ג'נסן הואנג נראה כמו סטריאוטיפ של מנכ"ל חברת הייטק מעמק הסיליקון: הוא לובש מעילי עור וחולצות פולו, ולא תתפסו אותו בחליפות מעונבות כמו מנכ"לים של חברות פיננסיות. יש לו יכולת להסביר בדרך נגישה איך המוצרים המורכבים שלו עובדים, וכמו סטיב ג'ובס יש לו עדת מעריצים שצמאה לכל מילה שהוא מוציא מהפה. אנבידיה, ענקית השבבים שהוא היה שותף בהקמתה ועכשיו שולט בה, הפכה למפעל של 3.29 טריליון דולר על ידי יצירת חומרת המחשב החדשנית ביותר אי פעם. אנליסטים מעריכים כי עד 2030 תהיה שווה 10 טריליון. היום אי אפשר בכלל לדמיין את עולם הבינה המלאכותית בלי אנבידיה, כולם תלויים בשבבים שלה.
לא רוצה לפספס אף כתבה? הצטרף לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק לרשומים:
הואנג, 61, נחשב היום למנכ"ל הטוב בעולם. נדמה שאין מחלוקת על כך. אנבידיה היא המניה שהניבה את הרווח הגבוה ביותר למשקיעים בוול סטריט בעשרים השנה האחרונות. מי שקנה מניות אנבידיה באלף דולר בתחילת המילניום — מחזיק היום באוצר בשווי של 3.35 מיליון דולר. תשואה של 335 אלף אחוז! זאת בתנאי כמובן שלא התפתה למכור את המניות בדרך. מאז סוף 2022, כאשר ChatGPT הושק, הצמיחה של אנבידיה גורמת לסחרחורות. שוב ושוב היא מרסקת את הערכות האנליסטים, השנה היא אפילו עקפה לזמן קצר את אפל והפכה לחברה בעלת שווי השוק הגדול בעולם.
אבל הסיפור של הואנג עצמו מרתק לא פחות מזה של החברה. כנראה שכדי להפוך לחברה שמשקיעי מניות בכל העולם נושאים אליה עיניים, אנבידיה הייתה חייבת מנהיג יוצא דופן שכזה. הוא נולד בטייוואן ב-1963 לאב שהיה מהנדס כימי ואמא מורה, וכשהיה בן חמש עזבה משפחתו לתאילנד. אביו תמיד רצה לשלוח את ילדיו לאמריקה, ומלחמת וייטנאם המשתוללת בלי סוף נראה לעין רק דחפה אותו לעשות את זה כמה שיותר מהר. השלב הראשון היה ללמד את הילדים אנגלית, אבל כסף למורים פרטיים לא היה. אמו, שלא דיברה או הבינה אנגלית, בחרה בכל יום עשר מילים מהמילון ושני ילדיה שיננו אותן. ב-1972 עלו האחים על טיסה לטאקומה, וושינגטון, כדי לגור שם עם דודם. ההורים נשארו מאחור, חסכו כסף וחיכו לקבל את הניירת הדרושה כדי להצטרף לילדים.
עד שההורים יגיעו, נשלחו האחים הואנג ללמוד בבית ספר בקנטקי, שם התגוררו באותו מתחם עם תלמידים מאקדמיה צבאית, שרובם הגיעו מרקע בעייתי. אלה היו שנים קשות עבור ג'נסן, ילד מהגר עם אנגלית שבורה, שסבל מבריונות בלתי פוסקת. הוא סירב להישבר, הצליח מאוד בלימודים והחל להרשים גם את הבריונים. כשהיה בן 9 שותפו לחדר היה נער אנאלפבית בן 17, מכוסה בקעקועים ובפצעי דקירה. אז ג'נסן לימד אותו לקרוא, ובתמורה, השותף הראה לו איך לעשות שכיבות סמיכה.
אחרי שההורים הצטרפו, הקימה המשפחה בית בפרבר של פורטלנד, אורגון. לג'נסן עדיין היה קשה חברתית, אבל הוא המשיך להצטיין בלימודים והתחיל לעבוד בסניף של רשת הדיינרים Denny's (דני'ס). עשרות שנים מאוחר יותר, כשהוא יכול כבר לקנות את כל הרשת בלי להרגיש, הוא עדיין מספר בגאווה גדולה על התקופה ההיא וזוקף לזכותה את יכולתו לעמוד בלחצים. "ניקיתי בתי שימוש יותר פעמים משאני יכול לספור", אמר פעם, "הייתי צריך לעשות הכל מהר וביעילות, ולהתעלם מהריח והבחילות".
הואנג למד באוניברסיטת אורגון סטייט, שם השלים תואר ראשון בהנדסת חשמל והכיר את אשתו לעתיד, לורי. הוא עבד במספר חברות טכנולוגיה וב-1992 השלים תואר שני בסטנפורד. שנה אחר כך התיישב עם שני חברים — קרטיס פריים, מומחה לארכיטקטורת שבבים, וכריס מלאקובסקי, מומחה לייצור שבבים — מסביב לשולחן בסניף של דני'ס בסן חוזה. הם שתו קפה מכוס אחת שאותה מילאה המלצרית שוב ושוב, ושם החליטו להקים חברת שבבים בשם Nvidia. השם המקורי היה NVision, עד שנודע להם שיש כבר חברה בשם הזה והיא מייצרת נייר טואלט. הם בחרו בשם Nvidia — שילוב של invidia, המילה הלטינית ל"קנאה", ושם השבב הראשון שלהם, Next Version 1, או NV1.
ההון התחלתי של השלישיה היה 40 אלף דולר. הואנג מספר שכאשר אנבידיה הוקמה, היו לה "אפס אחוזי סיכוי להצליח" וכי הוא עצמו חשב שזו התאבדות להשקיע בחברה הזו. אנבידיה נזקקה להון חיצוני בדחיפות. הואנג הרים טלפון לאחד הבוסים שלו לשעבר, ווילף קוריגן, מנכ"ל חברת התוכנה LSI Logic. קוריגן הקשיב ואמר: "אין לי מושג על מה דיברת הרגע, זה היה אחד הפיצ'ים הגרועים ביותר ששמעתי". הואנג נראה מיואש, אבל קוריגן התקשר לאיש ההון סיכון הנודע דון ולנטיין, ואמר לו: "אני הולך לשלוח אליך ילד. הוא אחד העובדים הכי טובים שהיו לי אי פעם. אני לא בטוח מה הוא מנסה לעשות, אבל אני חושב שאתה צריך לתת לו כסף".
כמייסד חברת סקויה קפיטל, ולנטיין ביצע השקעות מוקדמות בחברות כמו אפל, אטארי ו-LSI Logic, והואנג בן ה-29 נכנס אליו ברגליים רועדות. "זה לא היה ממש טוב", אמר ולנטיין אחרי שהואנג סיים להציג את חזונו, "אבל ווילף אומר לתת לך כסף, אז בניגוד לשיקול דעתי, אני אתן לך כסף". עשרות שנים מאוחר יותר, בתא של דני'ס שבו ישבו שלושת המייסדים, הוצב שלט: "The Nvidia Booth — התא שהשיק חברה בשווי טריליון דולר". ולנטיין הלך לעולמו ב-2019, כשאנבידיה עוד הייתה סוד של עכברי נאסד"ק.
בתחילת דרכה הייתה אנבידיה אחת מכמה חברות שתכננו שבבים גרפיים בעיקר עבור גיימרים. שלושת המייסדים גיבשו תוכנית לעצב שבבים בעלי ביצועים גבוהים, כדי למקסם את הפוטנציאל הגרפי של תוכנת Windows העדכנית ביותר של מיקרוסופט. הם נכשלו דווקא בגלל שהשבבים האלה היו, מתברר, פשוט טובים מדי לתקופה ההיא.
"ניצלנו מעצמנו", אמר הואנג לעיתונאי טיי קים, מחבר הספר החדש והמדובר "The Nvidia Way", "היינו האויב הגרוע ביותר של עצמנו". היה שלב בתחילת הדרך שבו אנבידיה הייתה במרחק של 30 יום מקריסה סופית. היא קיצצה יותר ממחצית העובדים, למדה להתמקד בדברים שהלקוחות ממש זקוקים להם, והשיגה את הפריצה הגדולה עם שבבים תלת מימדיים למחשבים אישיים.
הואנג הוא טיפוס בהחלט לא שגרתי. ראשית, מסתבר שהוא חובב גדול של מצבים קשים, וכשהחברה הייתה במצב כזה, הוא ראה בכך עוצמה. הוא מאמין שתרבות של חברה נבנית כשהמצב רע במיוחד. "גדולה היא לא אינטליגנציה", אמר, "גדולה נובעת מאופי, ואופי לא נוצר מאנשים חכמים, הוא נוצר מאנשים שסבלו". כששואלים אותו איך להצליח, הוא עונה: "אני מאחל לך מנות מספיקות של כאב וסבל". כך הוא גם מנהל את החברה שלו: קריעת תחת אינסופית. לפי הספר של טיי קים, לעובדים החדשים נאמר כי התרבות הארגונית באנבידיה היא "אולטרה-אגרסיבית" והואנג דורש לעבוד ב"מהירות האור", כשהם מוגבלים "רק על ידי חוקי הפיזיקה — לא על ידי פוליטיקה פנימית או דאגות פיננסיות".
הוא גם לא מרוצה אף פעם. לאחר רבעון אחד מוצלח במיוחד, החל הואנג ישיבה עם ראשי החברה ואמר להם: "אני מסתכל במראה כל בוקר ואומר לעצמי, 'אתה גרוע'". הוא יורד על עובדים בפומבי, כי לדעתו השפלה היא מחיר נמוך לשלם עבור הצלחת הקבוצה. או בלשון הציורית שלו: "לענות את העובדים" כדי להגיע לגדולה. עובד בכיר באנבידיה סיפר לקים שהואנג נהג לומר למנהלים שעבדו איתו: "יש אנשים יותר חכמים ממני, אבל אף אחד לא עובד יותר קשה ממני".
הואנג והמנהלים הבכירים באנבידיה עובדים לא פעם מתשע בבוקר ועד אחרי חצות — ומכתיבים לכפופים אליהם את הנורמות. "הייתי אומר לקולגות באינטל, שאם הם רוצים להבין מה סוד ההצלחה של אנבידיה הם צריכים לעשות סיבוב בחניון של העובדים בסופי שבוע. הוא תמיד מלא", מצטט קים בספרו את אחד המנהלים באנבידיה. בכיר אחר בחברה סיפק אנקדוטה משעשעת על שעות העבודה הארוכות והתובעניות באנבידיה: "קבעתי לצאת עם אשתי לסרט ב-21:30. בדרך החוצה מהמשרד העיר לי אחד המנהלים, 'אני מבין שיש לך יום קצר היום'".
5 צפייה בגלריה
הואנג. "יש אנשים יותר חכמים ממני, אבל אף אחד לא עובד יותר קשה ממני"
(צילום: Vincent Thian, AP)
בראיון שהעניק לאחרונה לתוכנית התחקירים האמריקאית "60 דקות" גילה הואנג שהוא מודע היטב לדרך שבה הוא נתפס על ידי עובדיו, והוסיף שאין לו בעיה עם זה. הוא הסכים עם הטענות של עובדיו כי הוא "מנהל שדורש שלמות" ואדם ש"לא קל לעבוד איתו". הואנג חשף בראיון גם את המבנה הניהולי המיוחד של אנבידיה ואת שיטת הניהול הריכוזית ויוצאת הדופן שלו: 50 המנהלים הבכירים בארגון מדווחים לו ישירות. לדבריו, הרעיון מאחורי ההתנהלות הזאת הוא לא אובססיה לשליטה ולכוח, אלא הרצון לתת לכל מנהל גישה ישירה אליו ואל לחברי ההנהלה הבכירים האחרים. "אני לא דוגל בתרבות ניהולית שבה המידע שיש לך ואין למנהלים אחרים הוא מקור הכוח שלך. ככל שהמנהלים הבכירים מקבלים יותר מידע ישירות מהעובדים, כך הניהול הופך ליותר יעיל ופחות מסורבל".
הואנג, כפי שניתן כבר להבין, מתעב את ההיררכיה התאגידית המקובלת בחברות הענק באמריקה. כל 30 אלף עובדי אנבידיה נדרשים לשלוח לו מיילים באופן קבוע. לפי הספר של קים, הוא עובר בכל בוקר על 100 המיילים החשובים ביותר, ובסופי שבוע משלים את היתר. כל מייל כזה חייב לכלול רשימה של חמשת הדברים שהכי מעסיקים את העובדים במהלך השבוע. הואנג קורא כבר כמה עשורים את המיילים האלה, שזוכים באנבידיה לראשי התיבות T5T, קיצור של top 5 things, ומבקש שהם יכללו גם אנקדוטות מחיי העובדים. "אם גיליתם מסעדה בסביבה שיש בה עוף מטוגן מצוין וכדאי ללכת אליה בצהריים, אני רוצה לדעת את זה", אמר להם. וכיוון שהוא וורקוהוליק שכמעט אינו יוצא לחופשות, המנהלים בחברה למדו לא לשלוח לו את המיילים הקבועים בימי שישי בערב, כי הוא עונה מהר וזה יחייב אותם לעבוד בסוף השבוע.
"הבנתי שהאסטרטגיה שלנו היא לא מה שאני אומר, אלא מה שהעובדים עושים", מצטט קים את הואנג, "אז באמת חשוב שאבין מה כולם עושים, על מה הם עובדים ומה הם חושבים על המוצרים שבפיתוח. אני מחפש לזהות את האותות החלשים. קל לקלוט אותות חזקים, אבל אני רוצה ליירט אותם כשהם עדיין חלשים". המשבר הגדול שחוותה אינטל בתקופה האחרונה מוכיח שאפילו החברות הגדולות ביותר יכולות ליפול. האם בלי הואנג זה יכול לקרות גם לאנבידיה? אפל שורדת וממשיכה לצמוח בעידן שאחרי סטיב ג'ובס. הואנג רוצה להותיר אחריו תרבות ארגונית של ניצחון בכל מחיר, שתשאיר את אנבידיה בפסגה גם לאחר שיפרוש. בכל מקרה, גם אחרי 30 שנה בתפקיד המנכ"ל — קדנציה שנחשבת לנצח בחברות מסדר הגודל הזה — אין לו כרגע תוכנית ללכת לשום מקום. הוא עדיין רעב.
מהימים הרחוקים בתחילת הדרך, שבהם אנבידיה הייתה על סף התמוטטות, הואנג למד את הלקח שאסור להוריד את הרגל מהגז אפילו לרגע. בספרו מתאר קים מפגש שערך הואנג למנהלים הבכירים בחברה במהלך אחד המשברים שעברו עליה. "אל תטעו", פתח הואנג, "המטרה של אינטל היא להוציא אותנו לגמרי מהעסק, הם מבהירים את זה לעובדים שלהם בכל הזדמנות. העבודה שלנו היא להרוג אותם לפני שהם יצליחו בכך. אנחנו צריכים להרוג את אינטל".
30 שנה אחרי, המהפך הושלם. אם בשנות ה-90 אינטל שלטה באופן אבסולוטי בשוק השבבים ונראתה בלתי ניתנת להכנעה, ואנבידה נחשבה לננס בלתי מזיק לעומתה – היום שווי השוק של אנבידיה גדול פי 40 מזה של אינטל. אינטל מדממת הפסדים בבורסה, והואנג יכול לרכוש אותה בכספו הפרטי. כן, זאת לא הגזמה. הואנג, שכבר זינק למקום ה-11 ברשימת האנשים העשירים בעולם של "פורבס" עם הון של יותר מ-120 מיליארד דולר, שווה לבדו יותר מאינטל, שנסחרת בוול סטריט בימים אלה לפי שווי של כ-85 מיליארד דולר. בכלל, אם אנבידיה תמשיך לזנק בקצב של השנה האחרונה, הואנג יסיים את 2025 עמוק בתוך העשירייה המובילה של עשירי העולם.
להואנג יש קשר חם לישראל. ב-2019 רכשה אנבידיה את מלאנוקס הישראלית, שייסד איל וולדמן, בכ-7 מיליארד דולר. זו נחשבה עסקת הרכישה הגדולה ביותר של אנבידיה עד אז. שווי השוק של אנבידיה באותם ימים היה כ-90 מיליארד דולר. מאז היא זינקה פי 30. הואנג התבטא לא פעם כי רכישת מלאנוקס הייתה אחת ההחלטות הטובות שעשה. לאחר 7 באוקטובר הוא הביע תמיכה בישראל במספר הזדמנויות ואף ספד לבתו של וולדמן, דניאל, שנרצחה במסיבת הנובה. אנבידיה מעסיקה כיום כ-4,000 עובדים בארץ.
עוד פֶטיש של הואנג הוא לוח לבן מחיק (whiteboards), אותו הוא מעדיף בהרבה על פני מצגות פאוור פוינט. לדעתו, המצגות המעוצבות היטב יכולות להסתיר רעיונות לא טובים, בעוד שלוחות לבנים מאפשרים דיון פתוח. הלוח הלבן משמש אותו בכל פגישה שהוא מקיים בעולם, והפך לסמל כל כך בולט של תרבות החברה, עד שבמטה של אנבידיה בסנטה קלרה, קליפורניה, הקירות של חדרי הישיבות מכוסים בלוחות לבנים. מאחורי אובססיית הלוח המחיק עומדת האמונה שאפילו הרעיון המבריק ביותר צריך להימחק מתישהו כדי לפנות מקום לרעיון חדש.
הואנג כמעט ולא עובד מהמשרד, הוא מעדיף לעבוד בחדרי ישיבות. כדי לכתוב על הלוחות הלבנים הוא משתמש בטושים ממותג אחד קבוע, שניתן להשיג רק בטייוואן. ולא במקרה. למרות שגר שם רק שנים מעטות בילדותו, הואנג הוא גיבור לאומי בטייוואן. כשביקר במדינה בקיץ שעבר, קיבל יחס של כוכב רוק, עם מעריצים שצורחים, סיקור מקיר לקיר בטלוויזיה ועשרות כתבים שעוקבים אחריו ללא הרף.
הגאווה העצומה שטייוואן חשה כלפי הואנג נובעת גם מהעובדה שהוא עדיין שולט ומשתמש בשפה הטייוואנית, שמהווה בין היתר סמל לעצמאות של טייוואן מסין. "בעבר אנשים זילזלו בטייוואנית. כעת ג'נסן הואנג, 'איש שלושת טריליון הדולר', משתמש באופן טבעי בשפת האם שלו", כתב וואנג טינג-יו, בכיר במפלגת השלטון של טייוואן, בפוסט בפייסבוק.
וכך כל מסעדה בטייוואן שאליה הואנג הלך הפכה פתאום למקום שבו צריך להיות. בתמונות שהגיעו מביקורו בטייוואן אפשר היה לראות אותו מחזיק כוס בירה מפלסטיק וצועק לאנשים שהצטופפו סביבו: "מי מייצר את הכרטיסים הגרפיים הטובים ביותר?" וכולם ענו לו בצעקות: "אנבידיה!"
בסיליקון ואלי ראו את התמונות ולא האמינו. זה נראה הפוך לגמרי ממה שקורה להואנג בארה"ב. אנבידיה היא אמנם הילד האהוב של המשקיעים, אבל הואנג יכול להסתובב בכל מקום ונדיר שיתנפלו עליו במקומות ציבוריים או אפילו יזהו אותו. ככה הוא כבש את העולם וככה הוא מעדיף שזה יישאר.
אבל ההצלחה האדירה והעושר האישי העצום שצבר שמו אותו על הכוונת והובילו לאחרונה גם לכותרות שליליות, שסדקו מעט את ההילה שאפפה אותו וגם פגעו בתדמית הצנועה שטיפח בהתמדה. תחקיר של הניו יורק טיימס חשף כי הואנג מצא דרכים מתוחכמות להשאיר בכיסו כ-8 מיליארד דולר שאותם היה צריך לשלם כמסים. לפי התחקיר, "זו כנראה אחת מהתחמקויות המס הגדולות ביותר בארה"ב". יתרה מכך, הפרצות שהואנג ועורכי דינו שמקבלים שכר של 1,000 דולר לשעה הצליחו למצוא, הפכו נפוצות בקרב העשירים בארה"ב. מארק צוקרברג ומנהלים בכירים בגוגל הלכו בעקבותיו והעבירו מיליארדי דולרים לאפיקים שבהם הם יכולים להימנע מתשלום מס רכוש פדרלי. הכל, אגב, חוקי לגמרי, ומבוסס על ניצול חוקי המס מלאי הפרצות שקוראות למיליארדרים. אם לשפוט על פי ההיסטוריה של הואנג — זה רק ממריץ אותו עוד יותר, אם זה בכלל אפשרי.
פורסם לראשונה: 00:00, 03.01.25
