איתי כהאן היה סטודנט למנהל עסקים באוניברסיטת רייכמן, כשחיפש דירה מתאימה לשכירות בתל-אביב. "זה לקח יותר זמן משחשבתי ולזמן מסוים נאלצתי להתארח אצל קרובי משפחה. לא חלמתי שזה יחשוף אותי בבת אחת לנושא כאוב: הבן הגדול שלהם, אז בן חמש, היה מרטיב בלילה. כל המשפחה סבלה מהעניין, וזה היה דבר משמעותי ומלחיץ ששבר אותם. וכשהם הרימו ידיים בייאוש ואמרו 'ניסינו הכל', אמרתי לעצמי — אני אכנס לנושא".
זה לקח אמנם כמה חודשים, אבל כהאן הקים סטארט-אפ יומרני בשם "ניקסאי" (nyxai), שפיתח צמיד חכם המסייע לגמילה מהרטבת לילה של ילדים ומבוגרים — חלק מהתופעות הפחות-מדוברות הנלוות לעיתים להפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD).
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק לרשומים:
הקשר בין מלחמה להרטבת לילה הוכח במחקרים שהתבצעו באזורי מלחמה כמו אוקראינה, סוריה ואפגניסטן, וקיבל תוקף גם במחקרים שהתבצעו בישראל. עוד לפני 7 באוקטובר שיעור הסובלים מהתופעה ביישובי העוטף המטווחים היה גבוה משמעותית מבשאר האוכלוסייה. מאז המלחמה התופעה החריפה עוד יותר.
לפי כהאן (32), השוק העולמי רווי זה 50 שנה במוצרים המנסים להביא לגמילה באמצעות גלאי רטיבות, שמתריעים בצליל חזק או ברטט תוך כדי בריחת השתן. בדרך כלל, זהו שלב מאוחר מדי. "אנחנו פיתחנו חיישן מסוג אחר לגמרי", הוא ממשיך, "צמיד חכם ליד, ש'מנבא' את ההרטבה באמצעות ניטור מדדים גופניים רלוונטיים. אנחנו יודעים לזהות את הדפוס שמתרחש בגוף לפני ההרטבה, ולהתריע עוד לפניה באמצעות רטט או צלצול בטלפון; כך, עם הזמן, מתרחש תהליך של למידה, וניתן להגיע לגמילה בצורה מהירה ויבשה".
ל"ניקסאי" יש טכנולוגיה מוכחת, עובדת, אבל עוד דרך ארוכה לעשות עד שתגיע לשוק העולמי. את התמיכה הראשונית — ייעוץ עסקי, היכרות עם השוק, ליווי צמוד – היא מקבלת ממאיץ הסטארטאפים בתחום בריאות הנפש שהקימה השנה טבע, ענקית התרופות הבינלאומית, בעיר שדרות בעקבות המלחמה.
המספרים חסרי תקדים: כ-520 אלף איש, מבוגרים וילדים, כ-5.3% מאוכלוסיית ישראל, סובלים או יסבלו מפוסט-טראומה (PTSD) ברמות שונות רק בעקבות אירועי 7 באוקטובר והמלחמה. זאת, בנוסף או במקביל ל-10% – כמיליון ישראלים – שסבלו מהפרעת דחק פוסט-טראומטית עוד קודם לכן. מדובר בתחושות של פחד, חרדה וחוסר אונים, זיכרונות קשים, קשיים בשינה ורגישות מוגברת, בעקבות אירוע אחד או רצף אירועים מתמשך. לפי מחקרים המצוטטים בדוח בריאות הנפש האחרון של המכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות, עלייה חדה של עשרות אחוזים נרשמה בארץ גם בשיעורי החרדה ובעיקר הדיכאון: 45% מהציבור סובלים מחרדה ברמות שונות ו-43% סובלים מתסמיני דיכאון לגווניו.
מתקפת הטרור של חמאס נחשבת כאחד מפיגועי הטרור הקטלניים ביותר בעולם מאז 1970. לפי מודל חיזוי מפורט, שפורסם בסוף אוקטובר האחרון על ידי חמישה חוקרים ישראלים מאוניברסיטאות עילית בארץ, בארה"ב ובבריטניה, מספר הנפגעים הפוטנציאליים הגבוה ביותר — כ-410 אלף — הם מי שמתגוררים עד 80 ק"מ מעזה ונחשפו לירי רקטות אינטנסיבי ובינוני. האחרים הם, כמובן, מי שנחשפו ישירות לאירועי הטרור, בהם משתתפי פסטיבל הנובה ותושבי היישובים אליהם חדרו המחבלים, מי ששהו בסמוך לפיגועים, ומי ששירתו כלוחמים או ביחידות תומכות.
כ-520 אלף איש, מבוגרים וילדים, כ-5.3% מאוכלוסיית ישראל, סובלים או יסבלו מפוסט-טראומה ברמות שונות רק בעקבות אירועי 7 באוקטובר והמלחמה. מערך בריאות הנפש בישראל נחשב מתוח עד לקצה גם בתקופות שלוות, ופשוט לא יכול לתת היום מענה יעיל למספרים כאלה
עם כל הרצון הטוב וההתגייסות המרשימה של כל סוגי המטפלים בארץ – מערך בריאות הנפש בישראל נחשב מתוח עד לקצה גם בתקופות שלוות, ופשוט לא יכול היום לתת מענה יעיל למספרים כאלה. 92% מהפסיכולוגים מדווחים על עלייה דרמטית בפניות אליהם, בעיקר בשל תחושות חרדה, אבל ואובדן, חשיפה לטראומה, דיכאון ועוד. בסוף 2022 היו בארץ רק 1.4 פסיכולוגים לכל 1,000 תושבים. ישראל ממוקמת במקום העשירי בין מדינות OECD בשיעור הפסיכיאטרים יחסית לאוכלוסייה, ומספרם נמצא במגמת ירידה. הבעיה אינה כספית: גם תקציב בלתי מוגבל לא יוכל לייצר מטפלים יש מאין, בטח עבור היקף מטופלים כזה. שלא לדבר על כך שגם המטפלים זקוקים לטיפול.
הפתרון — החלקי אך המתחייב – הסתמן מיד עם פרוץ המלחמה: טכנולוגיה. אימוץ מהיר ופיתוח מואץ במיוחד של טכנולוגיות שתומכות בעברית ויוכלו לחסוך במטפלים או לפחות לסייע להם, ולספק מענה מיידי לאוכלוסיות גדולות. המגמה, יש לומר, החלה עוד לפני 7 באוקטובר כתוצאה ישירה מרמות העומס והשחיקה הגבוהים של צוותי בריאות הנפש.
כבר בחודשים הראשונים למלחמה נרתמו לנושא בבהילות לא רק משרד הבריאות, שנעזר רבות בלקחים שהפיק במשבר הקורונה, אלא גם מרכזי החדשנות בבתי החולים ובאוניברסיטאות, ועשרות גופים פרטיים וסטארטאפים. לפי נתוני "סטארטאפ ניישן סנטרל" (SNC), בישראל פועלות כיום כ-80 חברות בתחום בריאות הנפש בכלל, שההשקעות בהן עלו ב-50% מאז 7 באוקטובר ומגיעות ליותר ממיליארד דולר.
כ-80 חברות היי-טק פועלות בתחום בריאות הנפש, ההשקעות בהן עלו ב-50% מאז 7 באוקטובר ומגיעות ליותר ממיליארד דולר
במארס אשתקד השיק משרד הבריאות שתי תוכניות תמיכה – אחת בחברות המפתחות כלים דיגיטליים לאבחון ולטיפול בתחום בריאות הנפש בקופות החולים, ועוד אחת המעודדת פיתוחים כאלה באופן כללי, בשיתוף רשות החדשנות ומינהלת תקומה. זו הפעם הראשונה שרשות החדשנות – שעוסקת בדרך כלל בעידוד סטארטאפים בישראל בתחומי התוכנה, הסייבר, הרפואה ואפילו המזון — נכנסת גם לתחום בריאות הנפש. בחודש שעבר היא הודיעה על שש חברות שנבחרו לקבל את המענק שלה, בסכום כולל של 6.5 מיליון שקל, מתוך 27 שהגישו מועמדות. מבחינת החברות היתרון העיקרי הוא לא הכסף, אלא החיבור שמשרד הבריאות עושה עבורן עם אתרי היעד — קופות החולים, בתי החולים, מרכזי החוסן ביישובים ועוד.
טבע היא אחד הגופים הגדולים במגזר הפרטי שנכנס לעניין בעוצמה. החברה זיהתה את הבעיה בשלב מוקדם יחסית. מיד עם הטבח ב-7 באוקטובר ביקש מנכ"לה הבריטי, ריצ'רד פרנסיס, מאנשיו לבדוק במהירות מהו הצורך הדחוף ביותר. "הבנו", אומר ד"ר ערן הררי, סמנכ"ל מחקר ופיתוח בינלאומי בחברה, בעצמו פסיכיאטר, "שצוואר הבקבוק יהיה המטפלים, והחלטנו להתמקד בהם – גם בהדרכה וגם בטכנולוגיות". כך הוקם "מטפלים בנפש" — פרויקט מורכב, שבו טבע משקיעה ותשקיע מיליונים בשנים הקרובות. כחלק מהתוכנית הוקם בשדרות מאיץ סטארטאפים, שאליו נבחרו 19 חברות המפתחות טכנולוגיות בתחום. טבע מלווה אותן בהדרכה צמודה.
אז איך מצמצמים את הצורך במפגש הפיזי הישיר בין מטפל למטופל הסובל מתסמיני פוסט-טראומה? אפשרות אחת היא אפליקציות — חלקן חינמיות, שניתן למצוא היום אלפים מהן ברשת – המציעות כלים לטיפול עצמי, מיינדפולנס, צ'אטבוטים טיפוליים ומדדים לניטור מצב הרוח. הבעיה היא, שלרובן אין תיקוף מדעי, ולפי מחקרים — מעל 90% מהמשתמשים בהן נוטשים אותן אחרי זמן קצר. שימוש מוצלח יותר באפליקציות נעשה לצורכי אבחון ומיון ראשוני וזיהוי דפוסים בהתנהגות בסיוע בינה מלאכותית. ד"ר הררי, למשל, מספר על ניסוי שנערך ביחידת ה-AI של טבע על בני נוער הסובלים מדיכאון. "פיתחנו יישום ש'רץ' בסמארטפון שלהם ברקע, באופן שלא ניתן לחוש בו בשימוש יומיומי, ומזהה שינויים בהתנהגות. באחד הלילות המערכת זיהתה שינוי כזה אצל אחת המשתתפות. זה הקפיץ אצל החוקרים התראה והם יצרו מיידית קשר עם הנערה. התברר שתיכננה להתאבד".
ד"ר ערן הררי, סמנכ"ל מחקר ופיתוח בחברת טבעצילום: עוז שכטרחוץ מאפליקציות, מגוון פתרונות התוכנה והחומרה לצורכי טיפול מתחיל מניטור באמצעות חיישנים ומכשירים חכמים למיניהם, ומסתיים בטיפול ממש בעזרת אלגוריתמים ובינה מלאכותית ש"לומדים" את המטופל לעומק ומניעים את שלבי ההתקדמות שלו.
טכנולוגיה אחת, שכבר נמצאת בשימוש במספר מרכזים רפואיים בישראל בווריאציות שונות, היא טיפול קבוצתי באמצעות מציאות מדומה (VR), במקום במפגש פיזי. ל-VR, מתברר, יש תכונה ייחודית: היא מאפשרת "לנתק בין הגוף והמוח" – בין המודעות והחוויה הכואבת לבין העולם הווירטואלי. "ניאו" (Neao.io) היא דוגמה למערכת טיפול קבוצתית כזו, שלמעשה מקימה לתחייה את מיזם "מטאברס" של מארק צוקרברג: כל המשתתפים, כולל המטפל, חובשים משקפי מציאות מדומה ונפגשים בסביבה וירטואלית משותפת. לכל משתתף בקבוצה יש אוואטר מייצג משלו, שהוא יכול לבחור או לעצב כאוות נפשו.
"לטיפול קבוצתי מסורתי יש חסרונות", אומרת היזמת, אתי נאמן, מומחית בטכנולוגיות מציאות מדומה ומעורבת: "אנשים לא יכולים תמיד להגיע לטיפול. זיהינו גם, שרבים נרתעים מלהיחשף בפני אחרים. מצד שני, קבוצה נותנת ערך מאוד גדול: היא משדרת למטופל שיש אנשים שחווים אותם דברים ומשתפים אותם דברים. זה חלק חשוב בטיפול. השימוש ב-VR פותר את שתי הבעיות. אפשר להשתתף בטיפול מכל מקום והאוואטרים מאפשרים אנונימיות".
"היתרון הנוסף הוא", ממשיכה נאמן, "שהטכנולוגיה מאפשרת לנו לאסוף מידע על ההתנהגות של כל משתתף וכך לספק למטפל כלי חשוב: בעזרת המשקפיים, בתוך מציאות מדומה, אפשר לדעת למשל כמה זמן דיבר כל מטופל — דבר שבעולם הפיזי מאוד קשה לעקוב אחריו. אנחנו יודעים גם בדיוק לאן כל משתתף מסתכל, שזו קפיצת מדרגה חשובה בטיפול מרחוק, מי מדבר עם הידיים ועוד. וגם – אפשר לשמור על קשר עין, שלא כמו בשיחות זום, שבהן המצלמה לפעמים לא 'יושבת' כמו שצריך או שחלק מהאנשים סוגרים אותה בכלל".
ומה השלב הבא?
"הכוונה היא לבנות בסיס נתונים גדול על התנהגות משתתפים, שעליו נוכל להריץ AI כדי לייעל את המפגשים ולהפיק המלצות אוטומטיות למטפל. נוכל לעשות שימוש גם בתכנים, במה שנאמר במפגשים, אם נקבל לכך רשות".
"ניאו" משתפת כבר פעולה עם משרד הביטחון, שפועל מול המשפחות השכולות. נאמן: "ממש עכשיו התחלנו לעבוד עם קבוצה של בני נוער יתומים, בשיתוף ארגון אלמנות ויתומי צה"ל. הם מפוזרים בכל הארץ ולכנס אותם פיזית זה כמעט לא אפשרי. מצד שני, טכנולוגיה, מסכים ומשקפי מציאות מדומה הם הדבר הכי טבעי עבורם".
מהו הגודל המקסימלי של קבוצה כזאת?
"מדובר במשקפי מציאות מדומה כבדים, שיושבים על הפנים. אז אנחנו מגבילים את המפגש ל-45 דקות עד שעה, ומקטינים את הקבוצה לכ-8 עד 10 משתתפים".
מול השימוש ב-VR שעושה "ניאו" לטובת מטופליה, מערכת "טוקו" (TOKO), שהקימו יובל פיטלוק ומאיה גולדברג — שני בוגרי 81, היחידה הטכנולוגית של אמ"ן – יומרנית אפילו יותר: היא מיועדת לטיפול לא בקבוצה אלא בשני מטופלים בלבד, כאשר את המטפל אמורה להחליף בינה מלאכותית. פיטלוק: "אלה יכולים להיות שני אנשים שחווים מציאות משותפת או בעיה דומה – שני סטודנטים, שתי אמהות צעירות, אפילו שני מטפלים שסובלים משחיקה. הם לא חייבים להכיר זה את זה ונפגשים בשיחות וידיאו במפגשים שבועיים קצרים, כשהשיחות מונחות על ידי הטכנולוגיה שפיתחנו".
את התכנים הדיגיטליים יוצר עבור "טוקו" צוות של פסיכולוגים, שמתבסס על פרוטוקולים קליניים. המפגש בדרך כלל מתחיל בסרטון המכוון את השניים לשיחה בהנחיה מובנית, שמתרגלת איתם כלים שונים מעולמות החוסן הנפשי. השיחה מוקלטת, מתומללת אוטומטית ומעובדת, ובאמצעות כלי AI מופקות ממנה תובנות. על סמך התובנות הללו המערכת מפיקה מסרים לכל אחד מהמשתתפים לקראת המפגש הבא. "הכל נבנה בעזרת מומחים, והחזון הוא ש-AI יידע בקרוב אפילו לבחור בעצמו את סוג הסשן שכל זוג כזה צריך לעבור ויגבש המלצות לפי ניתוח הטקסט. בינתיים, בין המפגשים", אומר פיטלוק, "אנחנו מתקשרים עם המשתתפים בצ'טים ועוזרים להתניע ולהטמיע מה שנלמד במפגשים".
ה-AI יכול להחליף את הקשר האנושי, הבלתי אמצעי, עם מטפל? את האמפתיה? את הברית הטיפולית שנוצרת ביניהם?
פיטלוק: "תלוי. אנחנו לא מתמקדים באנשים שחווים בעיה קלינית פסיכופתולוגית חמורה, כמו דיכאון, או בעיה עמוקה שמצריכה טיפול של פסיכולוג או פסיכיאטר. היום משבר בריאות הנפש הוא ברמת האוכלוסייה כולה — כמעט כולנו חווינו רמה כלשהי של סטרס, חרדה, או אי-ודאות, ולאוכלוסייה הזאת היום אין פתרון שהוא גמיש ואפקטיבי. עצם העובדה שאתה עובד מול מישהו, למרות שזה נעשה דיגיטלית, זה עדיין מקפיץ את המחויבות שלך לתהליך. בכל מקרה, תמיד ילווה את הכל פסיכולוג מאחורי הקלעים, גם אם הוא לא נוכח במפגשים. עד היום קיימנו כבר יותר מ-3,000 מפגשים כאלה, ואנחנו מקבלים פידבקים, בודקים מדדים פסיכולוגיים. 88% מהמשתתפים העידו ששיפרו את חיי היומיום שלהם".
האינטרנט והעולמות הווירטואליים מאפשרים אין-סוף רעיונות נועזים בתחום. הסטארט-אפ WellPlay, למשל, מציע כלי ל"תמיכה נפשית עצמית" בסמארטפון או במחשב, בעזרת פסיכודרמה — שיטת טיפול ממשפחת התרפיה באמנות. הסטארט-אפ Vica של רועי פרל וצחי גלצר, לעומת זאת, מתרכז במשחקים ומציע ערכות קלפים טיפוליים וחדרי משחק דיגיטליים, לטיפול בקבוצה או ביחיד. ב-WellPlay תוכלו לבחור, למשל, דמות ויזואלית שמייצגת את הדיכאון שלכם ולנהל איתה דיאלוג. היזם, אביב קושנר, מטפל בפסיכודרמה במקצועו, מספר כי הרעיון נולד אצלו לאחר מפגש עם אישה שנדרשה להמתין שבעה חודשים בתור לטיפול נפשי, עד שנאלצה לאשפז את עצמה במחלקה סגורה.
לעומת מוצרי תוכנה, תחום מוצרי החומרה הממוקדים בפוסט-טראומה מצומצם בהרבה. "קלמיגו" (Calmigo), למשל, פיתחה מכשיר דמוי משאף, שמיועד לווסת את הנשימה ולספק רגיעה מיידית במצבי מתח, חרדה ופוסט-טראומה: מצמידים אותו לפה, נושפים, ומקבלים חיווי על ויסות דפוס הנשימה, פלוס ריח מרגיע. בתחילת המלחמה חילקה החברה אלפי מכשירים כאלה, בעיקר לתושבי הדרום. אבל הטיפול המשמעותי היותר מוכר ב-PTSD הוא זה שמציעה "בריינסוויי" (BrainsWay) הוותיקה, שהוקמה ב-2003, בכמה מבתי החולים בארץ: קסדה המונחת על ראש המטופל, ומעבירה פולסים מגנטיים בעוצמה גבוהה לאזורי מוח מסוימים.
גישה נפוצה יותר לטיפולי פוסט-טראומה היא שימוש במכשירי "ביופידבק" — מכשירים הנצמדים לגוף, מודדים ומציגים פרמטרים פיזיולוגיים כמו דופק, נשימה ואפילו פעילות מוחית, ומלמדים בעזרתם בהדרגה את המטופלים לשלוט בתופעות הפוגעות בתפקודם. Orb, למשל, כדור חכם רך, גמיש ולחיץ שפיתחה "רפלקט" (Reflect), מאמן את המטופל, בסיוע אפליקציה נלווית, להירגע ולהגיע להרפיה תוך דקות, פשוט על ידי החזקתו וקבלת פידבק בצליל ובאור. הכדור אוסף מהאצבעות נתוני אק"ג ומדדי חרדה, שמעובדים על ידי תוכנה. "רפלקט" עורכת בימים אלה פיילוט במחלקת השיקום של שיבא, בעיקר בין חיילים, והיא בין הזוכות במענק רשות החדשנות.
באותו עיקרון עושה שימוש "פריזמה", הכובע המוזר ועתיר החיישנים של חברת "גריי מאטרס" (GrayMatters Health) מחיפה. בעזרת בינה מלאכותית, הוא מאפשר למטופל לשלוט באזור במוחו הסובל מעוררות יתר ולהפחיתה בהדרגה. המערכת, שפיתחה פרופ' תלמה הנדלר מאוניברסיטת תל-אביב, מציגה על מסך מול המטופל אוואטרים שהוא נדרש להניע באמצעות המחשבה בלבד, פעולה שמשפיעה ישירות על האזור הפעיל במוח.
את העיקרון הזה אימץ גם הסטארט-אפ "אינטו-סליפ" (IntoSleep), שמנסה להתמודד עם בעיית נדודי השינה, ממנה סובלים כ-90%-80% מנפגעי הפוסט-טראומה וכ-35% מאוכלוסיית העולם. המנכ"לית, כרמית לב סולש, מציגה את אב הטיפוס של ההמצאה: אצבעון גמיש שמורכב על האצבע וכולל חיישן המנטר מדדים כמו טמפרטורה ושונות קצב לב (HRV). אלה משוגרים לאפליקציה שמנתחת אותם ומציגה למטופל את רמת הערות שלו.
בדיוק כמו השעון החכם שלי, שיודע לתת לי ציון בריאות על סמך הנתונים שלמד עליי.
"נכון, רק שאני מחזירה לך פידבק: אנחנו משמיעים לך ברקע צליל נעים של יער גשם, טיפות, ואתה מתבקש לגרום לצליל לרדת. כשאתה מצליח, אפילו ברמה של אלפית המעלה, תקבל פידבק חיובי באמצעות ויברציה קלה באצבע או בצליל. הפידבק מאותת למוח האוטונומי שלך, זה שאתה לא שולט עליו בעצם, שאתה בכיוון הנכון. כך אנחנו לוקחים את 'מעגל האימה של המחשבות', שמונע הירדמות, ונעזרים ביכולת של המוח ללמוד התנהגות חדשה כדי לעשות לו מעקף. הרעיון של ביו-פידבק מוכח כבר שנים רבות".
לפי לב סולש, החזון העתידי הוא לדחוס את החיישנים שהיום משולבים באצבעון לטבעת קטנה, סטייל הטבעות החכמות החדשות של סמסונג, "אורה" ואחרות.
עד כמה השלכות הפוסט-טראומה עשויות להשפיע על החברה הישראלית? "אתן לך דוגמה", אומר ד"ר ערן הררי. "אשתי היא מומחית לרפואת חירום בחדר מיון. יום אחד הגיעה למיון אישה נורמטיבית לגמרי, שנפצעה לאחר ש'נכנסה' עם הרכב שלה באוטובוס בנסיבות מוזרות — היא רדפה אחריו שלושה קילומטרים, מתל-אביב לחולון, עד שעשתה תאונה. 'הוא צפצף וצפצף לי שוב ושוב', הסבירה לאשתי, 'ואני — שני הילדים שלי בעזה כבר מתחילת השנה. התפוצצתי'".
"זה מתחיל ברמה המשפחתית", ממשיך הררי, "מילואימניק חוזר הביתה אחרי 200 או 300 יום; הוא מתקשה להתרכז, לא יכול לישון, הופך להיות אלים — סימפטום מאוד אופייני — ומפתח דיכאון. זה משפיע על כל בני הבית. גם במקומות העבודה, עובד חוזר ממילואים ואומר: 'אני לא מצליח להתרכז'; הוא יותר עצבני ומתקשה לבצע את המשימות שעשה בעבר. לא תמיד המנהלים ערים לכך.
"יותר מזה: הטראומה שעברנו בארץ שונה מכל מה שהכרנו בעבר משתי סיבות. הראשונה — אנחנו חיים בתקופה של רשתות חברתיות וסרטונים ויראליים, מה שחושף אוכלוסייה יותר גדולה לאירועים הקשים. אנחנו עדים כבר ל'פוסט-טראומה משנית', שנגרמת מצפייה באירועים או במראות בסמארטפון, בטלוויזיה, או אפילו מהאזנה לאנשים שחוו אירוע קשה. והסיבה השנייה — בעבר המלחמות היו בעיקר בחזית, הפעם האוכלוסייה האזרחית נחשפה להם מקרוב, ובאירוע מתמשך".
אז גם בנושא הזה אנחנו מביאים חידושים לעולם.
ד"ר הררי: "לצערנו, ישראל היא פורצת דרך בטיפול בפוסט-טראומה. הרבה מהספרות המקצועית בנושא נכתבת פה. נראה כאן כנראה דברים שטרם נראו מבחינת היקפי התופעה. כמו שמחקרים שיצאו אחרי הפלת בנייני התאומים בארה"ב שינו כמה פרדיגמות בטיפול, יכול להיות שגם מפה ייצאו תובנות חדשות לגמרי על איך מטפלים באוכלוסייה כל כך גדולה שנחשפת לאירועים כאלה".
