מתברר שלהביא לעולם המצאה שתשנה אותו - נגיד דיסק און קי אם, אתם דב מורן - יהפוך אתכם למוזמנים לאירועים שהם הכול חוץ ממסיבות קוקטייל רדומות. "הייתי עכשיו בשווייץ בכנס על אנרגיה ירוקה וכל אחד מהנואמים היה וואו, לא קוטלי קנים", מספר מורן. "הנואם לפני היה אריק שמידט (מנכ"ל גוגל לשעבר - ט"ג). אין לי פחד במה ואני מדבר באנגלית כמו שאני מדבר בעברית וכל אחד מתחיל לספר מי הוא ומה הוא. אריק מתחיל לספר על גוגל ואני - אני בוחר להגיד על עצמי שאני נגן הקונגה הטוב ביותר מבין מנהלי קרנות ההון סיכון, ומנהל הקרן הטוב ביותר בין נגני הקונגה. ואז היינו צריכים להגיד מה מיוחד בנו, אריק שמידט אמר שניהל את החברה שהכי צמחה אי פעם בעולם בסקטור כזה ואחר ואני אמרתי שאני האדם שמבין הנוכחים כנראה צבר הכי הרבה כישלונות".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
דברים שצריך להיות אדם מאוד מוצלח כדי להגיד.
"בחרתי שלא לדבר על ההצלחות שלי, אבל אולי בגללן הוזמנתי. העברתי שם הרצאה על למה הבינה המלאכותית הולכת להציל את העולם ולא להשמיד אותו כמו שחושבים, ובסוף ההרצאה היה זמן לשאלות. מישהי הרימה יד ושאלה אותי בהמשך למה שהצהרתי קודם, מה הם שני הכישלונות הכי גדולים שלי".
ובכן.
"לא חשבתי על זה קודם כתשובה עבור קהל בגודל כזה אבל אמרתי שהכישלון הראשון היה המכירה של אם־סיסטמס (M Systems). מכרתי חברה ב־1.6 מיליארד דולר ויצאתי בתחושת כישלון כי הייתי חלש מדי במשא ומתן".
גם תשובה של מצליחנים. מה השני?
"הדבר השני הוא שלא נתתי מספיק תשומת לב במהלך השנים בחיי למדינה שלי, לפוליטיקה ולמי מנהל את המדינה. הייתי עסוק בעולם שלי. בראייה אחורה ובמרומי גילי, הייתי צריך להיות מעורב".
בשווייץ היה ליזם ולאיש ההון סיכון דב מורן (68) זמן לחיבוטי נפש והומור עצמי, אחרי שהמאבק נגד ההפיכה המשטרית והחיים בישראל של אחרי 7 באוקטובר - סידרו לו דאגות אינספור. עברו לא מעט שנים מאז שקנה את עולמו כממציא הדיסק און קי וכיזם פורץ דרך בישראל ובעולם. ב־2006 הוא מכר את אם־סיסמטס, שנחשבה לחלוצה עולמית בפיתוח התקני אחסון נתונים בפלאש - לסאנדיסק. מאז הקים עוד שתי חברות שלא המריאו, "מודו" ו"קומיגו", כשהראשונה התיימרה לפתח טלפון סלולרי קטן ומודולרי, שוק שנבלע בדיוק בימים ההם במלתעות של אפל. הוא הספיק גם לשקם את "טאוור סמיקונדקטור" כשמונה ליו"ר שלה ועזר להפוך אותה מהפסדית לכזאת עם הכנסות שחצו את החצי מיליארד דולר. ב־2016 הפך למשקיע הון סיכון, אחרי שנים של השקעות פרטיות כאנג'ל, ולא מעט הפסדים - כולל של 15 מיליון דולר במודו שהקים בעצמו.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
חלקים רבים מהניתוח העצמי של הצלחותיו וכישלונותיו, וגם הגיגים על המפץ הגדול, השאלה האם יש אלוהים וסיפורים מטיסות עסקים, הוא שוטח בספרו החדש "יעדות, ספר על מוזיקה, דלתות והחיים עצמם" (הוצאת "ידיעות אחרונות"). כולם תחת אותה הבקשה: תחשבו מה אתם רוצים להשאיר בעולם, ותעשו מה שצריך כדי לעשות זאת. תחיו ביעדות, כמו שהוא קורא לזה. "לקח לי שש שנים לכתוב את הספר, אחרי שאת הספר הראשון שלי כתבתי בארבעה שבועות. טסתי לבד לוונגן בשווייץ, התאהבתי בעיירה הזאת אחרי שהגעתי לשם במקרה כשבתקופת אם־סיסטמס הייתי צריך להיות בפגישה בז'נבה, הטיסה הכי קרובה הייתה לציריך והעוזרת שלי מצאה לי מלון בדיוק באמצע, בוונגן. זה מקום באמצע כלום וכשהתקשרתי הפעם להזמין את אותו המלון, אמרו לי שזה אוף סיזן ויש רק מלון אחד פתוח. נסעתי לבד, נתנו לי שם קומה, קמתי בבוקר כשהשמש העירה אותי, כתבתי, הלכתי הרבה וקניתי מצרכים מהסופר שאיתם בישלתי כי אפילו המסעדות היו סגורות. היו לי רק שבועיים, והספר נגרר שנים ועברתי בינתיים דברים בחיים".
מורן הוא איש צנוע ביחס לז'אנר שבו הוא פועל, ועשייתו הייתה אמורה לשמור עליו כדמות שמעוררת יותר הערכה ממחלוקת. אבל באקלים הפוליטי הנוכחי הוא "סמולן ואליטיסט" וגם העובדה שגדל כנער דתי ושאשתו וילדיו מנהלים אורח חיים דתי - לא הופכים אותו לדמות עגולה בעיני הטוקבקיסטים. אז הוא הולך עם זה עד הסוף: מורן הפך לאחד הקולות הבולטים במחאה נגד ההפיכה ונגד נתניהו, והוויתור על כניסה אקטיבית לזירה הפוליטית מאפשר לו לומר את הדברים בלי להתנחמד. במדד הממלכתיות על שם בני גנץ הוא ממקם את עצמו כ־1 מתוך 10 ("כשהייתי מנכ"ל חברה עם עובדים הייתי 3. עם הגיל הפכתי ל־1").
אם היו מכירים אותך מקרוב, היית מעורר אולי פחות אנטגוניזם? ראיונות שנתת סביב ההפיכה המשטרית גררו תגובות קשות והאשמות בהתנשאות.
"אני חושב שכן. היה סיפור לפני כמה זמן עם נבחרת הדירקטורים. דודי אמסלם רצה לדבר נגד החוק סביב נבחרת הדירקטורים, אבל הבן אדם הזה הוא שטחי ועלוב נפש ובמקום לבדוק את העובדות ולראות שאני לא בנבחרת הדירקטורים - הוא עמד על דוכן הכנסת וציין את השם שלי. זה היה שבוע אחרי שעמדתי בהפגנה מול הבית של ביבי אז העין שלו נתפסה עליי והוא אמר בכנסת, 'דב מורן בווילה שלו בכפר שמריהו יושב לו בגזוזטרה עם השעון רולקס על היד'. אין לי רולקס, אין לי גזוזטרה ואני גר בכפר־סבא. והוא ממשיך: 'כאשר גברת מועלם מנקה לו את המרצדס'. אין לי מרצדס".
יש לך טסלה.
"יש לי טסלה, אבל לא הכי יקרה. מודל Y. שעון היד שלי הוא דיגיטלי וקונבנציונלי ואני נוסע בכל רכב שלי שמונה שנים לפני שאני מוכר אותו או שנתתי אותו מתנה למי שנתתי. דודי אמסלם לא טרח אפילו לבדוק. הוא בא לדבר עליי האשכנזי האליטיסט. ואני כמובן לא בנבחרת הדירקטורים, אבל הוא לא ידע כי הוא לא בדק. הוא הביא אותי כדוגמה ללמה צריך שהוא יביא את החברים שלו לנבחרת הדירקטורים - העיקר לא דב מורן".
ושוב, אולי זה יגרום לאנשים האלה להסתכל עליך אחרת כשיגלו שאתה לא עונה לטייפקאסט שהם הדביקו לך.
"זה לא באמת מעניין אותם, ביביסטים הם כמו אנשי כת. ולגבי החיים שלי, אשתי דתית. היא הייתה פעם יותר חרדית והיא היום דתית. זה סיפור מורכב, היא הייתה מסורתית כשהכרתי אותה, ואז כמעט הפכה לחילונית ואז הפכה להיות דתית והקצינה לחרדיות מאוד קיצונית. וחזרה בעיניי מאז לשפיות. תהליך ארוך ולא טריוויאלי. אבל זה אישי בחיים שלה ושלנו והיא לא רוצה שאדבר על זה. זה נראה שאני אנטי־דתי ואני ממש לא אנטי־דתי, היהדות היא דבר נפלא בעיניי, ואני מגדיר את עצמי כיהודי, אני פחות מאמין בהגדרות של עשה ואל תעשה, אלא בעיקר בתעשה טוב. אני חושב שמסורת זה דבר נהדר. בשישי אני מברך על היין, ולא שאני חושב שאלוהים צריך שאני אברך על היין. הוא היה נותן לי פטור, מכבד אותי גם כשאני לא מברך, אבל אני עושה את זה. אני לא רואה טלוויזיה בשבת, לא כי אני חושב שיענישו אותי. וגם לא נוסע בשבת אלא אם כן אני חייב. יש לנו ארבעה ילדים על כל הקשת, יש לי ילד אחד שהוא דתי ומקפיד על המצוות וממנו יש לנו שלושה נכדים. הקטן בן 26, חייל בקבע ומהנדס נתונים, האמצעית רופאה והגדולה ביותר בת 36, אמנית שכתבה ספר ובנתה את האתר המלווה את הספר".
יש לך ארבעה ילדים בוגרים, מה אם הם יעזבו את הארץ?
"אני מקווה נורא שהם יישארו, אני נשאר כאן ואוהב את המדינה הזאת. אני חושב שיש מהות גדולה מאוד בלהיות ישראלי, יהודי וציוני. זה שבט ויש משהו בזה שאתה חלק משבט ויש לך מכנה משותף עם החלקים האחרים שלו. ואני מאמין שהחלקים המשותפים הם לא הסיסמאות של ה'ביחד ננצח'. סיסמה שמרגיזה אותי, מי שאומר שביחד ננצח עכשיו, מנסה להסתיר את העובדה שהוא כבר הפסיד. ואיזה ביחד, כשהצד השני מתעלם מהחטופים?"
יש סביבך חברים "מתפכחים", כאלה שהיו בשמאל־מרכז ו־7 באוקטובר לקח אותם ימינה?
"לא, אני מוקף באנשים חכמים שאני חושב שמכולם אין אף אחד שאמר, 'התפכחתי והפכתי עכשיו לימני'. בהייטק אני לא מכיר אף אחד שתומך בביבי".
אתה לא מכיר, או לא חושב שיש?
"אני לא מכיר אף אחד. אני חושב שאם היינו עושים בחירות בהייטק, ביבי לא היה זוכה להגיע לאחוז החסימה. קראתי בסוף השבוע ב'ידיעות אחרונות' על עידן רייכל שאמר שאי־אפשר לא להיות יותר ימני. אז אני מבית ימני ובניגוד לביבי שלמד בארצות־הברית, אני פיזית ישבתי על ברכיו של ח"כ לנדאו שהיה בא לבית של אבא שלי לשבת על עסקי הפוליטיקה של חירות. יוצרים מצב שכאילו נכבוש את עזה, אבל מה בעצם נכבוש? את מי נכבוש? אין חשיבה מה נעשה עם הדבר הזה. זה יהיה כמו לבנון, כל יום ימותו חיילים? איפה הניצחון".
אתה חושב שמחאת ההייטק תתורגם למפלגה ולכוח אלקטורלי בכנסת הבאה?
"אני חושב שבסוף תהיה מחאה מטורפת שלא יהיה ניתן להתעלם ממנה ושהיא רק צריכה טריגר. אני נאמתי בשבוע השני של קפלן, עם בוגי יעלון ושקמה ברסלר. הגעתי גם לגדרה וקריית־אונו. אני חושב שתקום מפלגה שלא כוללת את חברי הכנסת הנוכחים ותמוקם במרכז. אישית אין מצב שארוץ, אני לא מתאים. אני לא יפה מספיק. נשמע מטורף אבל כן. אתה צריך להיות פוטוגני, להיראות טוב. להיות סקסי לתקשורת. כשאני מצטלם אני לא מבין, 'ככה אני נראה?' וזה גם לטבול את הידיים בבוץ, אני לא בנוי לזה. לרוץ לבת־מצוות. לא עולה בדעתי הכיוון הזה אבל אני כן מדבר עם אנשים טובים שיש סיכוי להביא אותם לפוליטיקה".
ב־2016 הקים מורן את קרן ההון סיכון "גרוב ונצ'רס" המנהלת כיום כחצי מיליארד דולר והיא בין היחידות בארץ המתמקדות בסטארטאפים בתחום הדיפ־טק, המפתחים טכנולוגיה מורכבת בעולמות כמו בינה מלאכותית, מחשוב במוצרי קצה, תשתיות ענן ושבבים. על רקע ריבוי הקרנות בארץ המשקיעות במוצרי תוכנה בשלבים מוקדמים, "גרוב" מצליחה להתבלט בזכות וורטיקל שלא הרבה משקיעים מבינים לעומק. "אנחנו קרן דיפ־טק ו־Business to developers. אנחנו משקיעים גם בתקופה הזאת ורואים חברות נהדרות גם היום, אולי טובות יותר ממה שראינו בעבר. עשינו שתי השקעות מאז שפרצה המלחמה, ונשקיע עוד יותר מכפי שהשקענו קודם. גם כי יש כאן יזמות נהדרת וחברות נפלאות, וגם פוטנציאל אדיר לעשות כסף מהסיטואציה שפוגשים היום, שיותר קל ונכון להשקיע מאשר בזמנים שכולם רצו אחרי חברות והשוויים היו לא ריאליים. למזלנו הטוב גייסנו קרן לפני שנה וחצי - גייסנו 185 מיליון דולר והוצאנו בערך רבע מהסכום, אז יש לנו עוד הרבה כסף להוציא".
היה לך מזל שלא היית צריך לגייס קרן בתקופה כזאת.
"היה אובר־ביקוש לגייס לקרן הזו ואני מקווה נורא שכשיגיע זמננו לגייס, ישראל של עוד שנתיים תהיה מדינה שפויה. זאת מילה קצת מוזרה לייחס למדינה, אבל אולי נסתפק בזה. עברתי הרבה בחיים וראיתי הרבה סיבובים שעברו השוק והמדינה, היינו בצרות צרורות ביום הכיפורים ובאינתיפאדה השנייה כשלא הגיע לכאן אף אחד. היו תקופות קשות ועברנו אותן. אני חושב שבישראל לא הגענו עוד לקרקעית, אני לא יודע איך היא נראית אבל כשנגיע, אנחנו נחזור ונצמח ונהיה מדינה יזמית כמו שמגיע לנו להיות וכמו שאנחנו באמת. עם יצירתיות, נחישות ויזמות".
אם אתה צריך לנסות לדמיין, איך תיראה הקרקעית מבחינה כלכלית?
"אנחנו במצב נהדר עדיין, אבל אין ספק שאנחנו הולכים להיות מוכים כלכלית וחלק מההייטק ייצא מכאן. בהחלטה של מודי'ס משבוע שעבר, יש משהו נוסף חוץ מהריביות שיעלו על החוב שיש לישראל. זה אומר שפחות משקיעים ירצו לסכן כספים גדולים במדינה הזאת, שמעבר לאלמנט הביטחוני שהוא בעייתי, גם הכלכלה שלה לא יציבה. זה התחיל במהפכה המשפטית וממשיך במלחמה. גם חברות שכבר כאן הן לא מובנות מאליהן, אינטל הביעה עכשיו אמון בישראל וכתבתי לפט גלסינגר (מנכ"ל אינטל - ט"ג) כל הכבוד כי זה כל כך לא טריוויאלי. לגבי חברות ישראליות גדולות כמו וויקס או מאנדיי, אני לא חושב שהן ייצאו מכאן אבל השאלה היא אם וויקס הבאה תקים את המטה שלה בישראל או שהיא תירשם מראש כחברה אמריקנית. האם היא תשים בארץ איזה מרכז פיתוח אבל החברה הבכירים יישבו בסיליקון ואלי".
יזם שמקבל מהקרן שלכם השקעה מקבל גם עצה להירשם בחו"ל?
"לא, אנחנו ממש לא מציעים לאנשים להירשם בחו"ל. אנחנו משקיעים רק בחברות ישראליות אבל לא פוסלים את זה כשבאים חבר'ה שאומרים שכבר נרשמו בדלאוור ומקימים כאן חברת־בת ישראלית לחברה האמריקנית. ישראל היא מדינה שהולך להיות יותר ויותר קשה לחיות בה, כשמישהו נקרא לחודשיים מילואים או ארבעה, זה קשה בטירוף לחברה שהוא עובד בה. כשזה הפאונדר עצמו, יכול להיות שבזה סגרת לו את החברה, כי בזמן הזה קשה לו לגייס כסף ולהתמקד במוצר".
מה עם אמירות שנשמעו כאן במחאה כמו "אם הייטקיסטים ירדו מהארץ, אולי רק ככה הממשלה תבין".
"לא, אני לא חושב שהממשלה מתרגשת מזה. ומצד שני אני מכיר את הקבוצה של ההזויים האלה שאומרים, 'מי שמדבר ככה על המדינה, שיעזוב, נראה אותו'. אני רוצה גם את אלה שמאיימים, כי חלקם חכמים וטובים וגם אם הם אומרים את האמירה הלא־נכונה והלא־טובה הזאת — צר לי שהם עוזבים. ורוב האנשים לא צריכים לומר יותר מדי, ככל שהם יותר 'מעושרים', הם עוזבים".
הסיבוב היזמי שלו, ששיאו היה בחברת אם־סיסטמס, מגלם את האופן שבו התפתח ההייטק כענף המוביל במשק שאחראי למחצית מיצוא השירותים מישראל. "אם־סיסטמס הייתה בסוף חברה עם אלף עובדים ומכירות של מיליארד דולר. היינו במיליון דולר מכירות פר עובד לפני 18 שנה. זה אומר שהיום היה לנו כמעט פי שניים. האקזיט היה של 1.6 מיליארד דולר והיום היה אמור להיות אקזיט של עשרה מיליארד. כשהקמתי אותה הייתי בכלל בחו"ל ואני זוכר שכשעמדתי לחזור לארץ ישבתי במשרדים של חברה אמריקנית והמנכ"ל של החברה שסיפרתי לו שאני הולך לחזור לישראל כדי לנהל את החברה שלי, אמר לי 'לאן אתה הולך? יש לך שבעה אנשים בחברה? ניתן לכם כאן משרדים ומזכירות'. אבל לא, אני אוהב את המדינה שלי'".
החברה שלך אז כמעט מתרסקת, אי שם בהתחלה לפני האקזיט הגדול. כתבת מכתב לעובדים שאתה מצרף בספר ומתנצל בו אם את המשכורת הבאה לא יהיה מאיפה להביא.
"בוא'נה נגמר, לא היה לנו כסף. לא היה לנו כלום ולא ראיתי את האור. חייתי מאוויר, מכלום, אולי מ-2,000 דולר בנטו. אבל בסוף הדרך אם־סיסטמס הכניסה למדינה מיליארדים מהמכירות שלה במשך השנים ומהאקזיט בסוף. עבדו בחברה 1,000 עובדים, אבל עוד המון ספקים מסביב וזה רק כי חזרתי לארץ. אם הייתי נשאר באמריקה, כל זה היה נשאר שם, ואולי אפילו מתפתח שם טוב יותר. תמיד הרגשתי בעמדת נחיתות מול סנדיסק שהיו קרובים יותר ללקוחות בוואלי והבינו את השוק טוב יותר. ואלה עובדים שהיו אצלנו באם־סיסטמס שהקימו אחר כך עוד חברות. אני חושב שהתעשייה מתמצה בפחות או יותר אלף אנשים שעושים את ההייטק הישראלי בצורה כזאת או אחרת ומהם זה מתגלגל, הם אלה שיוצרים את השרשרת, פותחים חברות שפותחות חברות. אם 200 כאלה עוזבים את הארץ, זה שינוי משמעותי בהייטק הישראלי. אז כן, ככה אולי נראית הקרקעית. שער המטבע יורד ויוקר המחיה בהתאם, ומדינה חלשה כלכלית היא חלשה ביטחונית".
בהרפתקאותייך כאנג'ל השקעת ביזם אידו ג'ינו כשהיה בן 15 וחצי והפך לבן טיפוחיך, אחרי שהכרתם בתחרות יזמות לנוער. אתם גם מושקעים כקרן בחברה שלו, Rapid API ובשנה האחרונה היא נקלעה לקשיים.
"אידו היה בן טיפוחיי ובאיזשהו שלב הוא עבר לאמריקה וגדל שם לא בדיוק כמו שהייתי רוצה. אבל עדיין, הוא ילד מוכשר בטירוף. הייתי איתו בקשר ופגשתי אותו אפילו לפני חודש, ואני מקווה שהוא יתעשת ויעשה דברים טובים. אני בטוח בזה. כהשקעה זאת הייתה השקעה טובה מאוד, גם של הקרן, כי עשינו סקנדרי ומכרנו מניות. לראות את ההתרסקות? כואב. לפעמים אתה בשמיים והולך על עננים, ולפעמים אתה חוטף מכות. גם כיזם וגם כקרן. בעולם הטכנולוגיה הטרנד הולך להיות דווקא פיתוח של דברים יותר מורכבים שבינה מלאכותית מאפשרת, אם זה חומרים בכימיה ב־Healthtech מורכב. פחות תוכנות שמרימים בחצי שנה. זה כמו מובילאיי, שקמה לפני 26 שנים ואני זוכר את החבר'ה האלה באים אליי ומספרים לי על רעיון שהיה נראה הזוי ואני חוזר הביתה ומספר לאשתי וילדיי בהתרגשות".
את העבודה שלו בקרן הוא מג'נגל גם עם הופעות של להקתו "היוניקורנס", שבה הוא המתופף. בשנתיים האחרונות מצא את עצמו מותח גבולות אישיים אפילו במידברן. "זה מדהים. גם באמריקה הרבה מאוד מנהלי קרנות נוסעים לברנינג מן. השותף שלי לוטן לקח אותי לשם, הוא הקים שם מחנה שנקרא 'שובי דובי', זאת הייתה איזו בדיחה עליי, וכשהוא חזר מהמידברן וסיפר שהיה מדהים ואולי אבוא, אמרתי בכיף ולמה לא, וכששאלתי איך נקרא למחנה הפעם הוא התחיל למלמל כששאלתי מה היה השם של המחנה הקודם. יצא שהשם הוא שובי דובי, הייתי אמור להיות שם השנה שוב אבל זה לא קרה. אני בן אדם שהכי לא רוקד בעולם, גם בבית ספר היסודי נתנו לי לקרוא איזה נאום במקום לרקוד, אבל למדתי שם להשתחרר".
איך התחלת לנגן ולהופיע?
"מילדות אני מת על מוזיקה. לפני ארבע שנים התחלתי לנגן, בשנת 2019 עשינו כנס עם המשקיעים שלנו מכל העולם והחבר'ה בקרן אמרו שהם בחרו לאירוע הופעה של להקת שלווה. אני לא רואה יותר מדי טלוויזיה אבל שמעתי עליהם, והחלטתי שאני רוצה להופיע איתם. הרימו טלפון למנהל הלהקה שאמר, 'חברים, עם כל הכבוד למנכ"ל הזה שלכם שאני לא יודע מי הוא, אי־אפשר לבוא סתם לנגן איתם. הוא צריך לעבור בחינה ולראות שהוא לא יהרוס לנו'. נסעתי לירושלים לחזרה שלהם והוא שואל מה אני יודע, הודיתי שאני לא מנגן בשום כלי נגינה חוץ מלתופף על ההגה כל הזמן, אז שיביא לי לתופף. הוא נתן לי דרבוקה ובדק איך אני שומר על קצב יחד עם הלהקה. הגעתי לעוד חזרה והופעתי בהופעה. וואו, איך נהניתי. הלכתי לחנות מוזיקה ליד המשרד שלי וביקשתי לקנות דרבוקה. אחרי שבועיים ביקשתי משהו יותר מתקדם, נתנו לי תופים קטנים, בונגוס. הציעו לי בפעם הבאה שהגעתי שיש להקה שמתאמנת ואולי אני ארצה לנגן איתם. הם לא ידעו מי אני והסכימו לצרף אותי ואני מנגן בקונגה, תופים גדולים שיש לי גם כאן במשרד. ניגנו מאז עם הפילהרמונית ושילבתי בין השירים־סיפורים על היזמות ועל הקשיים והדרך הארוכה והמתפתלת".
בסוף אתה יזם שנכנס לרשימת היוזמות שהשפיעו על האנושות עם המצאה שנכחדה.
"בטח, הדיסק און קי נכחד. הוא לא מעניין. אני הכי שמח שלא שאלת אותי בראיון הזה על איך המצאתי את הדיסק און קי, סיפרתי את זה כל כך הרבה וזה לא רלוונטי כבר. אבל הדרך אליו כן, ועוד איך".
פורסם לראשונה: 00:00, 16.02.24
