עם כל הכבוד לטייסים וללוחמי סוללות ההגנה נגד טילים שיירטו את הכטב"מים והטילים האיראניים במוצ"ש האחרון, אין ספק שהאתגר האמיתי במבצע, שכונה בצה"ל "מגן ברזל", היה טכנולוגי – אולי האתגר המורכב ביותר שהתמודד איתו חיל אוויר כלשהו מאז ומעולם. באותו לילה, לקראת השעה 2:00, שרר בשמי המזרח התיכון כאוס מוחלט: יותר מ-300 אובייקטים חמושים מסוגים שונים, בגדלים שונים, שהגיעו ממקורות שונים, ריחפו בעת ובעונה אחת, מכוונים למטרות שונות בישראל, כשלצידם, מעליהם ומתחתיהם, עשרות מטוסי קרב של צבאות שונים באזור, וביניהם טילי יירוט קטלניים מסוגים שונים, המשוגרים מהקרקע או מהים. מהומת אלוהים. על פיצוח הכאוס הזה, המעקב אחר הכטב"מים וכלי השיוט במעופם, וניהול היירוטים של מטוסי חיל האוויר ו"המדינות השותפות" – הייתה אחראית "אופק 324", היחידה הטכנולוגית של חיל האוויר.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
"אופק", שבדרך כלל לא נהנית מהזוהר שנדבק ל-8200, המקבילה שלה באמ"ן, היא יחידת התוכנה הגדולה בצה"ל (מלבד יחידת התוכנה הכלל-צה"לית "לוטם"), וכוללת מאות רבות של מהנדסים ומפתחים, ובהם עתודאים ובוגרי תוכניות "פסגות" ו"תלפיות", ואפילו קבוצה נבחרת – כ-10% מכלל המשרתים ביחידה – של גברים ונשים חרדים, אזרחים עובדי צה"ל. כאן, לאורך שנים ארוכות, פותחו גם המערכות הממוחשבות שפעלו במוצ"ש וסחטו בעולם קריאות התפעלות.
החיישנים המגוונים, שמותאמים במיוחד לנטר כל כלי בשמיים במהירות שיא, מפותחים בתעשיות הביטחוניות של ישראל, כחלק ממערכות כיפת ברזל, חץ או קלע דוד. אבל זהו רק השלב הראשון של התהליך. העיבוד האלגוריתמי המדויק, שמנתח את הנתון הגולמי המתקבל מהחיישנים ונותן תמונה מדויקת של המתרחש בשמיים, מתבצע בשתי מערכות ממוחשבות שפותחו ב"אופק". האחת, הוותיקה יותר, יודעת לספק "תמונת שמיים" של כל כלי הטיס המרחפים, מעל או מסביב לשמי המדינה. השנייה יוצרת את תמונת האיומים הבליסטיים. במוצ"ש התווספו אתגרים חדשים לטיפולה של היחידה: הצורך להעביר מידע רלוונטי מדויק בכל רגע לכל אחד ממטוסי התקיפה, ותכנון מערכת השליטה והבקרה שניצחה על הכל.
"רוב האתגר הוא בגילוי, בחיישן", אומר מפקד היחידה, אל"מ דדי מלר, 42, שנחשף כאן לראשונה. "אבל ברגע שהמערכת המרכזית שלנו מקבלת ממנו מידע מספק, אפילו גולמי מאוד – האלגוריתם יידע כבר 'להסתדר' ולפענח בדיוק מהו האיום. יש לנו את המערכות המתקדמות בעולם בשני ההיבטים האלה, גם הבליסטי וגם האווירי. וכן, תמיד במלחמה יש את המשהו השולי החדש, שצריך להתכונן גם אליו".
במגבלות ביטחון שדה ניתן לומר, שהמערכות הללו יודעות לקבוע אם הגוף המרחף מהווה בכלל סיכון – להבדיל, למשל, מסתם ציפור גדולה – ואם כן, האם הוא מטוס, טיל בליסטי או כטב"ם, ומאיזה סוג בדיוק; האם הוא "ידידותי" או תוקף, לאן מועדות פניו, ומתי הוא צפוי ליפול על המטרה.
מלר, בעל תואר שני במדעי המחשב מאוניברסיטת תל-אביב, הגיע ל"אופק" כחייל בעתודה וצמח בה בתפקידים שונים ב-18 השנים האחרונות. "בלי להיכנס לפירוט יתר", הוא אומר, "רק זמן קצר לפני המתקפה מאיראן התקנו יכולת חדשה מבוססת בינה מלאכותית כדי לשפר את האבחנה בין סוגים שונים של איומים בליסטיים, לתעדף את אלה שמעניינים אותנו יותר – ולהתמודד איתם בצורה ממוקדת ומהירה יותר מהאחרים; לוודא שבכל מקרה לא אלה הם שייפלו עלינו, וכך להגן על מתקנים אסטרטגיים בצורה מדויקת. שילוב יכולות ה-AI במערכות התוכנה שלנו, יחד עם חיישנים חדשים, איפשר שיפור דרמטי בדיוק שלהן".
זה דרש הכשרה מיוחדת של אנשים?
"יש לנו יחידת הנדסה שעוסקת בבינה מלאכותית כתחום רוחבי. היא מאוישת בעיקר בבוגרי 'תלפיות' ו'פסגות', והם נכנסים לפעולה בכל מקום שמתעורר אתגר באחד מעולמות התוכן שלנו. זה מה שקרה גם הפעם: הם אלה שסייעו לייצר את האלגוריתמיקה שדיברתי עליה. מהיחידה הזו יצאו במהלך המלחמה גם אפליקציות מבוססות AI עצמאיות לגמרי – לא רק תוספים והרחבות למערכות קיימות – שסייעו למשל בתכנון נתיבי טיסה או בהערכת נזקי ההפצצות".
מ-7 באוקטובר נתקלתם בהפתעות בתחום הבליסטי?
"אני לא מכיר הפתעות עד כה, אבל אני לא יכול לומר כמובן שראינו כבר הכל. מה שכן, תוך כדי המלחמה פיתחנו יכולות להתמודד גם עם מנעד רחב יותר של איומים שעוד לא ראינו, כדי להתכונן למערכה אפשרית בכל הזירות".
מערכת ההגנה הבליסטית של "אופק" היא גם זו שעומדת בבסיס מערכת ההתרעה המשוכללת שפותחה בצה"ל בשנים האחרונות להגנת העורף. בעזרת שימוש נרחב באלגוריתמים מתמטיים היא יכולה לחזות היכן ומתי הטיל צפוי לפגוע, ולאפשר לפיקוד העורף התרעה, במהירות ובדיוק מדהים, אך ורק באזורים הנמצאים בסיכון.
"אופק", שהוקמה כדי לתמוך בפעילות המבצעית של חיל האוויר, גדלה והתרחבה משמעותית לאורך השנים, בהתאם למשימות שהוטלו עליה. על פי חישוב גס שנערך בצה"ל בעבר, פיתוח מקביל של הפרויקטים שעליהם ממונה היחידה בעולם ההייטק האזרחי שווה ערך לכחצי מיליארד שקל בשנה. היא מחולקת לתשע יחידות משנה, הממוקמות בשלושה בסיסים שונים. חמש מתוכן הן יחידות פיתוח. אחת מהן, למשל, מפתחת את מערכות התכנון והשליטה המשמשות את מפקד חיל האוויר ובכירי החיל ב"בור" במטכ"ל. יחידה אחרת מפתחת כלים לניתוח מידע מנתוני מודיעין גולמיים, כדי לייצר בעזרתו מטרות מבצעיות למטוסי החיל.
יחידת משנה אחרת של "אופק" שילבה באחרונה במטוסי F15 ו-F16 של החיל מחשב חדש, שמאפשר הזרמה מיידית של מידע שוטף בין האוויר לקרקע, מה שקודם לכן נעשה בשיחה ברשת הקשר. "אוויוניקה גנרית", קוראים לתוספת מחשב חיצוני למטוס בשפה המקצועית. הממשק מציג בפני הטייס את מיקומו, מיקום כלי הטיס האחרים באזור, היעד ושאר המידע הקשור למשימה, ומעדכן אותם כל הזמן. "כשהמטוס באוויר", מסביר אל"מ מלר, "הוא אמור לפעול על פי תכנון המשימה המקורי, אבל לפעמים דברים משתנים, וצריך לעדכן אותו במיקומים, במטרות, בשינויי מזג אוויר פתאומיים ובאיומים חדשים. עד היום זה התבצע רק ברשת הקשר".
גם שיתוף המידע בין כוחות הקרקע לטייסים זכה במלחמה לשדרוג. ב"אופק" אפשרו תקשורת נתונים בפס רחב בין מערכות "צי"ד" (מערכות תקשוב שנמצאות בידי המפקדים בשטח, ומציגות תמונת מצב אינטגרטיבית ועדכנית של כלל הגורמים המשתתפים בלחימה). מדובר ביכולת, שמאפשרת גם למערך השליטה בחיל האוויר, ולטייסים עצמם, לדעת בזמן אמת איפה נמצאים כוחות הקרקע. שוכללו גם האלגוריתמים המבחינים בין מטרות עוינות לבין אזרחים, כדי לצמצם פגיעה מיותרת באזרחים לא מעורבים. במקביל פותחו גם תהליכים שמקצרים דרמטית את הזמן שחולף מהגדרת המטרה ותכנון התקיפה במטוס, לבין הביצוע בשטח. "לדוגמה, אם מתעורר צורך דחוף להוריד בניין כדי לסייע לכוחות הקרקע. זה מחייב העברת מיקום לטייס בנ.צ. מדויק ומידע מורכב נוסף, שכדי להעביר אותו בשיחה בקשר לוקח כעשר דקות. אם מדובר בכמה יעדים – תכפיל את הזמן. אנחנו יכולים עכשיו להעביר את כל הנתונים האלה למטוס בבת אחת, בלחיצת כפתור, בצורה אוטומטית". בין השאר, שדרוג מערכות תא הטייס מאפשר לטייס תפעול באמצעות קול בלבד, שחוסך זמן יקר ומשחרר את הידיים והעיניים למשימות דחופות אחרות.
כל שדרוג, שינוי או הוספת תוכנה למטוסי החיל עוברים התאמה ובדיקה יסודית במעבדות "אופק", שכוללות סימולטורים של תאי הטייס עם רכיבים אמיתיים, הזהים אחד לאחד לאלה המותקנים במטוסים; חוץ מהכנפיים, המנוע ומערכות הדלק – כל ה"מוח" של מטוסי הקרב נמצא כאן. ישראל היא מהמדינות הבודדות בעולם שהיצרניות האמריקאיות מאפשרות להן להתערב ולהוסיף למערכות המחשוב של המטוסים הוותיקים "קופסאות", שהן מחשבים עצמאיים שהוטענו בהם רכיבי תוכנה חדשים ועדכניים. כל איש מעבדה כאן נדרש להכשרה של לפחות שנה. בחינת הפיתוחים החדשים נעשית בשיתוף הטייסים עצמם.
חוץ מהמטוסים, גם הכטב"מים הצה"ליים (בצה"ל קוראים להם כטמ"מים, "כלי טיס מאויש מרחוק", כדי לתת כבוד למפעיליהם) זכו לשילוב אלגוריתמיקה מתקדמת מבית "אופק". מדובר על יכולות פורצות דרך ברמה עולמית: היום מפעיל הכטמ"ם הצה"לי מקבל המלצות תוכנה ומידע בזמן אמת לפי התנאים האמיתיים בשטח, והוא יכול לבצע במהירות פעולות שבעבר דרשו ממנו זמן רב.
"בחמשת חודשי המלחמה", אומר אל"מ מלר, "התקנו מאות גרסאות תוכנה – משיפורים קטנים ועד גרסאות גדולות. פי שישה בערך מבזמן שגרה. זה התאפשר גם בגלל אינטנסיביות העבודה, וגם בזכות אנשי המילואים שלנו: בשיא המלחמה, שליש מהאנשים כאן היו בכלל אנשי מילואים בכל התפקידים. ביום שישי הראשון למלחמה כינסתי שלושה מפקדי 'אופק' קודמים – היום אנשי הייטק בכירים – לפגישת התייעצות. יצאנו מהפגישה הזו כששלושתם עם צו 8 ביד. זו מבחינתי הדוגמה הכי מרגשת להשקעה ולתרומה של אנשי המילואים שלנו: כל אחד מהשלושה קיבל על המקום משימה מאוד גדולה להוביל, ומאותו רגע הם ליוו אותנו חודשים ארוכים".
