנות ויזמות".
מצד שני, אולי כבר לא יהיה במה להשקיע: ב־8 השנים האחרונות יש ירידה קבועה במספר הסטארטאפים שנפתחים בישראל, וב־2023 מספר הגיוסים לסטארטאפים ירד ב־50%. אז אולי הגיע הזמן לרדת מהכותרת "סטארטאפ ניישן" ולהתמקד בסיוע לחברות ענק ישראליות ולחברות הרב־לאומיות?
"ראשית, כל חברה גדולה הייתה פעם חברה קטנה. אין דרך לייצר חמישה יוניקורנים (חברות ששוויין מוערך במיליארד דולר ומעלה - י"ו) בלי להתחיל ב־100 ויותר סטארטאפים. בשביל להגיע לחברות ישראליות גדולות אתה חייב מסה קריטית של סטארטאפים. זו מעין פירמידה שצריך לטפס עליה מלמטה. היא מתחילה תמיד במחקר אקדמי – שגם שם אנחנו בבעיה – ברעיונות ובהמצאות, ומיתרגמת לסטארטאפים. אלה, אגב, ברובם המוחלט, נסגרים או נבלעים בחברות אחרות.
"אגב, בכל הסטארטאפים בישראל עובדים רק כ־10% מעובדי ההייטק. בחברות הבינלאומיות עובדים עוד כ־20%. זה הכול. כך שהרוב הגדול נמצא דווקא בחברות ישראליות שגדלו, כמו צ'קפוינט, איירון־סורס, נייס, וויקס ועוד. בעשור האחרון יש לנו כבר מעל 100 כאלה. גם כשהן נרכשות, הן כל כך גדולות וחזקות, שלא רק שהן לא יוצאות מישראל – הן בדרך כלל מביאות עוד השקעות; לדוגמה, מובילאיי ומלאנוקס, שהיא היום חלק מ־Nvidia.
"יש איזה קו אדום שמתחתיו כל זה לא יעבוד, והירידה במספר הסטארטאפים באמת מאוד מדאיגה. התופעה, אגב, אינה ייחודית לישראל, רק שכאן היא קריטית".
אז למה נפתחים פחות סטארטאפים?
"החדשנות שאנחנו רואים היום מתמקדת ברובה בתחומים מאוד ספציפיים – המובייל, הרשתות החברתיות, האינטרנט. בעולמות האלה העולם הגיע כבר לאיזושהי בשלות. כלומר, יש אמנם המון שיפורים ועדכונים, אך פחות רעיונות חדשים שמוצדק להקים על בסיסם חברה חדשה. למשל, 70% מהירידה בסטארטאפים מיוחסת לתחום אחד - הפרסום הדיגיטלי (AD Tech), שעסקו בו גם הרבה סטארטאפים בישראל, עד שפייסבוק וגוגל השתלטו עליו וייתרו את האחרים. הצד החיובי הוא, שאנחנו נמצאים עכשיו בתחילתו של גל חדשנות חדש ששוטף אותנו - טכנולוגיות כמו בינה מלאכותית, ביולוגיה סינתטית, קוואנטום ועוד. עדיין לא רואים מספרים משמעותיים של סטארטאפים בתחומים האלה, אבל הם אוטוטו מגיעים. רק AI לבדה מייצרת אין־סוף הזדמנויות.
"ויש סיבה נוספת לירידה. לפני שנים, החברות הגדולות, דוגמת IBM של פעם – לא היו חדשניות, לא כיפיות, לא ממש מתגמלות - ולכן, אם היית צעיר שרוצה לעסוק בדבר הכי חם ולהרוויח יפה, הקמת סטארטאפ. היום אתה מסתכל על ענקיות כמו גוגל, ומטא, ואמזון ואפל ו־Nvidia - הן חברות מאוד חדשניות, מאוד מתגמלות, ולא אחת יש להן יתרון על סטארטאפים – הן מחזיקות במאגרי המידע החשובים וב'מנועים'. ברור שיהיה לך פחות דרייב להקים סטארטאפ כשאתה יכול לעבוד במקום כזה, להרוויח מאוד יפה, ולעסוק בנושאים חדשניים בסביבה דינמית".
SNC חייבת את הקמתה לספרם רב־המכר של הצמד דן סינור וסול זינגר "סטארט־אפ ניישן", "אומת הסטארטאפ", שיצא לאור ב־2009 (בימים אלה, אגב, הופיע ספר ההמשך, שמחמיא לא פחות לישראל, "The Genius Of Israel"). ההשפעה הדרמטית של הספר לא דילגה על המיליארדר היהודי פול סינגר, פיננסייר אגדי מוול־סטריט, מייסד קרן הגידור הגדולה אליוט מנג'מנט, ובת זוגו, טרי קאסל. השניים, ציונים נלהבים, למדו ממנו שההייטק הוא הדרך הנכונה לחזק את ישראל.
מבחינת מייסדיה, SNC היא בעצם סוג של ג'י־פי־אס, נווט דרכים שאמור להנגיש את הסטארטאפ ניישן לעולם. כאמור, תקציב הארגון נשען על תרומות נטו; בני הזוג תורמים כמחצית ממנו, ועם השנים וההצלחה נוספו רבים אחרים.
המנכ"ל חסון ואנשיו מרושתים בצורה מושלמת במפת ההייטק הישראלי: הם יודעים הכול על כולם, ומסוגלים לספק לכל משקיע או חברה כל מידע רלוונטי על חברות הפועלות בישראל, ברזולוציות גבוהות וכמעט בכל חתך אפשרי. חסון: "אני יכול לזמן, למשל, מפגש של המנהלים בארץ של 30 החברות הרב־לאומיות המובילות כאן כדי לשמוע מה קורה אצלם, והם יגידו את האמת. המקום הזה נתפס כמקלט בטוח. משתפים בפתיחות מלאה, וברור לכולם שמה שעולה בחדר לא דולף. זו גם חצי קבוצת תמיכה: פתאום מנכ"ל מגלה שבעיה שהוא סובל ממנה משותפת גם למנהלים אחרים. אגב, אם תדבר עם כל אחד מהם, תשמע שיש להם שני כובעים: הם שגרירי החברות שלהם בישראל, והם שגרירי ישראל בחברות שלהם.
"בכלל, אחד הנכסים הכי גדולים של ההייטק הישראלי, שלצערי מאוד התערערו בשנת 2023 ואני מקווה שעכשיו יחזרו, זו התחושה העמוקה של כל יזם כאן, שהוא מוכר בעצם שני דברים - את המוצר שלו ואת המדינה. כשכיהנתי כמדען הראשי יצא לי להיפגש הרבה עם מנכ"לי ענקיות הטכנולוגיה בעולם. תמיד נהגתי לשאול אותם מהי ההתרשמות הכי חזקה שלהם מישראל. אחד המנכ"לים המאוד־ידועים, שלא אנקוב בשמו, אמר לי בפליאה: 'תשמע, פגשתי פה 13 חברות, וכל אחת מהן - חוץ מלמכור לי את המוצר שלה, מכרה לי את ישראל'. זה דבר שהוא מאוד משמעותי אצלנו, גם אם אנחנו לא מבחינים בזה.
"חוץ מהפן הכלכלי, אנחנו ב־SNC עוסקים גם במיצוב הגלובלי של ישראל, שבימים אלה הפך מאוד משמעותי: איך הופכים משהו שנתפס כמייצר בעיות, למקום המייצר טכנולוגיה וידע, שמתמודד עם האתגרים של האנושות, כמו מגפות, משבר אקלים ומחסור במים. יצרנו גם את המונח 'דיפלומטיית חדשנות', שבו אנחנו הופכים את היוצרות: חברות הסטארטאפ הן ה'מוצר' שאנחנו עושים בו שימוש כדי להדק יחסים עם מדינות. התמקדנו בעיקר במדינות הסכמי אברהם ומדינות אחרות באזור שאין לנו הסכמים איתן".
אז למה לא להסתפק באתר האינטרנט?
"חוץ מה'פיינדר', שמשרת מאות אלפים ומספק מידע ראשוני, מאות משקיעים ובכירים מחו"ל פונים אלינו ישירות. יש לנו חבילות 'מוצרים' שאנחנו מתאימים לכל מתעניין – ממצגת של שעתיים על ההייטק הישראלי, דרך העמקה בסקטור מסוים ומפגש עם סטארטאפים ספציפיים, ועד שלושה ימים, ולפעמים שבוע, של העמקה ודיון פתוח על אסטרטגיות ותחומים רלוונטיים אחרים. יש גם תהליכים אחרים לגמרי, למשל מה שאנחנו קוראים 'טק צ'לנג''. ניקח, למשל, בית חולים אמריקני שמתעניין בטכנולוגיות אבחון מוקדם למחלת האלצהיימר. אנחנו יודעים לנהל יחד איתו תהליך ארוך בן שישה חודשים, שמאפשר לחברות הרלוונטית בארץ להציע את עצמן, ואפילו כולל תהליך שיפוטי לבחירת הזוכים".
מה השתנה בעבודה שלכם מאז שפרצה המלחמה?
"הכול. אם בדרך כלל ה'לקוח' שלנו הוא הגוף הזר, מבחוץ פנימה, הבנו מיד שה'לקוח' עכשיו הוא הסטארטאפים בבית שזקוקים לעזרה דחופה, כלומר מבפנים החוצה. הצורך שעלה מכל החברות היה מימון זמני, שיאפשר להם לצלוח את החודשים הקרובים. אלה חברות שאיבדו עסקאות, שתיכננו בדיוק לצאת לסבב גיוס, שלפחות 15% מעובדיהן במילואים – לעתים המייסדים עצמם. במקביל, קיבלנו המוני פניות מכל העולם מאנשים שהציעו את עזרתם. גם אנשי מקצוע, כולל יועצים בכירים בחברות גדולות, שהציעו לעבוד בהתנדבות עבור סטארטאפים ישראליים.
"עם תחילת המלחמה, 300 אלף ישראלים פשוט עלו על מטוס ובאו לארץ. לנו זה נראה טבעי, אבל בחו"ל מאוד מתפעלים מזה"
"הקמנו כאן ממש מרכז שירות, שתוך שבועות ספורים שירת 520 סטארטאפים. עזרנו גם לחברות להשתלב בתוכנית הסיוע הממשלתית, ובנינו 'פול' של משקיעים זרים שאנחנו עובדים איתם בשגרה - רבים מהם פנו אלינו מיוזמתם - והצענו להעביר להם מידע על סטארטאפים שמחפשים מימון דחוף. רובם נענו בחיוב".
מי האנשים – פילנתרופים עם לב יהודי חם או אנשי עסקים שמריחים הזדמנות?
"המעגל הראשון הוא באמת של משקיעים יהודים, ובמלחמה הזו היו גם כאלה שגילו פתאום את יהדותם. אבל לא רק: זה יכול להיות גם בכיר בחברת השקעות שרוצה לעזור לישראל ופשוט לא יודע איך. חלקם אנשים שלאורך שנים אנחנו עוזרים להם למצוא בדיוק את מה שהם זקוקים לו בלי לבקש תמורה. אז אמרנו להם: עכשיו תעזרו לנו. והיו גם כאלה שאמרו לעצמם 'דווקא עכשיו ישראל הופכת להיות מקום מעניין להשקיע בו'. גם החברות הרב־לאומיות תמכו בישראל בצורה מובהקת ולא ברורה מאליה, ותוך קושי לא פשוט. הסיבה המרכזית לדעתי היא, שישראל הפכה מאוד חשובה להן; היום היא מהווה מרכז אסטרטגי להרבה חברות.
"בנוסף, יצאנו בקמפיין בינלאומי תחת הכותרת 'Israeli Hi-tech delivers, no matter what' (בתרגום חופשי: 'ההייטק הישראלי מספק את הסחורה, לא משנה מה' - י"ו). הרעיון: לשדר יציבות ולשמר את התדמית של 'המנוע ממשיך לעבוד'. כי עם כל הכבוד לחות'ים, ההייטק לא כרוך בתובלה ימית, בשרשראות אספקה או בלוגיסטיקה. במלחמת רוסיה־אוקראינה הרבה חברות חוו סיטואציה דומה, היו להם צוותי פיתוח גדולים למדי באוקראינה, אבל שם השאלה הראשונה הייתה איך מוציאים אותם מהמדינה. בישראל הפוך: 300 אלף ישראלים, מכל מקום בעולם, פשוט עלו על מטוס ובאו לארץ. לנו זה נראה טבעי, אבל בחו"ל מאוד מתפעלים מזה".
בכל זאת, לפי כל הנתונים, כולל שלכם, ההשקעות בישראל על הפנים - ירידה של כ־60%. איך זה הולך לצד האופטימיות הזהירה העולה מהסקר שלכם?
"זה לא סותר. מצד אחד, אנשים באמת חוששים מאוד. מצד שני, יש הרבה מאוד אמונה בעמידות של ההייטק הישראלי. רוב הירידה שחווינו ב־2023 היא תופעה גלובלית, שנחוותה בכל אחד ממרכזי ההייטק בעולם. בישראל הירידה הייתה משמעותית יותר, ואנחנו מייחסים את זה ל'רפורמה המשפטית' ולמלחמה. אז חזרנו למספרים של 2019, ואנחנו מדברים על השקעות של שני מיליארד דולר 'בלבד' לרבעון ב־2023, ומבכים את זה בזוכרנו את הסכומים הגדולים של 2021. אבל שני מיליארד דולר לרבעון זה עדיין המון כסף, גם בהשוואה בינלאומית.
"חוץ מזה, בישראל קורים דברים תמיד בהפרש של שני רבעונים אחרי עמק הסיליקון. ב־2023 כולם ישבו על הגדר. זה קצת כמו שוק הדיור: המוכרים מבקשים עדיין את המחירים של פעם, הקונים כבר הבינו שהמצב השתנה ולא מוכנים לשלם ומחכים - והתוצאה היא שאין עסקאות. מה שבטוח - הן יקרו. אז אני מאמין שההשקעות האלה יתבצעו ב־2024.
"ועוד דבר משמח: הזרים השקיעו פחות, אבל לא זנחו את ישראל בשנה שעברה, וזה די מרשים. עיקר הירידה נרשמה דווקא אצל המשקיעים הישראליים. הם התבצרו בבונקר יותר מהמשקיעים הזרים".
השבוע אישרה הממשלה חבילת צעדים ותקציב של מיליארד שקל להמרצת ההייטק, בעיקר סטארטאפים. מדובר על קרנות שישקיעו בחברות בתחילת דרכן ויעודדו השקעות בקרנות הון סיכון, בהקמת חממות ועוד. האם לדעתך אלה צעדים שבאמת עונים לאתגרים?
"זה איתות חשוב גם לאקוסיסטם הישראלי וגם לשחקנים הזרים: הממשלה לא רק מכירה בחשיבות ההייטק, אלא פועלת אקטיבית ומכניסה את היד לכיס. צריך רק לבדוק היטב כמה מהתקציבים שבהם מדובר הם אכן תוספת אמיתית, וכמה הם רק אריזה מחדש של תקציבים קיימים.
"דבר נוסף שבולט בתוכנית, זה עד כמה האוצר סומך על רשות החדשנות. אתה רואה נכונות להזרים משאבים ולהפעיל תוכניות דרך הגוף הזה, לעומת, למשל, הפרסומים על תוכנית האוצר לקיצוץ המדענים הראשיים במשרדי הממשלה. לעומת זאת, מה שמאוד מאוד שלילי בעיניי הוא הקיצוץ המדובר בתקציב ההשכלה הגבוהה. בכלל, העובדה שהתקציב הזה הוא תחת משרד החינוך אינה הגיונית. אם היה תחת משרד המדע ההסתכלות הייתה אחרת; אתה רואה שאת שר החינוך מעניינים יותר 200 מיליון שקל לתקציב החינוך הכללי מאשר לתקציב המועצה להשכלה גבוהה והוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת)".
"צריך לצאת מישראל בשביל להבין כמה מיוחד מה שקורה כאן: הבעבוע הזה של הרעיונות, שנובע גם מהטרפת שאנחנו חיים בה, במדינה שבה כל אחד, כל הזמן, צריך להיות יזם. זה כנראה משהו במים"
אתה מסכים שישראל פיספסה את הרכבת בהובלת הבינה המלאכותית?
"ה־AI בעיניי זה כמו חשמל - גל עצום, שמשפיע לאורך, לרוחב ולעומק. לממשלה הייתה תכנית לאומית לגבי ה־AI כבר ב־2018, שריכז אותה פרופ' יצחק בן ישראל, רק שהיא לא יצאה לפועל. ובאמת, בכל מה שקשור לפיתוח תשתיות AI המניעות מערכות, כמו ChatGPT - אנחנו הרחק מאחור, גם מבחינת המחקר האקדמי, עם חריגים קטנים כמו AI21 של אמנון שעשוע ויואב שוהם. מהפכות מהסוג הזה דורשות השקעה בתשתיות מחקר, בתשתיות טכנולוגיות ובכוח אדם, ולפחות שיתוף פעולה של הממשלה, וזה לא קרה. זה גם תחום שיש בו יתרון מובהק לגודל, ואנחנו מלכתחילה בעמדת חולשה. מאז 2018 היו לנו משברים פוליטיים, קורונה ומהפיכה משפטית; לא הייתה ממשלה אחת נורמלית, שהייתה מסוגלת לחשוב קצת קדימה. אנחנו משלמים על זה מחיר. הטכנולוגיה בעולם לא נעצרת. אבל בכל מה שקשור בצד הוורטיקלי של ה־AI, ביישום הטכנולוגיה בתוך מוצרים - בישראל יש כבר היום יותר מ־2,000 חברות שעושות את זה, ומספרן ילך ויגדל".
זה מצב שניתן עוד לתיקון?
"AI הולכת ללוות אותנו עוד הרבה שנים. אז נכון, אם תשנה את התזונה לילד בן ארבע זה לא יפעל כמו אם היית מזין אותו כך מגיל חודשיים, אבל אתה עדיין יכול לשפר מאוד את בריאותו".
איך אתה רואה את מפת ההייטק הישראלי בשנתיים הבאות?
"אנחנו בחרנו בכמה אזורי מיקוד, שאותם אנחנו מנסים לקדם בעזרת המון יוזמות, בעיקר בעולמות ה'דיפ־טק': בריאות (הלת'־טק), אקלים (קליים־טק), מזון (פוד־טק) וחקלאות (אג־טק). אלה צריכים להיות מנועי הצמיחה של ההייטק הישראלי, כי אלה אתגרי העולם. בכל אחד מהם אנחנו יכולים להיות שחקן משמעותי: יש כאן כמות חברות מספקת, ידע אקדמי, בתי חולים מצוינים, ובחקלאות - משתמשים מתקדמים. לתחומים האלה יש גם יתרון נוסף למדינה: התמהיל התעסוקתי בהם יותר טוב - לא רק מהנדסים ומתכנתים, גם ביולוגים וטכנאים ואגרונומים ועוד".
אין ספק, אתה אופטימי חסר תקנה.
"תשמע, צריך לצאת מישראל בשביל להבין כמה מיוחד מה שקורה כאן: הבעבוע הזה של הרעיונות, שנובע גם מהטרפת שאנחנו חיים בה, במדינה שבה כל אחד, כל הזמן, צריך להיות יזם. זה כנראה נובע ממשהו במים שאנחנו שותים פה, וזה מדהים. וחוץ מזה, כל עוד יהיו כאן גם שאר הרכיבים - משקיעים, הון אנושי וממשלה תומכת - אני אשאר אופטימי".
פורסם לראשונה: 00:00, 19.01.24
