זה נחת אמנם על דניאל בן־עטר ועל קרין אייבשיץ־סגל, שני מנכ"לי אינטל ישראל, אחרי פחות משנה בתפקיד, אבל עם ניסיון רחב בענקית השבבים הבינלאומית. שניהם החלו את הקריירה שלהם באינטל כסטודנטים – היא לפני 21 שנים כסטודנטית למדעי המחשב בטכניון, והוא לפני כ־30 שנה כסטודנט למתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטה העברית. השנה מציינת אינטל 50 שנים לפעילותה בארץ, ברוח התקופה — בלי חגיגות. מה שהחל ב־1974 במשרד בן חמישה עובדים בחוף בן שמן, הפך לאופרציה אדירה בת כ־12 אלף עובדים — 10% מכלל 120 אלף עובדי אינטל בעולם — שמפעילה שלושה מרכזי פיתוח גדולים בחיפה, בירושלים ובפתח־תקווה, ומגה־מפעל לייצור שבבים בקריית־גת.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
אחריות כבדה מאוד, במיוחד כשהתותחים רועמים. "המלחמה תפסה אותי בחופשה משפחתית באילת", אומר בן־עטר. "כולם היו בהלם. בשבע וחצי בבוקר התקשרתי לקרין. שנינו הבנו מיד שמדובר באירוע גדול מאוד. ראינו את התמונות האלה, של הטנדרים בתוך שדרות, וזה הספיק". אינטל איבדה עד כה שניים מעובדיה באירועי חרבות ברזל. בני משפחותיהם של חמישה אחרים נחטפו לעזה, ו־450 עובדים עדיין מפונים, בצפון ובדרום. כ־15% מהעובדים, יותר מ־1,500 איש, גויסו למילואים.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
קרין: "סדר העדיפויות שלנו תמיד ברור במקרים כאלה – עדיפות ראשונה לבטיחות ולביטחון של העובדים. ידענו שיש לנו הרבה אנשים שמתגוררים בדרום, כולל בעוטף עזה, וגם בצפון. כבר בשעות הראשונות הקמנו מעין חמ"ל. כינסנו בוועידת וידיאו את כל מנהלי הפעילות בישראל ושמרנו על קשר כל שעה־שעתיים".
דניאל: "בארבע אחר הצהריים עלינו לשיחת וידיאו עם המנכ"ל פט גלסינגר בארה"ב, שדאג וניסה להבין מה קורה. פתאום שמתי לב שקריית־גת מרוחקת רק 32 ק"מ מעזה, ובמפה העולמית זה נראה קרוב במיוחד".
בחברות הגלובליות הנושא של "רציפות תפקודית" מאוד חשוב. אני מבין שבזמנים כאלה אתם צריכים להפגין שהעניינים בשליטה. שהכל עובד.
קרין: "ברור. זה מסוג הדברים שבשעת חירום קשה לטפל בהם אם לא מוכנים אליהם מראש. אצלנו הכל היה מוכן: לא צפינו כמובן אירוע כמו 7 באוקטובר, אבל לתתי־הארגונים אצלנו יש תמיד תוכניות סדורות לחירום. אני חושבת שכולם, מהמנהלים הבכירים ועד אחרון העובדים, הרגישו בימים האלה את החשיבות המיוחדת בשמירה על אינטל ישראל. זו אחריות כבדה: למלחמה יש הרבה ערוצים והערוץ הצבאי הוא רק אחד מהם; גם לערוץ הכלכלי יש משמעות גדולה, ואנחנו יודעים שלאינטל יש תפקיד משמעותי בחוסן הכלכלי של המדינה – היא אחראית ל־5.5% מיצוא ההייטק ולכ־1.75% מהתמ"ג של ישראל.
"זה לא היה פשוט: בין מי שלא גויסו למילואים היו מפונים, אמהות שנותרו לבד עם הילדים, הורים לחיילים. לכולם היו הרבה סיבות להיות מתוחים, ובכל זאת היה מאמץ אמיתי 'להיכנס מתחת לאלונקה' ולתת יותר. כי המטלות לא ירדו. לא ביקשנו, ואף אחד לא עשה לנו הנחות".
לפני כחודש בלבד, בעיצומה של המלחמה – בימים שבהם הופעלו לחצים על ענקיות ההייטק בעמק הסיליקון לגנות בפומבי את ישראל – הודיעה אינטל רשמית על השקעה חסרת תקדים, של 25 מיליארד דולר, בהקמת מפעל שבבים חדש בקריית־גת, Fab 38. מדובר למעשה בהרחבה משמעותית של מפעל שהקמתו החלה כבר ב־2021. ההשקעה, שמגיעה בתקופה הקשה ביותר מבחינה עסקית בתולדות ענקית השבבים, מביאה את היקף ההשקעות הכולל של החברה בישראל לכ־50 מיליארד דולר. מדובר בפרויקט הבינוי הגדול ביותר כיום בארץ, בשטח ששווה בגודלו לכמה מגרשי כדורגל, שיעסיק אלפי עובדים. מפעל לייצור בטון הוקם באתר עצמו כדי שמשאיות הבטון לא יחסמו את קריית־גת, והוצב בו המנוף הגבוה בארץ, השני בגודלו בעולם, שמניף 2,800 טונות ברדיוס של 50 מטר.
Fab 38 הוא ההשקעה הגדולה ביותר של החברה בישראל. היא חתומה גם על שלושה מעשרת האקזיטים הגדולים של חברות ישראליות מאז ומעולם - מובילאיי ב־15 מיליארד דולר ב־2016, הבאנה לאבס ב־2 מיליארד דולר ב־2019, מוביט בכמעט מיליארד דולר ב־2020, ועל רכישות נוספות, בסכום המסתכם בכמעט 20 מיליארד דולר רק בעשור האחרון. רכישת טאואר, יצרנית השבבים ממגדל העמק, תמורת 5.4 מיליארד דולר, כשלה ברגע האחרון.
סיפור אהבה מתמשך? מתבקשת תשובה צינית, אבל מנכ"ל החברה פט גלסינגר, כמו כל קודמיו בתפקיד, לא מפסיק להתבטא באומץ בסופרלטיבים על ישראל בכלל ועל עובדיו בארץ בפרט. לא מכבר, בראיון ברשת "פוקס", טען בהתרגשות, "יש לי בישראל 20 אלף נפשות - אני רואה את עצמי כאחראי לכולם". "הישראלים", הוסיף, "הם האנשים הכי קשוחים בעולם. למרות המלחמה, הם לא פיספסו ייצור של אף פרוסת סיליקון או התחייבות שהייתה להם לפיתוח מוצרים. בגלל זה אנחנו שם כבר 50 שנה". כל אחד מהעובדים בישראל קיבל במהלך המלחמה מענק מיוחד של 5,000 דולר כאות הערכה למה שהגדיר הבוס "חמלה ועמידות שאתם מציגים".
זה לא פוגע בעסקיה של אינטל בעולם? באיראן, למשל, עלולים לוותר על "המעבדים הציוניים" שלה. גלסינגר חטף לא מעט ביקורת על דבריו. הוא לא מושפע מלחץ כזה?
קרין: "אלה החלטות עסקיות בלבד, ואנחנו באים עם תוצאות מוכחות – אינטל ישראל מספקת ערך מדהים לאינטל העולמית. יש לנו תפקיד ברור בעניין הזה: אנחנו חייבים כל הזמן להביא ערך עסקי וטכנולוגי כל כך משמעותי, כך שתמיד רק השיקול העסקי ינצח. אני רואה בכך את התפקיד של שנינו – להוביל את אינטל ישראל כך שלא תעלה בכלל שאלה על הערך שאנחנו מביאים לחברה הגלובלית ולתעשיית המוליכים למחצה בכלל".
"פרויקט המפעל החדש שווה ערך לבניית אלפי בנייני מגורים. מעורבים בו אלפי מתכננים, עם כ–5,000 קבלנים מתחומים שונים. מבחינת צריכת החשמל והמים, זה מקביל לעיר כמו תל–אביב"
משהו מלוח הזמנים של החברה, מהמטלות שתוכננו, נפגע בכל זאת בעקבות המלחמה?
קרין: "לא, בגלל שבאמת אנשים עבדו מעל ומעבר כדי לכסות על החוסרים שנוצרו. יש פה עניין כפול שהוא לגמרי לא טריוויאלי וקריטי לשמר אותו – גם המקום שתופסת אינטל בישראל וגם המקום הכל כך מרכזי שתופסת אינטל ישראל בחברה העולמית".
דניאל: "מי שעובד באינטל בארץ יודע שהוא לא עובד רק בשביל הפרנסה. יש לו תמונה הרבה יותר רחבה על המקום שהחברה תופסת במדינה. במקביל, עטפנו את העובדים שלנו בהרבה מאוד אכפתיות. היינו גמישים מאוד ביחס לצרכים שלהם".
מה המצב היום?
דניאל: "יותר ממחצית המגויסים חזרו מהמילואים, ודרך אגב, הקליטה שלהם בחזרה לא פשוטה; הם באים עם מטען. המפונים מהדרום ומהצפון לא חזרו עדיין לעבודה סדירה. לכל עובד כזה 'נתפר' פתרון משלו".
קרין: "עשינו לא מעט הכשרות למנהלים בנושא, עם הדרכות איך להתמודד ולייצר פתרונות גמישים לסיטואציה".
בעסקים, כמו בעסקים, אין ארוחות חינם. בתמורה להשקעה הגדולה ממשלת ישראל תעניק לאינטל חבילת תמריצים חסרת תקדים של 3.2 מיליארד דולר – כמעט 12 מיליארד שקל – שיתפרסו על פני מספר שנים. קשה להאמין שזה היה השיקול המכריע באינטל לטובת ההשקעה; מה כן? ענקית השבבים גם מפתחת לעצמה את השבבים וגם מייצרת אותם, ובתחום הפיתוח היא חייבת למוחות המבריקים בישראל את המעבדים פורצי הדרך שהפכו אותה למלכת התחום, לפחות עד למשבר של השנים האחרונות. שבבים שתוכננו בחיפה מניעים כבר עשרות שנים מחשבים ומכשירים בכל נקודה על פני הגלובוס. במקביל, ההשקעה במפעלי הייצור בקריית־גת הוכיחה את עצמה כרווחית ועמדה במבחנים קשים לאורך השנים.
למה בנייה של מפעל כזה צריכה להימשך 4־5 שנים? ולמה הוא עולה סכום דמיוני כל כך?
דניאל: "כמה זמן לוקח לבנות בניין מגורים ממוצע – שנה, שנה וחצי? תחשוב שאתה בונה פה בבת אחת פרויקט שהוא שווה ערך לאלפי בניינים, שמעורבים בו אלפי מתכננים, עם כ־5,000 קבלנים מתחומים שונים, והכל חייב להיות מתואם ומדויק. מדובר במפעל שאסור שיהיה מושפע מזעזועים, שיעברו בו מערכות מורכבות שישנעו גזים, כימיקלים, מים וחשמל. רק הבינוי הוא עניין של כמה מיליארדים. זה פרויקט בקנה מידה ארצי. מבחינת צריכת החשמל והמים, אינטל קריית־גת הולכת להיות בסדר גודל של תל־אביב. התכנון מתבצע עבור אינטל על ידי חברה גלובלית שמתכננת גם מפעלים אחרים שלנו. הבנייה בפועל תתבצע בעיקר על ידי חברות ישראליות. כיוון שאנחנו בונים עכשיו גם באריזונה ובאוהיו ועוד מעט גם בגרמניה – אנחנו מנסים לדאוג שהתכנון יהיה דומה, כדי לצמצם עלויות".
המענק העצום שאינטל מקבלת מממשלת ישראל על הקמת המפעל זוכה גם לביקורת. יש כלכלנים שאומרים: ישראל התמכרה לאינטל, וזה מסוכן לשים יותר מדי ביצים בסל אחד לאורך 50 שנים. ויש גם מי שטוענים, שההבטחה שלכם לספק עבודה לתושבי קריית־גת והסביבה מפוקפקת, כי רבים מהעובדים מגיעים בהסעות מחוץ לעיר.
דניאל: "68% מהעובדים שלנו בקריית־גת הם תושבי הדרום. בעקבות ההסכם עם ממשלת ישראל, אינטל מחויבת לרכש גומלין בארץ מספקים קטנים עד בינוניים, בסך של — שים לב – 60 מיליארד שקל בעשור הקרוב. כבר היום כ־1,500 מהספקים שלנו באים מהפריפריה באזור. תחשוב מה זה יעשה לסביבה התומכת של המפעלים — למפעילי המסעדות, למטפלים במכוניות, לקבלני הניקיון.
"לפני שלוש שנים גייסנו 150 עובדים משדרות, אופקים, קריית־גת, קריית־מלאכי והכשרנו אותם כהנדסאים. פתאום גם בני ובנות הזוג רוצים לעבוד באינטל; פתאום הילדים שלהם מתעניינים במתמטיקה. הם עובדים מצטיינים. נגייס עוד 500 כאלה"
"כמנכ"לים יש לנו מחויבות חברתית אמיתית. היא באה לידי ביטוי גם בקשרים עם האוניברסיטאות בארץ, עם המועצות המקומיות, ובפרויקטים המיוחדים שיזמנו ואלה שאנחנו שותפים להם. קח למשל את 'המכינה החברתית' שלנו, 'אופק דרום'. לצד הדוקטורים ובעלי התואר השני וההנדסאים שאנחנו מגייסים — החלטנו לפני שלוש שנים, כשהייתי עדיין רק מנכ"ל המפעל בקריית־גת, לגייס עובדים מעיירות הדרום – שדרות, אופקים, קריית־גת, קריית־מלאכי – מרקע סוציו־אקונומי מאתגר. מדובר ב־150 גברים ונשים שלא סיימו 12 שנות לימוד, שהחלטנו להפוך אותם לעובדי אינטל מן המניין. בחרנו אותם רק לפי המוטיבציה. הם ישבו בכיתה באינטל קריית־גת, מהנדסים שלנו לימדו אותם במשך תשעה חודשים מתמטיקה, אנגלית ורובוטיקה, והם קיבלו הכשרה לעבודה כהנדסאים ב'חדר הנקי', שם מיוצרים השבבים.
"קשה לתאר מה זה עשה לאנשים האלה. זה הרבה מעבר לשכר ולפרנסה: פתאום גם בני ובנות הזוג שלהם רוצים לעבוד באינטל; פתאום הילדים שלהם מתחילים להתעניין במתמטיקה; פתאום ראש העיר מתקשר אליי ומתלונן שהעובדים שלי מסתובבים עם התג של אינטל בסופרמרקט ומנקרים עיניים.
"עברו שלוש שנים. מתוך ה־150 רק בודדים נשרו. הם עובדים מצטיינים. 60 מהם התחילו ללמוד השנה להיות הנדסאים על חשבון אינטל – יומיים בשבוע לומדים ושלושה ימים עובדים. כשנבנה את המפעל החדש נגייס עוד 500 כאלה".
קרין: "אני תמיד אומרת, שבעברית יש מילה אחת, 'חברה', שבאנגלית ניתנת לתרגום לשתי מילים שונות — Company ו־Society. אז לנו יש אחריות גם ל־Company, אינטל, וגם ל־Society, החברה הישראלית. אנחנו עושים הרבה לשילוב של אוכלוסיות מגוונות — אינטל היא המעסיק הגדול ביותר בהייטק הישראלי של עובדים מהאוכלוסייה הערבית למשל, ואנחנו מעסיקים הרבה נשים חרדיות, בהצלחה רבה, בעיקר בירושלים ובחיפה. במפעל בקריית־גת אנחנו מגייסים גם צעירים על הרצף האוטיסטי.
"אבל יש פה, לדעתי, עוד שני אלמנטים חשובים: תעשיית המוליכים למחצה, הסמי־קונדקטורס, קריטית לישראל כמדינה. יש מי שאומר שב־50 השנים הבאות הסיליקון יחליף בכלל את הנפט כמשאב מרכזי. ויותר מזה: אנחנו יודעים שאינטל מהווה בחברה הישראלית מנוע צמיחה לכל האקוסיסטם. חוץ משיתופי הפעולה שלנו עם האוניברסיטאות — עשרות חברות נוצרו וצמחו פה על ידי יוצאי אינטל".
דווקא השבוע התפרסם בארה"ב כי אינטל החליטה לעכב את הקמת המפעל באוהיו שהזכרתם, בהשקעה של 20 מיליארד דולר. ואני אומר: אופס, נורה אדומה, מי מבטיח לי שזה לא יקרה אצלנו?
דניאל: "השוק העולמי באמת מאוד דינמי, אבל בהשקעות בסדר גודל כזה – הבשורה הטובה היא התחלת התהליך, כי בסוף זה יקרה, גם אם יהיה עיכוב. מדובר בשוק שאמור לגלגל בשנת 2030 טריליון דולר, ולהכפיל את עצמו יחסית להיום. אינטל לא רק רוצה, היא חייבת להיות מוכנה ליום הזה. אז נגיד שתהיה דחייה של שנה־שנתיים — בסוף מדובר בצורך".
אייבשיץ־סגל, 45, נשואה ואם לשניים, ובן־עטר, 58, נשוי ואב לשלושה, כיהנו בתפקידי מפתח בצמרת אינטל העולמית עוד לפני שקיבלו את המינוי למנכ"לים בארץ, וממשיכים בכך כיום במקביל: בן־עטר הוא גם מנכ"ל משותף של כל מפעלי הייצור של אינטל בעולם, בהם המפעלים בישראל, אירלנד, גרמניה, אריזונה, אורגון ואוהיו שבארה"ב; אייבשיץ־סגל מובילה את ארגון הוואלידציה הגלובלי של אינטל, שאחראי על בדיקות כל מוצרי המחשוב האישי והשרתים לפני הפצתם בשוק. שניהם נושאים בתואר הבכיר "סגן נשיא תאגידי" בחברה העולמית.
בן־עטר נולד במושב בית נקופה בהרי ירושלים. כילד בכלל חלם להישאר מושבניק ולגדל שזיפים. הוא סרבן ראיונות ידוע ("אמא שלי אומרת ש'אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין'"), וסובל מפחד גבהים בטיסות המתחייבות מהתפקיד; אייבשיץ־סגל נולדה בחיפה, ונחשבת עוף יוצא דופן במשפחה: אביה, אמה ושתי אחיותיה הם רופאים ("בארוחות הם היו בוחנים אותי על שמות של תרופות").
יש עוד מרכז של אינטל בעולם שבו מכהנים שני מנכ"לים?
קרין: "לא".
אז מה ההיגיון בזה, חוץ משיקולי פוליטיקה פנימית וכבוד. כל אחד מכם מייצג בעיניי חלק אחר של אינטל — קרין את הפיתוח ודניאל את הייצור.
דניאל: "בדיוק בגלל זה אנחנו שניים כאן. בהחלט רצינו לקרב את הפיתוח לייצור ולחבר ביניהם. אני חושב שלא הייתי עושה את זה בלי קרין. אין כאן אגו".
קרין: "ואני חושבת שהחיבור בינינו מצוין, גם ברמה האישית וגם ברמה הארגונית, והוא מאפשר שיתוף פעולה בין שני העולמות. מעולם לא היה באינטל שיתוף פעולה הדוק כל כך בהתמודדות עם אתגרים".
5 צפייה בגלריה
''הכשרנו 150 עובדים בלי 12 שנות לימוד מעיירות הדרום כהנדסאים''. דניאל בן עטר וקרין אייבשיץ-סגל
(צילום: ריאן פרויס)
"אתגרים" היא מילה עדינה לטלטלה שעוברת על אינטל בשלוש השנים האחרונות. החברה, שלאורך עשרות שנים שלטה כמעט ללא עוררין בשוק המעבדים העולמי, סופגת בשוק מכה אחר מכה. התחלה של התאוששות נרשמה רק בשבוע שעבר, עם פרסום דוחות חיוביים ראשונים ל־2023. זה החל במגפת הקורונה העולמית, שתרמה למשבר בתחום הדגל שלה, המעבדים למחשבים: אחרי שמיליונים בעולם מיהרו להצטייד במחשבים, הביקוש ירד בבת אחת. בהמשך, עיכובים במעבר לטכנולוגיות ייצור מתקדמות יותר השאירו את אינטל מאחור. את שוק המעבדים לסלולר היא פיספסה לפני שנים ברשלנות. בשוק המעבדים הגרפיים והמעבדים לשרתים הקרבות מתנהלים מזמן בלעדיה בין Nvidia ל־AMD. וחברות כמו אפל וגוגל החליטו לוותר על שירותיה ולפתח עצמאית מעבדים "בתפירה אישית" למטרות שונות, בטכנולוגיה שונה משלה. ואם לא די באלה, חברת קוואלקום עוקפת אותה באחרונה בתחום רכיבי התקשורת האלחוטיים.
אין ספק: אינטל משלמת מחיר כבד על שנים של פיגור טכנולוגי מול יריבותיה בעקבות שורה של מחדלים ניהוליים והחלטות שגויות. בעקבות זאת החליט המנכ"ל גלסינגר על מהפכה, ורקם תוכנית רב־שנתית שאפתנית, שבה, בין השאר, הוא פותח לראשונה את שערי מפעלי הייצור של אינטל לכל מי שמעוניין לייצר שבבים (מודל ה"פאונדרי") — שוק ששוויו מוערך ביותר מ־100 מיליארד דולר.
"מדיניות ה'פאונדרי' החדשה היא רעידת אדמה. אנחנו פותחים עכשיו בפני חברות אחרות את כל המערכות שלנו. הן יכולות לחשוף את כל הסודות. זה כמו שאתה מכניס פתאום לבית הפרטי שלך אנשים זרים"
בואו נדבר על הפיל שבחדר: אינטל של היום היא לא בדיוק אינטל לפני חמש שנים. איך החברה הולכת לצאת מהמצב הזה?
קרין: "ראשית, כגישה פילוסופית לחיים אני חושבת שתחרות זה בריא. בשביל להוביל חדשנות, התחרות הופכת אותך לטוב יותר, והיא תחזק אותנו בסוף, גם אם זה לא קל וזה לא נעים. 'רק הפרנואידים שורדים' הוא משפט שנולד באינטל, אצל המנכ"ל האגדי אנדי גרוב. אינטל אימצה אסטרטגיה משולבת, עם יעדים להובלה בתוך ארבע שנים. האסטרטגיה הזו, של גלסינגר, מאוד אגרסיבית. הכוונה היא להוציא במהלך התקופה הזו חמש 'משפחות' של מוצרים שיסגרו את הפער. ואנחנו כבר על זה, בעיצומו של התהליך".
מה הכוונה ב"משפחת מוצרים"?
קרין: "אלו טכנולוגיות ייצור של משפחות מעבדים, למשל כאלה המיועדים לחוות שרתים ("דאטה סנטרס"), או כאלה המיועדים למחשבים אישיים. משפחות המוצרים האלה אמורות להתחרות במשפחות המקבילות של המתחרים שלנו, ולהיות טובות מהם. המטרה של אינטל היא לחזור במהירות לעמדת הובלה בטכנולוגיית ייצור המעבדים, שאותה איבדנו לחברה הטייוואנית TSMC. כבר השנה נגיע לטכנולוגיית מזעור ברמת אטומים, מה שאנחנו מכנים 'אינטל 20A' ו'אינטל 18A', שיהיו המענה שלנו ל־TSMC. לשם כך התחלנו כבר להשתמש בטכנולוגיית אולטרה־סגול קיצוני (EUV), המתקדמת בעולם, לראשונה בייצור המוני.
"חזית נוספת מול המתחרים היא ה־AI, מעבדי הבינה המלאכותית, שם מובילים מעבדים של Nvidia, שהשקיעה המון שנים בתחום ובאמת יש לה מוצר טוב. אינטל תהיה החברה היחידה עם טווח מוצרים רחב, שמאפשר לשלב בצורה חלקה בינה מלאכותית בכל מוצר אפשרי.
"ויש את ה'פאונדרי' — פתיחת יכולות הייצור שלנו לחברות אחרות, גם מתחרות. היום רק כ־20% מייצור השבבים בעולם מתבצע במערב, והשאר מיוצר בעיקר בטייוואן. המטרה של ממשלות המערב היא להגיע ליחס של 50%. ממשלת ארה"ב וגם ממשלות באירופה משקיעות בזה המון כסף".
דניאל, אתה הרי אחראי על מרכזי הייצור של החברה ולא רק בישראל. קונספט ה"פאונדרי" החדש הוא לא רעידת אדמה מבחינתך?
"בהחלט. הנה רק השבוע חתמנו על חוזה לייצור שבבים בטכנולוגיה של 12 ננומטר עבור חברה מסוימת. זה אומר שאנחנו צריכים עכשיו לפתוח בפניה את כל המערכות שלנו, להתאים אותן לצרכים שלה. כשמדובר בלקוחות, על כל מה שהם מבקשים אתה אומר 'כן'. הם יכולים לבוא למפעל ולחשוף את כל סודותיך, הנכסים המקצועיים שפיתחת שנים בעמל רב. זה כמו שאתה מכניס פתאום לבית הפרטי שלך אנשים זרים. משימה מאוד מורכבת".
על מה אתם עובדים עכשיו בארץ? מה מפתחים כאן?
קרין: "בפיתוח אנחנו מרוכזים בארבעה תחומים מרכזיים – בעולם המחשוב, שהוא כמובן הכי גדול ומרכזי ומשמעותי, יש לנו חלק משמעותי במעבד הדור 14 של אינטל שהוכרז לאחרונה, שכולל רכיבי בינה מלאכותית בקטגוריה החדשה של מחשבי הבינה המלאכותית (AI PC) החדשים. מעבד דור 15 שמפותח בארץ, בעיקר במעבדות שלנו בחיפה, יהיה קפיצה משמעותית עוד יותר. אנחנו עובדים גם על זינוק משמעותי ביכולות ה־ AI של מעבדי הליבה Xeon לכל שרתי הדאטה־סנטרים.
"תחום אחר, שהוא כבר יציב ומשמעותי, הוא התקשורת — שם פיתחנו את רכיבי WiFi 7, שילוו כבר חלק ממעבדי דור 14. תחום נוסף, שהולך וגדל ומתפתח הוא הבינה המלאכותית, והאחרון הוא עולם הסייבר, שהוא יותר 'רוחבי', כי הוא בעצם נותן מענה והגנה לכל אחד מהתחומים האחרים ומשרת את המוצרים שלנו".
דניאל: "בעולמות הייצור, בקריית־גת אנחנו מייצרים בטכנולוגיה שמכונה אצלנו 'אינטל 7' — 10 ננומטר, שנמצאת בשיא הבשלות שלה. ב־Fab 38 החדש, בעוד 4־5 שנים, נייצר אצלנו שבבים בטכנולוגיה של פחות מ־2 ננומטר באמצעות טכנולוגיית ליטוגרפיה אולטרה־סגול. אנחנו רוכשים לשם כך מכונות ייצור מיוחדות מתוצרת הולנד, שכל אחת מהן עולה כ־300 מיליון דולר".
מהם אתגרי תעשיית המעבדים לשנים הבאות? אם אתם כבר מתכננים מעבדים שייצאו לאור בעוד חמש שנים, זה אומר שאתם צריכים לחזות היום את הצרכים של המשתמשים בעתיד.
קרין: "נכון. למשל, היום כבר ברור שהשימוש בבינה מלאכותית יתפוס בעתיד מקום משמעותי מאוד, אז המעבדים שלנו חייבים להיות מובילים בתחום. מעבר לכך, חלק מהעתידנות הוא זיהוי מגמות מתפתחות: למשל, באיזו מידה אנשים ישתמשו בעתיד במחשב האישי שלהם, בסלולרי, או במכשירים אחרים; עד כמה תהיה חשובה להם הפרטיות, השמירה על המידע האישי. אלה רק דוגמאות".
דניאל: "יש גם שאלות שנוגעות להתקדמות הטכנולוגית הצפויה בשנים הבאות. למשל, בתחום צריכת החשמל, נושא שהוא אחד האתגרים הגדולים ביותר בעולם המעבדים היום. אנחנו כל הזמן מנסים להוריד את הצריכה ולהעלות את הביצועים, ומתלבטים על האיזון הנכון ביניהם. האתגר הוא למזער כמה שיותר את הטרנזיסטור כך שיצרוך פחות זרם ויהיה יותר מהיר, וביחד עם זה לשלב את הבינה המלאכותית".
יש ממש קבוצות של אנשים שמתכנסים לחשוב איך צריך להיראות המעבד בעוד עשר שנים?
קרין: "כן. גם בארץ יש לנו אנשים שזו המומחיות שלהם, שמגדירים מה שאנחנו קוראים 'פרודקט קונספט' כללי. אחריהם נכנסים לתמונה הארכיטקטים, שיודעים לקחת את הקונספט הזה ולבנות לו ארכיטקטורה ראשונית. רק אחר כך מגיעות קבוצות ה'דיזיין', העיצוב והתכנון, שמתרגמות את הארכיטקטורה לשבב סופי".
פורסם לראשונה: 00:00, 09.02.24
