Assassin’s Creed: Valhalla הוא עולם המשחק הטוב ביותר של חברת יוביסופט זה שנים, ותוספת מצוינת לאחת מסדרות הדגל של החברה. מהעולם עצמו והפעילויות בו, דרך מערכת הקרב ועד לניהול משאבים - הכל לוטש בשביל לתת חוויה טובה יותר. והיה להם הרבה מה ללטש. 40 שעות לתוך המשחק, אני עדיין מופתע מדי פעם ממכניקה חדשה או תוכן לא צפוי.
הרושם החיובי-מאוד שהמשחק משאיר לא נהרס אפילו כשמבינים שהוא גם כנראה השבור ביותר של יוביסופט מזה שנים. גם אם נותנים לחברה את הנחת העולם הפתוח - כל עולם פתוח כולל באגים, אי אפשר להימנע מזה - בוולהאלה הבאגים האלה תכופים להחריד: ספינות שמתחילות להסתובב באוויר, דמויות שמפסיקות את המונולוג שלהן באמצע בלי סיבה נראית לעין, נקודות "לחץ כאן" שנעלמות וחוזרות אחרי כמה שניות - קשה לעבור כמה דקות בלי להיתקל בתקלה כזו או אחרת.
אבל רוב רובן של התקלות הללו הן מינוריות מספיק כדי לא להרוס את החוויה באמת. הדיאלוג שהופסק? הוא יחזור. והספינה? היא תפסיק להסתובב בסופו של דבר. רק פעם אחת נתקלתי בבאג שדרש ממני לטעון שמירה, ובזכות מערכת השמירות הממש-טובה של ולהאלה איבדתי רק דקה של משחק.
כמו שאר משחקי אססינס קריד, גם ולהאלה משלב בין עלילת מדע בדיוני עכשווית לבין התרחשות עיקרית בעבר. הפעם התקופה היא המאה ה-9, וזירת ההתרחשות היא בעיקר אנגליה - שטח ובו מספר ממלכות של שבטים אנגלו-סקסונים ושבטים דנים. אתם נכנסים לנעליים של אייבור, שיחד עם חבריה מגיעה - או מגיע - לאנגליה כדי להתיישב, לכרות בריתות ולבנות חיים חדשים.
זה השלב שבו אני קצת מקנא בעמיתיי שכותבים באנגלית, שפה שלא מחייבת לקבוע מגדר: בעבר, שניים ממשחקי אססינס קריד שנתנו לכם בחירה בין דמות של גבר לדמות של אישה, עשו את זה באמצעות יצירת שתי דמויות שונות. הפעם יש רק את אייבור, אבל אתם אלה שתקבעו - בגלל סיבה עלילתית מופרכת כמו כל קו העלילה העכשווי של הסדרה - האם יהיה זה אייבור גבר או תהיה זו אייבור אישה. לחלופין, תוכלו לא לבחור, ולהגיד למשחק לשנות את הדמות "על פי עוצמת החיבור", מה שזה לא יהיה (גם לזה יש הסבר). בכל מקרה, בגלל שאני שיחקתי את אייבור בגרסתה הנשית, כך אמשיך להתייחס לדמות.
תתארו לכם עולם יפה יותר
בשעות הראשונות של המשחק, הוא נראה בעיקר כמו קודמו, Odyssey. כן, העולם יפה יותר, וכלי הנשק שונים, אבל יש מה שנראה כמו קו עלילתי אחד וכמה משימות צד, ומפת עולם שמלאה בנקודות ציון. אמנם במקום סימן שאלה יש עכשיו שלושה סימונים שונים - פריטים, מסתורין ואוצר - אבל אלה לא נראים שינויים מהותיים במיוחד.
כל זה משתנה כשהוויקינגים שלכם מגיעים לאנגליה. וזה מתחיל במבנה העלילתי, שהופך לסדרה של מיני-קמפיינים (הנקראים כאן סאגות) לכל אזור במפה. אלה אינם ארוכים במיוחד, ומזכירים את קווי העלילה של משחקים כמו וויצ'ר 3 - אייבור מגיעה לאזור חדש ונדרשת לסייע בפתרון של סכסוך. זה לרוב יצריך שילוב בין קרבות לבין עבודת בילוש ולפעמים גם קצת דיפלומטיה. והשיפורים שעליהם דיברתי? הם נוגעים לכל שלוש המערכות האלה.
אחד הדברים המעיקים ביותר ב-Odyssey ובקודמו Origins, היה המרדף האינסופי אחר כלי נשק טובים יותר. כל אויב שני הפיל מגן, חרב או נשק אחר. ניהול המלאי הזה, והבחירה בין חרב מסוג א' באיכות כחולה ברמה 40 לבין חרב מסוג ב' באיכות סגולה ברמה 40 הייתה מעייפת. ב-Valhalla אין את כל זה. אתם עדיין יכולים לבחור בין כמה סוגי כלי נשק, אבל יש לכם נשק אחד מכל סוג. רוצים גרזן טוב יותר? אין צורך לחפש אחד, שדרגו את זה שיש לכם.
הקרבות עצמם ברובם די דומים למה שהיה קודם. יש לכם שני סוגי מתקפות עיקריים, יחד עם יכולת לחסום מתקפות יריב ומד יכולות מיוחדות. יש גם קשת, וכרגיל בסדרה יש להב התנקשויות שמאפשר לכם להרוג בקלות אויבים לפני שאלה שמו לב אליכם.
המקום היחיד במערכת הקרב שבו המשחק דווקא סיבך עניינים הוא עץ השדרוגים. במקום להציג לכם מלכתחילה את כל השדרוגים האפשריים, עץ השדרוגים נראה כמו מפת כוכבים עם הרבה קבוצות כוכבים. לא כולן מוצגות בתחילת המשחק, תצטרכו לפתוח אותן אחת-אחת. בכל קבוצה יש יכולת מרכזית, לצד כמה שדרוגים כמו עוצמת הדמות ומד בריאות.
מצד אחד, המשחק מאפשר לכם בכל רגע נתון להחזיר לעצמכם את כל הנקודות ולשנות את הבחירות שלכם. בהינתן מאות שדרוגי דמות קטנים ועשרות יכולות ייחודיות (אתם מקבלים שתי נקודות שדרוג בכל דרגה, ויש הרבה מאוד דרגות), זה מאפשר להתאים את השדרוגים לסגנון המשחק שלכם. מצד שני, מפריע לי שאני לא יכול לדעת בכל רגע נתון אילו עוד שדרוגים זמינים לי, אם עוד לא התקרבתי מספיק לקבוצות הכוכבים שלהם.
השיפור המעניין ביותר בעיניי במכניקות המשחק רלוונטי רק אם אתם בוחרים לשחק ב-Valhalla במצב שבו הוא לא מחזיק לכם את היד. המצב הזה היה קיים גם ב-Odyssey, ובו קיבלתם רמזים לגבי הימצאותו של היעד שאליו עליכם להגיע במקום שזה יסומן על גבי מפה. כשהתקרבתם לאזור הנכון, קיבלתם אינדיקציה לעבור למבט ממעוף ציפור (נשר במקרה ההוא), והיא זו שסימנה עבורכם את המטרה.
ובכן, לא הפעם. לאייבור יש עורב שחג מעליה, ותמיד תוכלו להסתכל דרך עיניו, אבל המקסימום שהוא יראה זה את האזור הכללי בו המטרה שלכם נמצאת. הוא לא מסמן מטרות או אויבים, ולא רואה דרך קירות. ואגב, לא בכל משימה העורב בכלל יוכל לספר לכם מה האזור הנכון.
תבינו בעצמכם
במשימה יחסית מוקדמת, התבקשתי למצוא ספינה צבועה בצהוב שנראתה לאחרונה שטה לכיוון אזור של ביצות. אז הלכתי לחפש. אמנם היה לילה, וערפל, אבל הנחתי שאקבל איזשהו רמז למקום הימצאות הספינה. אבל מסתבר שעורבים לא רואים דרך ערפל בלילה. וכך מצאתי את עצמי שט דקות ארוכות באזור עם ראות אפסית, מנסה למצוא ספינה בגודל לא ידוע. בסוף התייאשתי, שלחתי את אייבור לישון, וחזרתי בבוקר.
וגם כשמצאתי את הספינה, המשחק לא אמר לי "הו, עכשיו אתה יודע מה קרה". מבחינתו, היה מספיק להראות לי סצינה שאמורה הייתה להבהיר דברים. וזה מסוג הדברים שמתרחשים כאן פעם אחר פעם. אם תרשו לו, Valhalla ייתן לכם להבין דברים בעצמכם - וזה ממש, ממש כיף.
הסירוב להחזיק לכם את היד נכון לא רק למשימות, אלא גם למיני-אירועים שאתם פוגשים ברחבי עולם המשחק. יש כאן עשרות רבות של כאלה - חלקם מיני-משחקים ופאזלים, ואילו אחרים הן אפיזודות נרטיביות. במהלך המשחק שחררתי חתולים כדי שיוכלו לפתור בעיית עכברים בשדה סמוך, עזרתי בצורה אלימה אך אפקטיבית למדי לפתור סכסוך בין שני אחים שלא הצליחו לנהל ביחד עסק משפחתי, ונקמתי את נקמתו של נודיסט שהיה קיצוני מדי עבור מושבת הנודיסטים שלו. יש המון הומור בפעילויות האלה, וגם לא מעט רגש. בעיקר הן עוזרות מאוד לצייר עולם חי שמתנהל גם בלי הדמות של השחקן.
פעילויות הצד שאינן נרטיביות הרבה פחות אחידות ברמתן. מרדף אחר דפים שמתעופפים ברוח חוזר, והוא עדיין לא כיפי במיוחד. ויש גם חיות מאוד חזקות שתתבקשו לצוד בלי הצדקה עלילתית אמיתית. אבל יש גם חידושים כיפיים יותר, כמו קרב עלבונות בו יש לכם זמן קצוב לבחור את העלבון שמתחרז הכי טוב, ומשחק שולחן ממכר ממש בשם Orlog.
חידוש נוסף כאן הוא ביכולת לפשוט על מנזרים, ואני לא בטוח מה אני חושב על זה. מצד אחד, כן, ויקינגים ופשיטות - הגיוני מאוד. מצד שני, קצת לא נעים לי לרוץ יחד עם חבריי לשבט לתוך מנזר, להרוג את שומריו ולגנוב לנזירים את האוצר. ולא ברור לי גם איך זה משתלב עם הרצון של אייבור לכרות בריתות. למה אני עושה את זה, אם כך? כי אלה המקומות בהם אתם תקבלו משאבים לשדרוג ההתיישבות שלכם.
להתמקד במה שחשוב
קשה להתייחס לעלילת המשחק בלי להרוס אותה, או לפגוע בחלק מההפתעות שלה, אבל כן אגיד שהסיפור של אייבור מעניין בעיניי לא פחות מזה של קסנדרה מ-Odyssey. הוא גם מפתיע הרבה יותר מבחינת המקומות אליהם הוא הולך, והמוכנות שלו לטשטש את הגבול בין פסיאודו-היסטוריה לבין מיתולוגיה.
דווקא עלילת-העל, על טמפלרים ומתנקשים, מתחילה לעייף. עדיין יש כאן המון התייחסות למאבק הזה, ואתם מתבקשים לצוד את אנשי הכת-שתהיה-בעתיד-טמפלרים ברחבי עולם המשחק, אבל נראה שיותר מאי פעם מדובר במנגינת רקע ולא יותר מזה.
בזמן ש-Odyssey הרגיש לי הרבה פעמים עמוס מדי, עם יותר מדי תוכן דומה, לרגע לא הרגשתי כך בזמן שביליתי עם Valhalla. הגיוון, לצד ההתמקדות במה שחשוב - תוכן וגילוי עולם, לא חיפוש של הנשק הכי טוב - העלו אותו מבחינתי רמה מעל קודמיו.
